22/02/2013 16:29
EFF
Posts: 6409
|
חנהל'ה ברוכה השבה...גם אני שבתי אתמול מהמזרח...עדיין הלומת חוויות, מראות, קולות, צבעים..
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
22/02/2013 14:05
רבקה
Posts: 8411
|
חנה'לה ברוכה השבה אל ארצינו הקטנטונת
ואל משפחת הפורום המדהים הזה
שבת שלום ומבורך.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
22/02/2013 10:10
קרולין
Posts: 6651
|
חיוך יקרה
ברוכה השבה
שבת שלום ומבורך וחג שמייח ובשליטה
קרולין
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
22/02/2013 08:01
חיוך מהלב
Posts: 1125
|
בוקר צח לכם יקרים ויקרות, כל כך טוב להיות בבית ולראות את תגובותיכם. כיון שהודו בהחלט קשה מאד, גם לי שלמדתי עליה במכון ללימודים גיאוגרפיים שנה שלמה וכל פעם אני חווה דברים מחדש ושוכחת כמה היה לי קשה בפעמים הקודמות. יש לי המון חוויות לספר לכם על המדינה הענקית והמיוחדת הזו, נתחיל בקטן. רשמתי דברים בדרך כדי שלא אשכח, אבל צרבתי בתוכי הרבה מראות שקשורים אלינו השמנמודים. על הקטע האישי שלי בנושא האוכל שם עוד אכתוב. לאט לאט אני נוחתת....
--
hs
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
22/02/2013 07:01
מטפס הרים
Posts: 1533
|
שלום חיוך יקרה. ברוכה השבה. לא ביקרתי בה אבל מהסרטים, הסיפורים וגם מהפוסט שלך עולה תמונה של עולם כל כך אחר , מרחק שמש מירח, מעולמנו. התופעה הקשה ביותר עבורי להכלה היו ילדי החיים העזובים: הילדים הרעבים, אלו שלעיתים מוטל בהם מום באכזריות לא תתואר כדי יקבצו נדבות, שחיים ברחובות. מאוד קשה לי עם עוניים וסבלם של ילדים. זה מקומם אותי ומרתיח אותי ומותיר אותי חסר אונים. וכל זה קורה בתת מיבשת ענקית שיש בה גם קסמי תרבות מרתקת , מיסתורית ועתיקה... אולי תכתבי חוויות מהמסע ? בכל מיקרה אין מקום כמו הבית אמרה דורותי בדרכה לארץ עוץ- והיא ידעה מה היא אומרת...
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
22/02/2013 05:36
אקורדיאון
Posts: 16381
|
ברוכה השבה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
21/02/2013 20:46
1103
Posts: 5022
|
חנה יקרה
ברוכה השבה לארצינו היפה ולפורום שלנו הנפלא
נילי
--
וסרהולץ
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
21/02/2013 20:41
אייריס
Posts: 3744
|
ברוכה הבאה חיוך יקרה. שמחה שחווית את הודו ונהנית. אני גם לא ביקרתי שם אבל.בתאילנד הייתי וזה נשמע קצת דומה בצבעים ובריחות וסגנון החיים. ערב נפלא וחזרה קלילה לשגרה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
21/02/2013 17:58
dany
Posts: 19819
|
אף אני לא הייתי וכנראה לא אהיה, גם לא נמשכת.
ביתי שחיה בונצואלה כך שהיא קצת מכירה עולם שלישי, נמצאת עכשיו בנפאל, ואפילו לעומת קראקס זה שוק תרבותי.
לי טוב כאן בארצנו הקטנה והמסודרת. פחות או יותר.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
21/02/2013 17:18
נחושה
Posts: 6982
|
יקירה, רגלי עוד לא דרכה שם אבל שמעתי שיש אוהבי הודו ושונאי הודו....
בכל מקרה התובנה של כל מה שקיבלנו פיזית ונפשית בעולמינו והיכולת שלנו להזמין אלינו שפע, ליצור כזה ולשתף בו אחרים בהחלט צפה ועולה אחרי טלטלה שכזו.
אני באופן אישי מדי בוקר מודה במילותיי שלי על מה שיש לי על מה שאין לי על מה שהיה ועל בוקר חדש ויום נפלא שמתחיל, מבקשת טוב עבור כל האנשים החשובים בחיי בריאות והצלחה בכל מעשיהם.
טוב שהיינו לך עוגן ממרחקים....ואין בעולם כמו בבית
edited by נחושה on 2/21/2013
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
21/02/2013 16:00
חיוך מהלב
Posts: 1125
|
למי שעדיין לא חווה את התת-יבשת המדהימה הזו. בוקר מוקדם, בין עגלות, אנשים שישנים על המדרכה (אם יש כזו בכלל), אחרים לבושים בבלויי סחבות ונושאים דליי מים, נשים לבושות סארי בכל קשת הצבעים שבכלל מוכרים לנו או בדמיון, טרקטורים עמוסים בחציר כך שלא רואים את הטרקטור מרוב ערמות, ריקשות עמוסות ביותר נוסעים שאפשר להעמיס, צופרים כל הזמן עד שאת לא שומעת בכלל את הצפירות והפרות שפשוט עומדות בכל מקום הגללים שלהם בערמות כמו "עוגה" כי הם דוחים כל מיני חרקים, ילדה צוענית שעומדת בצומת ועושה תרגילי הולה הופ בסחבות אולי מישהו יושיט לה נדבה, השוטר המקומי עומד בצד עם ידיים בכיסים, הרוכלים עם הדוכנים עמוסי ענבים בשלים בכל הצבעים בננות ומנדרינות כתומות פפיות ומה לא? בצד יש כמה דוכנים שמוכרים את משקה הלסי הידוע והטעים, והצ'י שמוזגים בכל מקום, וברקע דוכנים מלוא העיין מלאים בטקסטיל זול, צעיפים בגדים מכל המינים, שלא לדבר על ערמות השקיות צ'יפס ועוד כמה חטיפים מקומיים שתלויים על קולבים בכל מקום, הקבצנים שנדבקים אלייך כמו עלוקה וממשיכים ללכת איתך ברחוב שלא לדבר על אותם קטועי גפיים שמקרטעים סביבך ונשים עם ילדים שמבקשות רק אוכל, ועוד לא הזכרנו את ה"שבעים" העשירים של הודו, כל אישה לבושה במחלצות וגם שמנמודה כדבעי כשעל כל אצבע מאצבעה יהלום בגודל שלא רואים בכלל ביום רגיל וגם צמידי יהלומים ממש בפתח מקדש בן 5000 שנה מדהים ביופיו ושם מסירים כולם את הנעליים ונכנסים בחרדת קודש עם מינחת פרחים ופרי לכבוד אחד מכל האלים (פנתיאון של 3000). את הריח אי אפשר לתאר ואת ההמולה שמתלווה לכל התאור הזה, והאוכל שמטגנים ברחוב נמהל בריח של שתן כי ממש ליד יש פינה שבה הגברים משתינים בלי חשבון, בליל של ריחות, צבעים המון רעש שכמעט כבר לא מתיחסים אליו, וריח הקטורת גם כן, ועוד לא סיפרתי כלום - רק תיארתי משהו קצת על קצה המזלג. על נושא האוכל ומה עברתי הפעם בהודו אוכל לספר רק אח"כ כי רק הגענו ועוד לא פרקתי המזוודת אבל הודיתי לאל הטוב על כל מה שיש לי. כן שכחתי כמה הודו קשה וכמה קשה להכיל את כל הדברים שחווים שם והכל באינטנסיביות בלתי נסבלת לעיתים קראתי את כל הפוסטים היפים שלכם ואני מאושרת לחזור לשיגרה המבורכת שלי בבית. אין כמו בבית
--
hs
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|