05/02/2013 21:08
אייריס
Posts: 3744
|
אין אין עלייך. אני קוראת ומתענגת ומרגישה כמו שאני קוראת ספר מתח ומחכה לפסקה הבאה. אלופה שתהיי בריאה ושהלידה תהייה קלה ומהירה. מאחלת לך המון הצלחה בכל ואם החלטת אני יודעת שאת מתחייבת ויאללה נצלי.את הרגעים האלה.
נשיקות
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
05/02/2013 19:33
רבקה
Posts: 8411
|
מיכלי שתעברי את הלידה בקלות
והכל יהיה בידיים שלך ומלאות בנחת ואושר
שיהיה בשעה טובה ♥♥♥
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
05/02/2013 13:09
נחושה
Posts: 6982
|
מיכלוש יפתי. שני דברים מזרזים לידה;-)סקס והליכות. לגבי העברת הזמן בנעימים פשוט היי עסוקה. רעיונות בבקשה. מכתב לטיפטיפ מכתב לתומריקו. מכתב אוהב לאישך.סיפור בהמשכים על אימוש המגדלת גורי אדם חביבים. לבקר חברה הריונית או אחרי לידה. לשים ערוץ mtv ולפרוק את ההתרגשות. להכיו פשטידות לגיתי. מרקים ולהקפיא שיהיה לך לאחרי...וכמובן לסדר ניירת או מתכונים כדי להעביר את הזמן. בהצלחה לך ולטיפטיפונת
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
05/02/2013 12:40
miribelkin
Administrator
Posts: 3755
|
מיכל המרגשת, כל יום שעובר ואת במתח תיזכרי שכמו שכתבת, עוד כמה ימים
שוב יתרחש שינוי לטובה בחייך...תוספת למשפחה המדהימה שלכם.
בנתיים תירגעי, תהני יהיה בסדר. אני מחכה לך ביום רביעי אם לא תלדי עד אז.....
מתפללת שיהיה קל ובכף אוהבת אותך וגאה מאד מירי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
05/02/2013 12:20
dany
Posts: 19819
|
מיכל חמודה
הימים האלו בהחלט לא קלים, לחץ גם פיזי וגם נפשי.
תעברי אותם בשלום ובהצלחה.
הקטנטונת תגיח לאוויר העולם. ותראי שהכל מסתדר.
עוד קילו פחות קילו זה באמת עכשיו מה שנקרא "כסף קטן".
הכי חשוב זוהי שלוות הנפש שלך.
מאחלת לך המון הצלחה ואולי יום רביעי לא תהייה שקילה אלא תהייה לידה, אמן.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
05/02/2013 09:54
מטפס הרים
Posts: 1533
|
הי מיכל. אני חושב שהגעתך למירי מחר מאוד מאוד תועיל לך, והרבה מעבר לכמה יורה המחוג ... אני סבור שעצם ההגעה למירי תהיה בשבילך סוג של אחיזה במושכות בידייך שלך. וזה יעשה לך ממש טוב. וחוץ מזה , אנחנו כולנו כאן מחזיקים לכם אצבעות ובקרוב כבר תהיו אחרי... והכל יהיה טוב!! וכמו שכתבת בעצמך- השורה התחתונה שבורכתם וזכיתם ואשריכם וטוב לכם. להתראות
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
05/02/2013 09:12
אקורדיאון
Posts: 16381
|
מילוש אמצי בחום את אשר הבטחת לעצמך,להרפות,עוד רגע ואת אחרי ומאחלת לך רק טוב.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
05/02/2013 08:44
בלונדה....
Posts: 3603
|
מיכלי אהובה
זה עוד מעט מסתיים,עוד שבוע פחות שבוע זה כבר אותו הדבר.
העיקר שהיחדה בסדר ברוך השם ואת אכן צודקת שנייה לפני שאת מתבאסת מהמצב ומתלוננת תחשבי כמה נשים היו רוצות להיות בסיטואציה שלך.
תשחררי את הלחץ, תיזרמי עם מה שקורה והכל לטובה .
תנצלי את הימים האחרונים להתבודד עם שני הגברברים שלך.
שיהיה לך בהצלחהה
נשיקות
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
05/02/2013 08:22
מיכל שרון
Posts: 1318
|
אני צריכה לעשות לעצמי סדר בראש.. בבלאגן הזה שמסתובב בתוכו..
כל כך הרבה מחשבות, משפטים שרוצים להיכתב.. תהיות.. ומכיוון שכבר התיישבתי כאן מול המחשב על מנת לסדר לעצמי את הראש אז אני צריכה לעשות את זה כמו שצריך...
ובכן אני בשבוע 40.. ההריון שלי מוגדר החל מאתמול "הריון עודף".. לילדים שלי מסתבר מאוד טוב ברחם של אמא והם ממש לא ממהרים לצאת (תומר נולד על סף זירוז = שבוע 42)..
אז ככה אני מסתובבת לי.. ענקית, מתגלגלת לי בקושי, בטן מכאן עד מחרתיים ובימים האחרונים מעבר לכבדות נוספו הצירים שבאים והולכים.. חלקם מדומים ולא מעוררים התרגשות וחלקם ממש כואבים, משתקים אפילו הייתי אומרת.. לפעמים הם הולכים מייד כלעומת שבאו ולעיתים (כמו אתמול) נשארים איתי כמה שעות.. נותנים אשליה של הסתדרות וכניסה לתבנית זמן ברורה ואז נפסקים..
אז מצד אחד אני שמחה שהרחם מתחיל להתכונן ללידה הקרבה.. אולי בכל זאת טיפטיפ התחילה לארוז לקראת עזיבה 
מצד שני כל המצב הזה של בין לבין מכניס אותי למערבולת של אובדן שליטה בכל התחומים..
אני בנאדם מסודר, מתוכנן ומחושב.. אתמול היינו במיון נשים בתה"ש למעקב הריון עודף (מוניטור ואולטראסאונד) ותכננו אח"כ ללכת לסרט בסינמטק ולפגוש חברים..
רק יצאנו מהמיון והתחיל סשן צירים שהלך והתגבר אז ביטלנו הכל וחזרנו הביתה רק בשביל לגלות אחרי שעתיים שלא דובים ולא יער..
וככה מצאתי את עצמי בבית, מתוסכלת שהתוכניות התבטלו.. שסתם שוב ציפיתי וייחלתי וכלום לא יצא מזה.. ומה קורה לי במקומות האלה? נכון! אכילה רגשית!!!!
ככה אתמול היום עבר לו בנשנשת בלתי פוסקת.. כבר כמה ימים האמת שהיא באה והולכת..
כבר כמה ימים שאני מרגישה מפוצצת מדי בשביל לאכול אוכל "כבד" ורק בא לי דברים קלילים.. גם ככה אני בקושי מסוגלת להכניס משהו רציני לפה (מבחינת כמויות) וכבר שבועיים שאני כל הזמן בחשק למתוק..
תוסיפו לזה את התחושה שאולי השבוע תהיה לי אשכרה הצדקה להפסיד שקילה (נו תצאי כבר עוברית!) וקיבלתם אובדן שליטה מוחלט!
המתח הזה סביב הלידה.. מתי זה יקרה, איפה תומר יהיה, איך היא תעבור, כמה ארוכה היא תהיה..
הקושי הפיזי של ההתמודדות עם הכובד והמשקל, השינה המועטה שיש לי בשלב זה (שלרוב היא פשוט גרועה!) ועכשיו גם התקפות הצירים המשטות האלה..
הכל ביחד פשוט הביא אותי למצב של "פוס לא משחקים".. פתאום המדליה שמירי מכינה לי כבר לא שינתה..
כאילו הכרזתי על אובדן שליטה אבל לא ממקום של כוח - ממקום של בחירה מודעת להרפות ולשחרר, ממקום של ילדותיות ודווקא.. אבל למי בעצם? רק לעצמי!
אתמול בלילה הלכתי לישון בתחושה כבדה מאוד (תרתי משמע).. הרגשתי מזופת, הרגשתי את הנפיחות של אחרי בולמוס (גם אם בכמויות הייתי רחוקה משם.. בגבולות היכולת שלי כעת.. זה בהחלט נחשב לבולמוס) אפילו שהיתה זו נפיחות פנימית (כי כמה עוד הבטן שלי כבר יכולה להתנפח) ורק רציתי לבכות..
כי יש הרבה דברים כרגע בחיים שלי שעומדים להתרחש בשבועיים הקרובים שלא תהיה לי שום שליטה עליהם - לא מתי אני אלד, לא משך הלידה, לא אם טיפטיפ תזרום איתי טוב על הנקה, לא על איך שתומר יגיב אליה, לא על שעות השינה שלי, לא על היכולת שלי לשמר את השגרה המוכרת של הבית..
וכבר אמרתי לא פעם - אני בנאדם שמאוד אוהב וצריך שליטה בחיים שלו... ורציתי לבכות כי דווקא במקום היחידי כמעט שבו יש לי שליטה מלאה על מעשיי ועל התוצאות שלהם אני בוחרת לוותר..
אז הבוקר קמתי בהחלטה שהיום הזה יהיה אחרת.. הבוקר החלטתי להרפות מכל המחשבות על איך ומתי ולמה וכמה ופשוט להיות בכאן ועכשיו.. אם העכשיו הזה יתפתח למשהו אשרינו.. ואם לא - גם טוב! אז אני מרוויחה עוד יום בבית עם שני הגברים היקרים שלי.. רק שלושתנו כמו שעוד מעט כבר לא נהיה אף פעם..
הבוקר קמתי בהחלטה שאני מגיעה להישקל אצל מירי ברביעי בבוקר יחד עם גיתי ואם נגזר עלי לעלות דקה לפני הסוף עוד קילו ואפילו שניים (באמת שאין לכם מושג כמה נשנושים רעים ומיותרים תקעתי בימים האחרונים) אז כך יהיה.. אין לי כבר מה לעשות בנידון - אני אכלתי ואני גם אשלם!
הבוקר קמתי בהחלטה שאני מחזירה את השליטה לידיים שלי - אני אולי לא יכולה להחליט לטיפטיפ מתי יבוא לה לצאת.. אבל אני בהחלט יכולה לעזור לה לקבל כיוון.. וככה למרות הקושי הפיזי העצום שכרוך בכך, קמתי מוקדם היום, שמתי נעלי הליכה ויצאתי מהבית.. אמנם הלכתי בקושי חצי שעה.. אבל בהתחשב במצבי זה הרבה! וכבר החלטתי שאחרי שאני שוב אצבור כוחות אני אצא לעוד סיבוב (כי זה פשוט בושה להחמיץ הליכה בכזה מזג אוויר נפלא).
הבוקר קמתי בהחלטה שהיום לא יעבור בנשנשת בלתי פוסקת - 3 ארוחות ביום זו לא המלצה! זהו אורח החיים שלי.. גם אם תירצתי לעצמי אלפי תירוצים ללמה כעת זה לא תופס עלי..
הבוקר קמתי בהחלטה שאני לוקחת חזרה את המושכות לידיים.. אם יש לי תקווה כלשהי לקראת השקילה ברביעי היא שהיום אני אתאפס על עצמי ואשתלט על השדים הרעים שלי.
הבוקר קמתי בהחלטה שאני מפסיקה לרחם על עצמי - הרי יש אלפי נשים בישראל שהיו הורגות בשביל כל הכאבים שלי, האי-נוחות והקושי רק בשביל שיהיה להן עובר בריא ומפותח בבטן.. אז מי אני שאתלונן?!
הבוקר קמתי בהחלטה שאני עושה שינוי! שאני לא נגררת לעוד יום של אי עשייה.. של רביצה בבית וציפייה פאסיבית להתרחשות עלומה.. היום יהיה יום של עשייה!
הבוקר החלטתי להיכנס לפורום ולכתוב.. ואצלי זה המדד הכי טוב לרצינות כוונותיי ולמחוייבות שלי לעמוד מאחריהן..
שיהיה לכולנו יום נפלא ונהדר!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|