01/02/2013 21:15
חיוך מהלב
Posts: 1125
|
מיכל היקרה, את ברת מזל. יש ימים כאלה ולפעמים צריך לוותר. אבל לא תמיד. את הרי בשליטה כל הזמן או רוב הזמן. אני למדתי ממירי לשתות כוס מים חמים עם לימון וקובית ג'ינגר קפוא של דורות. מאד טעים וחמים וקצת שונה. מוסיפה הרבה לימון.... וקצת ממתיק וטוב לי. בקבוק מים זה תמיד טוב וממלא, אך עצתי לך בחורף לא לשתות מים קרים אלא מים בטמפרטורת החדר. היום היה לי די קשה נפשית משהו שמטריד את מנוחתי. אני מכירה את התרופה ממש כך. יצאתי בגשם לצעוד. עטופה כדבעי גם כובע וגם מעיל טוב, ומטריה בידי. חלקים מהדרך היום שטופים בטיפות גדולות אבל הלכתי ונהניתי מהאויר המתוק והצח של הגשם והיו גם הפסקות של גשם, כך הגברתי צעדי ועשיתי את כל המסלול של שעה. נכון חזרתי מאד רטובה והכל מתיבש עכשיו כולל הגרבים ועוד... אבל חזרתי קלילה בנפשי, הרגשתי שממש האנדורפינים הגיעו לי ממש ... איזו הרגשה טובה, גם פיסית וגם נפשית ויכולתי מיידית להכנס למטבח לסיים הכנת ארוחת ערב טובה לכולנו ובא גואל לציון ממש מחייכת כל הזמן ומצב רוחי עלה פלאים... קשה להאמין אבל כשאני מרגישה באמת שההליכה זו תרופה אני מתכוונת לכך לגבי, גם הצעידה בחוץ, גם צעדי הקלילים, גם נהנית לראות השלוליות אני מתה על החורף והעיקר איך מרגישה טוב כשחוזרת. אין לכך בהחלט תחליף... זה לפלא בעיני. שתהיה לכולנו שבת ברוכה ועיקר העיקרים לילה טוב של שינה בריאה. מחר אנו עם התאומות כל היום אצלנו ואמא שלהם תישאר עם ליאו שעוד מעט יהיה בן שנה. נתכונן לכך... זה מאתגר אבל איזה כיף... נתאושש בערב מחר...
--
hs
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
01/02/2013 20:14
מטפס הרים
Posts: 1533
|
זה שאין לך אויבים בבית זה דבר גדול מאוד. אצלי זה לא ממש כך. אז כל עוד זה מתוק לא ממש אכפת לי אבל את כבר שמעת מה אני מסוגל לעשות לביסלי.... עניין ניקוי הבית מהאויבים הוא תהליך חינוכי שכולנו עוברים לאט אך בטוח. אהבתי מאוד את עיני הפודל שלך לגיתי.. שתהיה לכם שבת שלום ומחכים לבשורות טובות.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
01/02/2013 19:40
אייריס
Posts: 3744
|
צודקת לגמרי. הכי טוב ויפה קילו פחות. בהצלחה ולידה קלה. נשיקות
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
01/02/2013 10:16
נחושה
Posts: 6982
|
מיכלוש שוב אני כותבת...מים חמים עם פלח לימון או מים חמים עם עשב לימונית או נענע, מותרים גם לך, מנחמים...מורידים חשקים במהרה.
אוהבתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת,נשיקות♥
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
01/02/2013 05:15
מיכיק
Posts: 159
|
מיכל יקרה
ראשית לידה קלה.
מאחר ויש לי יותר קילומטרג בשנים יש לי גם יותר חשקים חולניים למתוק, מירי נכנסה לחיי רק בשנים האחרונות ואיתה ובעזרתה אני מנסה להסדיר את החלק המופרע הזה, שלי בתשוקה למתוק. החשקים הבלתי נשלטים הם נחלת השמדמודים ת מ י ד. נכון, לא מעודד אך היכולת לשלוט בהם ולנצח, היא נפלאה. לאט ובכאב מיישמת את נושא האוייבים, גם אם שוכבת במטה באמצע הלילה ורק רוצה לרדת על חב. חלבה בלי להתבלבל, אך כמו שכתבת הקג. פחות לא שווה את הזלילה, למרות שאת מאבדת לרגע שליטה ,החזרה לשפיות ושליטה כואבת יותר.
את כותבת נפלא, מלאת תובנות על החיים בגילך הצעיר. מאחלת לך ימים קלים כמה שאפשר עד הלידה הקרובה, (אגב, לא קשור לנושא זה, אך תגובה לאחד הפוסטים שלך לחששות ותובנות לגבי ילדים ומשפחה מתרחבת-ילדתי את בני ההבכור ואחרי שנתיים תאומים זהים... היה מאד מאד לא פשוט וכמוך התחבתתי בסוגיה איך אוהבים עוד ילד, . אך לאמהות יש את המשהו המאד גדול להכיל. מרגע הגחתו של העולל לתמיד. שהם קטנים, ושהם גדלים וגדולים.)החשיקם יבואו וילכו, אך תוכלי להם.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
31/01/2013 23:16
miribelkin
Administrator
Posts: 3755
|
מיכלי היקרה
אני גם עכשיו עם כל מיני חשקים
אז קודם כל אין לי אוייבים בבית....
ואני עכשיו כותבת לכם בפורום....
ועוד כמה דקות נכנסת למיטה, כמו גיבורה בשליטה גדולה
הכל אפשרי אם מאד רוצים....
לילה טוב יפתי, חלומות טובים ויפים כי את נהדרת
אוהבת מירי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
31/01/2013 23:12
מיכל שרון
Posts: 1318
|
תראו מה זה פורום יקר.. תראו איך המוח של שמנמוד אמיתי עובד..
יום שני הגעתי לחוג של שני בוקר, קיבלו אותי כולם בזרועות פתוחות והרבה פירגון.. שבוע 39+.. מרגיש כמו שקילה אחרונה וסיכום הריון של 7.5 ק"ג עלייה..
ומה קרה מאז יום שני? הלוע נפתח לי!!!
אני בטרפת למתוק שרק הולכת ומתגברת ככל שהלידה מתקרבת..
לא עוזר לי כלום.. לא המתכונים הנהדרים של מירי שמתבשלים כאן, לא הפשטידה ללא פחמימות לערב, לא הסלטים שאני מכינה כל יום..
אני אוכלת מסודר, מודדת מנות וכמויות, סופרת פחמימות.. ואז כל יום בשעה אחרת המתוק הארור הזה משתלט לי על המוח..
אני רק נמצאת כולי בכמיהה אדירה לטעם שוקולדי/מתוק כלשהו... כל הזמן שקועה בלדמיין טעימויות נכנסות אליי לפה..
אני מאמינה שאין כאן מישהו שלא יודע על מה אני מדברת..
אז הנה שוב.. למרות הכל.. אני עפה על עצמי.. עם בטן מכאן עד מחרתיים.. ועדיין עפה על עצמי ככה שאני מרשה לעצמי להיות שאננה, מרשה לעצמי לעגל פינות ככה..
מספרת לעצמי שאף אחד לא ירגיש עוד קילו במצבי..
אז הנה אני אומרת לכם ברגע של צלילות ושפיות נדיר: אני ארגיש!!!
יש לי הזדמנות אדירה לסיים את ההריון הזה עם פחות ממה שהתחלתי אותו... (עם תומר ירדתי תוך שבועיים מהלידה כמעט 12 ק'"ג.. רק שאז עליתי 13)
יש לי הזדמנות אדירה להיות במקום שלא הייתי בו למעלה משנה מבחינת המשקל..
אני הרי יודעת שכל קילו אחרי שההריון הזה ייגמר ידרוש ממני מאמצים אדירים כדי להיפרד ממנו.. אז למה אני מזלזלת ככה?
למה אני מרשה לעצמי?
מה זאת הזילות הזאת בתהליך? בקשיים העתידיים שלי? ממתי אני רק רואה את מחר.. איזה מחר? את עכשיו והרגע והחשק ואני לגמרי, לחלוטין כולי בו?!
מזל שגיתי יצא הערב עם חבר.. לא היה לי למי לעשות עיני פודל שייצא ויביא לי מבחוץ את האויבים שאין לי בבית..
מזל שאני כבר תיכף מתקפלת לי למיטה.. את הערב הזה בילינו אני ובקבוק מים קרים..
כי הרי רעבה אני לא אחרי ארוחת ערב של פשטידת ירקות ופלפל עם גבינה... רק בשגעת למתוק!!!!
בכל אופן.. לכל מי שחווה את אותה הרגשה כמוני לאחרונה.. או הלילה.. או יחווה אותה בסופ"ש.. רק תזכרו דבר אחד: הכי טעים קילו פחות!!!! ואל תעבדו על עצמכם הא?!
לילה טוב וחלומות פז...
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|