31/01/2013 18:33
אייריס
Posts: 3744
|
מיכלי המדהימה את קורנת כולך וממש מחממת את הלב. שיהיה לך בשעה טובה ובעה' הכל יסתדר. אחלה של פוסט מאלף ומרתק הכל כבר נאמר מהחברים כאן אז מאחלת לך לידה קלה וזריזה ומנסיון עם הפרש פחות מזה הכל בא על מקומו בשלום ומסתדרים ביומיום עם הכל כמובן שגם עזרה תתקבל תמיד בברכה. המון המון הצלחה ושיהיה לשניכם מיכלי וגיתי במזל. נשיקות
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
31/01/2013 05:19
אקורדיאון
Posts: 16381
|
ממש מחוננת.
מיכלי שיהיה לך בהצלחה ,לידה קלה ולכל היתר המציאות תיתן פתרון.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
30/01/2013 22:32
miribelkin
Administrator
Posts: 3755
|
מיכל תלמידתי המחוננת....
איזה פוסט,איזה תובנות....מדהימה ומרגשת.
מאחלת לך ולגיתי המשך זוגיות והורות נפלאה,
והעיקר שהלידה תעבור בקלות ושמחה.
גאה בך מאד מאד בהצלחה אוהבת מירי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
30/01/2013 22:00
מטפס הרים
Posts: 1533
|
מיכל. אני מחכה לספר שלך ואני רציני. מאחל ומייחל לשמוע את גיתי מודיע למשפחת הפורום על הלידה ועל בואה של התינוקת , והיא תביא לכם עימה מיכל , ברכה מיוחדת
משלה. ככל הילדים, המביאים לנו ברכה וכל אחד בדרכו ובדרכה המיוחדים .. כל ילד עולם שלם ומדהים, ובתור אבא לשלשה אני משתאה ונידהם כל יום שעה שעה לראות איך מתינוקות מקסימים הם הופכים לבני אדם מקסימים..ועם כל מורכבות הדבר ועם כל רגעי ההיי ורגעי הדאון, במכלול הקיום- נס החיים, ילדים וברכתם. להתראות
edited by מטפס הרים on 1/30/2013
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
30/01/2013 20:07
נינוש
Posts: 1442
|
מיכל יקרה, שיעבור הכל בשולם ותחזרי במהרה אלינו עם תובנות חדשות
והרבה שמחה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
30/01/2013 18:04
רבקה
Posts: 8411
|
מיכלי חביבתי
7.5 קילו בכל תקופת ההריון שאפו ענק.
אני כל כך זוכרת את החששות שהיו לך בלידה עם תומריקו המתוק והמקסים
והנה עברה חלפה תקופה והאושר גדל והתבגר
ושוב עומדים בפני חששות מה ואין יהיה
אברך אותך בלידה קלה ושיהיה בשעה טובה
ותאמיני לי הכל יהיה בסדר ועוד עם בעל מקסים שיש לך
תבורכו וקבלו חיבוק לקראת הרחבת המשפחה ♥♥♥
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
30/01/2013 16:43
נחושה
Posts: 6982
|
מיכלי יקירה איזה פוסט מרגשששששש
אני מבטיחה לך שיהיה בסדר כי את תלמדי תוך כדי תנועה. כי תביני שיש דחוף וחשוב יש עכשיו ואחר כך יש שני אנשים עם רגליים קצרות בביתך ולכל אחד מהם אופי ואישיות צרכים וקצב משלו. תביני שהכול אחרת כי את אחרת וכי יש בך עוצמות ואהבה שלא ידעת שהם אפשריים בכלל והכי חשוב שיש לך שותף בכיר למפעל חייך ואם ההנהלה הבכירה תפעל בהרמוניה וביצירתיות אתם תבנו משפחה לתפארת. כשיגיע הרגע תשמחי בו תברכי עליו. את אלופה!
edited by נחושה on 1/30/2013
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
30/01/2013 11:50
בלונדה....
Posts: 3603
|
מיכלי אהובה.
קודם על תודה על השיחה יום שני , היא מאוד עזרה.
אני בטוחה שתסתדרי עם הנסיך והנסיכה.
יהיה בסדר, ברור שיש חששות כמו בילד הראשון ואפילו יותר.
אבל תני לתומר את המקום הבוגר, העוזר "והמבוגר" עם כל מיני עזרות קטנות , כמו להביא את המוצץ, להביא בקבוק וזה ייתן לו הרגשה טובה.
מאחלת לך לידה קלה ושתצאי בידיים מלאות ומקןוה לא לראות אותך יום שני ושנשמע שאת כבר אחרי.
נשיקות ויום מקסים
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
30/01/2013 11:14
tal_f
Posts: 900
|
מיכל המון בהצלחה בלידה ,איזה פוסט...
אני בטוחה שתצליחו כמשפחה לצמוח ולגדול.
בילד השני כאילו נפתח עוד חלק בלב שלא ידענו שקיים והוא מתמלא גם הוא באהבה המדהימה לילד החדש.
הלב שלנו מתאים את עצמו ... זה מדהים.
הכל בסוף מסתדר... העיקר להנות מהם.
תוך רגע או שניים והם כבר עצמאים ורוצים "לבד"...
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
30/01/2013 09:30
קרולין
Posts: 6651
|
מיכל יקרה שלנו
תחילה 7.5 עליה בהריון זאת אליפות על! בראבו יה מחוננת!
בנוסף, כל כל מה מרגישה טבעי ומהחיים וזה בסדר.
מאחלת לכם שהכל יעבור בשלום בשורות טובות ובשעה טובה ומוצלחת.
השאר... יבוא בטבעיות ובים של אהבה ובטחון למשפחה שלכם
אתם זוג נפלא והורים נהדרים לתומריקו ןיש מקום בליבכם וביכולתם לעוד ילדים
ב״ה
מחבקתתתת חזקקק שיהיה לך / לכם כמ ש פ ח ה את הכי טוב שיש
אמן
קרולין
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
30/01/2013 09:28
gity1
Posts: 28
|
לאישתי היקרה הכתיבה שלך אמיתית ומרגשת ותמיד מחממת את ליבי...
מאוד מתחבר למה שכתבת על דיאטה והורות שיש בניהם הרבה קווים מקבילים , ומבחינתי הדמיון הכי גדול זה איבוד החופש
מצד אחד בהורות , החופש לעשות מה שרוצים מתי שרוצים וכמה שרוצים (כל אחד יכול לקחת את זה לכיוון שהוא רוצה) ומהצד השני בדיאטה החופש לאכול מה שרוצים , כמה שרוצים ומתי שרוצים...
אני מרגיש שירדו לי הרבה אסימונים עם האנלוגיה הזאת ומקווה שהיא תעזור לי ולך להמשיך במומנטום החיובי בדיאטה גם אחרי הלידה.
שיהיה יום נפלא לכולם ובעיקר לך יפה שלי  .
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
30/01/2013 09:19
דרך המלך
Posts: 5707
|
מיכלי החמודה
קודם כל לעלות 7.5כל ההריון זה מעולה וזה מדהים...
בעזרת השם הכל יעבור בשלום ותלדי בידיים מלאות ובאותה השניה תתמלאי באהבה גדולה לטיפטיפ ולתןמר יחד...
אמא יכולה לאהוב את כל הילדים שלה... הם לא דומים הם שונים באופיים ובהתנהגותם ובכל זאת את תדעי לבדך לאהוב אותם אהבה אמיתית אהבת אם...
הכל יתגמד לך וכל החששות יעלמו כי אחרי החידה המשפחה גדלה ולבד בלי תכנונים את תלמדי יחד עם גיתי לנהל בית עם שני פשושים..מאחלת לך המון בהצלחה ואל תישכחי לעדכן...
סיגל
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
30/01/2013 09:18
דרך המלך
Posts: 5707
|
מיכלי החמודה
קודם כל לעלות 7.5כל ההריון זה מעולה וזה מדהים...
בעזרת השם הכל יעבור בשלום ותלדי בידיים מלאות ובאותה השניה תתמלאי באהבה גדולה לטיפטיפ ולתןמר יחד...
אמא יכולה לאהוב את כל הילדים שלה... הם לא דומים הם שונים באופיים ובהתנהגותם ובכל זאת את תדעי לבדך לאהוב אותם אהבה אמיתית אהבת אם...
הכל יתגמד לך וכל החששות יעלמו כי אחרי החידה המשפחה גדלה ולבד בלי תכנונים את תלמדי יחד עם גיתי לנהל בית עם שני פשושים..מאחלת לך המון בהצלחה ואל תישכחי לעדכן...
סיגל
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
30/01/2013 09:03
ארץ
Posts: 110
|
מיכל מדהימה
שיהיה בהצלחה ב״ה הכל מתגמד כל החששות והדאגות
במציאות הספונטנית הדברים זורמים
לא לדאוג ולחשוב יותר מה יהיה
מבטיחה לך ,שאם תזרימי הילד לא יקנא אלא יעזור ויתמוך ופתאום הוא כבר לא הקטן אלא מקבל את כיסא הכבוד של הבכור.וזה כבוד.
למזלך תקבלי את שני המינים בן נסיך ובת נסיכה .שוב לכל אחד יש את התפקיד הטבעי
לכן,מתוך נסיון מבטיחה לך שהכל תלוי בפרספקטיבה שלך על איך לנהל את העניינים
ברגע שאת מייעדת תפקיד לבן הוא יהיה התומך מספר 1.
בהצלחה והתמדה
וכבוד כבוד על השמירה בהריון
היום אני אומרת ואני מקווה שמירי בלקין תקרא את הפוסט הזה
שהטעות שאני עשיתי שכשנכנסתי להריון בפעם האחרונה
לא נ ש א ר ת י אצל מירי
אלא אמרתי אני אלד ואז אבוא
והיה לי צורך לבוא
אוהבת לילך
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
30/01/2013 08:48
מיכל שרון
Posts: 1318
|
בוקר טוב פורום יקר..
למי שכבר התחיל להעלות דופק.. תהיו רגועים, אם אני כאן וכותבת סימן שחדר הלידה ואני עוד רחוקים.. אבל הספירה לאחרו בהחלט התחילה.. 5 ימים נותרו לתאריך המשוער.. הבטן שלי כבר עצומה.. אני בקושי מתגלגלת וכמו לפני הלידה של תומריקו אושריקו שלי, אני חווה רגעים שמעלים בי תובנות שאין אפשרות להגיע אליהם משום מקום אחר (לא לי לפחות).
יש משהו בהריון שהוא כל כך משנה אותך, כל כך מטלטל אותך - פיזית ורגשית ונפשית, כל כך עוצמתי וחזק שאין שום סיטואציה בחיים שתדמה לכך.. זה באמת נס הבריאה, אני שוב מרגישה כמו פלא מהלך.. אני חצי אלוהים בעיני עצמי.. מכילה עוד גור אדם.. סופגת הכל ממנו - את הבעיטות, ההתהפכויות, החשקים, הצרכים, המשאבים שהוא שואב ממני - עוטפת אותו בתוכי, מגוננת עליו מהעולם ומכינה אותו אליו בו זמנית..
ובמקום הזה שבו אני מרגישה כל כך מופלאה אני גם מרגישה דברים שמתקשרים אצלי לדיאטה ולשמירת משקל ואורח חיים בריא שהלוואי והייתי זוכרת אותם גם כשאני לא בהריון.. והנה כמה תובנות:
1. נכון שכולנו יודעים שכל ק"ג שאנחנו יורדים מקל עלינו.. ההליכה נהיית יותר קלה, פתאום אפשר לוותר על המעלית, להצליח להידחק במקומות צרים וצפופים... אמנם עליתי רק 7.5 ק"ג כל ההריון הזה .. אבל חלוקת המשקל הלא פרופורציונלית שאני חווה מזכירה לי מה זה להיות אדם שמן שסוחב את כל הפחמימות שלו בפח הזבל שנקרא בטן - רופסת, משתפלת ועצומה!
לא להצליח לקשור נעליים (וזה המקום להודות לגיתי שעושה זאת בשבילי באהבה רבה כאילו שוב אני בת 5 שעוד לא למדה קשר פרפר) זה מתסכל..
לא להצליח לצאת מהרכב בחניה כשהיא צפופה זה מתסכל מאוד (רק אתמול זה עלה לי בעוד 2 סיבובים ואקסטרה הליכה, כי החניה הקרובה והנהדרת שמצאתי כלאה אותי ברכב)..
לא להיות מסוגלת לראות את עצמי באמת - רק לנחש מה הולך שם מתחת לקצה הפופיק שהתחיל להציץ לו..
לאבד את קלות התנועה.. בעיקר בלילה במיטה (מזל שלוייתנים חיים במים.. אחרת איך הם היו מסתובבים?).. להזדקק לעזרה כשאני צריכה לקום (ושוב תודה לגיתי שלי שתמיד שם לתפוס אותי)..
להתלכלך בזמן האוכל תמיד באותו מקום - בקצה הבטן המזדקרת.. כמה מביך!
להתעייף אחרי 10-15 דקות הליכה.. שלא לדבר על הנשימה המתקצרת, ההתנשפויות שלא היו מביישות אף סרט למבוגרים בלבד (במיוחד אחרי עלייה או מדרגות).. זה נוראי!
להתעייף אחרי 10-15 דקות של עמידה רצופה - בזמן הכלים, סידור המדיח, תליית כביסה, סידור הבית, בישול... כל פעולה דורשת זמן מנוחה שווה כמעט למשך הפעולה עצמה.. פתאום מה שלקח לי שעה לוקח לי שעתיים..
סימני המתיחה שמופיעים ונשארים עלינו כמו צלקות כמעט - מזכירים לנו שגם העור, אלסטי ומדהים ככל שיהיה יש לו סף יכולת וקיבולת.. מזכיר לנו במוחשיות רבה בצבעים אדומים ורדרדים כל יום כמה גדלנו, כמה מתחנו את הגבולות, כמה הרחבנו אותם..
כל הדברים האלה שתיארתי עכשיו.. רובם מרגישים לי ומתקשרים לי אסוציאטיבית עם זקנה, עם פגעי הגיל.. סבתא שלי חווה הרבה מהם.. אז מה זה אומר אם אני חווה אותם בגיל 28? אז נכון שא6ני בהריון וזו הסיבה.. אבל התובנה הגדולה היא שזה לא קשור להריון.. זה קשור למשקל, לאיך הוא יושב עלי.. יותר נכון איפה הוא התיישב עלי (בעזרתי האדיבה כמובן)..
כל הדברים הללו הם מנת חלקם של אנשים שמנים, בעיקר כאלה עם עודף משקל רב, בעיקר כאלה שההשמנה שלהם לא מתחלקת פרופורציונלית בגוף... כל הדברים האלה מוכרים לכולנו.. וכל הדברים האלה הם מעשה ידינו!
2. יש דבר יפה בלחלוק חלל פנימי עם עוברית במשקל 3.3 ק"ג - היא מאלצת אותי להתחשב בנוכחות שלה באופן כזה שהאיברים הפנימיים שלי נאלצים להידחק ולפנות לה מקום (לה ולשיליה שלה).. וככה כל חודש שעובר טיפטיפ שלי גדלה והקיבה שלי בעל כורחה מצטמצמת..
אם רצון או בלי רצון.. הכמויות שלי קטנות.. פתאום אני מתרגלת אכילה נורמלית באמת, פתאום אני משאירה בצלחת, פתאום אני מחשבת שווה לי לא שווה בצורה אחרת כי אני יודעת שיש הגבלת מקום בכניסה והדורמנית שלי ממש לא מתפשרת בנושא הזה 
זו חוויה נהדרת עבורי, אמנם אני מתרגלת כבר שנים עם מירי הקשבה לגוף, למנגנון המקולקל והשבור שלי של רעב ושובע.. אבל הידיעה ויותר מזה היכולת שתמיד קיימת לדחוף עוד, לתקוע עוד קצת.. הקלות שבה אני מאפשרת לקיבה שלי להתרחב עוד ועוד.. היא תמיד מנצחת! ועכשיו כבר חודשים שאני בהדרגתיות מפנימה שאין ברירה אחרת.. שאני חייבת לוותר (ותאמינו לי שזה לא קל ובכל ארוחה טעימה, בכל פעם שהשארתי בצלחת משהו טעים ונחשק רק ייחלתי ללידה מוקדמת ואם אפשר על המקום ולפני שהאוכל מתקרר).
אז עם כל הדברים הקשים והחוויות הפיזיות הפחות נעימות שנלוות להריון.. היכולת לחוות כזה שינוי בהרגלי האכילה שלי (גם אם בעל כורחי) היא מדהימה, זה כיף להיות במקום הזה.. וזה עוד יותר כיף לדעת שזה באמת עובד.. כי אחרת אין לי איך להסביר את זה שבכל השליש השלישי להריון הזה עליתי קילו אחד בלבד!!!! אז חבר'ה - כמויות זה דבר אמיתי.. ויש לו השפעה אדירה!
3. כל שבוע שעבר בהריון הזה מתחילתו ועד סופו היה אחר.. הוא הביא איתו הרבה מטענים ולקח אחרים.. אני לא האישה שהייתי כשנכנסתי להריון עכשיו כשאני תיכף מסיימת אותו.. בדרך הייתי צריכה לקבל את השינויים שאני עוברת, את השינויים שאני עומדת לעבור..
כל זה מתקשר לי לתהליך ההפנמה שאנחנו נדרשים לעבור בדיאטה - ההפנמה שאנחנו תמיד נידרש לויתורים, ההפנמה שתמיד ניאלץ לשים גבולות ולחיות בתוך מסגרת ברורה של כללים, ההפנמה שיש מימד של חופש באכילה שאבד לנו לעד, ההפנמה שאנחנו תמיד נהיה שמנים בראש ואין תרופה לזה ואין ריפוי.. יש רק המון המון תרגול, נדרשת הרבה משמעת ויותר מזה - התמדה בתהליך ההרזייה.
כשאני כותבת את זה אני חושבת שלקבל את זה שאני בתהליך של שמירת משקל והרזייה קצת דומה לתהליכים שאת עוברת כאמא, כהורה - ההבנה שאת מאבדת במובן מסויים את החופש והספונטניות שלך... ההבנה שלמען העתיד שלו את צריכה להפסיק "לזרום" וצריכה יותר לקבוע, להיות אסרטיבית וברורה, לא לפחד לשים גבולות..
אני עוד שנייה עומדת להפוך להיות אמא לשניים.. אני מאוד חוששת מהשינוי הזה.. עסוקה כל הזמן בקטנות שמדאיגות אותי כמו -
איך אני אמורה להוציא שני ילדים מהאוטו כשהחנייה ברחוב צמודה לגדר מצידו האחד?
איך אני אמורה לאזן בין האהבה העצומה שיש לי לתומר לאהבה שעוד אין לי לטיפטיפ?
איך אני אגשר על ה"פור" הזה של שנה ועשרה חודישם שיש לו עליה.. שנה ועשרה חודשים שהביאו אותי להתאהבות מוחלטת בנסיך שלי?
איך אני עושה השכבה ומקלחת לשני ילדים?
איך אני אשמור עליהם כשאחד חולה שלא ידביק את השני?
איך אנחנו אמורים לשלם בשנה הבאה 2 גנים לשני ילדים מתחת לגיל 3 בעלות מטורפת של 5,000 ש"ח בחודש?!
איך אני רק בת 28, מרגישה בעצמי ילדה קטנה, ותיכף אני אמא לשניים?! איך הגעתי למקום הזה בכלל?!
ויש עוד הרבה חששות.. קטנות יותר או קטנות פחות.. יש והרבה.. תאמינו לי..
אבל וזה אבל גדול.. אני מבינה שלא משנה מה.. השינוי הזה כבר אוטוטו כאן.. והגיע הזמן שאני אשלים איתו ואקבל אותו.. הגיע הזמן שאני אסיר התנגדויות, שאני אתמסר לשינוי הזה ואלמד לחיות איתו מחדש.. למצוא את האיזונים הנכונים, למצוא את התמיכה שאזדקק לה בדרך ואדע שלא משנה מה.. אני במקום טוב יותר.. שלם יותר.. מקום שמגיע לי להיות בו!
וכל מילה כאן מתאימה לכל אחד מאיתנו גם בהקשר של הדיאטה.. וזו התובנה הכי משמעותית!
שיהיה לכולנו יום נפלא ומקסים (:
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|