20/01/2013 15:54
קרנושה
Posts: 3420
|
אלופת האליפויות את. הכללללל יחלוף כלא היה, זה רק ההורמונים שמשבשים את הדעת..
תחזיקי מעמד עוד קצת כי האושר שלך גדול ומכופל עומד להיות וזה שווה הכל אהובה♥
בינתיים אני שולחת לך מלאן נשיבוקים♥
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
20/01/2013 15:32
רבקה
Posts: 8411
|
מיכלי את מקבלת ממני צל"ש
את בהחלט ראוייה לכך
ושיהיה בשעה טובה ובקלות בכל רגע שיגיע ♥♥♥
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
20/01/2013 05:26
אקורדיאון
Posts: 16381
|
שאפו,מקווה שנהנית.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/01/2013 18:35
אייריס
Posts: 3744
|
אלופה. תהני
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/01/2013 15:46
מטפס הרים
Posts: 1533
|
מיכל שרון כתב:
לא תאמינו.. השעה 13:15, שני תינוקות הושכבו לשנת צהריים ואני עם עצמי, תוהה מה אני יעשה עם השעתיים שלפניי..
כבר למודת ניסיון ומלאת ספקות עצמיים בנוגע לרמת השליטה והבגרות שאני יכולה לגלות.. החלטתי להקשיב למירי ולהוציא את עצמי מהבית מייד!
בדקתי באפליקציה סרטים וגיליתי שב - 13:30 יש הקרנה של סרט ספרדי חדש שזכה בפסטיבלים בינלאומיים שגם משחק בסינמטק (סוג של תעודת עניות) בקניון איילון.
בהחלטה של רגע שמתי שני בקבוקי מים בתיק, צעקתי ביי לגיתי ועפתי לקולנוע!
פעם ראשונה שלי לבד, אין לי מושג על מה הסרט.. אבל אני נרגשת וגאה בעצמי עד מאוד!
אז אני כבר באולם.. מחכה שייגמרו הבקרובים ומצפה לשעה וחצי של ניתוק מכל הבלגנים הרגשיים, ההורמונים ובעיקר - רחוקה מהאוכל!
אני מרגישה את עצמי אלופת האלופות והרבה מזה בזכותכם..
יאללה החשיכו את האולם.. ביי בינתיים!!
תותחית!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/01/2013 13:50
מיכל שרון
Posts: 1318
|
לא תאמינו.. השעה 13:15, שני תינוקות הושכבו לשנת צהריים ואני עם עצמי, תוהה מה אני יעשה עם השעתיים שלפניי..
כבר למודת ניסיון ומלאת ספקות עצמיים בנוגע לרמת השליטה והבגרות שאני יכולה לגלות.. החלטתי להקשיב למירי ולהוציא את עצמי מהבית מייד!
בדקתי באפליקציה סרטים וגיליתי שב - 13:30 יש הקרנה של סרט ספרדי חדש שזכה בפסטיבלים בינלאומיים שגם משחק בסינמטק (סוג של תעודת עניות) בקניון איילון.
בהחלטה של רגע שמתי שני בקבוקי מים בתיק, צעקתי ביי לגיתי ועפתי לקולנוע!
פעם ראשונה שלי לבד, אין לי מושג על מה הסרט.. אבל אני נרגשת וגאה בעצמי עד מאוד!
אז אני כבר באולם.. מחכה שייגמרו הבקרובים ומצפה לשעה וחצי של ניתוק מכל הבלגנים הרגשיים, ההורמונים ובעיקר - רחוקה מהאוכל!
אני מרגישה את עצמי אלופת האלופות והרבה מזה בזכותכם..
יאללה החשיכו את האולם.. ביי בינתיים!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/01/2013 12:20
חיוך מהלב
Posts: 1125
|
מיכל היקרה, כפי שאת רואה, כולם כאן איתך. לכולנו יש ימים כאלה או אחרים. אבל היום הוא יום חדש, וכן כבר חצות היום ואת מצליחה. שימי את אתמול מאחורייך. אין טעם להתעסק איתו. תתרכזי רק בהמשך היום שלפנייך. הרי "הכל עובר חביבי". ואיזה מזל שאפשר אחרי היום של אתמול לקום אל יום חדש ולתקן את מה שעשינו. כי למי אין ימים כאלה? גם לי היה מצב רוח לא משהו אתמול בערב, וקצת הגזמתי בכמויות, אבל היום אני בשליטה על הכל ומתרחקת מפחמימות. הייתי מצלמת לך את מה שמתבשל אצלי בסיר למטה במטבח. 7 סוגי ירקות לפחות, שחתכתי לקוביות ואני עושה גב'ץ של מירי שהוא מדהים לאכול גם חם וגם קר. כך גם בצהריים אתספק בעוף שעשיתי בתנור אתמול יחד עם התבשיל הנהדר הזה שיקח לו עוד זמן להיות מוכן, העיקר שעשיתי אותו ולא התעצלתי. הצעדה תגיע מייד אחרי א. צהריים. כדי שלא אתפתה חלילה הייתי בבוקר כבר בקניון שלידי (5 דקות מהבית) לקניית כל מיני חומרי ניקוי. ומה אני רואה חברים/חברות שימו לב. בשעה 10.30 בבוקר, יושבים להם ילדים בני 10-12 ליד מקדונלד ואוכלים המבורגר ליד 'ציפס מכובד (מנה מוגדלת כנראה). שאלתי את עצמי האם זו א. בוקר או צהריים מוקדמים כל כך??? עוד לא 11 בבוקר??? אוי, לאוכל הזה, לכך שהם יושבים לבדם, (גם בשבת הורים לא איתם), נותנים לדור הצעיר כסף שילך "אולי שיהיה שקט בבית"... שבת יום של משפחה יחדיו, בשבת הורים צריכים לנוח זה נכון, אבל זה היום לבלות עם הדור הבא, לדבר לעשות משהו יחד לא??? עייפות החומר ועייפות של כל השבוע אינם במסגרת תרצת נפוצה להורים לא להקדיש זמן לילדיהם ולשלוח אותם לאכול ג'נק פוד בשעה מוקדמת כזו. מה קורה לנו? אח"כ ילדים אלה שבחלקם נראים כבר קצת שמנמודים יגיעו היישר לקבוצות של מירי (בתקווה)... למה? למה לעשות את הדברים האלה. ואם כבר אוכלים במקדונלד אז לפחות במקום צי'פס תקחו סלט קצוץ, אבל זה החינוך היום, הכללה אינה טובה אבל לאט לאט התרבו הילדים לבדם יושבים שם ואז ראיתי גם אמא עם ילדיה שם. לא התאפקתי. האם זה בוקר או צהריים שאלתי ברוב חוצפה? זה צהריים כי קמו מוקדם ענתה לי. לך תבין. שתהיה לכולנו שבת מקסימה נעימה ורבת פעילויות פחות ליד המקרר ואוכל מעבר לארוחות הרגילות. שיהיה לכולנו רק טוב
--
hs
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/01/2013 12:02
מיכל שרון
Posts: 1318
|
חברים יקרים ומקסימים שלי..
איזה כיף היה לקום הבוקר ולקרוא אתכם בחטף באייפון תוך כדי ניגוב אפים והכנת תה וחיבוקי ניחומים לגורים חולים..
בהחלט נתן הרבה כוחות, עזר להיכנס חזרה לפרופורציה והזכיר לי מה אני מסוגלת ויכולה.
היום הזה כרגע בסימן שליטה.. מתרחקת מהפחמימות כמו מאש כי כרגע כל סוג שלהן הוא פתח לפורענות.
בסימן השליטה המחודשת שאני לוקחת על האכילה שלי ביטלתי צהריים מתוכנן בחוץ והחלטתי שנישאר בבית.
עכשיו אנחנו בחוץ קצת, מחליפים אוייר כולנו, מתחרדנים להנאתנו..
אני שמחה שנכון לעכשיו - 6 שעות לתוך היום הזה (שליש כבר מאחוריי יש!) - אני עדיין קשובה לרעב ולשובע שלי שנשכחו לגמרי ביומיים האחרונים.
מקווה להצליח להיכנס בהמשך כמו שצריך לקרוא עוד פוסטים ולהגיב..
ומטפס יקר - אם כבר להיתקע על שיר אז כזה.. דווקא זורם טוב עם ההליכה (;
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/01/2013 11:27
מטפס הרים
Posts: 1533
|
מיכל, מהבוקר אני שומע באוזניים את השיר היפה הזה של אירופה.. הבוקר צעדתי עם חברים וכל הזמן שרתי: איטס זה פיינל קאונט דאון... את מבינה את ההשפעות של כתיבתך עלי? יום מוצלח ונעים שיהיה לך .
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/01/2013 10:41
קרולין
Posts: 6651
|
מיכל יקירתי
מקווה שקמת היום לשבת רגועה ...
מאחלת לך / לכם המשך שבת נעימה ובשליטה
נשיבוקים
קרולין
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/01/2013 07:47
מיכיק
Posts: 159
|
מיכל יקרה
את פשוט מחוננת. כבר נאמרו כאן כל כך הרבה דברים נכונים, מחזקת אותך ושולחת חיבוק, אמנם וירטואלי, אך חיבוק. זה לא מנחם, אך בהריוני הראשון עליתי 30 קילו שלמים... אם כבר הריון אז שיהיה... זה היה סיוט להוריד אחר כך.. מה גם שבני בכורי שקל בהגיחו לאויר העולם פחות משני ק"ג כולנו יודעים את רוב התורה, ופעם אנחנו שולטים בה ופעמים פחות. אך מודעים . וזו זכות ומתנה גדולה.
לידה קלה והחיים יפים. ואף פעם, אף פעם אף אחד לא הבטיח לנו גן של שושנים. כילדים מנחמים אותנו עם בובה מכונית או... ממתק מנחם אך בגילנו המתבגר אנחנו רואים הכל במבט מחודד וזוכרים שיש לנדדת החיים
צד כזה וצד כזה...
מיכל
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/01/2013 05:22
אקורדיאון
Posts: 16381
|
יקירה נא להסתכל על חצי הכוס המלאה,הרימי את עיטור העוז,שני הריונות כאן במסגרת ,נפילות כאלה הרי פוקדות את כולנו מסיבות שונות ומשונות
לא נבהלים ,קמים ממשיכים והעיקר שתהה זו לידה קלה.
חיבוק ענק לחיזוק.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/01/2013 00:50
miribelkin
Administrator
Posts: 3755
|
מיכל היפה זה הורמונים שמשתוללים בגופך, וגורמים לך לאכילה ריגשית....
תירגעי יקרה, זה עובר. בואי נראה מה טוב. גיתי תומר מימי וצביקה סבא ואמא
התינוקת שבדרך....ומירי בלקין והפורום.....נו....הכל בסדר הרב קובע והרב טוב.
אז ליל מנוחה ומחר יום חדש ונפלא, תלכי לצעוד......אוהבת אותך מירי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/01/2013 00:03
מטפס הרים
Posts: 1533
|
אהלן מיכל. לא יודע, כשקראתי את הפוסט שלך חשתי שכותבת אותו רצת מרתון, שרצה ורצה ורצה עשרות ק״מ ואז ממש ככה לקראת הק״מ האחרון היא נעמדת לשבריר שניה, , לרגע קליל ביותר מפסיקה לרוץ, ונותנת לעצמה מנוחה ממש ממש קצרה... וממשיכה. תקופת הריון שלימה עברת באופן כל כך מעורר כבוד והשתאות, ואכן מדליה מגיעה לך ממירי ומכולנו על ההתמדה , השליטה והשמירה. זה ענק!!! זה המרתון שרצת בכזו הצטיינות עד כה. ועכשיו כשאת כבר בישורת האחרונה, נעצרת לרגע קל וקצת התפרקת.. קצת נתת למתח שניצבר לכל אורך ההריון להתפרץ.. כמו אותה רצה שנחה לשניונת... והמנוחה הזו , פסק הזמן הזה מהמאמץ שבשליטה ,שהוא כל כך טבעי וכל כך אנושי, זה לא מה שימנע ממך, אצנית מדופלמת ובעלת נסיון ( כך כתבת ואני מסיק מזה שגם עם תומר שיחקת אותה להריון שיש בו שפיות ושמירה) להמשיך בספרינט ולסיים- ולקבל לא רק את המדליה אלא בעיקר את הילדה הנסיכה החדשה שתהיה , אני בטוח, חברה קרובה וטובה שלך. אז יקירתי מיכל: מה שמגיע לך זה שאפו דרמטי, לא סתם כל הכבוד, מגיע לך כל הכבוד שנותנים לרצי מרתון שגם אם בק״מ ה40 או 41 הם לרגע קצרצר נחים- הם עדיין רצו, השלימו וסיימו מרתון!!! אני חש בתחושה פנימית שמחר כבר תשובי לריצה וניגמרה כלא היתה אותה דקת המנוחה. לכי, סיימי את המרתון. הפודיום ועלי הדפנה מחכים לך. בהצלחה.
edited by מטפס הרים on 1/19/2013
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/01/2013 23:20
מיכל שרון
Posts: 1318
|
זהו.. עוד פחות מ-20 יום לתאריך המשוער שלי..
הספירה לאחור על חיי כמו שהכרתי אותם התחילה כבר.. לקח לי שנה פלוס לעכל שאני אמא לתומר.. ותיכף אני כבר אמא לעוד אחת.. מתי כל זה קרה לי?!
והנה אתמול משהו נשבר בי..
כמובן ששבוע בלבד אחרי הפוסט אכילה רגשית שלי (תרתי משמע - הבנתם?) ורגע לפני שאני מקבלת ממירי את עיטור העוז להריוניות על שמירת המשקל שלי בהריון השני שלי אצלה אני נופלת בענק..
מאתמול בערב אני באכילה רגשית נון-סטופ! אני מודעת אליה, אני מחוברת אליה, אני יודעת בדיוק מאיפה היא מגיעה ועדיין - כלום לא עוזר לי.. אני שקועה בה עד מעל לראש!
זה שילוב של הרבה דברים - מתחים משפחתיים, מחלוקות לא פתורות, אשפוז לא צפוי וניתוח מהיום למחר של סבא שלי (שבר את הירך.. בגיל 83.. לא קל בכלל), תומר וגיתי חולים, אני בנס עדיין לא, הכאבים שלי שמלווים אותי יום יום (אין לכם מושג כמה זה מעייף לכאוב כל הזמן) ומעל הכל - התחושה שאין לי מושג לקראת מה אני הולכת והפחד והחששות סביב הלידה.
מאחר וזה פורום דיאטה.. לא נראה לי מתאים לכתוב פה פוסט שלם על הריון ולידה, על החוויה הנשית ובעיקר הזכרון והשכחה שלנו..
אבל זה מה שרץ לי בראש כל הזמן.. זה המקור לרוב הלחץ והמתח ביומיים האחרונים..
עכשיו.. רגע לפני שגיתי קיפל אותי למיטה הצלחתי לקום ולצחצח שיניים.. חבל שלא עשיתי את זה לפני כמה שעות כבר..
אני יושבת מול הצג.. הבטן שלי מתפקעת וזו לא אשמת טיפטיפ.. זה אני שהעמסתי עליה ועל הקיבה שלי הרבה אוכל.. לא מרעב.. רק מרצון לטשטש ולהעלים את כל מה שאני מרגישה..
כדי לכסות על הבכי שנמאס לי כבר לבכות, על הדברים שאני מרגישה שאין ביכולתי לשנות, כדי להעלים את האכזבה והכעס ושברון הלב...
אני ממש מרגישה פיזית את הקיבה שלי נמתחת לה עוד.. כואבת מרוב מאמץ.. נאבקת עם טיפטיפ על מקום בתוכי..
אני כותבת לכם מתוך תקווה שאולי זה יעזור לי להתאפס מחר.. כי אף פעם לא מאוחר לתקן.. אני מקווה שהכתיבה כאן (שהיא כמובן קריאה נואשת לעזרה - מיכל להרס עצמי, רות עבור?) תהיה המוצא שלי ממעגל האכילה הזה..
לילה טוב, בתקווה למחר טוב יותר - בשליטה ושפיות!
שבת שלום לנו (:
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|