10/01/2013 05:43
אקורדיאון
Posts: 16381
|
ראשית יישר כח על הירידה ,שנית שיהיה בשעה טובה ולידה קלה עד כמה שניתן.
וללא ספק מיכל שמת סוג של מראה שהרי כולנו באותה סירה וללא ספק מחוייבים לתרגל ולהגמל מאכילה רגשית,להקשיב לשובע כי רעב אין .
נכון האוכל אינו מסייע לפתרון בעיות באשר הן.
שיהיה לכולנו בהצלחה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/01/2013 23:40
miribelkin
Administrator
Posts: 3755
|
מיכלי יקרה לא כל אחד זוכה בגיל צעיר כל כך, להיות מחובר לעצמו
ברמה גבוההכמו שאת.זו מתנת אל. השכל הכנות השיתוף.....מיוחדת.
והמרויחה העיקרית זו את. בעתיד ייהנו מכך ילדייך. ואני בטוחה שגיתי
מבין איזה אוצר את....בקשר לאימך, קשר בת ואם תמיד היה ויהיה מורכב......
עוד מעט תהיה לך בת ותביני, זו אהבה ענקית, ואנחנו רוצות לעשות בשבילכן
הכל.....אז גם אם יש לכן חילוקי דעות, תביני אותה תלכי לקראתה את חכמה מאד.
אני מאחלת לך המשך הריון מדהים, ולידה קלה, וזכיתי בתלמידה מעולה.....
לילה טוב חיבוק חזק לגיתי היקר הוא באמת נשמה טובה. אוהבת אותך מירי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/01/2013 19:34
אייריס
Posts: 3744
|
פוסט יפה כנה ומרגש. ברכות לירידה ועוד בחודש תשיעי ובשעה טובה לתשיעי שהגיע.
בהצלחה רבה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/01/2013 16:55
חיוך מהלב
Posts: 1125
|
כל הכבוד לך על הפתיחות והמסקנות החכמות שהן טובות לכולנו. להכנס לחודש תשיעי עם ירידה זו בהחלט ברכה הראויה לציון ולמחיאות כפיים מצידי, מחיאות כפיים סוערות. אני מאחלת לך שהחודש האחרון של ההריון יעבור בשלום, שתזכי לשלווה ולהגיע ללידה במצב הכי טוב. שיעבור לך קל ומהיר ותזכי לחזור הביתה עם הבת בריאה ונפלאה.
לגבי הפרדת האכילה מרגשות, זו עבודה לא פשוטה לשמנמודה כמוני. יש פעמים שזה עובד ויש פעמים שלא, כמו בכל דבר הרי אני לא מושלמת, נכון? ומי כן? לכל אחד יש את הרגעים של משבר, מפני ש.... רבתי עם בעלי, מפני שרבתי עם עצמי גם זה קיים, מפני שהיה לי מצב רוח רע/ מפני שהתרגשתי לפני.... לא חשוב מה חיובי או פחות חיובי, אכלתי כי... ונכון שאין באכילה שום נחמה אלא אולי רגעית, אבל יש לי את הרגעים האלה ואחרי כן אני אוספת כוחות מחודשים ויוצאת לדרך רגועה יותר ולא מלקה את עצמי בדרך כלל, כי מה זה יועיל? הרי להמשיך בדרך זו המטרה והיא מקודשת עבורי בלי ספק. היום הוא יום חדש, הצלחתי לעשות את כל מה שרציתי. ראשית עשיתי את הצעדה היומית שלי למרות הרוח שעה ועשר דקות וזו היתה הצלחה וגם גרמה לי אושר בלתי רגיל כי אני רגילה וזה טוב עבורי. ואז הגיעה שעת הצהריים ואכלתי שפוי וגם הייתי בחברה טובה שזה עוזר תמיד. והנה אנו כבר בשעה 5 והדרך ברורה לי בלי פחממות משעה זו ואילך.... אז שיהיה לכולנו ערב נעים וחמים כי בחוץ באמת קר ולי אני אוהבת מאד קור אך בבית יותר טוב וסופסופ אין לי סיבה לצאת יותר הערב.
--
hs
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/01/2013 16:50
קסם
Posts: 140
|
מיכל יקרה
פוסט יפה ומרגש אני מזדהה עם כול מה שכתבת אפילו בריבים עם אמא תנוחי הרבה עכשיו כדאי לך תנצלי כול רגע תקראי תנוחי פשוט תנוחי אני ילדתי לפני כמה חודשים ככה שזה טרי ואני זוכרת שכולם אמרו לי לנוח ואני חיפשתי כול היום מה לעשות בהצלחה בהמשך הדיאטה ובלידה בעזרת השם ואחריה בהנקה אוהבת קסם.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/01/2013 15:20
קרולין
Posts: 6651
|
מיכל יקירתי
פוסט מדהים כרגלך את יודעת להביע היטב את עצמך
בראבו על הירידה שלך , על היציאה לחופשת לידה, שיהיה לך בשעה טובה ומוצלחת אמן
וכל שתבקשו לו יהי.
קרולין
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/01/2013 14:18
רבקה
Posts: 8411
|
מיכלי תבורכי בהרבה ברכות
על ירידה נפלאה את נהדרת
על הכנסך לחודש התשיעי שיהיה בשעה טובה
ועל חופשתך כדי להתארגן ולהתכונן לבואה של הנסיכונת
ובכלל על היותך את אישה,רעיה ואם למופת ♥♥♥
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/01/2013 12:18
אשירה
Posts: 4292
|
זה לא מדע בדיוני, זאת אמת צרופה שהגעת אליה ואשרייך וטוב לך.
זה שאת מצליחה לעצור רגע לפני ולשאול את עצמך למה בעצם אני רוצה לאכול עכשיו ולעצור את האכילה גם אם לא הבנת בדיוק את הסיבה, זה ענק בעיני!!!
בורכת בכשרונות ושכל ישר, במודעות מופלאה ובכושר ביצוע מדהים.
ולאור כל אלה, מי יכול לך? בטח לא איזה מאכל נוטף שומן או מאפה עמוס סוכר, כי כמו שאת אומרת הם לא יפתרו את הבעיה, רק יעצימו אותה.
תודה על הפוסט הזה, הוא עורר בי אסוציאציות רבות, לי פשוט הדברים תמיד לוקחים הרבה יותר זמן אבל בסוף גם אני מגיעה אליהם.
את מרוויחה המון שנים של בריאות ואיכות חיים כאשר כל זה קורה לך בגיל צעיר.
תהני מהחופשה שלך, עשית בחוכמה, ההבדל בין ילד אחד ויותר הוא הבדל בין יום ולילה.
המתנה נעימה ומרגשת לקטנטונת שעומדת להגיח.
--
אשירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/01/2013 11:42
dany
Posts: 19819
|
יש לי רק דבר אחד לומר לך
אשריך וטוב לך, ומאחלת שכך ימשיך עד אין סוף!!!!!!!!!!!!!!
בהצלחה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/01/2013 08:57
מיכל שרון
Posts: 1318
|
כבר יומיים מתבשל לו הפוסט הזה.. על אש נמוכה ככה.. ורק היום מצאתי לי פנאי לשבת ולכתוב אותו לכם.. לשתף אתכם גם..
עדכון קצר - השבוע התחיל לו שבוע 36 של ההריון.. רשמית נכנסתי לחודש תשיעי ולכבוד החודש הנפלא שעומד להגיע.. מירי הכריזה לי בשקילה השבועית - קילו וחצי פחות!!!!
זו היה רק הדובדבן שעל הקצפת (למרות שאני בכלל לא אוהבת דובדבנים).. הדבר הכי מדהים שקרה הוא שסוף סוף הפסקתי לפחד ממה שיגידו ואיך דברים ייראו ומהלא נעים ופשוט יצאתי כבר לחופשת לידה!
פרגנתי לעצמי חודש של חופש ומנוחה בבית.. להספיק את כל מה שיש לי ואני רוצה רגע לפני שאני שוב נכנסת לטרפת של חיים חדשים שמתהווים, של שגרה חדשה שצריכה להתכנס לתבנית קבועה, של לילות לבנים, קטועים בהנקות, של הסתגלות לסטטוס משפחתי חדש.. בקיצור מי אמר בקולנוע שלוש פעמים בשבוע ולא קיבל?!  (איזה כיף שזו בדיוק העונה שבה כל הסרטים הטובים משוחררים לאקרנים!)
אז זהו.. הסתיימו העדכונים ועכשיו ההרהורים..
מירי דיברה הרבה השבוע על אכילה רגשית.. על הרצון שלה לגאול אותנו ממנה.. על זה שהיא המכה בהא הידיעה של כל שמן ושמנה, אבן הנגף בדרך של כולנו..
לא הפסקתי להרהר בזה.. באמירה הזאת שלה.. ואז השלכתי אותה על עצמי.. רציתי לבדוק באמת איך אני מרגישה כלפיה (מלבד הסכמה ברורה ומובנת מאליה) ואז גיליתי גילוי מרעיש.. כבר חודשיים שאני גמולה מאכילה רגשית! הגילוי הזה הדהים והפתיע אותי ואפילו אפשר לומר שהוא טלטל אותי..
ואז אמרתי לעצמי.. רגע מיכל.. איך זה קרה? איפה את היית בזמן שהתבגרת ככה?
ניסיתי לפשפש בזכרוני ובמעמקי נפשי וכל זאת מתוך מטרה לקבל תשובות ברורות - איך ומתי ולמה וכמה?
והרי לפניכם, חבריי היקרים והאהובים..תוצאות הפשפוש הזה..
זוכרים שלפני חודשיים גיתי טס ללונדון לשבוע? אני זוכרת טוב מאוד.. זה היה שבוע קשה מנשוא מבחינה רגשית, היו בו אינספור התמודדויות וגם קרה בו משהו מדהים.. זה היה השבוע הראשון מתחילת ההריון שלי שבו באמת שמרתי! השבוע הראשון מתחילת ההריון שלי שבו ממש הקפדתי כל יום - ספרתי פחמימות, כוסות מים, שמעתי את הצפירה, טרחתי כל יום להכין לי אוכל למחרת, תכננתי מראש את האכילה שלי כל יום, לא השארתי מקום לאלתורים וחשקים ספונטניים.. זה היה שבוע מדהים מבחינת הדיאטה.. ואני משוכנעת שלולא תחושת ההצלחה הכבירה שליוותה אותי כל יום (כן כן.. הלכתי ובראשי ניגנו לי תזמורות מנצחים ברקע.. שמעתי תופים וראיתי מחולות שלמים רק עבורי ועבור ההצלחה שלי)לא הייתי מתמודדת כל כך טוב עם תומר, עם הבית, עם עצמי כשאני לבד בלי החצי השני שלי..
יום למחרת הנחיתה של גיתי התייצבנו שנינו אצל מירי לשקילה ומירי הכריזה בקול רם וצלול - קילו וחצי פחות!!!
נכון שלא תמיד אנחנו מסוגלים להצביע על דברים במקום ובזמן התרחשותם.. אבל יש דברים גדולים שקורים לנו שמצליחים לחולל שינוי פנימי.. גם אם עוד לא נחשפנו לו אנחנו במודע שלנו.. תת ההכרה שלנו כבר סופגת אותם לתוכה.. מפנימה את גודלם, את חשיבותם..
ואני מרגישה שזה מה שקרה לי.. בערך באותה תקופת זמן המשפט המדהים של תותית נכנס לי לחיים וקיבל מקום של כבוד על המקרר:
"האכילה מסייעת לטשטש את הרגש, אך אינה מעלימה אותו. ככל שנברח מהרגש כך הצורך באכילה יגבר!"
המשפט הזה שינה אותי.. הוא הצליח לסדר לי את הראש בכל מה שקשור לאכילה הרגשית שלי.. הוא כל כך פשוט ונכון... אבל כמו כל דבר בחיים.. לפעמים הכל תלוי באיזה מצב אתה כשהחיים תופסים אותך.. כמה אתה פתוח לקלוט ולקבל תובנות מהסביבה, מוכן ללמוד כעת את הלקחים שעליך ללמוד, מוכן לקבל עזרה.. מוכן לפתוח את עצמך לדברים חדשים, כמה את ה מוכן להעיז ולהמר על עצמך..
אני מרגישה שבאותו פרק זמן - סביב הנסיעה של גיתי וחזרתו ארצה - הייתי במקום חזק וטוב, הרגשתי שוב לראשונה אחרי תקופה ארוכה שאני מחזירה את המושכות לידיי.. השליטה החלה לחזור אליי.. לא רק בדיאטה.. אין ספק שקילו וחצי פחות מאוד עזר לשים חותמת מעשית על התחושה הזאת.. וממקום של כוח ואמונה מחודשת ביכולות שלי יכולתי לקבל את המשפט הזה.. להכיר בנכונות שלו, להכיר בהכרח שלי לקבל אותו וליישם אותו בחיים שלי..
מאז.. חודשיים אחרי.. כל פעם שניצבתי בפני התמודדות רגשית, נזכרתי במשפט הזה.. הזכרתי לעצמי שיש לי כוחות להתמודד עם הכל.. שאני רק צריכה אומץ ויושר וכנות עם עצמי.. לפתוח הכל... להסתכל לעצמי בלבן של העיניים ולהודות - פעם להודות ולהכיר בפחדים שלי, פעם בכעסים ובתסכולים שלי, באכזבות, בחששות.. העיקר להיות כנה עם עצמי.. לא לכסות על הכל באוכל..
ותנחשו מה? זה עובד חבר'ה!
את החודשים השביעי והשמיני להריוני העברתי עם עלייה של קילו וחצי בלבד!!! בזמן שטיפטיפ שלי קיבלה איזה 2 ק"ג משלה..
אני לא באה לייפות כלום חבר'ה.. זה לא קל לי.. לא קל לי בכלל.. (ע"ע - הפוסט הקודם שלי)
זה לא קל בכלל להתעמת עם גיתי על כל דבר שמפריע לי (לא זוטות של בית.. מבטיחה שזה לא זה)
זה לא קל בכלל להודות שאני רוצה שינוי בחיים שלי
לא קל להיכנס לחיפוש עצמי כדי להבין איזה שינוי אני מחפשת.. מאיפה הוא צריך להגיע.. לאן אני רוצה שהוא ייקח אותי..
לא קל להסתכל לאופק ולדמיין עתיד כשיש כל כך הרבה נעלמים בדרך..
לא קל בכלל לקום כל בוקר ולנער מעלייך ים של פחדים הורמונליים מזעזעים...
לא קל לעבוד עם בעלי היקר והשתקן והמופנם והסגור על תקשורת פתוחה וכנה ושוטפת.. אבל יותר לא קל לראות את התוצאות ההרסניות של הויתור על ערוץ תקשורת כזה ביננו..
לא קל להתמודד עם הקשיים הפיזיים שההריון הזה מציב בפניי.. לא קל לנער מעלי כל יום את הרחמים העצמיים שנלווים לכל חריקה פיזית (ויש לי הרבה חריקות כאלה בשבועות האחרונים)..
אבל כשאני הולכת עם תחושה פנימית מוצקה וחזקה לגבי היכולת שלי להתמודד עם הכל.. עם היכולת שלי לבקש עזרה כשמשהו גדול עלי, בלי להתבייש ולחשוש משיפוטיות של אחרים.. כשזו התחושה שמלווה אותי אז מי צריך אכילה רגשית?!
אתם חושבים באמת שאכילה תפתור לי את בעיות האגן הקשות שאני מתמודדת איתם?! שהיא תעזור לי כל בוקר לקום מהמיטה כשתומר קורא לי ואני לא מסוגלת אפילו להתיישר?
אתם חושבים באמת שאכילה תפתור לי את הריבים שלי עם אמא שלי? שהיא זו שתגרום לה להבין אותי, או לפחות לקבל שלי יש הסתכלות שונה על דברים?
אתם חושבים באמת שאכילה תשפר את המצב בעבודה? לא!
אני יודעת שלחלקכם זה יישמע אולי כמו מדע בדיוני.. שוב.. אני יודעת שאני הייתי צריכה להיות בנקודה מאוד מסויימת בחיים כדי לפקוח את העיניים שלי ולהסתכל על תרבות האכילה שסיגלתי לעצמי..
אכילה של "בא לי עכשיו משהו טעים" - גם אם זה בשתיים בלילה..
אכילה של "לא נעים לי ממנה" - סבתא.. די עם הריגשי!!!
אכילה מול הטלוויזיה - מירי תודה לך על הגמילה גם מההרגל המגונה הזה.
אכילה שמנותקת מרעב ושובע.. שמחוברת רק לחשקים וטעמים..
אכילה לא נורמלית!!!
והיום אחרי שראיתי איפה הייתי ולא אהבתי את התוצאות של זה אני יודעת יותר טוב.. אני יודעת לעצור כשמגיע החשק ולשאול את עצמי אם הוא אמיתי.. כי לפעמים באמת מתחשק לנו ומגיע לנו לענות על החשק..
אבל הרבה פעמים החשק הזה לאוכל בא לכסות על רגש שמבעבע מתחת.. כמו ביצה קשה ששכחנו להוריד אותה לאש קטנה.. זה רק עניין של זמן עד שהיא תתפוצץ.. תאמינו לי אין דבר יותר מסריח ומגעיל מביצה שמתפוצצת ככה! אז למה להגיע לזה?
אז היום אני ישר עוצרת ושואלת את עצמי מה מפריע לי.. לא תמיד אני מסוגלת לשנות את מה שמפריע לי, לא תמיד אני יכולה לעשות משהו בנידון.. אבל ההכרה הזאת עוזרת לי לשים את ההפרעה הזאת בצד ולהמשיך להתנהל כרגיל, משוחררת מהדחף הזה לאכילה..
מקווה שהפוסט הזה ייתן למישהו כאן השראה.. יגרום למישהו כאן להסתכל אחרת על האכילה הרגשית שלו.. מקווה שתפסתי מישהו במקום ומצב שהוא מסוגל לקבל.. שהוא מסוגל ורוצה לשנות.
ואם לא? לפחות תחשבו על זה טוב?
שיהיה לכולנו יום נפלא, חמים ויבש.
אני הולכת עכשיו לחתוך סלט לצהריים ולערב (לפני שהעצלנות והחשק לחזור לפוך עם ספר תוקפים אותי)..
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|