31/12/2012 22:44
קרנושה
Posts: 3420
|
כתר על הראש ושרביט ביד! אלופה ומחוננת אין מילים!
ואיזה תמונות מדהימות בפייסבוק של ההיריון...!!! מדהימההההההההה!
נשיבוקים♥
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
31/12/2012 14:16
רבקה
Posts: 8411
|
מיכלי קבלי הצדעה כי מגיע לך
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
31/12/2012 07:52
שאפתנית
Posts: 8392
|
כל הכבוד מיכלי, איזה תעצומות נפש לעמוד מול השד הקטן בהצלחה גדולה ולא להכנע לו.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
31/12/2012 06:04
אקורדיאון
Posts: 16381
|
לא נותר אלא להסיר את הכובע.
גיבורה אמיתית!!!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
30/12/2012 22:52
miribelkin
Administrator
Posts: 3755
|
מיכל אהובה ומחוננת
תעזבי הכל בצד שבי לכתוב, סרט, רומן. סיפור בהמשכים...
רק לא לבזבז את כישרון הכתיבה הענק שלך....
בנתיים אנחנו נהנים, תודה רבה על השיתוף, ולגיתי היקר על התמיכה....
תמשיכי כך, גאה בך מאד ואוהבת מירי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
30/12/2012 22:26
1103
Posts: 5022
|
מיכלי
 
--
וסרהולץ
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
30/12/2012 22:21
נחושה
Posts: 6982
|
מיכלי וגיתי מכסחי שדוני האוכל הרעים
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
30/12/2012 14:18
לייסי
Posts: 623
|
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
30/12/2012 12:52
מטפס הרים
Posts: 1533
|
איזה יופי.. אני חושב על גיתי מת לישון ועל הנסיונות שלך לקבל ממנו אמפתיה בשלש בלילה... גדול!!!!!!!!!!!!! מזכיר לי את עצמי אבל לא בשינה, אלא ברעב, כשאני רעב, לא כדאי לעשות איתי עסקים.. חחח...ובכלל, תיאורי המאבק בגחמות האכילה פשוט מבריקים , משעשעים ומאוד מאוד מלמדים. זו דוגמה נהדרת לזה שכשרוצים אז מתרחש מה שבאמת רוצים שיתרחש. רצית, עמוק עמוק בתוכך לא ליפול, והרצון הזה גבר , לא בקלות אך גבר, על הרצון להתנחם באוכל, רצית והצלחת. איזה יופי זה.
כל הכבוד!!!!!!!!!!
תתני לגיתי לישון בלילה, הא?
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
30/12/2012 11:14
קרולין
Posts: 6651
|
מיכל יקירתי
ב ר א ב ו!
אין עלייך את מחוננת אמיתית
נשיקות ושבוע טוב ומוצלח
קרולין
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
30/12/2012 10:50
dany
Posts: 19819
|
איך אמרה גולדה עליה השלום? "אני המומה"
וואו איזו שליטה ואילו כוחות.
מורידה אלף כובעים ולא אחד.
אני בלי הריון ובלי כל מיני תירוצים דבילים שאני כבר בכלל לא מספרת לעצמי שוב ממש לא שומרת.
רק לקרוא את הפוסט הזה ולהתעצב אל ליבי להיכן הלך כוח הרצון שלי? מחפשת אותו בנרות ובזכוכית מגדלת
מיכלי כל הכבוד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
30/12/2012 09:34
gity1
Posts: 28
|
"כל מילה אמת בי אני נשבעת , תשאלו את אריה "
|
|
+2
• קישור קבוע (Permalink)
|
30/12/2012 09:09
אייריס
Posts: 3744
|
מיכלי אין עלייך. איזו שליטה איזה תעצומות כוח נפשיות. פשוט מלכה. אם כזו הערכות ושליטה בטוח שיהיו תוצאות נפלאות בשקילה.
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
30/12/2012 08:56
מיכל שרון
Posts: 1318
|
בוקר טוב פורום יקר..
הנה התחיל שבוע חדש, אני כבר אחרי הכל.. אז אני יכולה לכתוב לכם כבר ממקום של כוח.. זה כבר מאחוריי..
סופ"ש שני שאני וגיתי נטולי תוכניות - בלי אירוחים, בלי הזמנות, בלי ארוחות משפחתיות.. אחרי הירידות המדהימות שהניב הסופ"ש שבוע שעבר המשכנו כל השבוע בנחישות ושמירה והחלטנו שוב לשים דגש ואקסטרה שמירה לקראת הסופ"ש.
לא הכנסנו אויבים הביתה.. המשכנו לספור פחמימות, שמענו את הצפירה בחמש (5 מתוך 7 זה הרוב והוא קובע נכון?  ) ובסה"כ היינו ממש ממושמעים.
והנה הגיע לו שישי בערב.. עכשיו הנה קטע שאולי לא כולכם מודעים אליו.. גיתי עובד בימי שישי בלילה..
אצלנו אף פעם אין ארוחת שישי, אין קידוש.. גיתי עובד ואני בבית לבד.. אם התמזל מזלי אני משיגה בייביסיטר ויוצאת עם חברה לסרט או משהו..
אחרי 5 שנים ומשהו אני כבר די מורגלת.. אבל פעם בכמה שבועות תוקפת אותי בדידות נוראית ותחושת רחמים עצמיים שבמקום לבלות עם בעלי בסופ"ש, בערב שבת, אני לבד בבית, כמו כלבה.. (שביננו - יש גם כלבות פחות עזובות מאיך שהרגשתי כן?) ואני נופלת לבולמוס של אכילה רגשית.. מהרגע שהוא יוצא לעבוד עד שהוא חוזר אני בהלוך-חזור למטבח...
מטביעה את יגוני ובדידותי ועצבוני בכל הבא ליד.. מכיוון שאין לי אויבים בבית.. אלו הלילות הכי יצירתיים שלי.. ולא תאמינו כמה אפשר לחרב ולהשחית שבוע של שמירה גם עם הרבה דיאטה!
והנה ערב שישי הזה.. זהו הערב המדובר.. גיתי בעבודה.. ותחושות המסכנות פותחות במתקפה חזיתית..
האמת? השבוע הם אפילו תוחזקו בכעס ומרמור כיוון שכל השבוע גיתי היה בכזה עומס בעבודה שהוא בכלל לא חזר הביתה אחה"צ להשכבה כרגיל ואפילו לא אכלנו ארוחת ערב יחד כמו בדר"כ וככה יצא שמיום שלישי ועד שבת - כל יום וכל ערב וכל לילה אני הייתי לבד בבית..
נכון שלסנגוריה יש תיק? נכון שכולכם כבר מוכנים לזכות אותי מרוב אמפטיה והזדהות?
אז זהו - שאין צורך!!!!
זוכרים שלפני כמה שבועות טובים תותית העלתה כאן משפט מדהים על אכילה רגשית? איך שהיא רק מטשטשת את הרגש ולא מעלימה אותו? איך ההתעלמות ממנו רק מגבירה את הרעב הפנימי?
זוכרים שאמרתי לכם שהוא נתלה לי על המקרר?
ובכן ביום שישי הזה.. כשהתחילה המתקפה.. נעמדתי מול המקרר, נשמתי עמוק וקראתי אותו שוב.. כי לרוב הוא פשוט כבר חלק מנוף המגנטים על המקרר ואני מצליחה להתעלם ממנו.. אבל בשישי החלטתי לשים אליו לב, להקדיש לו כמה רגעים..
ואז בבגרות שלא תיאמן.. לקחתי בקבוק חצי ליטר, מילאתי מים קרים וישבתי איתו בסלון.. סיימתי אותו ומילאתי עוד אחד..
הרי לא באמת הייתי רעבה.. לא לאוכל בכל אופן..
הייתי רעבה לקצת מגע מבעלי.. צמאה להפגנת חיבה.. אבל לא רעבה לאוכל ולא לנשנושים.. בעשר בלילה החלטתי לקפל את המרמור שלי למיטה ולא לחכות עוד שעה פלוס שגיתי יחזור.. יש גם גבול לכמה אני יכולה לבדוק את עצמי ואת העמידות שלי לא?
סימנתי לעצמי וי ענק פנימי, צלש הרמטכל נשלח למסגור ואני במיטה כמו ילדה טובה.. מתוסכלת אבל לא מפוצצת, לא מואבסת ולא עמוסה תחושות אשמה והלקאה עצמית שהן התבלון לכל זלילה לילית רגשית..
משוכה ראשונה עברה בצלחה!!
ממשיכים.. אחת בלילה ואני מתעוררת (פיפי נו מה? סוף שמיני.. אפשר אחרת? ועוד עם כל המים ששתיתי לפני השינה.. ) ולא מצליחה לחזור לישון..
הנה עוד גילוי - נכון שאומרים שלנשים בהריון יש מלא פחדים וחששות שעולים וצפים מהתת מודע? אז בהריון הזה הפחדים שלי עלו מדרגה, שדרגו את עצמם ביג טיים והם פעם בכמה שבועות עושים מתקפה חזיתית על השפיות הנפשית שלי.. מכיוון שאני לא רוצה להעלות לחץ דם לאנשים ולא לתת רעיונות להריוניות שאולי קוראות אותי כאן.. בואו נאמר שהם מדירי שינה בהחלט וזהו.
וזה מה שקורה לי באחת בלילה, מתקפה חזיתית של פחד מאוד ספציפי שנדמה לי ממשי ומוחשי ביותר..
אני שולחת אליו גדודים של רציונליזציה וכלום לא עוזר.. הוא בשלו.. השינה מתרחקת ממני עוד ועוד.. מנסה לשחק באייפון משחקים דביליים להסחת הדעת וכלום לא עובד..
שלוש בלילה ואני כבר כל כך עמוסה וגדושה בפחד ובעתה שאני מעירה את גיתי ופתאום יוצא ממני בכי היסטרי.. שלוש בלילה ואני מתייפחת כאילו השד יודע מה.. מסכן גיתי לא הבין מה נפל עליו..
אחרי כמה דקות טובות של יפחות וניזולים על הכתף שלו אני מבינה שמגוש העייפות הישן עמוק הזה לא תבוא לי הישועה ואני קמה מהמיטה..
יושבת במטבח.. מנסה להירגע.. ועם הנשימות העמוקות שאני מנסה לקחת.. מתחילה להתגבש לה בראש קונספציה לארוחה לילית טובה..
מספרת לעצמי שאני ערה כבר שעתיים.. שכבר עברו 6 שעות בערך מאז ארוחת הערב שלי.. שטיפטיפ צריכה את זה..
יושבת עם פיג'מה במטבח.. הקור מתגנב וחודר לעצמות ופתאום הפוך בחדר נראה כבר יותר אטרקטיבי..
לוקחת בקבוק מים ויושבת איתו ליד השולחן במטבח.. עוד לא מוכנה לוותר לגמרי על הרעיון הנפלא שלי.. יש תותים במקרר (נקנו בתחילת השבוע ותומר היחיד שאכל מהם.. טיפין טיפין.. גיתי ואני לא נגענו באחד! נשבעת!!! לא יאומן כי יסופר).. אפשר תוך רבע שעה לארגן קערת אורז לבן וחמים ומהביל גדושה (לא צריכה יותר מזה - תאמינו לי.. בשבילי זה מעדן מלכים).. מדפדפת לי בראש שחיתויות לילה סודיות (אין סיכוי שהשוטר יקום עלי פתאום.. הוא עמוק בשנת דובים חורפית)..
אבל המים וגם הקור מודה, עושים את שלהם.. חושבת לעצמי שאם כבר שרדתי בבגרות את התקף הלילה הקודם (להלן - משוכה ראשונה) אז יש לי פרצוף לתקוע בשלוש וחצי בלילה?!
ארבע לפנות בוקר אני במיטה, נטולת זלילה לילית, מנסה נואשות להתחמם מגיתי.. ומצליחה סוף סוף לגרש את המחשבות הרעות ולחזור לישון..
משוכה שנייה עברה בהצלחה!!!!
יום שבת הגיע.. יום שהיה מלא תוכניות, חברים ובילויים ואיכשהו הפך ליום בית כייפי ומפתיע עם תומריקו שלנו (בשבוע האחרון הוא תפס פתאום שוונג בדיבור והוא ממש מתחיל לחבר משפטים ראשונים, לחקות מילים בצורה מעולה ואנחנו נמסים ומשתגעים ממוצא פיו.. מחכים כל רגע להברקה הבאה, מתגלגים מצחוק ונהנים מכל דקה איתו).
ואחרי שעבר יום נפלא, בשמירה ומודעות אחה"צ גם אני וגם גיתי כאילו בתזמון מושלם מתחילים להיכנס לאי שקט..
קריז סוכר תוקף אותנו.. שנינו מוכנים להרוג בשביל מנה.. צריכים קצת מתוק בכל זאת..
ואנחנו כבר באוטו נוסעים להשלים איזה שקר כלשהו דחוף שחסר בבית ב - YELLOW הקרוב למקום מגורינו ומתחילים עם דיון עם השד הפנימי - קרטוניות הגלידה הסמי אישיות קורצות לי מהמקררים..
ואני כבר מתדיינת עם גיתי אם לקחת וניל עם ריפל מייפל או שוקולד פצפוצים.. ממש ככה.. בלי בושה! דקה לחמש ממש..
ואז גיתי אומר (מרגיש את מירי מחזקת את ידו - עאלק) - "אם כבר גלידה אז לא תעשייתי.. בואי לוניליה (פתחו סניף חדש שפתוח כל השבת - לא יאומן כי יספור ועוד בפ"ת ואל תגלו לש"ס וגם לכל שמנמודי העיר שלא מכירים).
ואני כמובן משתכנעת.. הרי המגוון ואינספור הטעימות מושכות אותי הרבה יותר..
נכנסת לאוטו.. מתחילים לנסוע והנסיעה עצמה.. הדקות שחולפות פועלות עלינו כמו קסם.. החשק מתחיל להתפוגג.. הילד הבוגר והאחראי שבנו מתחיל לדבר אלינו..
נזכרים שהשבוע כבר גזרנו את קופון המתוק האמיתי שלנו אצל חברים כשהתארחנו במפתיע.. חושבים על מירי ועל השקילה הקרובה.. כמה נשמח לשמוע שירדנו.. ואז גיתי עושה אחורה פנה והביתה..
משוכה שלישית ואחרונה עברה בהצלחה!!!
אז הנה חברים - הכי אמיתי שאפשר ושקיים.. ככה עברה השבת שלי.. שבת שנייה ברציפות של החלטה בוגרת ומודעת שאני שומרת!
רגע לפני שאני נכנסת לתשיעי.. שטיפטיפונת מעלה את הקילו שאחרון שלה אני רוצה להוריד אותו כבר.. (נקרא לזה הסכם עודפים טוב?)
זה הכל עניין של בחירה והחלטה.. זה הכל עניין של המון קשב ומודעות.. זה הרבה בזכות ההרצאה האחרונה על רעב ושובע שליוותה אותנו בבית כל השבוע.. (ומירי - תודה על כך שבזכותך את מעט הארוחות שעוד היינו אוכלים מול הטלוויזיה בסלון קיצצנו גם השבוע!).
אין אפס חבר'ה - מי ששומר בשבת, צוחק ונהנה במשקל!!!
שיהיה לכולנו אחלה שבוע ויום נפלא
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|