|
על מנת להשתמש בפורום, יש להיות מזוהים במערכת. שם: כינוי, כפי שנרשמת באתר. כנ"ל באשר לסיסמה. מי שלא רשום לאתר, להירשם בדף הבית- בקוביה הוורודה
24/12/2012 13:56
נחושה
Posts: 6982
|
מטפס יקר,
ברור כשמש המאירה לאחר סופת שלגים....
איזו כתיבה משובחת, הרגשתי שאנחנו יושבים יחד רק שאני עדיין לא הורדתי את העשירייה שלי...כל כך נכון שנקודת העצירה היא שברירית כל כך וצריך להתקדם הלאה וקדימה, כל הזמן גם כשקשה....
ממשיכים לטפס כולנו יחד....בשיתוף הנהדר שלך בתהליך ובכלל, בהצלחה לכולםםםםםםםםםםםםםם
edited by נחושה on 12/24/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
24/12/2012 12:12
מטפס הרים
Posts: 1533
|
EFF כתב:
איזה פוסט!!!!!! אין לי זמן להרחיב, אבל קודם כל ברכות על מחצית הדרך בטיפוס מעניין,מרתק ותודה על שיתופך אותנו לכל אורך המסלול עם הרבה תוכן נפלא שקיפל ומקפל בתוכו עידוד ,דרבון,ודוגמאות למופת..בהצלחה לך בדרך לפסגה !!!!!!!!!!
תודה אפי, תודה. אכן ממשיכים לטפס.. זו דרכנו.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
24/12/2012 11:24
מטפס הרים
Posts: 1533
|
אשירה כתב:
הכל בסדר, עשית כברת דרך יפה והגעת למחצית וזאת באכילה נכונה ושפויה ולא בדיאטת כסאח או כל מיני שיקויים וכדורים למיניהם.
תן לגוף להתרגל, תן לעצמך לעכל ולהפנים את הדרך, מותר גם קצת לעמוד במקום ובפרט שלא לעלות, זהו מסלול לכל החיים אז לא לדאוג אם זה לוקח קצת יותר זמן.
בהצלחה רבה,
תודה. מסכים שעמידה במקום היא לגיטימית ולעיתים אף מבורכת מאוד, רק שכאן זו עמידה במקום של אחד שניים למעלה ולמטה כי אני םשום מה מרשה לעצמי לנוח על זרי דפנה... ואני רוצה לצאת מהמנוחה הזו ולחזור לטיפוס כלומר לתהליך של אכילה נכונה יותר וצעידות, כי הייתי שם, למרות שאת צודקת, לפעמים גם המנוחה חשובה וכל כך נחוצה...
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
24/12/2012 11:21
מטפס הרים
Posts: 1533
|
שאפתנית כתב:
כתבת כל כך יפה את מה שאני מרגישה וחווה בתקופה האחרונה ולא נשברים. ממשיכים קדימה כי חייבים לזכור איפה היינו ולשם לא רוצים לחזור אז גם אם הטיפוס יהיה עכשיו יותר איטי אנחנו נתמיד כי לנקודת ההתחלה לא חוזרים!
תודה. כל כך נכון שזה מדהים כמה שזה נכון. פשוט לא חוזרים אחורה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
24/12/2012 11:11
אשירה
Posts: 4292
|
הכל בסדר, עשית כברת דרך יפה והגעת למחצית וזאת באכילה נכונה ושפויה ולא בדיאטת כסאח או כל מיני שיקויים וכדורים למיניהם.
תן לגוף להתרגל, תן לעצמך לעכל ולהפנים את הדרך, מותר גם קצת לעמוד במקום ובפרט שלא לעלות, זהו מסלול לכל החיים אז לא לדאוג אם זה לוקח קצת יותר זמן.
בהצלחה רבה,
--
אשירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
24/12/2012 11:08
שאפתנית
Posts: 8392
|
כתבת כל כך יפה את מה שאני מרגישה וחווה בתקופה האחרונה ולא נשברים. ממשיכים קדימה כי חייבים לזכור איפה היינו ולשם לא רוצים לחזור אז גם אם הטיפוס יהיה עכשיו יותר איטי אנחנו נתמיד כי לנקודת ההתחלה לא חוזרים!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
24/12/2012 10:00
EFF
Posts: 6409
|
איזה פוסט!!!!!! אין לי זמן להרחיב, אבל קודם כל ברכות על מחצית הדרך בטיפוס מעניין,מרתק ותודה על שיתופך אותנו לכל אורך המסלול עם הרבה תוכן נפלא שקיפל ומקפל בתוכו עידוד ,דרבון,ודוגמאות למופת..בהצלחה לך בדרך לפסגה !!!!!!!!!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
24/12/2012 09:55
מטפס הרים
Posts: 1533
|
הוא נעצר שם, בנקודה מסויימת במעלה ההר. הביט לאחור וראה שכיברת דרך משמעותית כבר עבר. מסביבו התגלה נוף ניפלא וקסום ביופיו: האגמים הכחולים המפוזרים באפרים הירוקים המנומרים בשדות חיטת זהב, נראו מנקודת תצפיתו כמו פסיפס זכוכיות מרהיב , וקרני השמש הנישברות על האדמה הוסיפו למראה ברק שכבר שנים ארוכות לא ראה כמוהו. האויר היה צלול , שונה בתכלית מאותו אויר כבד ודחוס שנשם כשרק החל את המסע.. הוא התיישב על סלע מאוזן שכאילו הוצב שם על ידי איתני הטבע במיוחד בשבילו, כספסל למנוחה.
והוא ידע שהמנוחה הזו אינה אומרת שהגיעה סוף הדרך. הוא הציץ למעלה. שם, מעבר למצוק התלול והאנכי שהתגלה לעיניו ניצבה פיסגה, . הוא אמד את הדרך בעינו המנוסה, הבוחנת, היודעת דבר, וראה שהמרחק ממנו לפיסגה זהה למרחק ממנו אל נקודת ההתחלה ההיא שם למטה.. מחצית...
אבל הוא לא מצא את הכוחות להמשיך ולטפס. הוא הביט בידיו החבולות ומשהו בתוכו אמר: זהו זה, טיפסת מחצית הדרך, הצלחת לגבור בדרך על סופות ורוחות ומכשולי טבע כל כך רבים, גם מכאן כבר רואים נוף בראשית וגם מכאן אתה מרגיש תחושה של הישג.. אולי הגיעה השעה שתחליט שאינך ממשיך למעלה ? הרי זו בכל זאת עוד חתיכת דרך, והמצוק הולך ונעשה קשה יותר, תלול יותר,וקצב ההתקדמות איטי יותר, ואולי פשוט תהנה מהנקודה אליה הגעת ותקים כאן , במחצית, את ביתך אשר על ההר?
חברי לפורום: האלגוריה ברורה אני מניח לכולם. ירדתי עשרה ק"ג, קצב הטיפוס אל היעד והפיסגה היה מהיר והחלטי. צעדתי נחוש כלפי מעלה, וזה אומר: שמירת עקרונות התהליך גם בימים של קשיים רבים , צעידות מידי יום. אכילה שפויה מאוד, נפילות יחסית מבוקרות, וכעת, כבר חודש ימים אני תקוע באותה נקודה אחרי עשרה ק"ג.. מאוד מאוד רוצה להמשיך למעלה, יודע שזה נכון עבורי אבל פשוט לא מצליח...
וכעת בחזרה לסיפורו של המטפס בנקודת האמצע:
נשר גדול עבר לידו בטיסה מטורפת , ומשב רוח עז שהגיע כך ללא כך הכנה מוקדמת וללא כל התקדרות שמיים , טילטל אותו... לרגע חש שהוא הולך ונופל מאותו סלע ספסלי עליו ישב.. גופו רעד. הוא ניצמד בכל גופו אל המצוק.. זו לא סתם רוח טבע , אמר לעצמו, היא מוסרת לי מסר בשריקתה...הרוח הקרה והעזה המשיכה להצליף בהר וגם בו והוא הידק מאוד את אחיזתו במצוק שהפך למגונן עליו. כעבר כחמש שניות שנידמו בעיניו לנצח חלפה הרוח.. כאילו מעולם לא היתה. מה זה היה, שאל את עצמו, מה זו הרוח המסתורית הזו שכמעט הפילה אותי מהנקודה אליה הגעתי.
והוא ידע: הרוח הזו לא באה ככה סתם, אכן סימן היה בה ואות ומופת: אתה חייב להמשיך למעלה. שרקה לו הרוח במעופה. הנקודה אליה הגעת היא נקודה מדומה, היא אולי נעימה ומנחמת אך היא שברירית מידי כדי להישאר בה. רק למעלה בפיסגה תוכל באמת להתחיל בחיים חדשים. בנקודה הזו בה אתה מצוי כעת ובה אתה חושב להינפש יש סיכוי גדול מאוד שפשוט תיפול אל התהום ברוח הבאה או הבאה אחריה.. גם למעלה למעלה , אין ספק , שם בפיסגה, זה יכול לקרות לך, וכבר היית בעבר בפיסגה וכבר נפלת ממנה.. אבל אתה בתוכך יודע שהפעם זה שונה, וכי ברגע שתגיע אל הפיסגה, הפעם הזו, זו תהיה הקרקע הבטוחה ביותר עבורך, נקודה אמיתית של הישג חיים, וממנה לא רק שלא תיפול- ממנה תעלה ותיצמח, תשגשג ותיפרח, באישיותך ובנפשך ובבריאותך הפיסית כבן אנוש..
מטפס ההרים נאנח, מחה אגלי זיעה קרה שניקוו על מיצחו. הוא היטיב את לבושו, חבש את משקפי המגן. הצמיד את תיק הגב. חייב להמשיך לטפס אמר.. וכך לאט ובזהירות כיאה למטפס מנוסה שכבר קם ונפל וקם שוב , מיקם עצמו על המצוק מחדש והחלו בטיפוס - למעלה.
edited by מטפס הרים on 12/24/2012
edited by מטפס הרים on 12/24/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
|
|