דיאטה אינדקס פורומים | דיאטה עם מירי בלקין :: פורומים

מזל טוב מטפס יקר!!!


וכל הפוסט המקסים הזה שח ומירי ,מטפס וחיוך מהלב ודניל'ה האהובים
כל כך נתתם לי כח להתחיל לשמור עם האנרגיה החיובית הזאת
למרות שהרגשתי בבוקר הייתה די על הפנים כי יש לי חובות להחזיר והייתי קצת בבריחה מהמציאות.....

טוב שאני במסגרת כי יותר קל לחזור ,כיף שנכנסתי לקרוא אתכם,אשתדל להכנס יותר לפורום מקבלים ונותנים פה המון כוחחחותתת להמשיך בעשייה........
נשיקות והמשך שבוע מקסים לכולנו
אמןןןןןן

טפסני יקירי
ראשית אבקש ממך סליחה גדולה, קראתי אחורה וראיתי שפיספסתי המון כשלא הייתי כאן! חזרת ממדריד, הבן הבכור התגייס, אתמול חגגת יומולדת, פשוט בושה וחרפה לפספס את כל זה!!!
אז בבקשה קבל את התנצלותי הכנה, ואם זה יעודד במקצת... אתה אחת הסיבות שהתגעגעתי כל כך לפורום הזה והחלטתי לחזור...
קראתי את התגובה שלך בשקיקה, כי כבר הבנתי די בהתחלה שאנחנו מאוד דומים בחוויות שעברנו ובמשקל ההתחלתי שלנו ופשוט כל משפט שכתבת נכתב כאילו אליי ועליי ...
כל דוגמא שנתת לדיאטות השונות ולרעיונות המשונים - בין ד'ר דאן ד'ט, ואתה צודק, אם רק אצליח להסתכל קדימה, לא עוד שנים קדימה, אלא רק חצי שנה קדימה,
יש סיכוי טוב שאראה את עצמי עם 20 קילו פחות.... הכל תלוי בי ובהתמדה שלי וכוח רצון בדיאטה זה אחד הדברים שאני לוקה בהם בחסר ומאוד משתדלת לעבוד על עצמי
יום-יום שעה-שעה כדי לא ליפול או יותר גרוע, לצלול עמוק מדי (כמו השבוע וחצי האחרונים...)
אז תודה רבה על המילים החמות והנהדרות, תודה לך על הנוכחות שלך בפורום המדהים הזה ועל כל התובנות שאתה מביא איתך
אני מבינה שבחודש הקרוב אתה לשם שינוי מקורקע ארצה, הלא כן? אז זהו אתגר חדש עבורך (ואני מצטרפת אלייך בשמחה ובכפייה
ננסה להתמיד ביחד לאורך החודש הזה שלך, שאין בו באמת חגים וחגיגות וטיסות, ופולניות זקנות ונחמדות ואי אלו כנסים וחוויות קלוינריות אקסטרא ספיישל,
אלא "רק "האוכל הביתי, החם והטעים של ארצנו הקטנטונת ונראה כמה נצליח לרדת....

שוב תודה על הכל

אהלן שח.
אני ממש שמח שהדברים חילחלו מליבי אל ליבך, גם כי אני חד משמעית חושב שאת יכולה בענק לרדת את ה20 קילואים האלה וליצור לעצמך עולם חדש ומקסים של אישה רזה וגם כי יש לנוכחותך עימנו המון מישקל סגולי (אוי, לא התכוונתי להשתמש במילה מישקל..) ואת מביאה את היום יום שלנו , כמו שהוא: מוחספס, נוכח, ומאוד לא פשוט, אך תמיד עם חיוך.
שלא לדבר על הסמייליס שלך שזה בכלל סטנדאם בפני עצמו כאילו הקטע מדבר גם דרך מילותיו אך גם הסמיילים עם הפטישים, הנשיבוקים, התיזמורות- כאילו מספרים סיפור ואומרים אומר. מקסים.
כמו שכתבת, חודש בארץ, אבל גם כמו שאת יודעת- האוכל הכי טעים בעוללללםםם הוא של ישראל ושל הבית ושל מה שרעייתי מכינה וכנ"ל גם חמותי ואמא שלי- ואני נהנה מכל העולמות כי יש לנו את המיטבחים העירקיים, הצפון אפריקאים, הפולניים- הכל במשפחה שלנו.
אז האתגר בעצם הוא ענק!!!
אנחנו נעשה את זה. את ואני נרד. וגם אם בעוד שבעה חדשים נהיה במחצית היעד- זה יהיה מדהים.
באחד הפוסטים הקודמים הצעתי לך משהו שאני חושב שיכול מאוד לעזור לך: מאחר ואת גם מבשלת ואני מבין אוכל שחבל"ז למשפחתך היקרה (איזה כיף זה לבשל ולראות אותם נהנים, הא? אושר פשוט אושר), אני שב ומציע לך: תבשלי לך בשיש שבת סיר ענק של משהו שאת אוהבת מאוד ויכולה לגרוף כמה שבא לך כי זה דיאטתי- אולי סיר מלא ירקות מבושלים ככה ברוטב טוב? כזה מן גולש ירקות כזה... וכל פעם שתרצי להישאב אל האוכל הלא בתפריט פשוט תיקחי חלך מנה יפה מהסיר שלך, אולי מרק ירקות עשיר מאוד מלא בעשדבי תיבול
את הולכת להצליח . לי זה ברור וחשוב שזה יהיה ברור גם לך. לא שלש ספרות ולא קידומת 09- קידומת אחרת לגמרי... חיים אחרים... מידות אחרות... בריאות !!!!!!!!!!!!אין ספק שזה אפשרי ואין ספק שזה בידינו.
להתראות


מטפס הרים כתב:

אהלן שח יקרה. את משלנו!! אם היה לך איזה שהוא ספק לרגע אז הסירי מעצמך כל ספק!!! את חברה אמיתית בתנועה שלנו, שאולי היא לא פוליטית ואולי לא מנהיגה את המדינה, אבל היא שורשית וחזקה והפרטים שמרכיבים אותה, אנחנו, קשורים בקשר מאוד מאוד חזק, שלעיתים מישהו מחוץ לתנועה שלנו יחשוב שהקשר הזה ,הדבק המחבר הזה-הזויים... אבל אנחנו יודעים עד כמה, עד כאב, הקשר שלנו עמוק. וגם אם מישהו מאיתנו עוזב את התנועה, הוא נישאר חלק מאיתנו... וביום שהוא חוזר אז כאילו לא עזב לעולם... ולמה? כי הקשר הזה בין כולנו עוטף חיים שלמים . יכולה אשה בת שלושים וקצת לספר על תחושת הייאוש מהשומן, יכול גבר בן 47 ( אתמול) לספר על נפילות שפוקדות אותו במסעותיו , יכולה אשה בת שישים וקצת לספר על מאבק יומיומי מול פיתויי האוכל והבישול- לכולנו יש בעיה משותפת והיא עודף מישקל משמעותי. בעייתי. עודף מישקל שאנחנו מתים להיפטר ממנו, ממש חולמים על זה, ממש משאת לב ונפש.. ואנחנו גם חולקים עוד דבר שלדעתי הוא אוצר בלום ויקר מפז: את הידיעה שזה הפיך!!! שח של עוד שישה שבעה חדשים עם דיאטה רצינית ומבצע רציני תהיה אישה עם לפחות חמישה עשר קילו פחות. אולי עשרים. זה לא איזה חלום באספמיה -זה כל כך אפשרי!!! אם אני חולם על הפיסגה והיא עשרים פחות אז זה יקרה!!! זה פשוט הפיך. כן, הקשר בין כולנו הוא בדיוק כל הדברים עליהם דיברת בפוסט שלך בכנות מאוד מרגשת: ייאוש עמוק ונוקב שאנו צוברים סביב ההשמנה, תחושות במהלך החיים של זהו זה וניגזר עלינו להישאר עם עודף המישקל ובה בשעה גם הידיעה שיש בכוחנו לשנות זאת ושיש סיכוי אולי כזה שנראה רחוק מאוד , שנעשה מיבצע ונהיה אנשים בלי עודף משקל. אני זוכר את היום בו חייגתי למירי בסוף אוגוסט השנה.. הייתי עשרה יותר ומעל שלש ספרות והייתי מיואש. מיואש. בדיוק סיימתי סדנת ניקוי רעלים שעלתה לי המון ונשרתי במחציתה, מאוכזב ובתחושה קשה, כי כבר רציתי להקיא ממיץ סלק וקישוא.. ובעיקר הרגשתי בודד מאוד וללא כל תמיכה בתהליך..עזוב ובודד ומיואש ומעל מאה קילו. ולפני הסדנה הזו שבעיני כעת היא הזויה ולא אמיתית. ורדודה הלכתי לטיפול של מה מותר ומה אסור לאכול לפי סוג דם.. וזה התברר עבורי כשטות מוחלטת
אך יקרה... זה היה הזוי. ובאותה פגישה גם החזיקו לי את היד ועשו אנרגיות לראות אם היד יורדת בקלות או לא... ואם יורדת בקלות זה מותר.. טוב אני אפילו לא רוצה להיזכר בזה.... אני מתעצבן על עצמי שהגעתי לדבר הזה שהיה מופרך בשבילי!!! הייתי בדיוק כמוך יקירתי שח.. כל יום מתחיל דיאטה ובצהריים כבר זולל את עצמי לדעת. ופתאום אטקינס.. ופתאום זה וזה... הלכתי ושמנתי , לא הצלחתי לרזות, ולא ידעתי מאיין יגיע עזרי.. אם יגיע.. ושאלתי את עצמי את אותה שאלה יוקדת, שורפת
שאת שואלת : האם לנצח??? האם זהו זה? וגם עניתי לעצמי- לא!!! אני מיואש אבל לא אבוד. לא!!!!!! אני זוכר שהלכתי ממישרדי לחניה והגעתי לרכב חסר נשימה, חייב לשבת... לא, אמרתי לעצמי. זהו זה!!! ואז הגיעה מירי!!! ויכולתי כבר להיות היום עם 20 פחות בלי כל הנפילות, אבל מה זה משנה- יש לי אופק ויש לי אור ויש כבר עשרה פחות.שח שלנו, את באמת צלם מצלמנו מה אגיד לך. כל מה שרשמת חקוק על ליבנו ונפשנו שנים. והשאלה השורפת את הנפש ויוקדת במוח שאת מניחה לפיתחנו: האם לנצח אהיה עם עודף מישקל?? אם תרצי אין זו אגדה. וסליחה על הקלישאה אך זה משפט מדהים בעיני. אם תרצי. אם ארצה. אם נירצה. זה בידייך!! זה כל כך אפשרי לך!!!!! את לא תישארי לנצח בעודף מישקל. מה פתאום? למה? לא מגיע לך. את יכולה להוריד עשרים קילו ובעוד שבעה חדשים להיות במקום אחר לגמרי, ואת יודעת את זה כמו שאני יודע על עצמי....זה דורש התגייסות ואת יכולה!! ואת לא סביבון שמסתובב לנצח, את תעשי את זה בענק. וגם אני אני מקווה. וכולנו.
edited by מטפס הרים on 12/16/2012
edited by מטפס הרים on 12/16/2012

שח חמודה, את כנראה לא מכירה אותי, כמה אני בכיתי על המשקל שבו הייתי במקור? כמה סבלתי בשל כך, כמה התפללתי לאל הטוב שיתן לי כוח לרדת במשקל, כמה פעמים כל יום הבטחתי לעצמי ולא עמדתי בהבטחות לעצמי? מליון פעמים אולי וזה לא סתם מספר כי אני מתמודדת עם משקלי כבר מגיל ההתבגרות ומאז חלפו הרבה מאד שנים לצערי... אך לשמחתי הצלחתי להשיל ממני 23 קג, וזה לא פשוט כלל ועיקר. דוקא כשאני קרובה כבר ליעד שלי יש לי מעידה. לא, לא אכלתי שום דברים מיוחדים בחג הזה, אבל כל מיני סיבות כולל הקור גרמו לי לאכול כמויות יותר גדולות וגם את הפחמימות הרבה יותר. לכן עליתי במשקל וגם המלחמה שעליה כבר כתבתי עשתה בליבי ובמשקלי את שקרה. אבל אני עכשיו די קרובה ליעד שלי מרחק כ-4 קג ובטח לא ארשה לעצמי לעלות שוב כי יש לי כבר בגדים במספר הנכון ובהחלט איני יכולה להרשות לעצמי לעלות. יש עוד סיבות לא חשוב. העיקר הוא שגם אם עליתי השבוע זה ירד כי אני משתדלת באמת משתדלת לא כל כך בהצלחה כמו בסתו אבל לא אתן לעצמי לעלות עוד אלא לעצור ולהתחיל בירידה הרצויה לי. את המשפט שלך : "כבר התחלתי לחשבו שלעולם אשאר ככה שמנמודה מסתובבת כמו סביבון דרך קרב". ושתדעי לך אני כבר לא כ"כ צעירה כך שהדבר לא יותר קל ולא נעשה יותר קל. יתרה מזו. אלוהים ריחם עלי ולא התקמטתי בפנים לכן בטח ובטח שלא אתן לעצמי לחזור אחורנית הנה עוד סיבה מצויינת מדוע עלי ממש אבל ממש להשתדל. מעבר לכך יש עוד גורמים - עלי לאסוף את עצמי כמו שאומרים. נכון, היום הרשתי לעצמי לא לצעוד כי די קר לי ואני עייפה אבל זה יום אחד מתוך 7, ובד"כ אני צועדת 7 ימים בלי הפסקה. לא נורא. מחר יש לי גם התעמלות ואמצא את הזמן לצעוד ויהי מה. אבל היאוש לעיתים שוטף אותנו בגל אדיר ואפילו רחמים עצמיים למה אני לא מצליחה, כמה שהייתי במקומות האלה וכמה אני מבינה לליבך. גם מי שמגיע ל-3 ספרות אם "מתעשת" הכל ירד ותחזרי לשתיים. אין לי ספק. מה שהיה שימי מאחורייך ואל תתעסקי בו בכלל. נגמר וזהו. רק שתדעי אמש הייתי במסעדה ובה קצת "נותנים לי אקסטרא" ובסוף הארוחה שמו לפני 4 עוגיות מאד טעימות (מכירה את טעמן מהעבר). לקחתי הביתה לבעלי כי הייתי עם חברה באותו מעמד, והן נאכלו או על ידו או ע"י הבן, אבל הן הסתכלו אלי מהשולחן במטבח ואני אמרתי להן, לא תודה זה לא מתאים לי. והיום עד כה עבר לי בטוב, ומקווה שעוד יימשך כך הערב בנחת ואני לא אתן לעצמי לאכול פחמימות יותר מעכשיו, ומה שאוכל הערב יהיה בדיוק מה שצריך ומה שאומרת "התורה של מירי" שאותה גם כן הפנמתי כבר מזמן. אז אולי יש לי כרגע בעייה עם כמויות אבל גם זה יסתדר לו בע"ה. העיקר שאני מאמינה בעצמי שאני יודעת שאפשר לסמוך על עצמי כי אין לי ברירה ומה שאחרים חושבים אינו רלוונטי. אני חייבת דין וחשבון רק לעצמי וכשאני מתגברת על פיתויים אני מחמיאה לעצמי ושלמה עם ההחלטה ברגע האמת וממשיכה הלאה ממקום של בטחון ואמונה רבים. תמיד אני זוכרת איך נראיתי ואיך אני היום ואני לא אוותר על זה לעולם למה? כי לי אין ברירה לחזור אחורנית. מקווה שלא חזרתי על עצמי. וכשבאים הפיתויים ויש בכל מקום כאלה אני מדמה את הבטן שלי שטוחה ואולי גם ארד עוד מספר בבגדים או אתקן את החדשים שקניתי וגם אם זה עולה הרבה כסף זה כדאי ואין מחיר (במיוחד בריאות) שאני מוכנה לשלם על מנת להנות ממאכל כזה או אחר. אני בהחלט לא מלאך ואני רחוקה מלהיות מושלמת אבל אני עושה את כל שאני יכולה וברגע של חולשה אני משתדלת שלא יהיה חלילה בולמוס כמו שהיה קורה לי פעם ב.... בעברי והיום תודה לאל כמעט ולא קורה. בקיצור אני חושבת על כל מה שכתבתי לעיל שכל הגורמים הם כבדי משקל כל אחד תרתי משמע כובד משקל שימי לב למשחק המילים וכמה זה מצחיק, כובד המשקל הוא שקובע. קובע לי לאכול את הדברים הטובים והבריאים יותר..... ובנימה חייכנית כזו אני מתפללת עבורך שתלמדי לקבל את עצמך אבל להשתדל יותר ונכון השחיקה של עבודה של שנים ונסיונות רבים כל אלה אינם פשוטים כלל ועיקר אבל התוצאה היא של בטחון עצמי שאני מקבלת כשאני מתגברת והמשיכי להאמין בעצמך ותוכיחי לעצמך שאת גיבורה שאת יכולה כי עשית את זה בעבר ואת יכולה לרתום את כל כולך למעשה. העיקר הוא גם וחשוב ביותר העיקר הוא להנות גם מן הדרך. אני אוהבת בדרך כלל את מה שאני אוכלת וזה חשוב, וגם הדרך של לאט לאט לרדת היא דרך טובה, והיא דרך שיש בה כמובן תקלות שיש בה מכשולים אך יש בה תמורה לאגרה כמו שאומרים. חזקי ואמצי המשיכי בדרכך ותנסי בכל דרך הומוריסטית להנות מהדרך כי זו דרך חיים. אני בטוחה שאת תלמידה מחוננת ואת יכולה בהחלט גם לעזור לאחרים... ובעיקר בעיקר רק לעצמך כי "אם אין אני לי מי לי ואם לא עכשיו אימתי"?????? התחילי מרגע זה מחדש וכל יום לגופו. אני איתך בכל לבבי ובכל מאודי שולחת לך אהבה וגם מחזקת את עצמי על ידי הכתיבה. איזה פורום נ ה ד ר ואנשים מופלאים כולכם בו בלי יוצא מן הכלל אנשים נדירים תבורכו כולכם שהאל יברך את כולכם רק בברכות אין קץ ושכל מה שאתם רוצים יתגשם במהרה