|
על מנת להשתמש בפורום, יש להיות מזוהים במערכת. שם: כינוי, כפי שנרשמת באתר. כנ"ל באשר לסיסמה. מי שלא רשום לאתר, להירשם בדף הבית- בקוביה הוורודה
09/12/2012 14:13
מטפס הרים
Posts: 1533
|
שאפתנית כתב:
אני קוראת את הדברים שכתבתם כאן אייריס ומטפס הרים ואני מוצאת שאצלי העשייה וההתמדה מתמצת בבגרות נפשית. לפעמים יש את הכוח והרצון להוכיח לעצמי (וזה הכי חשוב רק לעצמי) שאני חזקה ובהחלט יכולה להתמודד עם כל דבר בחיים וגם עם האוכל ואז כשיש בגרות נפשית הנחישות מגיעה ושום דבר לא יגרה את עיני אבל כשאני קצת מוותרת לעצמי ואין נחישות ואין בגרות אז גם אין תוצאה.
אני מאחלת לכולנו שנהיה נחושים ונרגיש תמיד רצון לנצח את השד הקטן שיושב לנו על הכתף ומנסה לשכנע אותנו להיכנע לפיתויים.
צריך לנצל את החג, למעט שעות העבודה, לעשייה ברוכה עם הילדים. ללכת לטייל, לצעוד, להנות מהחיים ולשים פחות דגש על האוכל.
הי. הסוגיה של הבגרות הנפשית שמאפשרת את הנחישות ההכרחית להרזיה, מאוד מעניינת. יש לי עכשיו חומר למחשבה עד הבורדינג. אני יותר ויותר חושב שמה שכתבת הוא אמת צרופה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/12/2012 07:32
שאפתנית
Posts: 8392
|
אני קוראת את הדברים שכתבתם כאן אייריס ומטפס הרים ואני מוצאת שאצלי העשייה וההתמדה מתמצת בבגרות נפשית. לפעמים יש את הכוח והרצון להוכיח לעצמי (וזה הכי חשוב רק לעצמי) שאני חזקה ובהחלט יכולה להתמודד עם כל דבר בחיים וגם עם האוכל ואז כשיש בגרות נפשית הנחישות מגיעה ושום דבר לא יגרה את עיני אבל כשאני קצת מוותרת לעצמי ואין נחישות ואין בגרות אז גם אין תוצאה.
אני מאחלת לכולנו שנהיה נחושים ונרגיש תמיד רצון לנצח את השד הקטן שיושב לנו על הכתף ומנסה לשכנע אותנו להיכנע לפיתויים.
צריך לנצל את החג, למעט שעות העבודה, לעשייה ברוכה עם הילדים. ללכת לטייל, לצעוד, להנות מהחיים ולשים פחות דגש על האוכל.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/12/2012 07:27
אשירה
Posts: 4292
|
תשובתך, מטפס יקר, היא מסוג התשובות המכוננות והמשקפות בלי כחל וסרק את נפשנו, נפש השמנמוד,
דבר ראשון שרציתי לעשות, תוך כדי קריאה, הוא להדפיס את דבריך ולתלות בכל מקום אפשרי לשם תזכורת תמידית!!!
מטפס הרים כתב:
שח יקרה ונבונה שבוע טוב וחג אורים שמח. קראתי את הפוסט פעמיים והחלטתי שלא להגיב מיידית. רציתי לחשוב. התחלתי לכתוב לך את המילים החשובות מאוד שמדברות על זה שלא נורא, לכל יום קשה יש את המחר, ושהכל יהיה בסדר , שחייבים להמשיך קדימה. אבל זה לא התאים לי בפעם הזו. ראשית שלא יישמע לרגע שאני מטיף לך מוסר, מי אני עם הבולמוסים שלי שאטיף לאחר.. מי אני שכבר עלה וירד שלש ארבע פעמים 20 ו25 קג שאטיף מוסר.. ולכן כל מה שאני אגיד בפוסט הזה הוא רלבנטי בראש ובראשונה עלי. אני מדבר על עצמי אך מצאתי דמיון רב ביננו, בדברייך על עצמך. התובנה שלי: הגיע הזמן להפסיק לברבר, לבזבז זמן, לדבר ולרקוד טנגו של קילו קדימה שניים אחורה.. או ש... או ש.. או ששנינו מחליטים להישאר פרות ורודות או פילים אפורים, אנשים ונשים מצופי שומן, כאלו שתמיד יגעלו בעצמם מתמונות שלהם שבהם אני ניראה ( בעיני עצמי וזה מה שקובע) דודי שימחה ולא חתיך כמו שאני יודע להיראות, תמיד ניקנה בגדים במידות יותר גדולות אם נימצא מה שנירצה בכלל וניסתכל על אנשים חטובים עם המון קינאה, נסבול מבטן בולטת ונפוחה , לפעמים תסלחי לי מהרבה גאזים, ונסבול מקבס עצמי קבוע אחרי זלילה חזירית כמו שהשכרות וההנגאובר הם עיסקת חבילה של שתיין מופרז: תענוג מלווה בגועל, נשמש סוג של דוגמה בעייתית ( לא רוצה להגיד שלילית) לילדינו שבסופו של דבר מביטים בנו ועלינו כסוג של תמרור לחיים, ובעיקר נתאכזר לבריאותנו גם אם בטווח הקצר הכל בסדר....... או שאנחנו פעם אחת לתמיד !! במבצע של החיים!!!משנים את המצב ועושים מה שעשתה מירי בלקין לפני שנים - מעיפים עשרות קג של שומן הרסני ומתחילים לחיות במצב חדש. בריאים, חתיכים, קלילים ומלאי שימחה. כן, יותר שימחה מהיום כי לא יעזור כלום: כשאנחנו יורדים במישקל וניראים ומרגישים מצויין אנחנו בטוח יותר שמחים!!!! או ש... או ש... וצריך להחליט. מתי שהוא בחיים צריך להחליט. לא חייבים כמובן, אפשר להישאר פרות וחזירים, אבל כנראה שאם אנחנו כאן אז זה לא מצב שאהוב עלינו - ממש לא. אם לא אכפת לך ,כמו שכתבת ,להיות פרה ל24 שעות ולי לא אכפת להיות חזיר ל48 שעות אז אני אומר לך ולדעתי זה חד משמעי- אנחנו נישאר שמנים, מלאים, שמנמודים,דובונים, עגלגלים,פו הדובים, תקראי לזה איך שאת רוצה. כל אחד עם ההרי השומן היחסי שלו. נישאר שמנים לנצח ונמות שמנים ואולי גם מהשומן עצמו. פתאום תיפול עלינו חלילה קטסטרופה.. חלילה!!! כל כך הרבה מחקרים מעידים על נזקי השומן...מצטער , אין דבר כזה להיות פרה או חזיר לקצת זמן. זו בדיוק הבעיה המחשבתית
ממנה אני סובל. משקר לעצמי שהיום חזיר ומחר לא ואז לא מבין למה אני מגיע לשלש ספרות או מתקרב לשם.. כל אחד והקטע שלו. לעניות דעתי,את בדיוק כמוני חייבת לעבור שינוי מאוד חד במחשבה. להתחיל לחשוב אחרת לגמרי. באופן ששולחן מלא פחמימות נפלאות יהיה בעיננו כאיזור מוכה אוייבים, טרוריסט שרוצה לפגוע בנו. לדעת לטעום בקטנה בלי לפתוח סכר... זה קשה מאוד, ולכן אני תמיד כותב שזה ממש מסע של טיפוס על הר תלול בציפורניים וכל התיאורים שלי על החציבה בסלע עם ידיים חשופות , מדממות לעיתים- הם בשבילי האמת האמיתית שלי, גם אם הם אולי מעייפים מי מהקוראים.. זו האמת לפחות שלי!! זה קשה- אך משתלם מאוד!! קשה אך מפיח בי רוח חיים חדשה!!! קשה אך פותח דלת לעולם הרבה הרבה יותר יפה ונעים!!! אני לא מדבר על נפילות. זה טבעי וזה קורה. אני מדבר על החלטה שמותר ככה קצת להיות פרה או חזיר... על עצמי היום בצהריים מול הר לביבות, מקבל החלטה, החלטה!!! שמותר לי כי כבר רזיתי אחלה, כי אני לא צריך לסבול, כי מחר אקזז... לא!! זה בדיוק העניין. החשיבה שלי חייבת להשתנות. אין מחר אקזז כי זה בדיוק הטנגו הזה...אחרת בחיים לא אשנה את המצב הזה שאני לא רוצה בו!! ותרשי לי יקירתי , אבל אני אומר: את צריכה להפסיק ללבוש את הפיגמה של הפרה בדיוק כמו שאני חייב להפסיק ללבוש את הטרנינג הענק שמאפשר לי לאכול ים של בופאים ולא להרגיש לחץ כי הגומי של הטרנינג הזה כבר שכח מה זה להיות גומי... הפיג׳מה של הפרה או הטרנינג של החזיר הם לא בגדים! הם פאסאדה!! הם ההסוואה שאנחנו בוחרים ללבוש כדי להימנע מההחלטה המורכבת והקשה של לעבוד, לעבוד ולעמול, לעשות פרוייקט רצוני של הרזיה!! או שעושים את זה או שלא. אין באמצע. או שמפסיקים לזלול בהחלטה בערב שבת כי כיף עם המשפחה או בשוויץ כי כיף עם חברים... שבוע שעבר כשנפלתי בחול כתבו לי הרבה תובנות מדהימות, גם את ותודה!! אחת מאלו שעשתה לי את זה כמו חץ ישיר למוח היתה של קסם היקרה- תפסיק לרחם על עצמך היא כתבה. אתה רוצה לרדת במשקל אז בלי רחמים עצמיים אלא עם עשייה. בלי לחשוב כמה לא פייר זה שארוחה אחת נחרבת שבוע שלם. אלו רחמים עצמיים מיותרים ולפחות לגבי הם עוצרים אותי. אחרי שאוריד עשרים ויותר אז יהיו לי את שני הקג האלה לשחק איתם.. אבל אני עוד לא שם. לסיכום: מה אני רוצה לומר? חלס. די עם הקשקשת שלי. הגיע הזמן לעשות את זה אחת ולתמיד. להפסיק לחשוב ולחלום אלא לעשות. לתת בראש כמו שנחושה החכמה כתבה לנו- לתת בראש!!! בלי שום חשיבה על מותר קצת להתחזר! אם באמת , באמת!! לא בכאילו!!! אני רוצה לרזות ויפה- אסור לי לחשוב כך. לשנות לחלוטין את הדיסקט... חתיכת אתגר- אבל אתגר מקסים ושווה!!! ושוב, אם לרגע נשמעתי מטיף, סלחי לי- ממש לא. אני מטיף רק לעצמי. בהצלחה. רבה רבה.
edited by מטפס הרים on 12/8/2012
edited by מטפס הרים on 12/8/2012
--
אשירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
08/12/2012 22:35
אייריס
Posts: 3744
|
שח יקרה. ערב טוב ושבוע טוב. איזה קטע גם בעלי יוצא למילואים מחר לשבוע אולי הם מכירים?? חחחחחח הכל יכול להיות.
ולשאר הפוסט הכנה שלך גם אצלי זה לפעמים ככה ואני לא יודעת למה. שבוע שעבר שמרתי נהדר כולל שישישבת וירדתי יפה אז למה אי אפשר להמשיך ככה? ברור לי שזה העיניים שלי שאוכלות ומזמינות את כל האויבים ובכלל אני לא צריכה אבל לא תמיד מצליחה לשלוט. נראה לי יעבור עוד הרבה כדי שאלמד לשלוט נכון ובטוח באוכל כולל סופש חגים ומועדים. חייבת לעצמי לנצח הפעם. שח יקרה מקווה שתצליחי השבוע ותכנני את הארוחות לבשי בגדים חתיכיים למרות הכייף להתכרבל בפיגמה חמימה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
08/12/2012 21:53
מטפס הרים
Posts: 1533
|
שח יקרה ונבונה שבוע טוב וחג אורים שמח. קראתי את הפוסט פעמיים והחלטתי שלא להגיב מיידית. רציתי לחשוב. התחלתי לכתוב לך את המילים החשובות מאוד שמדברות על זה שלא נורא, לכל יום קשה יש את המחר, ושהכל יהיה בסדר , שחייבים להמשיך קדימה. אבל זה לא התאים לי בפעם הזו. ראשית שלא יישמע לרגע שאני מטיף לך מוסר, מי אני עם הבולמוסים שלי שאטיף לאחר.. מי אני שכבר עלה וירד שלש ארבע פעמים 20 ו25 קג שאטיף מוסר.. ולכן כל מה שאני אגיד בפוסט הזה הוא רלבנטי בראש ובראשונה עלי. אני מדבר על עצמי אך מצאתי דמיון רב ביננו, בדברייך על עצמך. התובנה שלי: הגיע הזמן להפסיק לברבר, לבזבז זמן, לדבר ולרקוד טנגו של קילו קדימה שניים אחורה.. או ש... או ש.. או ששנינו מחליטים להישאר פרות ורודות או פילים אפורים, אנשים ונשים מצופי שומן, כאלו שתמיד יגעלו בעצמם מתמונות שלהם שבהם אני ניראה ( בעיני עצמי וזה מה שקובע) דודי שימחה ולא חתיך כמו שאני יודע להיראות, תמיד ניקנה בגדים במידות יותר גדולות אם נימצא מה שנירצה בכלל וניסתכל על אנשים חטובים עם המון קינאה, נסבול מבטן בולטת ונפוחה , לפעמים תסלחי לי מהרבה גאזים, ונסבול מקבס עצמי קבוע אחרי זלילה חזירית כמו שהשכרות וההנגאובר הם עיסקת חבילה של שתיין מופרז: תענוג מלווה בגועל, נשמש סוג של דוגמה בעייתית ( לא רוצה להגיד שלילית) לילדינו שבסופו של דבר מביטים בנו ועלינו כסוג של תמרור לחיים, ובעיקר נתאכזר לבריאותנו גם אם בטווח הקצר הכל בסדר....... או שאנחנו פעם אחת לתמיד !! במבצע של החיים!!!משנים את המצב ועושים מה שעשתה מירי בלקין לפני שנים - מעיפים עשרות קג של שומן הרסני ומתחילים לחיות במצב חדש. בריאים, חתיכים, קלילים ומלאי שימחה. כן, יותר שימחה מהיום כי לא יעזור כלום: כשאנחנו יורדים במישקל וניראים ומרגישים מצויין אנחנו בטוח יותר שמחים!!!! או ש... או ש... וצריך להחליט. מתי שהוא בחיים צריך להחליט. לא חייבים כמובן, אפשר להישאר פרות וחזירים, אבל כנראה שאם אנחנו כאן אז זה לא מצב שאהוב עלינו - ממש לא. אם לא אכפת לך ,כמו שכתבת ,להיות פרה ל24 שעות ולי לא אכפת להיות חזיר ל48 שעות אז אני אומר לך ולדעתי זה חד משמעי- אנחנו נישאר שמנים, מלאים, שמנמודים,דובונים, עגלגלים,פו הדובים, תקראי לזה איך שאת רוצה. כל אחד עם ההרי השומן היחסי שלו. נישאר שמנים לנצח ונמות שמנים ואולי גם מהשומן עצמו. פתאום תיפול עלינו חלילה קטסטרופה.. חלילה!!! כל כך הרבה מחקרים מעידים על נזקי השומן...מצטער , אין דבר כזה להיות פרה או חזיר לקצת זמן. זו בדיוק הבעיה המחשבתית
ממנה אני סובל. משקר לעצמי שהיום חזיר ומחר לא ואז לא מבין למה אני מגיע לשלש ספרות או מתקרב לשם.. כל אחד והקטע שלו. לעניות דעתי,את בדיוק כמוני חייבת לעבור שינוי מאוד חד במחשבה. להתחיל לחשוב אחרת לגמרי. באופן ששולחן מלא פחמימות נפלאות יהיה בעיננו כאיזור מוכה אוייבים, טרוריסט שרוצה לפגוע בנו. לדעת לטעום בקטנה בלי לפתוח סכר... זה קשה מאוד, ולכן אני תמיד כותב שזה ממש מסע של טיפוס על הר תלול בציפורניים וכל התיאורים שלי על החציבה בסלע עם ידיים חשופות , מדממות לעיתים- הם בשבילי האמת האמיתית שלי, גם אם הם אולי מעייפים מי מהקוראים.. זו האמת לפחות שלי!! זה קשה- אך משתלם מאוד!! קשה אך מפיח בי רוח חיים חדשה!!! קשה אך פותח דלת לעולם הרבה הרבה יותר יפה ונעים!!! אני לא מדבר על נפילות. זה טבעי וזה קורה. אני מדבר על החלטה שמותר ככה קצת להיות פרה או חזיר... על עצמי היום בצהריים מול הר לביבות, מקבל החלטה, החלטה!!! שמותר לי כי כבר רזיתי אחלה, כי אני לא צריך לסבול, כי מחר אקזז... לא!! זה בדיוק העניין. החשיבה שלי חייבת להשתנות. אין מחר אקזז כי זה בדיוק הטנגו הזה...אחרת בחיים לא אשנה את המצב הזה שאני לא רוצה בו!! ותרשי לי יקירתי , אבל אני אומר: את צריכה להפסיק ללבוש את הפיגמה של הפרה בדיוק כמו שאני חייב להפסיק ללבוש את הטרנינג הענק שמאפשר לי לאכול ים של בופאים ולא להרגיש לחץ כי הגומי של הטרנינג הזה כבר שכח מה זה להיות גומי... הפיג׳מה של הפרה או הטרנינג של החזיר הם לא בגדים! הם פאסאדה!! הם ההסוואה שאנחנו בוחרים ללבוש כדי להימנע מההחלטה המורכבת והקשה של לעבוד, לעבוד ולעמול, לעשות פרוייקט רצוני של הרזיה!! או שעושים את זה או שלא. אין באמצע. או שמפסיקים לזלול בהחלטה בערב שבת כי כיף עם המשפחה או בשוויץ כי כיף עם חברים... שבוע שעבר כשנפלתי בחול כתבו לי הרבה תובנות מדהימות, גם את ותודה!! אחת מאלו שעשתה לי את זה כמו חץ ישיר למוח היתה של קסם היקרה- תפסיק לרחם על עצמך היא כתבה. אתה רוצה לרדת במשקל אז בלי רחמים עצמיים אלא עם עשייה. בלי לחשוב כמה לא פייר זה שארוחה אחת נחרבת שבוע שלם. אלו רחמים עצמיים מיותרים ולפחות לגבי הם עוצרים אותי. אחרי שאוריד עשרים ויותר אז יהיו לי את שני הקג האלה לשחק איתם.. אבל אני עוד לא שם. לסיכום: מה אני רוצה לומר? חלס. די עם הקשקשת שלי. הגיע הזמן לעשות את זה אחת ולתמיד. להפסיק לחשוב ולחלום אלא לעשות. לתת בראש כמו שנחושה החכמה כתבה לנו- לתת בראש!!! בלי שום חשיבה על מותר קצת להתחזר! אם באמת , באמת!! לא בכאילו!!! אני רוצה לרזות ויפה- אסור לי לחשוב כך. לשנות לחלוטין את הדיסקט... חתיכת אתגר- אבל אתגר מקסים ושווה!!! ושוב, אם לרגע נשמעתי מטיף, סלחי לי- ממש לא. אני מטיף רק לעצמי. בהצלחה. רבה רבה.
edited by מטפס הרים on 12/8/2012
edited by מטפס הרים on 12/8/2012
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
08/12/2012 05:09
אקורדיאון
Posts: 16381
|
יום חדש זמירות חדשות כך גם לגבי השבוע הבא עלינוו לטובה,סכמי עם עצמך שאת נהנית עם הילדים מכל המסביב ולא אוכל.
בהצלחה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
07/12/2012 19:58
dany
Posts: 19819
|
שח יקרה
את מזמינה את זה!!!!!!!!!!!!!!!!
את מבקשת את זה!!!!!!!!!!
לובשת את פיג'מת הפרה ורוצה להיות............
למה???????????
לבשי את הבגדים הכי חגיגיים שיש לך לכבוד השבת,
תהיי כמו מלכה בשולחן השבת שלך, עמלת טרחת ומגיע לך כמו מלכה.
רצוי בגד צמוד..... לוחץ......... כדי שלא תוכלי בכלל לזלול.
יש מבחר יפה על השולחן את תבחרי לך את המטעמים הכי הכי ובמידה קטנה. את לא בעונש.
ואפילו אם תהייה איזו פחמימה אז שתהייה אחת בלבד.
את יכולה לצלוח את זה רק צריכה לסובב את הבורג ההוא בראש.
לחשוב אחרת, הכי כייף להיות קילו פחות, הכי כייף לקנות בגד מספר פחות, הכי כייף והכי קל לנשום בקלות.
אני יכולה אחרת, אני יכולה לשבור את מעגל הקסמים הזה.
ולמה? כי מגיע לי!!!!!!!!!!!!!!! אני שווה את זה!!!!!!!!!!!
בנוגע לשבוע הבא, ליבי איתך, אך השבוע יעבור ויחלוף לו במהירות. ואת רק תעשי יותר טוב למען עצמך.
המון הצלחה יקירה מכל ליבי.
שבת שלום וחג שמח.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
07/12/2012 19:14
שח
Posts: 169
|
אז הנה, ממש עוד חצי שעה נשב סביב שולחן שבת ערוך ומזומן, וזה פשוט קשהההההה  במיוחד שאני זו שבישלתי ויצא לי אוכל כל כך טעים
(סליחה אם נשמעתי משתחצנת זו כנות טהורה  ), יש תמיד משהו מיוחד במאכלים של שבת שיוצאים בטעם שונה מכל אוכל אחר של ימות השבוע,
גם אם נניח הכנתי את סיר כזה באמצע השבוע, בשבת הוא מקבל ארומה אחרת, ממש...
בכל אופן, השבת אנחנו לבד, אני הבעל והילדים, לשם שינוי לא מתארחים ולא מארחים, וביום ראשון בעלי יוצא למילואים אז בכלל פינקתי השבת בהרבה מאוד בישוליישן...
מה עושים?! איך אני אגיע רזה לפסח?????? 
הייתי שומרת מחוננת 5 ימים שלמים השבוע, בחיי שזה היה פשוט תענוג, לא זייפתי אפילו לא בקטנה אחת!!! ועד הבוקר לא היה לי ספק שאני אראה ירידה יפה בשקילה של יום שני,
ולפתע.. כשהשבת נכנסה, הריחות, האווירה, כל האוכל מזמין ומחכה לנו על הפלטה, נרות של שבת, חלותתתת של שבת,
בא לי להתכרבל בפיג'מה עם הציור של שתי הפרות, הורודה שלי מפליז (לא צוחקת אני לובשת אותה עכשיו) , להרגיש פרה ולאכול מכל טוב, אני אמיתית????!!!!!! 
להיות בשליטה מדהימה שבוע שלם ואז להגיד ל 24 שעות "לא אכפת לי להיות פרה?" הרי ברור שהמשקל "יראה לי מה זה" על זיוף שכזה, מרגיז לחשוב שבזיופים קטנים
בשביל ארוחת ערב שישי אחת אני יכולה לחרב שבוע שלם (כי היא באמת עמוסת פחמימות וכל טוב....) זו תחושה נוראית ובכלל לא מתאימה לערב שבת...
אני אשכרה הולכת לקלקל לעצמי ביודעין את ההישג שלי 
אז הילדים אחרי מקלחות, עורכים ביחד עם אבא שלהם את השולחן ואני ברחתי לפה קצת, לכמה דקות של שקט עם כוס תה, לנסות לנקות את הראש מכל הכתוב לעיל....
חושבת על השבוע הקשה שעוד מחכה לי מחרתיים, כשבעלי יוצא למילואים (אומנם "רק" לשבוע ימים), אבל דווקא בשבוע של חופשת חנוכה של הילדים, במקום להיות היחד,
לטייל איתם, לחגוג ולהינות... להיות איתם לבד בבית, כל יום, כל היום, 24/7 במקביל להדלקת נרות, אכילת סופגניות ומיני מטעמים מתוקים, ולמעשה חגיגת החג הזה רובו ככולו לבד...
זה... לא קל, אז ברור שאני אצא איתם ונעשה סיבוב משפחות מורחבות וגם יש לנו 2 הצגות בתוכנייה שמחכות לנו אבל עדיין...
זה בוודאי לא כייף גדול, כייף לישון באלכסון בדיוק לילה אחד הראשון וזהו! למחרת אני כבר רוצה לחזור לביחד במיטה הבוערת (בעלי הוא תנור טבעי, פשוט מפיץ חום מהרגע
שהוא נרדם...) לישון שוב טוסיק אל טוסיק תחת שמיכת פוך ענקית אחת.....
הולכת לשים סלטים בשולחן, ברוך השם יש מבחר ואני כבר שומעת את הבלאגן שהולך לי במטבח עכשיו כשהקטנים רבים מי יגיש מה...
נותר לי לקוות לשבת טובה ובשליטה (אם לא בשליטה מלאה אז לפחות בחלקיות גבוהה... )
שבת שלום 
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
|
|