04/12/2012 09:10
מטפס הרים
Posts: 1533
|
אקורדיאון כתב:
ולכן אנחנו כאן שהרי ללא יציאות מהשיגרה כולנו נופלים במהלך התהליך אז על אחת כמה וכמה היציאה מהשיגרה ובמיוחד שהן צפופות ולא
שיגרתיות,למרות זאת אין לנו מנוס מלדלג וליפול ולקום ,מי אמר שקלה היא דרכנו.
יום חדש ובשליטה,אנחנו יחדיו בסירה אחת כאן ולא מוותרים.
וטוב לשמוע ממך אקו, שהצליחה ועשתה זאת בגדול, מילות עידוד. אנחנו אכן בסירה אחת, וגם אם הים סוער וגועש-- לא מפסיקים לחתור לחוף מיבטחים. להתראות ותודה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
04/12/2012 09:09
מטפס הרים
Posts: 1533
|
אייריס כתב:
חחחחח איזה היבט נפלא. האמת אני לא הייתי שורדת ושאפו לך. תחזיק מעמד אנחנו כאן בשבילך. שבוע נפלא ותיזהר לא ליפול לשום מלכודת מקסימום מקסימום בקטנהההה
הי אייריס. תודה רבה. את מבינה, כדי ליפול אני לא מאלה שצריכים דברים דרמטיים והנה יש לי גם מזה וגם מזה... תני לי את לביבות תפוחי האדמה המטוגנות שהם נותנים כאן בארוחת הבוקר ממנה חזרתי כעת.. לקחתי שני עיגולים כאלה לצלחתי.. אני מת על זה... וזה הרי מחרב כבר את כל היום... אבל הם נשארו בצלחת ממש כמעט בשלמותן ולא נגעתי בהן.רק טעימה פיצפונת..... הבטתי בהן, הלשון יצאה החוצה אבל המוח אמר: מה פתאום לביבות על הבוקר, אין דברים כאלה באוניברסיטת החיים של מירי בלקין יקירתינו.... דברים קטנים... ובלי שום קשר אני מוצף בכל הקינוחים האלה שנראה לי שאפשר להניח אותם במוזיאונים לאמנות מודרנית בזכות העיצוב שלהם, וכל יתר האוכל שאני אוכל כאן שברובו עם רטבי שמנת... אני מתאמץ מאוד. ומקווה רק לטוב ותודה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
04/12/2012 08:54
אייריס
Posts: 3744
|
חחחחח איזה היבט נפלא. האמת אני לא הייתי שורדת ושאפו לך. תחזיק מעמד אנחנו כאן בשבילך. שבוע נפלא ותיזהר לא ליפול לשום מלכודת מקסימום מקסימום בקטנהההה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
04/12/2012 05:39
אקורדיאון
Posts: 16381
|
ולכן אנחנו כאן שהרי ללא יציאות מהשיגרה כולנו נופלים במהלך התהליך אז על אחת כמה וכמה היציאה מהשיגרה ובמיוחד שהן צפופות ולא
שיגרתיות,למרות זאת אין לנו מנוס מלדלג וליפול ולקום ,מי אמר שקלה היא דרכנו.
יום חדש ובשליטה,אנחנו יחדיו בסירה אחת כאן ולא מוותרים.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
04/12/2012 05:18
toly
Posts: 898
|
מטפס יקר
4 לפנות בוקר כאן הגשם הברקים והרעמים טרם הפציעו
ואני ערה כמו לביאה והפוסט שלך מעלה חצי חיוך חצי עצב
כי מה זה מבינה ומזדהה עימך בכל מילה והאמת? אין לי עצה נבונה
ההתמודדות היומיומית עם האוכל היא מורכבת מאוד=נקודה
אבל מנקודת מבטי ורק כשאני מסתכלת במראה הפרטית שלי ושואלת את עצמי:890
-096090 היה שווה לעלות ולהרוס הישגייך? התשובה היא: לא ולא ועוד אחת-לא
נוכאשר אני רושמת בפנקס הפנימי שבנבחי בינתי אשר עדין נותרה על כנה
מה הם הרווחים שיש לי מירידה במשקל? לא תאמין כמה "טאבלרונים" חיוביים
אני שולפת על הנייר
זה לא פשוט ולא מובן מאליו התמודדותך המדהימה מול כל האתגרים הנמצאים מול עינייך...\
ואם כבר דיברת על ספורטאים ויותר נכון ספורטאיות אז הנה אנקדוטה מעניינת:
אמש חל יום הנכה הבינלאומי שלא ממש הודגש בתקשורת
ובמסגרת נבחרת הספורטאים הנכים ישנן 2 נשים מדהימות ומעוררות השראה
שכנגד כל הסיכויים לא ויתרו לעצמן ואף זכו למדליות במספר אולימפדיות כולל הבאת צאצאים
מקסימים עם הרבה ניסיונות וקשיים וזכיתי להכיר את שתיהן ואחת מהן חברתי הטובה
אז מהן אני מקבלת השראה ואומרת לעצמי ברגעי משבר (ויש לכולנו ולא רק עם האוכל)
אם הן יכולות אז גם אני יכולה להפוך קושי להזדמנות חדשה לקחת מכשול ולהופכו לאתגר
אני בטוחה שהינך עושה זאת במסגרת עבודתך המרתקת
אז באמוס בוא נהפוך ביחד פה כולנו את הלימון ללימונדה
יש שם לימונדה? שגיצ'ה כוכנה תשלח לך מגדות וורשה? הפולנים בטח כבר "חמים" עלי.... )
בהצלחה במרתון
אנחנו איתך ומירי על הכתף הימנית והשמאלית
טולי = שומרת על המקרר בלילות....
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
04/12/2012 00:33
מטפס הרים
Posts: 1533
|
חיוך מהלב כתב:
מה קורה בגוב אריות? אתה יכול להכנס לשם כמאמן וידך על העליונה ולא כאריה !!! המאמן את האריה הוא במצב הרבה יותר גבוה מהאריה כמובן. הוא יכול לאלף את האריה ואת הרצון לאכול. נכון, מה שאתה מספר בהחלט לא פשוט בלשון המעטה. אבל כל פעם שאתה מצליח (אינך סופר מספיק את ההצלחות הרבות) זה ממש בגדול. כי אתה בתוך הפיתוי ולא נופל עד הסוף גם אם לעיתים חורג. כן זה מעייף להיות כל הזמן במצב של עירנות מתמדת = בטח אתה עייף. מי לא היה? גם רחוק מהבית בטיסות פגישות ועוד גם בחורף אמיתי. נראה לי שהחלום על בטן שטוחה לא רחוק ממך בכלל למרות הפיתויים שמגיעים מכל צד, המשך בהצלחתך והעיקר לא להרים ידיים. לילה טוב
חיוך יקרה.. העיקר שלא להיות בתור טרף בתוך הגוב.. רעיון יפה לחשוב על עצמי כמאמן אל מול האריות. מאמן אריות יש לו כוחות מעל לאריות עצמם.אהבתי מאוד... לא קל בכלל.. מה זה לא קל, קשה. אבל טיפוס הרים בחרתי, לא כן? תודה רבה. להתראות
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
04/12/2012 00:29
חיוך מהלב
Posts: 1125
|
מה קורה בגוב אריות? אתה יכול להכנס לשם כמאמן וידך על העליונה ולא כאריה !!! המאמן את האריה הוא במצב הרבה יותר גבוה מהאריה כמובן. הוא יכול לאלף את האריה ואת הרצון לאכול. נכון, מה שאתה מספר בהחלט לא פשוט בלשון המעטה. אבל כל פעם שאתה מצליח (אינך סופר מספיק את ההצלחות הרבות) זה ממש בגדול. כי אתה בתוך הפיתוי ולא נופל עד הסוף גם אם לעיתים חורג. כן זה מעייף להיות כל הזמן במצב של עירנות מתמדת = בטח אתה עייף. מי לא היה? גם רחוק מהבית בטיסות פגישות ועוד גם בחורף אמיתי. נראה לי שהחלום על בטן שטוחה לא רחוק ממך בכלל למרות הפיתויים שמגיעים מכל צד, המשך בהצלחתך והעיקר לא להרים ידיים. לילה טוב
--
hs
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
04/12/2012 00:23
מטפס הרים
Posts: 1533
|
lilache כתב:
מטפס ומטפס ומטפס ו... הנה פתאום מגיע מדרון חלקלק שמחליק לו ובסוף יעצר אצל קרדיולוג...
אז תחזיק מעמד ובסוף לא רק תרגיש כמו שחמורוב אלא גם תראה כמוה (הגרסה הגברית כמובן). במקרים כאלה אני נזכרת בפרסומת של האגודה למלחמה בסרטן - הסגריות שהופכות לתולעים ומחליפה את הסגריות באוייבים הגדולים - השוקולד...
לא תמיד עובד אבל תמיד אפשר לנסות...
בהצלחה!!!
אהלן. תודה רבה. לא רוצה להכיר ולראות וליפגוש קרדיולוגים. לא!!! אז אם זה אומר להמשי ך לטפס ולברוח מהמידרון אני , ניראה לי, מעדיף לטפס... רעיון לא רע לדמיין שכל הבאגטים והחמאה והסלמון וכל היתר הם בעצם תולעים מגעילות שמכרסמות אותי... אנסה את זה מחר על הבוקר בארוחת הבוקר כאן במלון... תודה!!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
04/12/2012 00:19
מטפס הרים
Posts: 1533
|
1103 כתב:
מטפס יקר
לא לא לא ניתן ולא נאפשר לך להרים ידיים מי אמר שמלחמה היא חלום הרי אין דבר קשה ומתיש מזה.אתה שהיגעת בגבורה עד הלום,
הצלחת לשרוד את כל המכשולים ולדלג על כל המשוכות,יכול תוכל כנגד כל הסיכויים להמשיך ולהעפיל על הפסגות הכי גבוהות ולהניף
את דגל הניצחון.
בהצלחה
נילי
תודה נילי. אכן, אולי קצת לא מתאים לי הרחמים העצמיים שהיו בפוסט, אבל גם הרחוק מהבית הזה, ובסופו של דבר הגעגועים לבית, האינטנסיביות שנפלה עלי , ובטח מזג האויר כאן שזה פשוט חורף בלי שום אולי וייתכן , ממש חורף .. כל אלו חידדו את הקשיים. כי הרי כמה מנחם לאכול ...אבל אני מתחזק בזכותכם ובזכותך והמילים שרשמת לי על הפסגות הכי גבוהות מתאימות לי מאוד אמשיך לקחת יום ביומו, כל יום עולם ומלואו ואזכור את הפסגה שלי שרק מחכה לי... להתראות.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
03/12/2012 23:25
1103
Posts: 5022
|
מטפס יקר
לא לא לא ניתן ולא נאפשר לך להרים ידיים מי אמר שמלחמה היא חלום הרי אין דבר קשה ומתיש מזה.אתה שהיגעת בגבורה עד הלום,
הצלחת לשרוד את כל המכשולים ולדלג על כל המשוכות,יכול תוכל כנגד כל הסיכויים להמשיך ולהעפיל על הפסגות הכי גבוהות ולהניף
את דגל הניצחון.
בהצלחה
נילי
--
וסרהולץ
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
03/12/2012 23:21
lilache
Posts: 62
|
מטפס ומטפס ומטפס ו... הנה פתאום מגיע מדרון חלקלק שמחליק לו ובסוף יעצר אצל קרדיולוג...
אז תחזיק מעמד ובסוף לא רק תרגיש כמו שחמורוב אלא גם תראה כמוה (הגרסה הגברית כמובן). במקרים כאלה אני נזכרת בפרסומת של האגודה למלחמה בסרטן - הסגריות שהופכות לתולעים ומחליפה את הסגריות באוייבים הגדולים - השוקולד...
לא תמיד עובד אבל תמיד אפשר לנסות...
בהצלחה!!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
03/12/2012 23:00
מטפס הרים
Posts: 1533
|
די כבר, לא רוצה יותר את כל התענוגות האלו שנפלו עלי שבוע אחר שבוע אחר שבוע... בטח חלקכם מחייכים כאילו, מה הוא רוצה אדון מטפס שתמענג לו על בירות אירופה הקלאסית.. ובכן- אין ספק שיש הרבה הנאה בלראות את הנופם הפיסיים ווהאנושיים ואני בר מזל כי גם עשייתי מרתקת עבורי ואותי, אבל תדעו לכם שבכל הקשור לתהליך - אני מצוי ימים ארוכים ולילות לבנים בגוב אריות ענק של ממש.. ואני לא יודע אם אוכל להילחם בכל כך הרבה אריות טורפים.. כמה אפשר להילחם... אתם יודעים מה עבר לי מול העיניים היום בבלגיה ובערב בשוויץ? ומחר מצפים לי כמה וכמה בורות שרק מתים שאני אפול.. אני כמו הספורטאית הישראלית של כל הזמנים, אסתר שחמורוב -רוט על המשוכות: מדלג , מדלג, כל הזמן מדלג... ודי כבר לפעמים אין כוח.. פשוט רוצה להפסיק לדלג... וזה אומר להתחיל לאכול... למה היום בקלאב היוקרתי שישבתי בו בצהריים הגישו קינוחים שאפילו אני שלא ממש אוהב מתוק, לא יכולתי? אבל לא נגעתי בכלום. אמרתי למלצר: נו פור מוו'ה סילבופליי, אל תביא לי... ומסביבי כולם נהנו.. בלגיה ,חברה, בלגיה , ואתם יודעים שהם מצטיינים לא ממש בגידול עגבניות וגמבות... אלא בשוקולד.... ולמה היו בגטים הכי טעימים בעולם, עם כל מיני אגוזים בתוכם על השולחן ואכלתי רק חתיכה בטלה בשישים? אז איזה יופי, שלטתי בעצמי... ואני מסמן לי וי פרטי...אבל חברים, זה מעייף. ואני כאן עד יום חמישי.. ושבוע הבא שלשה ימים במדריד, והכל פיקנטי כמו שסחבאק אוהב... קשה לי.. מאוד קשה לחיות בגוב אריות...הנה חברים יקרים לדרך : אני מודה שאני מתקשה מאוד להמשיך ולהצליח... סוג של מזל שישו נולד ואני זוכה עוד מעט לחודש שלם בארצנו... כי כאן יש קיפאון עיסקי ופיסי...אני יודע שאתם איתי ואני יודע שאתם מאחלים לי שלא אפסיק לדלג על המשוכות, אבל וו'אלה- ז'ה סוו'י פאטיגה... אני עייף.. להתראות
edited by מטפס הרים on 12/3/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|