29/11/2012 07:38
נחושה
Posts: 6982
|
מיכלי מקווה שחזרת לעצמך בקו הבריאות ובכלל....פוסט משעשע עם תיאורי האוכל אבל רציני ברמת המודעות....שאפו
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
29/11/2012 04:52
אקורדיאון
Posts: 16381
|
החלמה מהירה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
28/11/2012 20:57
בלונדה....
Posts: 3603
|
מיכלי תרגישי טוב....
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
28/11/2012 17:32
dany
Posts: 19819
|
גם לדעתי את מגזימה ............. זה ממש לא היה נורא!!!!!!!!!
ונדמה לי שאת עושה תחרות עם אייל שני בתיאורי האהבה עם האוכל.......חחחחחחחחח
תרגישי טוב מותק והחלמה מהירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
28/11/2012 17:25
אייריס
Posts: 3744
|
מיכלי המוכשרת ראשית תרגישי טוב ומהר. שנית עברת את האירוע בשלום לא קרה אסון ולא דפקת מנות כך שהשד לא נורא. אכלת ולא התנגדת לגוף וזה מה שמירי תמיד אומרת אחרת באות ההתקפות בצרורות אז טוב עשית. בהצלחה רבה הלאה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
28/11/2012 17:09
מיכל שרון
Posts: 1318
|
הי מטפס, יש בפורום מתכונים כל מיני ורסיות שלה..
עם פחמימות, בלי פחמימות.. עם מיני תוספות.. תחפש.. אם לא תמצא אני אשלח לך.
מטפס הרים כתב:
אני רואה מולי את גורי הלחמניות. ואני ממש נוכח באקט אהבתם של הקינוחונים. ענק!איזה פוסט יפה. האם אפשר לקבל את המתכון לפשטידת הטונה? זה בפורום מתכונים? נשמע מגניב. תודה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
28/11/2012 17:02
מטפס הרים
Posts: 1533
|
אני רואה מולי את גורי הלחמניות. ואני ממש נוכח באקט אהבתם של הקינוחונים. ענק!איזה פוסט יפה. האם אפשר לקבל את המתכון לפשטידת הטונה? זה בפורום מתכונים? נשמע מגניב. תודה
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
28/11/2012 16:58
מיכל שרון
Posts: 1318
|
זוכרים שהבטחתי ביום שני שהשבוע הזה אני כאן והרבה?
אז הנה אני.. אמנם לקחתי "ברייק" של יום וחצי אבל היו לי סיבות טובות.. 
אז בשני אחה"צ גיתי שלי שב הביתה.. האושר והשמחה היו ממש גדולים.. מרוב התרגשות הבטן התהפכה לי תרתי משמע.. התחילו לי בחילות מטורפות (שכבר הספקתי לשכוח ב-4 החודשים האחרונים איך הן מרגישות) ומהרגע שחזרנו מנתב"ג רק חיפשתי מה אני תוקעת כדי להרגיע את הגוף שלי שממש היה בהתקפת עצבים פנימית..
למזלי כבר אמרתי לכם הכל מוכן מראש.. אז אפשר לומר שחוויתי גור בולמוסון אבל מה? תראו מה הוא היה: פשטידת טונה, פלפל', מרק עוף עם פולקע מכובס, כוס תה מתוק מתוק, עוד פשטידת טונה, יוגורט.. בקיצור - לי אין אויבים בבית.. רק הרבה דיאטה.. ובסוף אפילו ממנה הצלחתי להירגע (ברור שהרבה לחם היה סוגר את הפינה הזו מייד אבל אני בשליטה זוכרים?)..
בכל אופן בשעה 21:00 נסגר המטבח רשמית ומה שלא יהיה הכל היה במסגרת התקציב היומי של הפחמימות ואף קו לא נחצה אז דיינו!
יום שלישי הייתי בעבודה.. אבל הצינון והתחלת מחלה שהורגשה מיום שישי כבר התפרצו להם עלי והרגשתי ממש רע.. הנזלת התחילה לטפטף בלי הפסקה והתיאבון הכללי שלי הלך.. זאת אומרת התיאבון לאוכל ולקופסאות המוכנות שלי מהבית.. לעומת זאת התיאבון שלי לפחמימות עבד יופי
אין מה לומר זה הריון של פחמימות ההריון הזה.. טיפטיפ עוד לא יודעת איזה אמא סוחבת אותה שהיא מרשה לעצמה להתפרע ככה על לחמים ומאפים בלי הכרה..
בקיצור כל היום רק נשנשתי שטויות במשרד.. (אני לא אכחיש שלפי דעתי שמץ שאננות מהשקילה המדהימה התגנב לו לאזור) אחרי שבוועיים רצופים שהדרתי רגליי מהמטבחון למעט מילוי בקבוקי מים בתמי 4.
בבית אחה"צ לפני החתונה החלטתי לאסוף את עצמי וחיממתי חזה עוף בתנור, אכלתי פלפל והחלטתי לצאת לחתונה על בטן מלאה, רגועה ושלווה..
התארגנתי והתלבשתי יפה (הלכתי לבד כן?) ויצאתי מהבית.. הגעתי לקבלת הפנים וכבר מהריחות באולם התחלתי להרגיש את החלושס תוקף אותי.. ניסיתי להזכיר לעצמי כל הזמן שרק לפני שעתיים אכלתי, שאני לא באמת רעבה עדיין, שטיפטיפ לוחצת לי.. כלום לא עזר..
אין מה לומר.. כשמגיעים ימי הצונאמי.. לפעמים להתנגד זה ממש מיותר.. וחסר תוחלת.. ורק מתסכל עוד יותר..
אז לא התנגדתי.. החלטתי פשוט לטעום ממה שהיה נראה לי שווה וטעים וזהו.. פשוט לתת לגוף שלי לקבל את מה שהוא רוצה במקום ללכת כל הזמן כאילו על גחלים בין כל האנשים..
ואז מה? צדיקים מלאכתם נעשית לפעמים בידי גורמי שמיים או איך שלא תקראו לזה.. או שזה פשוט היה המתנה שלי על שבוע קודם של שמירה למופת..
כל מה שבחרתי לטעום, על מה שאכלתי ורציתי עוד ממנו.. היה לי חריף בטירוף!!! כן.. זה מה שההריון עושה לי.. מחרפן לי את בלוטות הטעם.. וככה היה לי הרבה רצון לאכול אבל שום מסוגלות להתגבר על הטעם.. וככה נשארתי וחצי תאוותי בידי.. ובטני יחסית שמרה על מצבה כמו שהיה בעת היציאה מהבית.
הסתיימה לה החופה ונכנסנו לאולם.. ומה אני אגיד לכם.. חשכו עיני.. זה אירוע הגשה..
מבחינתי אלה האירועים הכי קשים.. כי כל הזמן יש אוכל על השולחן.. כי אי אפשר ללכת עם צלחת רק פעם אחת כמו שמירי מרשה.. צריך להיות עם אופי כל זמן הארוחה.. אוףףף!!!! הרי אין לי אופי!!!!
בקיצור בזמן שאני מחפשת שולחן הזכרתי לעצמי שהכל היה לי חריף כבר קודם.. אז כנראה שזה סימן לבאות.. אז פשוט לוותר מראש על הכל.. אני הרי לא באמת רעבה עדיין..
עוד כוס מים והכל יירגע.. ככה אני מדברת לעצמי ובינתיים מתיישבת לשולחן ומגלה שהתיישבתי בדיוק ממול לסלסלת גורי הלחמניות המתוקות והחמודות..
למה?! אלוהים אדירים שבשמיים.. למה?! למה לא פוקצ'ה שמנונית שאני לא נמשכת אליה כלל?! למה לא כיכר שקר כלשהו גדולה שצריך לחתוך ואז לא נעים לך כי כולם רואים איזה חתיכה ענקית לקחת?! למה גורים של מתיקות פחמימתית מהסוג האהוב עלי ביותר מאז שהתחיל ההריון הזה?!
טוב חברים.. בסיכומו של עניין.. לא נגעתי באף מנה, באף סלט.. רק התייחדתי עם שני גורי לחמניות וסלט עגבניות.. מדהים נכון?
אמרתי כבר שזה יום הפחמימות?
טוב השעון הראה עשר וחצי ואני קולטת שמתחילים לפנות את המנות העיקריות ואז אני שמה מעיל, לוקחת את התיק.. נחושה לגמרי להתעופף עוד לפני הקינוחים (בכל זאת.. התחייבתי למשהו השבוע.. שיהיו לי שאריות כבוד לגרד חזרה לאוטו.. משהו..).. הולכת להיפרד ואז מודיעים לי שאין סיכוי שאני הולכת לפני המופע המרכזי שהכינו האחים של החתן (חבורה מוכשרת ומדהימה של נגנים וזמרים מתוקים ויקרים).. אז מה? בין הפטיש לסדן נתקעתי וחזרתי לשולחן בבושת פנים..
טוב.. אתם יכולים לנחש איך זה נגמר נכון? אני ושני קינוחונים עשינו ילדי אהבה רבע שעה מאורח יותר.. האמת? אפילו שפרווה.. היה ממש אבל ממש טעים!!!
הקינוח היה הדבר היחיד שנכנס לי לפה כל היום הזה שממש לא חשתי לגביו חרטה או צער, לא חישבנתי עליו קלוריות והיה כולו הנאה צרופה נטולת אשמה!
האמת? זה נס שהסתפקתי רק בשניים.. זה פלא בעיניי שהצלחתי להרחיק ממני את המגש המרכזי בכלל ולא הודעתי שהוא נהיה צלחת אישית שלי..
בכל אופן, היום קמתי בתחושת כובד מסויימת.. וגם בתחושת מחלה מפושטת בכל הגוף.. אני האקמול והתה נשארנו במיטה ולא הלכנו לעבודה היום.
עדיין היום היה בסימן פחמימה אבל בשלוש וחצי החלטתי שדי! שאני סיימתי עם הפחמימות (600 בול מהבוקר) ולארוחת צהריים מאוחרת אכלתי את החתיכה האחרונה של הפשטידת טונה (חסידת אומות העולם שלי ממש) עם חצי גביע קוטג', פלפל אדום ופרוסת גבנ"צ ופתאום הרגשתי הקלה..
הצלחתי לצאת מהלופ הפחמימתי שאני שרויה בו מאתמול.. מה שלא היה.. זה רק יום וחצי.. בשבוע יש 7 ימים.. יש לי עוד 5.5 ימים לתקן ולשפר ולשוב למוטב..
אז אני לא תופסת טרמפ על הנפילה הזאת ותחת על הירידה ומרשה לעצמי להתפזר..
אני רוצה הרי להמשיך להצליח.. אני מקבלת את זה שהיתה לי אפיזודה של 36 שעות סביב הפחמימות הפשוטות והזיבלוניות ביותר וזהו.. זה לא יותר מזה ולא פחות מזה.. זה בדיוק מה שזה!
לא עושה מזה הרים ולא מקטינה את זה עד כדי הכחשה של זה..
זאת אני שנטרפתי, שיצאתי מאיפוס והנה זאת אני שחוזרת מחדש לשיטה ולשליטה..
ועכשיו יקיריי.. אחרי שממש בכוח גררתי את עצמי מהמיטה למחשב אליכם (כי אמרתי שיש גבול גם להיעדרות שלי בשבוע של התחייבות שכזה) אני שבה אליה..
אז שיהיה לכולכם המשך ערב נפלא ומוצלח (:
edited by מיכל שרון on 11/28/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|