|
על מנת להשתמש בפורום, יש להיות מזוהים במערכת. שם: כינוי, כפי שנרשמת באתר. כנ"ל באשר לסיסמה. מי שלא רשום לאתר, להירשם בדף הבית- בקוביה הוורודה
29/11/2012 20:07
שח
Posts: 169
|
דני את צודקת בהחלט!!! בגלל זה אמרנו גלולת קסם ולא משהו אמיתי 
הבוקר קראתי בידיעות כתבה שלמה על ביקורת פתע שערכו בכל מיני פארמים שמוכרים גלולות להרזייה/נשירת שיער/ סכרת/חיזוק הגוף ועוד כהנא
ומסתבר שעל כולן היה רשום "על בסיס חומרים טבעיים בלבד" ובבדיקה הסתבר שהיו שם המווווווון חומרים לא טבעיים בכלל שמהווים סכנה של ממש
למי שלא מודע למה שהוא מכניס לגוף...
ממש עצוב בחיי! הגענו למצב שהיום, בשנת 2012 אין כבר אמונה באף אחד....
dany כתב:
מצאו כבר כל מיני גלולות........ אך מסתבר שהנזק שלהן היה גרוע פי מונים מהטוב שהן עשו....... מנסיון עשיר לדאבוני. שח כתב: |
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
29/11/2012 11:49
dany
Posts: 19819
|
מצאו כבר כל מיני גלולות........ אך מסתבר שהנזק שלהן היה גרוע פי מונים מהטוב שהן עשו....... מנסיון עשיר לדאבוני.
שח כתב:
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
29/11/2012 10:08
שח
Posts: 169
|
בוקרררררר אוררר פורום נפלא שלי!
תודה רבה לכולכם, ממש לכל אחד ואחת מכם, כייף גדול להיות חלק 
תודה על ההתייחסות והטיפים, על התגובות הנפלאות והתבונתיות, אין על הפורום הזה 
טפסני יקר - אמרת הכל.. ההחלטה לרזות קשה הרבה יותר מההחלטה לא לרזות והקושי שלנו הוא הקושי הכי מתגמל בעולם! 
מיכלי - אהבתי מאוד את ההקבלה של האימהות לתהליך ההרזייה שלנו, בהחלט ידעת מאיפה לדבר אליי.. אין על הפוסטים שלך, ריגשת אותי וגרמת לי לחשוב מהמקום הזה... או כמו שדני כתבה - נכרוך ונכין חוברת הנחיות
דני יקרה - קל לנו לומר אך קשה ליישם, אבל כשאת צודקת את צודקת.. נחזיק אצבעות לחמישייה הראשונה ואז בטח נהיה מלאות מוטיבציה לחמישייה הבאה...
נחושתי - מילים כדורבנות , החוכמה היא ללמוד את השיעור מהנפילה ואז לקום וללכת שוב ולא לקרוס... כמה נכון..
דרך המלך - כמישהי שמוקפת באנשים קרובים רזים (כולל בן זוגי שלי שיחיה) והיחידה שנלחמת במשקל... ריגשת אותי.. 
אייריס - ממש קראת את מחשבותיי על גלולת הקסם, שימציאו כבר! אולי הדור הבא ייהנה ממנה אם לא אנחנו ועד אז חייבים להיות בשליטה וללמד גם את הדור הבא..
יום מקסים ובשליטה שיהיה לנו ! 
edited by שח on 11/29/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
29/11/2012 07:52
נחושה
Posts: 6982
|
שח יקרה,
הבטחתי וקיימתי וקראתי ברוב קשב רק שמיכלי הקדימה אותי בתשובתה ולמעשה היטיבה אף ממני להגיב.
אני מאוד אוהבת את המשפט ציפיות נועדו לכריות....
מי שלא מצפה ולא מנסה לכופף את חוקי העולם שלנו, עושה ועושה ומתאמן ומאמין ובסוף קוטף את פרי מאמציו כי הלך בדרכו שלו ובקצב שלו ולא לפי שום תכתיב או תבנית או שביל שעשה משהו לפניו.
אני בטוחה שאם תפנימי את היותך בתהליך המצריך ויתורים מתוך כוח, קבלת החלטות וסדרי עדיפויות מתוך מגיע לי פנימי וההתנהלות תהיה צעד צעד משיפור לשיפור את תתחילי לרוץ מר יותר בתהליך וביתר ביטחון.
החוכמה הגדולה היא ליפול, ללמוד את השיעור לקום ולהמשיך הלאה וכך עשית....ואני גאה בך מאוד
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
28/11/2012 23:16
miribelkin
Administrator
Posts: 3755
|
אני קוראת אתכם כולכם ומלאה גואוה
תלמידי היקרים, אתם כותבים מדהים משתפים ותומכים....
הכל בטוב ובגובה העיניים, אין דברים כאלה.....
זר לא יבין זאת.כולכם בתחלת הדרך, אבל איזה דרך נעימה ומתגמלת.
גם מי שעושה שנים דיאטה כמוני וכמו חלק מכם, תפנימו....דיאטה זה אורח חיים
ואיכות חיים, לכל החיים...אין קיצורי דרך. אמון ואימון יום יומי......
בהצלחה יקרים אנחנו ביחד בירידה לקראת חג הפסח,
לילה טוב אוהבת מאד מירי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
28/11/2012 17:36
dany
Posts: 19819
|
כבר אמרתי שמהפוסטים של מיכל אפשר לעשות חוברת הנחיות.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
28/11/2012 16:30
מטפס הרים
Posts: 1533
|
מיכל שרון כתב:
שח יקרה.. אמנם באיחור.. אבל לא באמת חשבת שאני אתעלם מכזה פוסט נכון?
את יודעת שאת נמצאת היום במקום מאוד יפה בחיים לטעמי.. את כביכול רק בתחילת דרכך המקצועית (נראה לי לפחות, לפי גילך), אמא צעירה עדיין, הילדים קטנים וכל החיים לפניך..
ועדיין בגיל 30+ אנחנו כבר אחרי כברת דרך, כבר עשינו בחירות מסויימות שעיצבו את מי ומה שאנחנו, שהתוו לנו מסלול מסויים ללכת בו - אם זה חתונה וילדים והתחייבויות כלכליות (מי אמר משכנתא ולא קיבל?), התואר שלמדנו או המקצוע שרכשנו..
וגם בגיל הזה.. אחרי מעט שנים (יחסית) בנאדם יכול להחליט לעצור רגע מהמירוץ הזה של החיים ולבחון את חייו, את הבחירות שעשה, את המסלולים והתפניות שחייו קיבלו ולדעת שעוד מוקדם לו.. שהוא עדיין יכול לשנות הכל.. שזה שאלה של בחירה והחלטה והרבה אומץ..
ואת יקירתי עשית בדיוק את זה.. משהו שאני מאוד מעריכה.. משהו מאוד לא מובן מאליו בעיניי.. בחרת לצאת לדרך חדשה מקצועית.. שבכלכלה של ימינו זה דורש הרבה "ביצים"..
גם בחרת להתמקד לתקופה במשפחה שלך, בילדים שלך, באימהות שלך.. משהו שדווקא בישראל שמעודדת ילודה (עד כדי אנשים שנדחפים לך לרחם בלי לתת דין וחשבון) אין בו תמיכה בכלל (כי אמא עובדת זה ג'אגלינג לא מהעולם הזה בשוק העבודה הישראלי, שדורש מנשים כיום ויתורים והקרבות שלא יאמנו בעיניי).
אז מהמקום הזה של אמא, שהוא כל כך חשוב לך להבנתי אני רוצה לדבר אליך..
אני אוטוטו סוגרת שנתיים עם תומריקו שלי.. שנתיים כמעט שאני חווה את הדבר המדהים הזה שנקרא אימהות.. שנתיים שאני מגדלת ומטפחת ומשקיעה יום יום ביצור המופלא הזה..
ואת יודעת מה שח? כל יום הוא עולם ומלואו והוא בפני עצמו..
בגיל הזה שתומר עוד כל כך קטן (וזה ככה מיום שנולד) כל יום הוא הרפתקה.. כל יום יכול בשנייה לקבל תפנית..
יום אחד זה השיניים שצומחות, יום אחר זה כאבי אוזניים מסתוריים, יום אחד זה סתם פינוק ואז יש עוד ימים של שלשולים וגיוריים וחום ולילה לבן ונפילות של הצעדים הראשונים והרגישות שאבא לא נמצא, והגמילה מהמטרנה והצבת גבולות בבית, חשיבה מתמדת על בטיחות בבית (אוהוהוהו) וחיתולים ואמבטיות וארוחות והשכבות... וכל יום יש לו חשק אחר (מי אמר שאי אפשר לאכול בננה כל יום כל היום?!)..
בקיצור.. עם ילדים קטנים את לומדת שאת מאוד מוגבלת ביכולת שלך לתכנן, ביכולת שלך לחשוב בטווחי זמן ארוכים..
את לומדת שכדי להיות אמא טובה באמת ויותר חשוב מזה - אמא שלמה באמת שלא מסיימת את היום עם רגשי אשמה ואכולת חרטה את צריכה לדעת לראות קודם כל את טובת הילד שלך לפני הכל.
זה לחשוב על המבנה הנפשי והריגשי שלו שאף אחד לא מכיר כמוך, זה לדעת לזהות את הצרכים שלו, גם אם הוא לא באמת מדבר כל כך עדיין, זה לדעת לצפות את הרגעים הבעייתיים ביום שלך ולהיערך לקראתם בהתאם.. זה להכין מראש את התיק שלו ליציאה מהבית שתמיד יכולה להיגרר ליותר ממה שציפית (אז את לוקחת עוד בגד להחלפה, ועוד חיתול ומחלק מנות, וחטיף ועוד בקבוק ועוד שקר כלשהו..), זה להתקשר לקבוע תור לרופא גם אם את לא בטוחה שתלכו בסוף רק כדי לדעת שיש לך כבר אחד כזה לכל צרה שלא תבוא, זה להיות זמינה תמיד לגננת במהלך היום..
כי קודם כל את בשבילו.. כי הוא כל כך זקוק לך.. כל כך תלוי בך עדיין.. אז איך לא תהיי קשובה? אז איך לא תהיי שם בשבילו במאה אחוז? מי אם לא את יהיה שם בשבילו?
ועכשיו אני רוצה שתקחי את כל מה שאמרתי ותיישמי אותו על עצמך בדיאטה!
כל יום הוא בפניי עצמו.. כל יום הוא אתגר חדש.. וכמו עם תינוקות כל יום דורש היערכות שונה לפי המצב..
אם קמה מצוברחת, או שבעלך העיר אותך עם פרח וכל היום יש לך שיר ענק בלב, אם את במחזור, אם היה לך לילה לבן ואת עייפה שאין דברים כאלה, אם את במתח או בלחץ..
כל יום אנחנו קמים קצת אחרת.. כל יום המטען שלנו מרגיש קצת שונה על הגב וכל יום אנחנו בוחרים איך לסדר לנו אותו להמשך המסע היומי..
לפעמים מצליח לנו יותר ולפעמים פחות.. לפעמים מחליטים שהיום בכלל לא צועדים.. אבל זה לא משנה!
הכי חשוב בדיוק כמו עם תינוקות לדעת מתי הגבולות הם הכרחיים ויש קווים אדומים שלא חוצים (בלי פחמימות מחמש! 10 כוסות מים ביום! אויבים לא מכניסים הביתה!) ואיפה צריך לזרום עם המצב (כשיש אירוע או מסעדה ממש שויים לדוגמא)..
הכי חשוב לזכור שגם אנחנו צריכים טיפול 24/7 שיהיה מסור ודואג ואוהב ומטפח ומזין..
ובדיוק כמו שאת כאמא מסורה דואגת לילדים שלך אני מבקשת ממך לדאוג גם לעצמך..
בדיוק כמו שאת לא תוותרי על שנ"צ אם את חייבת כדי לעבור את אחה"צ בנועם וכיף וכדי שתהיה לך המון סבלנות ל-200 סיפורים לפני השינה..
בדיוק כמו שאת לא תוותרי על דייט עם בעלך כדי להנשים על בסיס קבוע את הזוגיות שלכם שהיא הבסיס למשפחה...
בדיוק כמו שאת לא תוותרי על שיחת נפש טובה עם חברה, כדי שתהיה לך פניות נפשית לילדים שלך.. כדי שתוכלי גם את להיות העוגן שהם צריכים שתהיי..
בדיוק כמו כל אלה - את לא צריכה ואסור לך לוותר על השליטה באוכל ועל ההקפדה וההשתדלות ותהליך ההרזייה שלך.. כי כשאמא מאושרת כל הבית מרגיש את זה!
כי אז יש לך יותר כוחות ומרץ להיות שם בשביל כולם..
יקירתי אני בטוחה שכבר הבנת את המסר נכון?
אל תחשבי במונחים מאיימים.. אל תציבי מטרות שיכולות להתברר כלא ריאליות.. תקחי לך כל יום ביומו.. תעשי את המקסימום.. תשתדלי ככה שתהיי בסוף כל יום שלמה עם הבחירות שעשית..
תיפטרי כבר מרגשי האשמה ומההלקאה העצמית.. הן לא מקדמות אותך כהוא זה.. תאמיני לי.. (easier said than done... i know)
והדבר הכי חשוב - תנצלי דווקא את השהות המבורכת הזו בבית לעזור לעצמך ולהיכנס לתנופה בדיאטה..
אני ממש מקנאה בך.. אני כל יום מייחלת שהיה לי את הזמן הזה לחזור ולצעוד בנחת בדיוק בשעה המתאימה לי ביום, שהיה לי זמן כל יום לבשל לעצמי מגוון וטרי (ובעיקר חם), שהיה לי זמן כל יום לחתוך סלט בנחת.. שהיה לי זמן פנוי למלא בשלל העיסוקים שיש לי והמשימות שדופקות לי בראש שיש לעשות..
תסתכלי על חצי הכוס המלאה שלך.. זאת אחלה כוס!
שיהיה לך המשך שבוע נפלא ומוצלח יקירתי..
סומכת עליך שתדעי כבר לעשות את השינוי שצריך שם בקופסה למעלה, לכייל מחדש מטרות ויעדים ולצאת לדרך שוב מחוזקת.
כל מילה בסלע!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
28/11/2012 16:27
מיכל שרון
Posts: 1318
|
שח יקרה.. אמנם באיחור.. אבל לא באמת חשבת שאני אתעלם מכזה פוסט נכון?
את יודעת שאת נמצאת היום במקום מאוד יפה בחיים לטעמי.. את כביכול רק בתחילת דרכך המקצועית (נראה לי לפחות, לפי גילך), אמא צעירה עדיין, הילדים קטנים וכל החיים לפניך..
ועדיין בגיל 30+ אנחנו כבר אחרי כברת דרך, כבר עשינו בחירות מסויימות שעיצבו את מי ומה שאנחנו, שהתוו לנו מסלול מסויים ללכת בו - אם זה חתונה וילדים והתחייבויות כלכליות (מי אמר משכנתא ולא קיבל?), התואר שלמדנו או המקצוע שרכשנו..
וגם בגיל הזה.. אחרי מעט שנים (יחסית) בנאדם יכול להחליט לעצור רגע מהמירוץ הזה של החיים ולבחון את חייו, את הבחירות שעשה, את המסלולים והתפניות שחייו קיבלו ולדעת שעוד מוקדם לו.. שהוא עדיין יכול לשנות הכל.. שזה שאלה של בחירה והחלטה והרבה אומץ..
ואת יקירתי עשית בדיוק את זה.. משהו שאני מאוד מעריכה.. משהו מאוד לא מובן מאליו בעיניי.. בחרת לצאת לדרך חדשה מקצועית.. שבכלכלה של ימינו זה דורש הרבה "ביצים"..
גם בחרת להתמקד לתקופה במשפחה שלך, בילדים שלך, באימהות שלך.. משהו שדווקא בישראל שמעודדת ילודה (עד כדי אנשים שנדחפים לך לרחם בלי לתת דין וחשבון) אין בו תמיכה בכלל (כי אמא עובדת זה ג'אגלינג לא מהעולם הזה בשוק העבודה הישראלי, שדורש מנשים כיום ויתורים והקרבות שלא יאמנו בעיניי).
אז מהמקום הזה של אמא, שהוא כל כך חשוב לך להבנתי אני רוצה לדבר אליך..
אני אוטוטו סוגרת שנתיים עם תומריקו שלי.. שנתיים כמעט שאני חווה את הדבר המדהים הזה שנקרא אימהות.. שנתיים שאני מגדלת ומטפחת ומשקיעה יום יום ביצור המופלא הזה..
ואת יודעת מה שח? כל יום הוא עולם ומלואו והוא בפני עצמו..
בגיל הזה שתומר עוד כל כך קטן (וזה ככה מיום שנולד) כל יום הוא הרפתקה.. כל יום יכול בשנייה לקבל תפנית..
יום אחד זה השיניים שצומחות, יום אחר זה כאבי אוזניים מסתוריים, יום אחד זה סתם פינוק ואז יש עוד ימים של שלשולים וגיוריים וחום ולילה לבן ונפילות של הצעדים הראשונים והרגישות שאבא לא נמצא, והגמילה מהמטרנה והצבת גבולות בבית, חשיבה מתמדת על בטיחות בבית (אוהוהוהו) וחיתולים ואמבטיות וארוחות והשכבות... וכל יום יש לו חשק אחר (מי אמר שאי אפשר לאכול בננה כל יום כל היום?!)..
בקיצור.. עם ילדים קטנים את לומדת שאת מאוד מוגבלת ביכולת שלך לתכנן, ביכולת שלך לחשוב בטווחי זמן ארוכים..
את לומדת שכדי להיות אמא טובה באמת ויותר חשוב מזה - אמא שלמה באמת שלא מסיימת את היום עם רגשי אשמה ואכולת חרטה את צריכה לדעת לראות קודם כל את טובת הילד שלך לפני הכל.
זה לחשוב על המבנה הנפשי והריגשי שלו שאף אחד לא מכיר כמוך, זה לדעת לזהות את הצרכים שלו, גם אם הוא לא באמת מדבר כל כך עדיין, זה לדעת לצפות את הרגעים הבעייתיים ביום שלך ולהיערך לקראתם בהתאם.. זה להכין מראש את התיק שלו ליציאה מהבית שתמיד יכולה להיגרר ליותר ממה שציפית (אז את לוקחת עוד בגד להחלפה, ועוד חיתול ומחלק מנות, וחטיף ועוד בקבוק ועוד שקר כלשהו..), זה להתקשר לקבוע תור לרופא גם אם את לא בטוחה שתלכו בסוף רק כדי לדעת שיש לך כבר אחד כזה לכל צרה שלא תבוא, זה להיות זמינה תמיד לגננת במהלך היום..
כי קודם כל את בשבילו.. כי הוא כל כך זקוק לך.. כל כך תלוי בך עדיין.. אז איך לא תהיי קשובה? אז איך לא תהיי שם בשבילו במאה אחוז? מי אם לא את יהיה שם בשבילו?
ועכשיו אני רוצה שתקחי את כל מה שאמרתי ותיישמי אותו על עצמך בדיאטה!
כל יום הוא בפניי עצמו.. כל יום הוא אתגר חדש.. וכמו עם תינוקות כל יום דורש היערכות שונה לפי המצב..
אם קמה מצוברחת, או שבעלך העיר אותך עם פרח וכל היום יש לך שיר ענק בלב, אם את במחזור, אם היה לך לילה לבן ואת עייפה שאין דברים כאלה, אם את במתח או בלחץ..
כל יום אנחנו קמים קצת אחרת.. כל יום המטען שלנו מרגיש קצת שונה על הגב וכל יום אנחנו בוחרים איך לסדר לנו אותו להמשך המסע היומי..
לפעמים מצליח לנו יותר ולפעמים פחות.. לפעמים מחליטים שהיום בכלל לא צועדים.. אבל זה לא משנה!
הכי חשוב בדיוק כמו עם תינוקות לדעת מתי הגבולות הם הכרחיים ויש קווים אדומים שלא חוצים (בלי פחמימות מחמש! 10 כוסות מים ביום! אויבים לא מכניסים הביתה!) ואיפה צריך לזרום עם המצב (כשיש אירוע או מסעדה ממש שויים לדוגמא)..
הכי חשוב לזכור שגם אנחנו צריכים טיפול 24/7 שיהיה מסור ודואג ואוהב ומטפח ומזין..
ובדיוק כמו שאת כאמא מסורה דואגת לילדים שלך אני מבקשת ממך לדאוג גם לעצמך..
בדיוק כמו שאת לא תוותרי על שנ"צ אם את חייבת כדי לעבור את אחה"צ בנועם וכיף וכדי שתהיה לך המון סבלנות ל-200 סיפורים לפני השינה..
בדיוק כמו שאת לא תוותרי על דייט עם בעלך כדי להנשים על בסיס קבוע את הזוגיות שלכם שהיא הבסיס למשפחה...
בדיוק כמו שאת לא תוותרי על שיחת נפש טובה עם חברה, כדי שתהיה לך פניות נפשית לילדים שלך.. כדי שתוכלי גם את להיות העוגן שהם צריכים שתהיי..
בדיוק כמו כל אלה - את לא צריכה ואסור לך לוותר על השליטה באוכל ועל ההקפדה וההשתדלות ותהליך ההרזייה שלך.. כי כשאמא מאושרת כל הבית מרגיש את זה!
כי אז יש לך יותר כוחות ומרץ להיות שם בשביל כולם..
יקירתי אני בטוחה שכבר הבנת את המסר נכון?
אל תחשבי במונחים מאיימים.. אל תציבי מטרות שיכולות להתברר כלא ריאליות.. תקחי לך כל יום ביומו.. תעשי את המקסימום.. תשתדלי ככה שתהיי בסוף כל יום שלמה עם הבחירות שעשית..
תיפטרי כבר מרגשי האשמה ומההלקאה העצמית.. הן לא מקדמות אותך כהוא זה.. תאמיני לי.. (easier said than done... i know)
והדבר הכי חשוב - תנצלי דווקא את השהות המבורכת הזו בבית לעזור לעצמך ולהיכנס לתנופה בדיאטה..
אני ממש מקנאה בך.. אני כל יום מייחלת שהיה לי את הזמן הזה לחזור ולצעוד בנחת בדיוק בשעה המתאימה לי ביום, שהיה לי זמן כל יום לבשל לעצמי מגוון וטרי (ובעיקר חם), שהיה לי זמן כל יום לחתוך סלט בנחת.. שהיה לי זמן פנוי למלא בשלל העיסוקים שיש לי והמשימות שדופקות לי בראש שיש לעשות..
תסתכלי על חצי הכוס המלאה שלך.. זאת אחלה כוס!
שיהיה לך המשך שבוע נפלא ומוצלח יקירתי..
סומכת עליך שתדעי כבר לעשות את השינוי שצריך שם בקופסה למעלה, לכייל מחדש מטרות ויעדים ולצאת לדרך שוב מחוזקת.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
28/11/2012 08:33
dany
Posts: 19819
|
well said
דרך המלך כתב:
שח יקרה קראתי את הפוסט שלך פעמיים ..מאד מתחברת לכל מילה שכתבת שם הכל כל נכון כל כך אני השמנמודה... גם אני סובבת אנשים רזים סביבבתי שקילו שניים מפרידים בינם לבין האושר כאשר ביני ובין האושר מפרידים עשרןת קילוגרמים... גם אני כמוך רואה בחלון הראווה קולקציה מדהימה של בגדים ועוברת הלאה כי עליי זה לא יעלה.... בחיי קראתי פעמים והרגשתי כאילו זאת אני שם על הכתוב. אני שניסיתי אין ספור שיטות אין ספור דיאטות הגעתי למסקנה שאין על השיטה של מירי... וכמו שכתבת שעושים כמו שכתוב מצליחים ועובדה הצלחת וגם אני ..ואז היד והפה משתוללים ויש פרצה ונופלים אבל זה כוחה של המסגרת זה כוחה של השיטה כוחו של הפורום שמחזירים אותנו למסלול ..וכן כנסי לפוסט של איריס אני מתחייבת ותתחייבי איתנו עד פסח לרדת יפה וכמו שדני רשמה יום ביומו בחמישה קילוגרמים ולא יותר... כמו שחיוך מהלב אמרה בלי הלקאות ועם חיוכים.. וכמו שמטפס אמר שהיום לא רואים כולם את הירידה אבל מחר כבר ייראו ויגיבו... מאחלת לך לי ולכולנו שביחד ולאט נצליח ונתרגש מכל קילו שיורד מאיתנו ונגיד לו שלום יפה )סיגל |
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
28/11/2012 08:02
אשירה
Posts: 4292
|
מקסים!!!
דרך המלך כתב:
שח יקרה קראתי את הפוסט שלך פעמיים ..מאד מתחברת לכל מילה שכתבת שם הכל כל נכון כל כך אני השמנמודה... גם אני סובבת אנשים רזים סביבבתי שקילו שניים מפרידים בינם לבין האושר כאשר ביני ובין האושר מפרידים עשרןת קילוגרמים... גם אני כמוך רואה בחלון הראווה קולקציה מדהימה של בגדים ועוברת הלאה כי עליי זה לא יעלה.... בחיי קראתי פעמים והרגשתי כאילו זאת אני שם על הכתוב. אני שניסיתי אין ספור שיטות אין ספור דיאטות הגעתי למסקנה שאין על השיטה של מירי... וכמו שכתבת שעושים כמו שכתוב מצליחים ועובדה הצלחת וגם אני ..ואז היד והפה משתוללים ויש פרצה ונופלים אבל זה כוחה של המסגרת זה כוחה של השיטה כוחו של הפורום שמחזירים אותנו למסלול ..וכן כנסי לפוסט של איריס אני מתחייבת ותתחייבי איתנו עד פסח לרדת יפה וכמו שדני רשמה יום ביומו בחמישה קילוגרמים ולא יותר... כמו שחיוך מהלב אמרה בלי הלקאות ועם חיוכים.. וכמו שמטפס אמר שהיום לא רואים כולם את הירידה אבל מחר כבר ייראו ויגיבו... מאחלת לך לי ולכולנו שביחד ולאט נצליח ונתרגש מכל קילו שיורד מאיתנו ונגיד לו שלום יפה )סיגל
--
אשירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
28/11/2012 07:09
דרך המלך
Posts: 5707
|
שח יקרה
קראתי את הפוסט שלך פעמיים ..מאד מתחברת לכל מילה שכתבת שם הכל כל נכון כל כך אני השמנמודה... גם אני סובבת אנשים רזים סביבבתי שקילו שניים מפרידים בינם לבין האושר כאשר ביני ובין האושר מפרידים עשרןת קילוגרמים... גם אני כמוך רואה בחלון הראווה קולקציה מדהימה של בגדים ועוברת הלאה כי עליי זה לא יעלה....
בחיי קראתי פעמים והרגשתי כאילו זאת אני שם על הכתוב.
אני שניסיתי אין ספור שיטות אין ספור דיאטות הגעתי למסקנה שאין על השיטה של מירי... וכמו שכתבת שעושים כמו שכתוב מצליחים ועובדה הצלחת וגם אני ..ואז היד והפה משתוללים ויש פרצה ונופלים אבל זה כוחה של המסגרת זה כוחה של השיטה כוחו של הפורום שמחזירים אותנו למסלול ..וכן כנסי לפוסט של איריס אני מתחייבת ותתחייבי איתנו עד פסח לרדת יפה וכמו שדני רשמה יום ביומו בחמישה קילוגרמים ולא יותר... כמו שחיוך מהלב אמרה בלי הלקאות ועם חיוכים.. וכמו שמטפס אמר שהיום לא רואים כולם את הירידה אבל מחר כבר ייראו ויגיבו...
מאחלת לך לי ולכולנו שביחד ולאט נצליח ונתרגש מכל קילו שיורד מאיתנו ונגיד לו שלום יפה )סיגל
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
28/11/2012 05:07
אקורדיאון
Posts: 16381
|
הכל כל כך מוכר ולא חביב וכולנו באותה סירה יחדעם זאת זכינו שאנחנו כאן במסגרת שמחזירה אותנו לדרך.
אכן יש יעד פסח ומהרגע מתיישרים לתפריט ועושים בדיוק מה שהמורה אומרת.
כן ללא ספק הכל אפשרי וכך יהיה.
המון בהצלחה .
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
27/11/2012 20:56
נחושה
Posts: 6982
|
WOWWWWWWW, הפוסט הזה יחכה למחר, אני כבר לא רואה בעיניים
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
27/11/2012 20:44
אייריס
Posts: 3744
|
שח יקרה אין מילים פוסט מרגש ומכיל כל כך הרבה. אנחנו עוברים המון בדרכנו כאן בכל התחומים ואני רק רוצה לתת לך חיבוק גדול ואוהב ולתמוך בך מכל הלב כי אני יודעת ומבינה מה שאת עוברת. הרי כולנו כאן באותה סירה עם אותה המטרה והמחשבה שנעשה את זה בגדול ובמהירות רבה ועכשיו אבל כמובן שזה לא כך ומי יודע מתי ואם ימציאו את הגלולה להרזייה ועד אז אנחנו יחד צעד צעד ובצורה בטוחה ונעימה ועם התמיכה שכאן אני בטוחה שנצליח.
כמו כן תסתכלי בפוסט אני מתחייבת ותצטרפי אלינו בשמחה ואני בטוחה שהפעם נצליח.
שיהיה לך שבוע קל ורגוע ומלא מלא שליטה. נשיקות
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
27/11/2012 18:36
בלונדה....
Posts: 3603
|
שח יקרה
אלה הם חיינו לצערינו.
הכל תלוי בנו ואכן קשה ולא קל להיות שמן.
אבל יש לנו זמן לעשות מבצע חורף!
כולנו ביחד!!
בהצלחה
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
27/11/2012 17:22
dany
Posts: 19819
|
שח יקירה, הדרך שאת מתארת את יסורי הנפש והגוף הם הדרך שלנו השמנמודים, אגב יש לי בת כזאת רזה שעולה קילו וחצי ובוכה........................... אתמול בצהריים היתה אצלי עלתה על המאזניים אחרי ארוחת צהריים עם מגפיים ועם ג'ינס גובה 1.70 שוקלת 59 קילו ובוכה........ יש לי לרדת, אז את מבינה עד כמה הכל אבל הכל בראש.
גם אני נתפסתי מאד מאד לסוף ההרצאה של מירי בנושא מוטיבציה עד פסח. כמוך רצתי ללוח השנה ואכן ראיתי, פונקט על הקשקש 4 חודשים. נפלא אפשר להספיק המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן.
לפני חודשיים וחצי הודיעה לי חברה טובה שהבת מתחתנת, וזו חברה שהכרתי במסעותי בארץ הדיאטות....... לא חשוב כרגע הרקע, אך אנחנו כבר חברות טובות למעלה מעשרים שנים. היא נמצאת במסגרת כל הזמן ולא יויו כמוני. ואני אמרתי נשנס מתניים ועד לחתונה ארד.....................חחחחחחחחחחחחחחחחחח  לא ירדתי אלא עליתי הכל בחזרה.......... ושוב מתחילים. החתונה עוד שבועיים אולי ארד איזה קילו או שניים........ מי רואה ומי יודע?
אז יקירה, בואי לא נחשוב על 4 חודשים, אלא על היום , ועל מחר, ואולי על מחרתיים, בואי לא נחשוב בעשרות קילוגרמים, אלא בחמישה. נסיים עם חמישה נחשוב על החמישה הבאים.
בהצלחה מותק.
|
|
+2
• קישור קבוע (Permalink)
|
27/11/2012 16:24
מטפס הרים
Posts: 1533
|
שח מופלאה. פוסט חזק , חצוב בסלע בשבילי. במה להתחיל? הזדהתי עם כל תיאורי המצב האמיתיים, הנוקבים, שתארת על הקושי והתסכול. אלו בדיוק תחושותי אותן אני מנסה לעיתים לתאר כשאני חש שאני ממש נאחז בזיזים, כדי להתקדם על המצוק ולא ליפול לתהום ההשמנה. כי אני יודע מה תהיה אחריתי אם אפסיק לטפס : תהום ההשמנה. אשמין ואשמין ואשמין. ואהרוג את חיי. אז עם כל הקושי שבדבר, ותארת אותו ברגש כה יפה וחודר , זהו קושי מבורך. זוהי ברכת הקושי.הוא חמצן חיינו, שח יקירתי. לא כי אין להו ברירה אחרת ( ואין לנו לשיטתי) אלא בעיקר כי זה נכון לנו!!! זוהי ברכה!!! נשקיע, נתאמץ, מידי פעם ניתרסק כמו היום שאת עברת או ביום שלי לפני כמה ימים עם החבילה לחייל... הייתי כמו מכור באותו יום. ומקום כעוף החול מההריסות, ונמשיך לצעוד לאורה של המילה: הרזיה. וכל קילו שנוריד נחייך חיוך ענק וגם אם אף אחד לא מרגיש מה שבאמת חשוב הוא ליבנו, שלנו, שמרגיש ברגשותיו ומוחנו שמבין ברציונליות, שאנחנו יותר קלילים . כתבת כמה פעמים בעבר על הכיף הזה של לקום עם בטן שטוחה בבוקר. זה כיף!!! והוא שלך פרטי!!ואם הצלחת להעיף שלישיה תתארי לעצמך כמה כיף יהיה עם שישיה פחות. היופי בתהליך של מירי לטעמי הוא שאין מירוץ, אין מיידיות. יש לנו את הזמן לאסוף פרוטה לפרוטה עד שניזכה לאוצר בלום. שלישיה פחות זו לא מידה אבל זה כמעט מידה. גם אצל בנים וגם אצל הבנות. וכשתגיעי למידה תרגישי, את, בליבך ומוחך, בנשמתך הפרטית שלך, שמחה ומאושרת. את יודעת, ירדתי כמעט עשיריה. יש אנשים שמחמיאים בגדול ועדיין יש כאלו שלא אומרים מילה , מה, הם לא רואים? וזה מטריף אותי. אבל אני יודע את האמת. את החורים בחגורה שצריכים להוסיף. את החולצות שניסגרות כי הבטן החליטה לעבור ממצב הררי למצב רגוע יותר, אני יודע!!! ולי טוב!!! ואני גם יודע עוד משהו בהכירי את גופי: רק אחרי 15 קג כולם יהיו בהלם... והאמת היא שאני מחכה לזה אבל לא נילחץ מזה. זה יבוא. אני מתחבר מאוד לחשיבה שלך סביב הקושי בתהליך. אני בפירוש חושב שההחלטה שהחלטנו לרזות הרבה יותר קשה מההחלטה לא לרזות ( וגם זו בפירוש החלטה)אבל בניגוד להחלטה להשמין , שאולי מפנקת אותנו בימבה אוכל, בהחלטה הקשה של לרזות אנחנו מקבלים פי אלף יותר. אם תרצי זה כמו מישרה מאוד קשה, תובענית, לעיתים מתסכלת, שעות רבות, אך מאוד מאוד משתלמת. מאוד מתגמלת. תמורה עצומה למאמץ רב. תנאים מעולים, משכורת מעולה, יוקרה מקצועית, קידום מדהים... את מקבלת את כל אלו אבל עלייך לעבוד קשה בשביל זה. כך גם ההחלטה לרזות. דרך רצופת קשיים, עבודה קשה, חומר ולבנים, אך יש גם ארץ מובטחת, ארץ טובה ומיטיבה. הבונוסים הם מדהימים. בתור רזים יותר אנחנו מלאי ביטחון, אנחנו יפים הרבה יותר, מרגישים צעירים בשנים , אנחנו כן יכולים לקנות כל קולקציה ( מי שימלה ומי עניבה) , אנחנו קלי תנועה, אנחנו עירניים וחדי חושים יותר, אנחנו מודל ודמות לחיקוי חיובי לילדינו, והעיקר כנם שאומרת מירי: הבדיקות . הבדיקות!!!אנחנו כל כך הרבה יותר בריאים. שח יקרה. ירדת קג ומאה. את תותחית!!!!!!! אם הייתי יודע לעשות קולולו הייתי עושה אבל בפולין לא היה זמן לזה.... את תותחית ותכניסי לך לראש שאת תותחית!!!! וכבר שלשה פחות? מעולה. אז היה לך יום שהזרקת פחמימות. אז מה? אז מה??? את קרובה מאוד לחמישה קג!!!! ואני מרים חצי כוס מלאה לכבודך. ואני אומר לך: אל תפסיקי לחיות את הקושי, תמשיכי מרצון לחוש את הקושי כי מי שמתחבר לקושי לדעתי זוכה במשהו גדול בתהליך. אבל במקביל תשמחי שאת בחרת בקושי הכי מתגמל בעולם. ביחד נעשה ונישמע ונגיע לליל הסדר חתיכים וחתיכות. וזה יותר מאפשרי. זה יקרה. . להשתמע
edited by מטפס הרים on 11/27/2012
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
27/11/2012 11:51
שח
Posts: 169
|
(סורי טפסני, הפעם פוסט כבד, בלי שום אייקונים, רק צבעוני...)
לא נכנסתי כבר כמה ימים לכאן, לא לקרוא ולא לכתוב... וזו הייתה טעות!! כי זה בדיוק כמו להתחמק משקילה, את יודעת שאת מזייפת ואוכלת ואת יודעת גם שהמשקל יראה את זה וזה מבייש,
אז מה הכי קל? לא לבוא למעמד השקילה, ובמקרה שלי (חברה באינטרנט) פשוט לא להיכנס לכאן....
מהבאסה והתסכול, כמעט ושכחתי לעדכן שקילה אתמול - קילו ומאה גרם פחות.... אל תמחאו כפיים ותשמחו בשבילי, כי בדיוק שעתיים אחרי שנשקלתי בבוקר ושמחתי על הירידה, הייתה התדרדרות ענקית שנמשכה לאורך כלללל היום, אז נראה לי שהעלתי אותו בחזרה עם ריבית...
ודווקא כשסוף סוף היה אצלנו קצת חורף אתמול, קר קודר וגשום - כמו שאני אוהבת - אבל מרוב אושר צנחתי צניחה חופשית לתוך מערבולת של פחמימות ולא מצאתי את הכוח לעצור את עצמי,
ביום של שקילה!!! אחרי שבוע של מאמצים עם ירידה של קילו ומאה גרם - דווקא ביום כזה ליפול עם חץ בלב על פחמימות?! קשה לי מאוד בשעות הערביים, קשה לי שכבר קר וחשוך ואני רוצה מאוד להתנחם ולהתחמם בפחמימות, או לפחות בכוס מרק, וזה ממש לא קיים בתפריט אז מה עושים? תקופה לא קלה עוברת בביתי כרגע, שינויים במשפחה המורחבת, עבודה ובקיצור, לא חסר..
אז איפה מוצאים את הכוחות להתגבר על האכילה הריגשית? על הצורך הנוראי הזה להתנחם באוכל? בידיעה שהוא ממש לא הפתרון, אבל רגעית, באותו משברון, באותו הכעס, הבריחה למקרר נראית כמו ברירת מחדל! הרצון במשהו בצקי, מתוק/מלוח וטעים שמרגיע את מרכז הרעב המשתולל הוא הקובע באותו הרגע ודקה אחרי או בביס האחרון את כבר בחרטות נוראיות על מה שעוללת לעצמך...?! כמה מייאש זה להיות על המשמר כל הזמן?! כמה מעייף זה להיות בדיאטה?! כמה מתסכל זה לחשוב פעמיים ולפעמים עשר על כל דבר שנכנס אלינו לפה?! כמה מרגיז זה להיות במלחמה תמידית עם שני השדונים שיושבים לך קבע על הכתף? כמה מתסכל זה להסתובב בקניונים ולראות שכבר הכל קולקציה של חורף, דברים מהממים ואת לא יכולה לקנות לך שום דבר מהם כי הוא לא ממש עולה...?! כמה מבאס זה להגיע לאירוע של חברה, שידעת עליו חודש מראש והבטחת לעצמך שעד האירוע את לפחות 5-7 קילו פחות והנה את מגיעה לאירוע עם 3 קילו פחות, שזה אפילו לא פחות מידה, וחוץ ממך אף אחד לא רואה את ההבדל ואת עדיין לבושה בשחורים כהרגלך?! כמה החיים שלנו השמנדמודים לא קלים בכלל....
אתמול, בשעות הערב המאוחרות כבר הייתי בשלב של תסכול נוראי!! אני רוצה לצעוק בקול גדול וחזק: אני רוצה לרזות ומהרררררר! כן, רוצה אינסטנט!! לא מתביישת להודות!!! אבל למודת ניסיונות שזה לא באמת אפשרי ועובד, בטח שלא מחזיק לאורך זמן,... אולי הזגזגת הזו שאני חווה מיום כניסתי למירי, היא בעצם ההמחשה הכי טובה לבעיה האמיתית שלי? אולי לחלקכם יישמע מוזר מה שאני הולכת לומר עכשיו, אבל זה הקושי הגדול שלי, הוא מגיע בעיקר ממקום של מבחר האפשרויות.. שאפשר להחליף בתפריט מנה אחת באחרת, שמותר לאכול מהכל ובמינון הנכון והמינון הוא למעשה הבעיה!!! איך מירי אומרת? כל השמנדמודים הם למעשה השקרנים והרמאים הכי גדולים?! פשוט נכון!! עובדה שבשבוע הראשון שהגעתי למירי ועשיתי "ביי דה בוק" מה שהיה רשום לי בתפריט (אפילו כולל החטיף היומי והפלאפל והכל) ולתדהמתי רזיתי כמעט 3 קילו בשבוע הזה!!! וזאל תגידו לי שזה רק בגלל שזה השבוע הראשון לדיאטה והגוף חוטף הלם, אלא כי עשיתי בדיוק אבל בדיוק מה שהיה רשום, בלי זיופים, בלי פשרות (ולא פחות אקוטי - הייתי במסגרת של עבודה במשרה מלאה שהחזיקה אותי מחוץ לבית כל יום עד ארבע וחצי, מה שהשאיר לי חצי שעה של ארוחת פחמימות וממש הייתי מצליחה "לשמוע את הצפירה" של השעה חמש ובהחלט לא נוגעת בהן...) ואפילו לא צעדתי בכלל באותו השבוע.... ואחרי שבוע כזה נהדר, במקום לרכב על הגל ולעבור עוד שבוע נפלא שכזה, התחלתי לגלות את הפרצות בתוכנית.. ממש נוראית! יש הרי דף שלם של תחליפים אחד לאחד מול מה שקיבלנו בתפריט, ופתאום גם נמתח אצלי גבול הצפירה של השעה חמש לחמש וחצי, רבע לשש, וביום שכבר זייפתי ונישנשתי מהסיר של הילדים כמה כפות של משהו פחמימתי, או שני ביסים מהפיצה, אני כבר מתאבדת על היום (מושג של מיכלי שאימצתי..) ומחרבת אותו ברמות קשות שפשוט בושה להעלות אותם כאן על הכתב....
יש לי חברה (רזה ומעצבנת, שיש לה קילו וחצי שומן עודף שמציקים לה והיא מקטרת עליהם כבר שנה+...) שבאחד השבועות החליטה להצטרף אליי לשיטת מירי ומיום ראשון ועד ראשון שאחרי עשתה בדיוק את התורה, לציין שגם לא היה לה קשה בכלל והיא יישמה כמו מחוננת את כל הוראותיי (גם בחיי היומיום שלה היא לא אכלנית גדולה אלא יותר נשנשנית של כללל סוג של אוכל) והיא ירדה את הקילו וחצי האלו, בלי להתאמץ מדיי והתקשרה לבשר לי את זה בהתרגשות גדולה שתוך שבוע היא הצליחה להעיף את מה שהיא כבר שנה מנסה ולא מצליחה, וזה הספיק לה, תודה רבה, במקרה בדיוק באותו השבוע שבו אני הייתי בשליטה חצי שבוע ואז היה סופשבוע ארוך של זיופים שבסופו עליתי קילו פלוס (מי יודע אילולא היום קיזוז עוד כמה המשקל היה מראה...) והיא שמחה וצהלה ולא היה לה קשה בכלל!!
כל הלילה ייסרתי את עצמי במחשבות ורעיונות איך להמשיך מכאן, איך לצאת מהמערבולת של ההלקאה העצמית (אני אשכרה לא צריכה שאף אחד ייכעס עליי, אני כועסת על עצמי מספיק ובחומרה רבה..) והבוקר התיישבתי לשמוע את ההרצאה האחרונה של מירי על לחץ, ומה שתפס אותי בעיקר היה סופה של ההרצאה, בה מירי אומרת שהיא התחייבה לעצמה בלי פחמימות מחמש כולל שישבת עד פסח, כדי לראות ירידה יפה ומשמעותית ושכולנו מתחילים - מהרגע, מהיום, להקפיד על 3 ארוחות, 3-4 כוסות תה צמחים ובחמש הכל נעצר בגזרת הפחמימות, כולל סופ"ש, שזה למעשה מקור הנפילה והקושי הכי גדול של רובנו. אולי זה הפוקוס שהייתי צריכה?! אולי זו תחימת הגבולות? או שהיא עדיין לא מספיק חמורה עבורי?! אז כמו תלמידה טובה, שחייבת מסגרת אבל בעיקר מטרה מול העיניים, רצתי עכשיו ללוח השנה לבדוק בדיוק מתי ואיך יוצא...
אז!!! ערב ליל הסדר יוצא השנה 25 למרץ השנה, עוד 4 חודשים, בדיוק מהיום - עוד 16 שבועות, שזה לא מעט זמן , ואני בבית, במסגרת "ביות מלא" בבית עם הילדים כל החורף, ככה תיכננו לנו עד פסח, ובדרך יש לפנינו גם את חנוכה וחג פורים וחגי אהבה למינהם, וסופ"שים שלמים בחורף להעביר בלי פחמימות בערב שישי, קשהההההההההההההה - אבל זה אפשרי! אז נכון, זה לא יהיה מהר, ונכון זה לא יהיה קל, אבל במינימום של המינימום, ירידה של 16 קילו חייבת להיות, לא?! אם ממש נצליח להקפיד ולא ליפול בדרך (כמעט) בכלל אפשרי בהחלט לרדת הרבה יותר (כמובן שאני מדברת על אלו מביננו עם עודף משקל של 20-30 קילו ולא פחות...) וחשוב לא פחות ואולי הכי - להיכנס לפורום שלנו וכמה שיותר, ולדווח, בטוב וברע, כדי שנקבל את הליטוף והחיבוק והעידוד ולא פחות חשוב - את החוזק העצמי ברגע של כמעט נפילה וכמעט משבר, להעסיק את עצמנו פה בכתיבה וקריאה, לראות שוב הרצאה של מירי ולהזכיר לעצמנו שתחושת הנפילה תעבור עוד רגע, על כוס תה צמחים וקריאה בפורום והנה אנחנו כבר אחרי (מיכלי המחוננת, את הצלחת לעשות זאת השבוע בלי השוטר הפרטי והצמוד שלך, העתקתי לי את כל הטיפים שעזרו לך לצלוח את המשוכה הזו ואני מבטיחה לעצמי ליישם - את ענקית!!!)
אז מה אתם אומרים? אתגר ארוך טווח, אבל אפשרי.....?!
יום בשליטה ענקית שיהיה לנו
edited by שח on 11/27/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
|
|