26/11/2012 17:36
בלונדה....
Posts: 3603
|
כל הכבוד מטפס יקר!!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
26/11/2012 13:49
אייריס
Posts: 3744
|
טפסן. צלחת בכבוד רב את המשימה הקשה לעמוד ככה מול כל הפיתויים למיניהם. האמת מצדיעה לך. תמשיך ככה והשמיים הם הגבול. שבוע טוב ונפלא
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
26/11/2012 09:08
מטפס הרים
Posts: 1533
|
אשירה כתב:
"ואמרתי בביישנות ובקול עדין וחלוש משהו שלא ברור לי מאיפה הקרצתי אותו : חזה עוף בגריל בבקשה"
גדול גדול, הצחקת אותי ברמות, מעבר לשאפו ולקולולו, כמה טוב ודאי הרגשת שיכולת להעלות פוסט כזה.
זה נכון שכדאי ורצוי לא לבדוק את הגבולות שלנו אך מצד שני רצית להיות נוכח במפגש עצמו ועשית זאת בגדול,
כל הכבוד!!!
אהלן אשירה ותודה. טוב לראות בחזרתך לשיגרה ברוכה. מקווה שבעלך מתאושש ומחלים בביטחה.
להתראות.
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
26/11/2012 08:18
אשירה
Posts: 4292
|
"ואמרתי בביישנות ובקול עדין וחלוש משהו שלא ברור לי מאיפה הקרצתי אותו : חזה עוף בגריל בבקשה"
גדול גדול, הצחקת אותי ברמות, מעבר לשאפו ולקולולו, כמה טוב ודאי הרגשת שיכולת להעלות פוסט כזה.
זה נכון שכדאי ורצוי לא לבדוק את הגבולות שלנו אך מצד שני רצית להיות נוכח במפגש עצמו ועשית זאת בגדול,
כל הכבוד!!!
--
אשירה
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
26/11/2012 04:56
אקורדיאון
Posts: 16381
|
תחילת ההצלחה זו ההחלטה לשלוט באוכל ואף להנות במסעדה.
יישר כח.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
25/11/2012 21:36
מטפס הרים
Posts: 1533
|
תודה לכם . אכן בדקתי גבולות. ממש כאילו יצאתי מהגבול הבטוח שלי ( המשרד, המקרר והאוכל מהבית) לארץ אויב ( המסעדה הגדולה הזו) לראות אם אחזור בשלום. אז חזרתי ממש בשלום מסיור בארץ אויב. היה אתגר, אבל זה עדיין מסוכן. כשיבוא שלום ( משקל יעד ושמירה מוצלחת) אולי אצא לעוד סיורים כאלו...יותר תכופים.. להתראות.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
25/11/2012 21:30
נחושה
Posts: 6982
|
הסוד הוא כוח רצון ונחישות מטפס יקר.
אני בדעתה של דני שאל לך לבדוק את גבולותייך לקראת כל הטיסות לחו"ל....אבל צלחת יפה את המשוכה הפעם...שאפו גדול
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
25/11/2012 19:32
מיכל שרון
Posts: 1318
|
כל הכבוד אלוף!!!
תדאג לשמור כאלה חברים יקרים ומפרגנים לצידך.. אני בטוחה שאתה יודע איך הסביבה והתגובות שלה יכולות להשפיע עלינו ברגע במצבנו השברירי בתהליך (והוא כזה רוב הזמן לגיתי) אז זה ממש לא מובן מאליו..
שאפו על העמידה ביעדים שהצבת, בגבולות הגזרה.. זה ממש לא מובן מאליו וזה בהחלט ראוי להערכה!
כפיים!!!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
25/11/2012 19:09
חיוך מהלב
Posts: 1125
|
מטפס יקר, הנה עמדת בגבורה וגם הרגשת טוב עם עצמך שלא אכלת את מה שלא רצית. נכון, לא צריך להעמיד את כוח הרצון שלנו במבחנים קשים, אבל פעם ב... וראה זה פלא אתה מרגיש לבטח גיבור ואיזהו גיבור "הכובש את יצרו".... ומעבר לכך, הראית לכולם שאפשר גם לאכול נכון וגם טעים ולא להגזים באוכל בלתי רצוי ולבטח לא בריא. עצם הסיפור שלך כאן הוא מופת לכולנו, ונכון, יש ארועים בהם קשה מאד לעמוד בפיתוי אבל אפשרי.... וגם השבוע אנו מוזמנים לברית מילה. אני מכירה את האולם. כשאני מגיעה לשם, יש המון סלטים אבל הם ממש ממש מבריקים (מכמות השמן שלא רואים) אבל קיימת בסלטים. לכן גם כאן צריך לנהוג זהירות, ואני כבר מכירה את המקום כמו שאמרתי, ואשתדל להזהר מכל מיני פיתויים וכל מיני סלטים שרק נראים תמימים.... ומעבר לכל דבר אני שמה לב שרוב האוכל באולמות מפוארים וידועים הוא מלוח מידי לטעמי. כך שעלי להיות מאד מאד זהירה... כי המלח הוא אוייב לא פחות מאשר סוכר או דברים מתוקים.
המשך לחייך מטפס יקר ולשתף אותנו בארועים שלך ובמיוחד כשיש לך כל כך הרבה הצלחה !!! כל הכבוד
--
hs
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
25/11/2012 16:23
dany
Posts: 19819
|
בדקת גבולות וניצחת!!!!!!!!
באמת אין צורך לעשות זאת כל פעם.
אני שמחה שיכולת גם לשתף ולהרגיש מנצח. חשוב מאד לחיזוק הדרך.
לפניך שבועיים לא קלים אז המון המון הצלחה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
25/11/2012 16:10
1103
Posts: 5022
|
טפסני יקר
מה אגיד ומה אומר.אין מילים בפי. אתה אלוף איזו שליטה כל הכבוד.אני מצדיעה לך.
ערב נפלר
הצלחה בהמשך התהליך
נילי
--
וסרהולץ
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
25/11/2012 15:56
מטפס הרים
Posts: 1533
|
זוכרים שסיפרתי לכם על המסעדות השונות במיתחם מקום עבודתי, ואיך אני מדיר רגלי מרובן המוחלט ובעיקר מזו שבה גם מוגשים בהגשה עצמית ים מאכלים שמנים מאוד כמו צ'יפס וכו?
אז היום בצהריים באו אלי כמה קולגות. בוא איתנו לאכול. מה אתה אוכל במשרד שלך כמו.. בוא איתנו. תאכל מה שמותר לך. והם יודעים שאני בתהליך וגם אומרים לי שרואים ..
יכולתי בקלות להגיד לא ,זה ממש לא היה סוף העולם, בסך הכל חברים שלי... אבל החלטתי שאין מצב, שחשוב לי לשבת איתם בצהריים ולדסקס כמה דברים ושאני פשוט אשלוט .החלטתי.
הלכנו לאותה מסעדה מרכזית. להזכירכם יש בה גם עמדה להרכבת סלטים אישיים באמת מאוד בריאים ( אינספור ירקות חתוכים, טונה , ביצים קשות, לחם קל , נתחי חזה עוף ) באמת הכל מכל לצד עמדות בשר , מרקים סלטים ותוספות.
אחת הקולגות, בחורה חטובה בהחלט שעושה המון ספורט הלכה לסלטים. . בוא איתי, אני מרכיבה לך סלט שחבל על הזמן, בריאות. אני מטפלת בך , בוא איתי. אבל לא בא לי סלט. הלזניות הסתכלו עלי בעיני בשר העגל שלהן, הר הצ'יפסים התבונן בי דרוך ומוכן, מרק גריסים שמנוני ושקדי מרק וקרוטונים בשפע הציצו בי מתהלך במרחב... כולם כאריות בגוב האריות שמבחירה הכנסתי עצמי אליו.
יתר החברים, בנים, מי שמנמוד יותר ומי רזמוד פחות, הלכו על הבשרי. וגם אני. כולם לקחו את המשמינים מאוד כמו איזה מאפה בצק ענק מלא בבשר טחון. . והגיע תורי.. נשימתי נעתקה ואמרתי בביישנות ובקול עדין וחלוש משהו שלא ברור לי מאיפה הקרצתי אותו : חזה עוף בגריל בבקשה.
והחברים , הם דווקא שמעו את בקשתי: הופה, תראו , הוא הולך ונעשה רזה, אוכל חזה עוף.. וו'אלה.. כל הכבוד. באמת סחתיין. ה ואחד מהם ,אמר: האמת. גם לי לא יזיק, תראו ת'בטן שקפצה לי, ספר, ספר לי מה הסוד? איך אתה עושה את זה? חבל על הזמן איך התיישרה לך הבטן..
מה הסוד? הוא שואל אותי מה הסוד? ימים יפים הגיעו...
המשכנו ליתר העמדות. החברים העמיסו צלחותיהם המרכזיות ובצלחות קטנות סלטים ובצלחות עמוקות מרקים.. ואני לקחתי לי רק צלחת אחת בלי שום צלחת צדדית. ובה היה חזה העוף בגריל עם אורז לבן מדוד, שעועית ירוקה מבושלת בלי רוטב בכמות נדיבה וסלט מלפפונים עם גזר.
אתם מבינים שלא לקחתי צ'יפס? חומוס, חצילים מאינספור סוגים, מרק? אתם מבינים שלא לקחתי מאפה בצק ממולא או לזניה כרסתנית אלא חזה עוף?
שיחתנו היתה נעימה וכיפית. הרגשתי ניפלא, ויותר מכל הרגשתי מעולה כשצעדתי חזרה למישרד והפעם, וזו הפעם הראשונה שכך אני חש בחוזרי מהמקום ההוא למישרד- לא הרגשתי כנמו אבו נפחא שהוציאו אותו מהמים ואין לו אויר, אלא שבע ובמידה. ןשוללללטטטט.
אז נכון שאין לי כוונה להמשיך וללכת לשם הרבה אם בכלל בחדשים הקרובים, ממש לא, אבל , כן הוכחתי לעצמי שאני מסוגל להיכנס לגוב אריות יומי, ולצאת לא רק בלי שריטה אלא גם מחוזק משהו.
אולי זו היתה טעות ללכת אל לב המאפליה.. אולי לא הייתי צריך לקחת סיכונים.. אבל החלטתי שכן. מעין קול פנימי שאמר לי ללכת.
שליטה. איזו מילה.
ולגבי המשך היום אני מקווה שימצאו בי הכוחות לצעוד.. בגיזרה הזו חלה ירידה מוחלטת, מצעידה יומית ותחושה נהדרת בעקבותיה לאפס צעידה למעט אתמול . פשוט אין כח. יותר אין כח נפשי לא פיסי... חייב לחזור לזה.
להתראות.
edited by מטפס הרים on 11/25/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|