27/11/2012 04:44
אקורדיאון
Posts: 16381
|
שומרות על הכסא.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
26/11/2012 14:43
נחושה
Posts: 6982
|
avi_i כתב:
נחושה, אני חוזרת עוד שבועיים
YEYYYYYYYYYYYYYYYYYYYY
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
26/11/2012 00:57
avi_i
Posts: 269
|
נחושה, אני חוזרת עוד שבועיים
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
25/11/2012 21:35
מיכל שרון
Posts: 1318
|
מתוקה!!! מתה עליך.. יאללה מחכה כבר כאן בארץ בכיליון עיניים..
avi_i כתב:
החצי השני שלך עושה חיים איתי....כבר אמרתי לכם שאני רוצה להתחתן איתכם, נכון?  edited by avi_i on 11/25/2012 |
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
25/11/2012 21:28
נחושה
Posts: 6982
|
avi_i כתב:
החצי השני שלך עושה חיים איתי....כבר אמרתי לכם שאני רוצה להתחתן איתכם, נכון? edited by avi_i on 11/25/2012
רצוי שהוא יעמיס אותך ותחזרי אלינו קודם
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
25/11/2012 21:27
avi_i
Posts: 269
|
החצי השני שלך עושה חיים איתי....כבר אמרתי לכם שאני רוצה להתחתן איתכם, נכון?
edited by avi_i on 11/25/2012
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
25/11/2012 16:20
1103
Posts: 5022
|
מיכל יקרה
איזה פוסטים מקסימים,באיזה כישרון כתיבה התברכת.
את מודל לחיקוי ולהערצה.את תפתיעי את כולנו בהשגים שתגיעי אליהם ותהי נושאת הדגל שלנו.
המשך שבוע בשליטה ובשורות טובות בשקילה הקרובה
נילי
--
וסרהולץ
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
25/11/2012 14:19
מיכל שרון
Posts: 1318
|
צהריים טובים לכולכם..
אני סיימתי עכשיו את ארוחת הצהריים ושמחה לדווח שהיום הזה עד כה עובר גם הוא בשליטה.. בהקשבה מלאה לרעב ושובע.. והפלא ופלא.. כשמקשיבים אוכלים פחות.. הכצעקתה?!
רציתי לספר לכם שאתמול בערב אכן הענקתי לעצמי צל"ש כשנכנסתי למיטה בלי לאכול עוד כלום בערב שגלש ונהיה לו לילה (למרות שהתירוץ של הרעב הריון שצריך לספק כל כמה שעות ממש דפק לי במוח.. איים עלי שהוא יעיר אותי עם בחילות לפנות בוקר..) וקמתי הבוקר רגועה ושלווה.. אכלתי משהו קטן לבוקר עם הקפה יחד עם תומריקו שלי והכל עבר נפלא!
ולגבי הכתיבה.. התחלתי.. זה היה מרגש מאוד.. להיזכר בחווייה המדהימה הזאת.. באמצע הכתיבה גיליתי שכבר נפערו להם בורות זיכרון שגיתי נדרש להם.. כי לי פשוט נמחק הדיסקט מאותן שעות ארוכות של צירים בבית.. אבל שמחתי מאוד ניתבתי את עצמי למקומות האלה..
בהחלט מרגישה יותר מחוזקת ובשליטה לקראת השבוע הזה..
עוד 27 שעות ואני מקבלת חזרה את החצי השני שלי.. מחכה כבר בכיליון עיניים.. מתרגשת כמו ילדה קטנה..
שיהיה המשך יום נפלא לכולם (:
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
25/11/2012 13:15
tutit
Posts: 2431
|
אהבתי מאוד מאוד
מיכלי יקרה יש לך כזאת בשלות ובגרות שאין להרבה מהשמנמודים
כי כמו שמסבירים בכתבה שעכשיו אני קוראת
שהרבה מאיתנו לא מנהלים דיאלוג בין הקיבה למוח וזה שורש הבעיה
במצב שתיארת היה דיאלוג מושלם שבסופו היית בשליטה ומה שצריך לעשות זה ליצור את הדיאלוג הזה כמה שיותר....ולשאול את עצמינו לפני שנכנס משהו לפה ...עד כמה אני באמת רעב?....חוץ מזה שוב אציין ואשבח את כתיבתך הקולחת והמיוחדת
ואת הפעמים הרבות שבהם הרגשתי הזדהות בקריאה של הפוסט המקסים שלך
......נשיקות והרבה אנרגיה להמשיך בכל הכח את השבוע הזה עם ידינו על העליונה מול האוכל
באהבה תותית
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
25/11/2012 06:59
נחושה
Posts: 6982
|
מיכלי יקרה,
רעיון מעולה להתעסק בכתיבה של זכרונות יפים ומרגשים במקום באכילה רגשית, שאפו
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
25/11/2012 04:40
אקורדיאון
Posts: 16381
|
יישר כח,מזל שיש מסגרת מרחפת מעל הראש.
קומי לשבוע חדש שכולו עשייה ושליטה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
24/11/2012 21:40
מטפס הרים
Posts: 1533
|
מיכל יקרה. את כותבת ניפלא, וכיף לקרוא את שני הפוסטים האלה , כמו סיפור בהמשכים. ובמקצוע ״שליטה״ בתעודה של מירי נראה לי את מקבלת מעולה. שאפו וגם על הפירגון לגיתי. חשוב מאוד לעניות דעתי שתהיה לכל צד במשוואת הזוגיות גם את מידת האני והעצמי.
edited by מטפס הרים on 11/24/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
24/11/2012 21:34
אייריס
Posts: 3744
|
קודם כל רעיון יפה ואחלה עיסוק יהיה לך עכשיו ובאמת ירחיק אותך משטויות וליפול באוכל. דבר שני אוטוטו הבחור שלך מגיע והכל יחזור לשגרה הברוכה. אז תמשיכי בעיסוקייך עד אז וטוב שתיעלת את השעמום ברעיון נהדר. הצליחי ותהני מהחוויה ומהכתיבה. שבוע טוב
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
24/11/2012 21:26
מיכל שרון
Posts: 1318
|
טוב החלטתי מה לעשות.. אני הולכת סוף סוף אחרי שנה ושמונה חודשים לכתוב את סיפור הלידה של תומר.
אשה מקסימה אמרה לי פעם שהזכרון מתעמעם ושסיפור כזה עוצמתי צריך להיכתב ואף פרט אל לו להישמט.. ועכשיו כשהתחיל שוב הגשם והוא דופק לי על החלון זו נראית לי החלטה מעולה..
בהחלט ייקח את מחשבותיי למחוזות אחרים ורחוקים מרחק שנות אור מזוטות כמו אוכל ואכילה ותקיעות ובליסה..
4/4/11 here I come..
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
24/11/2012 21:06
מיכל שרון
Posts: 1318
|
מוצ"ש.. הלבד הזה מתחיל לעלות לי..
אף אחד הוא לא תחליף לגיתי - לשיחות איתו, לביחד שלנו, לנוכחות שלו כאן איתי בבית..
כבר עוד מעט שבוע בלעדיו וכבר מתחיל לעלות לי הריחוק והמרחק האלה.. נכון שהיינו צריכים קצת דיסטנס כבר.. אבל די! אני מיציתי!
גיתי בדיוק יצא מהאיצטדיון של מנצ'סטר יונייטד אחרי שראה משחק מטווח אפס ביציע העיתונות, הם ניצחו, היה משחק ענק (הוא מודיע בסמסים).. האיש שלי קפוא מקור בתחנת רכבת אי שם אבל מאושר עד הגג, בהיי מטורף.. ואני? אני מפרגנת מאוד, שמחה בשבילו, מרגישה בכל נימי נפשי את הצורך שלו מתממש, את הסיפוק שלו, איך המצברים שלו מתמלאים... וזה בדיוק מה שייחלתי שיקרה לו שם באנגליה הרחוקה...
ובו זמנית ובאותה נשימה אני מרגישה גלי רחמים עצמיים.. נשטפת עצבות.. מתגעגעת בטירוף, נמלאת מעין עייפות פנימית רק מהמחשבה שמחר מחכה לי עוד יום של שגרה לבד עם תומר..
שלא תבינו לא נכון.. יש לי ילד מדהים.. גם יש לי משפחה מדהימה סביבי וכולם התגייסו לעזרתי השבוע (אמא שלי ומימי בראש כמובן) ועדיין.. זה אני לבד עם הילד שלי.. והוא עדיין תינוק לפעמים וזה קשה קצת... אז אני מרחמת על עצמי.. מקנאת גם על החופש הזה שגיתי קיבל ולי לא יהיה..
ואז אני מרגישה את זה.. את ההוריקן הפנימי הזה מתחיל לצבור גאות מבפנים.. מתערבל לו ומשקשק לו ורוצה למצוא מקום להתפרץ..
אז אני שותה כוס מים קרים.. ועוד אחת.. משחקת קצת באייפון איזה משחק שטותי.. מכלה את הזמן בצורה סתמית לחלוטין ולא מקדמת שום תרופה למכה..
מרגישה את הסופה כבר מתעצמת.. מתחילה לתכנן תכנוני שומן וזלילות.. להכין תירוצים והצדקות..
ואז נזכרתי בפוסט שלי מלפני כמה ימים.. על מה כדאי לעשות כדי להעסיק את עצמנו ולהימנע מאכילה רגשית והרגשתי זוועה..
הרגשתי שאיפה בכלל היושר הפנימי שלי אם אני אפילו לא אנסה את כל הטיפים האלה שכתבתי בכזו קלילות?! איזה פרצוף יש לי?!
ועוד על מה?! ולמה?!
ממש הכרחתי את עצמי לקום.. פשוט לקום ולהתעסק עם המטבח - אז פיניתי מדיח והכנסתי חדש, שטפתי סירים, ניקיתי בקבוקים.. מילאתי עוד כוס מים ושמתי בפה מסטיק מנטה חריף ובאתי למחשב..
כי אם אני באמת רוצה לשמור על עצמי אני צריכה להיות כאן.. כאן ולא במקרר.. לא במזווה.. לא באכיל ההרגשית המבעבעת מבפנים ורוצה למצוא לה פתח מילוט..
אז עכשיו עם כל שורה שנכתבת אני מרגישה את השליטה חוזרת אליי..
מרגישה שאני יכולה לעמוד בזה.. שהשד לא כזה נורא.. שזה בעיקר געגוע.. שאלו רק פחות מ-48 שעות והוא כבר שוב איתנו כאן בבית.. אז מה הקטע?
עכשיו אני מנסה למצוא איזה מטלת שקר כלשהי שתמשיך להעסיק אותי עוד שעה-שעתיים עד ההשכבה שלי
לא בא לי כלום האמת מלבד לתקוע מול הטלוויזיה.. עדיף משהו מוזמן מבחוץ.. שמנוני ומשמין..
אבל בא לי זה לא בלקסיקון.. חשקים זה לא לשעות כאלה ולא למצבים כאלה... רק שליטה ואיפוק עכשיו..
הרי אני לא רעבה.. הרי כל מה שאני אכניס לפה עכשיו יהיה סתם בגדר הרחבת קיבה וחצי שעה אחרי טיפטיפ תראה לי מה זה שניסיתי לדחוף עליה אוכל ותחזיר לי מבפנים (היא בהחלט לוחצת עכשיו החוצפנית הקטנה וממש לא מאפשרת לי מרחב תמרון גדול באכילה).. אז למה להיות חזרזירה?
אז מה אני יעשה?
אתקדם עם האלבום הדיגיטלי של תומר? אסדר את הספריה החדשה? אתייק? חבל שאין לי כביסה לקפל יותר.. או עוד כלים לשטוף.. זה הכי מרגיע אותי..
טוב אני אחשוב על משהו..
העיקר שאני בהחלטה נחושה לא להתקרב למטבח ולא לתת לסופה הזאת פתח מילוט ולו הקטן ביותר - אני לא רעבה!!! ופה גמרת אצלי שמעת?!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|