22/11/2012 14:48
קרולין
Posts: 6651
|
קרנושה יפה שלי
העיקר שאת ב ס ד ר והלוואי יהיה לנו כבר שקט במדינה הלוואי
נשיקות
קרולין
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
22/11/2012 09:21
dany
Posts: 19819
|
קרנושה מתוקה
כל כך קל להבין לליבך ולסערת הרגשות בה היית נתונה.
החיים כאן הם כל כך שבירים ולא יציבים שכל דבר קטן מטלטל אותנו.
תודה לאל שלך לא קרה דבר.
ונאחל לעצמנו ימים טובים וקלים יותר אמן!!!!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
22/11/2012 07:08
דרך המלך
Posts: 5707
|
קרנושה יקרה
העיקר שאת בסדר ונקווה באמת לימים טובים ושקטים
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
22/11/2012 04:43
אקורדיאון
Posts: 16381
|
קרנושי יקרה העיקר שאת בסדר.
נשיבוקים.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
21/11/2012 22:32
חיוך מהלב
Posts: 1125
|
ראשית אני מצטרפת לכל הכותבים ומחזקת את ידי כולם. בני ומשפחתו מתגוררים בפינת ככר רבין ולעיתים אני מטיילת עם הזאטוט ברחובות האלה. יתרה מזו, בית אריאלה שהיווה ה"הבית השני" שלי משך שנים רבות קורא לי לעיתים. כך שהערב בשעה 7.30 הגעתי לבית אריאלה ממש כמה עשרות מטרים מהמקום שבו התפוצץ האוטובוס. בדרכי ראיתי בצידי הדרך כמה ניידות שידור של רשתות טלווייזיה זרות עם האנטנות שלהן. איני יודעת אם רק חנו שם או סיפרו את הסיפור. העיקר שבשעה 12.05 קיבלתי מסרון מבני שאומר שהכל בסדר עם בני משפחתי והערב שיחת טלפון מהבן הצעיר שפשוט החזירה אותי לחיים ולחיוך. כמובן שהפחד הוא גדול האם להסתכל למעלה ואם יש אזעקה לתפוס מחסה או האם הפחד לנסוע באוטובוס יחזור אלינו? אני מקווה בכל ליבי שלא. פשוט כשנסעתי סמוך לאוטובוסים שהיו בנתיב לידי הערב חשבתי על הזמנים שבהם פחדתי באיזה מקום בלב להיות אפילו ברמזור ליד אוטובוס. היו זמנים כאלה. ודוקא בשנים ההן, אז הגיעה הנה כלתי כחברתו של בני, הוריה חשבו שהיא מטורפת לנסוע ולגור במדינה הזו, אבל נתנו לה את ברכת הדרך. היא אז אפילו לא חשבה על האפשרות שיום אחד תחיה כאן כ-8 שנים ותהיה אשתו של בני. אבל האהבה ניצחה את הכל. בקיצור העיקר שיהיה לנו שקט ומבחן התוצאה הוא שיקבע. הלואי שהם למדו את הלקח ולא נצטרך בקרוב לתת להם שיעור נוסף וקשה אף יותר מזה שקיבלו הטררוריסטים. ליל שקט שיעבור לו כאן ובכל מקום במדינה.
--
hs
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
21/11/2012 20:06
מטפס הרים
Posts: 1533
|
הסיפור האישי שלך מהיום, קרנושה, אומר וטומן בחובו את תמצית חיינו בארץ
הזו. נחישות ותקווה. עלה זית בידינו האחת ומגן דוד ולהב הבטחון בידינו השניה. ויונת שלום שממתינה בשקט, ללא לאות, ליום בוא תבוא. והיא תבוא. טוב שהכל עבר לך בשלום ושימרי על עצמך, כולנו.
edited by מטפס הרים on 11/21/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
21/11/2012 18:15
קרנושה
Posts: 3420
|
יצאתי הבוקר מהבית ונסעתי לתל אביב, קרוב לעבודה. כשהגעתי לעזריאלי, ראיתי ושמעתי את הכביש מבעבע מסרנות,
מצרחות, אנשים התחילו לרוץ בטרוף ואחד עמד בתחנה ואמר: "איך אני אמור לעלות על האוטובוס עכשיו?!" אני הרגשתי שהלב שלי מעלה את הקצב..
הרגשתי פחד מציף אותי שהרבה זמן לא הרגשתי, אני לא אחת שמפחד להעז לעשות הרבה דברים אבל זה היה רק להגיע לתל אביב!!!
וזה טלטל והלחיץ אותי, שני המכשירים שלי-מהעבודה והאישי שלי שבקו, לא הצלחתי לסמס ולא הצלחתי להוציא שיחות,
אחרי כמה דקות פתאום קיבלתי מבול של טלפונים-"קרן, איפה את? הכל בסדר?" אבל נשמתי עמוק ואמרתי תודה לאל ותודה לכל מי ששומר עליי כי
הייתי ממש קרובה לאיזור הפיגוע, עליתי על אוטובוס כשהברכיים שלי רועדות...לך תדע! ופתאום עלה בחור כל כך ענק ושמן על האוטובוס ולרגע,
רצו לי מחשבות גם עליו, אולי יש עליו משהו...? התחלתי לסרוק כל מי שבאוטובוס ואמרתי לנהג אני ממש מפחדת לנסוע איתך..
בקיצור זה היה היום שלי, בין היתר. ובהחלט שאני רגועה אבל אני פשוט מרגישה ברת מזל על החיים שלי, על האנשים סביבי, רק אתמול חזרתי ממירי
עם המון חוסן, חוזק, תובנות, מסקנות, חום אנושי ומה לא? ואסור לנו, אל לנו בתחלית האיסור לשנות את שגרת חיינו, זה בדיוק מה שהם מנסים ליצור,
ואם זה תלוי בנו, לא נשב ישיבות מזרחיות במקרר, נצמד לכללים כמו שמירי אומרת, נישמר מכל דבר פחממתי, שומני כבד כזה או אחר.
יש תה צמחים, יש חברים אוהבים ויש לשבת ולדבר ביחד. מהמקום הכי נמוך יש רק מקום אחד לנוע כלפיו-כלפיי מעלה. ואף אחד לא ישבור אותנו.
מקווה שהדברים ישתנו כאן עבורנו, עבור שגרת חיינו הישראלים. מקווה שנשמור על כל היקר לנו ובעיקר שולחת חיבוק חזקקקק וענק לכולם♥ונישוקים גם.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|