|
על מנת להשתמש בפורום, יש להיות מזוהים במערכת. שם: כינוי, כפי שנרשמת באתר. כנ"ל באשר לסיסמה. מי שלא רשום לאתר, להירשם בדף הבית- בקוביה הוורודה
22/11/2012 16:23
מטפס הרים
Posts: 1533
|
ואיזה כיף לי ומפרה לראות ולקרוא את כל תובנותיכם . כולם. כמה שכל יש לנו בפורום . ה- פורום. וגם זה ממש מקל עלי את הדרך.
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
22/11/2012 16:11
מטפס הרים
Posts: 1533
|
dany כתב:
חנה יקרה באמת חשוב באיזה מקום נמצא האדם ברגע נתון, אני יודעת שיש תקופות בחיי שאני כל כך נחושה וחזקה ששום דבר לא מפתה אותי לסור מדרכי, ויש תקופות שאני כל כך חלשה שכל מכשול הכי קטן וטפשי מפיל אותי. דני- מזדהה עם המשפטו הקצרצר שרשמת . וו'אלה , מזדהה. אכן תקופות. לעיתים תקופה יכולה להיות כמה ימים ולעיתים חדשים ארוכים... חיוך מהלב כתב: אני צריכה לאסוף את עצמי ולחזור במהירות לדרך הנכונה ולשמור. בניגוד למה שכותב המטפס היקר, אני לא רואה בעצם העשייה איזה קושי מיוחד. אולי יום או יומיים אבל מעבר לכך אני אוהבת את מה שאני אוכלת בדרך הנכונה ולכן, אנ כמו טל לא רואה כל כך הרבה קשיים. נכון שלעלות הרבה יותר קל, נכון לעיתים מתפתים אבל כן הפוקוס אכן חייב להיות על חצי הכוס המלאה. האם לאכול את העוגה המונחת לפני או לחשוב על כך שהשפשוף בין הרגליים כבר לא קיים??? או פחת בהרבה? ברגע שהעוגה לפני אני חושבת על הדברים האלה. נכון פעם לא הייתי במקום הזה. יותר קל לי לשבת ולשחק עם נכדותי ונכדי, יש לי יותר אנרגיה שאותה אני משקיעה בדברים חיוביים כמובן, אני רק יכולה לבוא לעצמי בטענות ששנים רבות לא חשבתי על כך... ולא נתתי לכך את הדעת כמה יהיה לי יותר קל עם פחות משקל. מעבר לכך, יש לכך גם השלכות על הבדיקות והרי להרגיש טוב ולדעת שאתה או את בריאים האם יש לכך איזה שהוא תחליף בצורת פיצה/עוגה/גלידה כל אחד שיכתוב מה שהוא אוהב..??? לדעתי כשהפיתוי עומד ממש בפניך אפשר להפנות את המחשבה לדברים שכתבתי לעיל. ובאמת מטפס יקר, ידוע שלגברים הרבה יותר קל להרזות ויש להם יתרון על נשים. אבל אני שמחה שאני אישה על כל המשתמע מכך, וטוב לי בתוכי כאישה. העיקר הוא להמשיך בתהליך וגם ללמוד להנות ממנו על ידי הסתכלות חיובית כדרך להתרגל ולתרגל את הדברים הנכונים לכולנו כדי לשמור על בריאות טובה ועל גמישות שמאפשרת לנו לעשות דברים בצורה טובה ומטיבה לכולנו. והרי ידוע שאם אנו מרגישים טוב, אנו משדרים לסביבה המון אבל המון בטחון עצמי, משדרים לסביבה שטוב לנו ובכך גם טוב לאלה הקרובים לנו סובבים אותנו ואז אפשר לחייך וכשמחייכים העולם מחייך אליך בחזרה. שרק יהיה לכולנו טוב ושקט. אוהבת אתכם |
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
22/11/2012 16:04
dany
Posts: 19819
|
חנה יקרה באמת חשוב באיזה מקום נמצא האדם ברגע נתון, אני יודעת שיש תקופות בחיי שאני כל כך נחושה וחזקה ששום דבר לא מפתה אותי לסור מדרכי, ויש תקופות שאני כל כך חלשה שכל מכשול הכי קטן וטפשי מפיל אותי.
חיוך מהלב כתב:
אני צריכה לאסוף את עצמי ולחזור במהירות לדרך הנכונה ולשמור. בניגוד למה שכותב המטפס היקר, אני לא רואה בעצם העשייה איזה קושי מיוחד. אולי יום או יומיים אבל מעבר לכך אני אוהבת את מה שאני אוכלת בדרך הנכונה ולכן, אנ כמו טל לא רואה כל כך הרבה קשיים. נכון שלעלות הרבה יותר קל, נכון לעיתים מתפתים אבל כן הפוקוס אכן חייב להיות על חצי הכוס המלאה. האם לאכול את העוגה המונחת לפני או לחשוב על כך שהשפשוף בין הרגליים כבר לא קיים??? או פחת בהרבה? ברגע שהעוגה לפני אני חושבת על הדברים האלה. נכון פעם לא הייתי במקום הזה. יותר קל לי לשבת ולשחק עם נכדותי ונכדי, יש לי יותר אנרגיה שאותה אני משקיעה בדברים חיוביים כמובן, אני רק יכולה לבוא לעצמי בטענות ששנים רבות לא חשבתי על כך... ולא נתתי לכך את הדעת כמה יהיה לי יותר קל עם פחות משקל. מעבר לכך, יש לכך גם השלכות על הבדיקות והרי להרגיש טוב ולדעת שאתה או את בריאים האם יש לכך איזה שהוא תחליף בצורת פיצה/עוגה/גלידה כל אחד שיכתוב מה שהוא אוהב..??? לדעתי כשהפיתוי עומד ממש בפניך אפשר להפנות את המחשבה לדברים שכתבתי לעיל. ובאמת מטפס יקר, ידוע שלגברים הרבה יותר קל להרזות ויש להם יתרון על נשים. אבל אני שמחה שאני אישה על כל המשתמע מכך, וטוב לי בתוכי כאישה. העיקר הוא להמשיך בתהליך וגם ללמוד להנות ממנו על ידי הסתכלות חיובית כדרך להתרגל ולתרגל את הדברים הנכונים לכולנו כדי לשמור על בריאות טובה ועל גמישות שמאפשרת לנו לעשות דברים בצורה טובה ומטיבה לכולנו. והרי ידוע שאם אנו מרגישים טוב, אנו משדרים לסביבה המון אבל המון בטחון עצמי, משדרים לסביבה שטוב לנו ובכך גם טוב לאלה הקרובים לנו סובבים אותנו ואז אפשר לחייך וכשמחייכים העולם מחייך אליך בחזרה. שרק יהיה לכולנו טוב ושקט. אוהבת אתכם
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
22/11/2012 16:01
dany
Posts: 19819
|
אכן ממש לא חדש לי מבלי להיות מדענית מוח!!!!!!!!! ובנוגע לקריז מגמילה מפחמימות מוכר לי היטב וזה ממש אותו הקריז כמו מכל דבר נרקוטי אחר זה עובד ממש על אותם מרכזים.
מטפס הרים כתב:
dany כתב: ובבקשה אל תדבר על גיל אתה עדיין ילד.................... וגברים בכלל יורדים יותר מהר וטוב מנשים אז בכלל אין למין הגברי מה להתלונן........... לעומת הנשים .......... ודי לחכימא ברמיזה. דני יקרה חייב לספר לך- ניפגשתי אתמול עם מדען מאוד בכיר בתחום חקר המוח, מתמחה בענייני חרדה וסטרס,, לא בהיבטים הנפשיים אלא בהיבטים הפיסיולוגיים כימיים.. אל תדאגי, דני יקירתי, לא ניפגשתי איתו בתור לקוח , ממש לא, למרות שאם אני לא אוכל לחם ופחמימות כמה ימים נראה לי שגם אני אהיה אצלו כמועמד למחקר מרוב קריז שאני מקבל. חחחחח...... אז היה לי מרתק לשמוע הרצאה שהוא נתן לי אבל כמו שנותנים למי שאינו מדען , על טראומות וכאלו , וזה גם מתקשר לפוסט המרגש של טולי היקרה מאתמול ועל השבר שחשה עקב הפיגוע המכוער בתל אביב: איך טראומה שנוצרת יכולה לא להתעצם ולא להפוך לבור שכולו נפילה, על ידי תהליך של כיבוי פיזיולוגי במרכזים שונים במוח, שמאפשר לאדם שחווה את הטראומה לצאת ממנה, לצמוח לצידה אך לא לשקוע אל תוכה..מרתק בין היתר דיברנו גם על שונות בין בנים לבנות, מדועכ מיפלס ומיגוון החרדות האצל נשים רחב יותר, כיצד בן אל מול בת משתקמים מחוויה טראומתית , דיברנו על מחלת ההשמנה שלעיתים היא תוצר של סטרס, לא בהכרח טראומתי אלא סטרס של ממש ( אם תרצי- מה שאנחנו קוראים בשמנמדת :אכילה רגשית ...)ומתברר שגם כאן יש שונות מרתקת בין הגוף והמוח הגברי לזה הנשי בתחום התגובה לסטרס שמוביל להאכלת יתר.. לא אכנס לכל העניין רק אסכם ואמר לך שהאיש, שהוא באמת מרתק ומקסים ובעל שם דבר, חד משמעית אמר לי שאכן גברים ממאדים ונשים מנוגה, בהרבה דברים.. סיפרתי לו על הפורום שלנו, אמרתי לו שאני הבן היחדי שמגיב כאן, אבל שלעיתים עולה עניין בנים ובנות בתחום ההרזיה.. הוא צחק.. ואמר שכל הכבוד לנו כולנו שאנחנו נילחמים במחלה ביחד . אבל הוא לא מועמד להיכנס לפורום- אתלט מלידה .. סתם מעניין...
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
22/11/2012 15:58
מטפס הרים
Posts: 1533
|
אייריס כתב:
כולכם צודקים. מה שנשאר לי לומר ולהוסיף שאנחנו כאן לכל הזמן זהו תהליך לכל החיים והדרך לא תמיד קלה ובין לבין יהיו נפילות גם באוכל והמשקל יעלה וגם בחשק בכלל להיות פה אבל זו המציאות וחייבים לעצמנו להמשיך ולהצליח. בהצלחה לכולם יקרים
צפיתי בהרצאה של מירי בלקין, זו עם הקבוקים שמירי לא רוצה לכבד.. ענק.. ובין שלל התובנות היפות על מהי הצלחה בתהליך ומהי הצלחה בשמירה, היתה גם המשפט של מירי על הדימוי העצמי בתהליך כחלק מההצלחה, מאוד התחברתי, והנה , זבכות מירי, אני רואה גם צד קל יותר בתהליך: הדימוי העצמי שלי מתרומם עם השלת השומן, אני יודע שאנשים רואים שאני נראה יתר טוב מלפני כמה חדשים, ואני יודע שאני מרגיש יותר טוב , ומה שעוד מאוד מחמם את הלב בתהליך זה לדעת שאנשים גם מעריכים את המאמץ. לא כולם אומרים, אבל יש כאלו שבאמת שומעים על ההישג עד כה ואומרים את הכל הכבוד הזה שנותן תחושה עצומה של העצמת דימוי. אז בין אם קלה דרכנו ומלאה בתאורים חיוביים של הקל ובין אם היא הר תלול וסלעים- היא דרך!! וככל דרך, אכן חשוב שנראה את הקושי יחד עם היופי, כנראה שהם משתלבים להם, ואולי קשה לזהות לעיתים אחד מהרכיבים, אבל כדאי להשתדל.
מירי תודה על הרצאה משובחת מאוד, ומלאה בתבונת החיים. את אחת ויחידה ואם לא היית קיימת היו צריכים להמציא אותך.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
22/11/2012 15:13
אייריס
Posts: 3744
|
כולכם צודקים. מה שנשאר לי לומר ולהוסיף שאנחנו כאן לכל הזמן זהו תהליך לכל החיים והדרך לא תמיד קלה ובין לבין יהיו נפילות גם באוכל והמשקל יעלה וגם בחשק בכלל להיות פה אבל זו המציאות וחייבים לעצמנו להמשיך ולהצליח. בהצלחה לכולם יקרים
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
22/11/2012 13:54
חיוך מהלב
Posts: 1125
|
אני צריכה לאסוף את עצמי ולחזור במהירות לדרך הנכונה ולשמור. בניגוד למה שכותב המטפס היקר, אני לא רואה בעצם העשייה איזה קושי מיוחד. אולי יום או יומיים אבל מעבר לכך אני אוהבת את מה שאני אוכלת בדרך הנכונה ולכן, אנ כמו טל לא רואה כל כך הרבה קשיים. נכון שלעלות הרבה יותר קל, נכון לעיתים מתפתים אבל כן הפוקוס אכן חייב להיות על חצי הכוס המלאה. האם לאכול את העוגה המונחת לפני או לחשוב על כך שהשפשוף בין הרגליים כבר לא קיים??? או פחת בהרבה? ברגע שהעוגה לפני אני חושבת על הדברים האלה. נכון פעם לא הייתי במקום הזה. יותר קל לי לשבת ולשחק עם נכדותי ונכדי, יש לי יותר אנרגיה שאותה אני משקיעה בדברים חיוביים כמובן, אני רק יכולה לבוא לעצמי בטענות ששנים רבות לא חשבתי על כך... ולא נתתי לכך את הדעת כמה יהיה לי יותר קל עם פחות משקל. מעבר לכך, יש לכך גם השלכות על הבדיקות והרי להרגיש טוב ולדעת שאתה או את בריאים האם יש לכך איזה שהוא תחליף בצורת פיצה/עוגה/גלידה כל אחד שיכתוב מה שהוא אוהב..??? לדעתי כשהפיתוי עומד ממש בפניך אפשר להפנות את המחשבה לדברים שכתבתי לעיל. ובאמת מטפס יקר, ידוע שלגברים הרבה יותר קל להרזות ויש להם יתרון על נשים. אבל אני שמחה שאני אישה על כל המשתמע מכך, וטוב לי בתוכי כאישה. העיקר הוא להמשיך בתהליך וגם ללמוד להנות ממנו על ידי הסתכלות חיובית כדרך להתרגל ולתרגל את הדברים הנכונים לכולנו כדי לשמור על בריאות טובה ועל גמישות שמאפשרת לנו לעשות דברים בצורה טובה ומטיבה לכולנו. והרי ידוע שאם אנו מרגישים טוב, אנו משדרים לסביבה המון אבל המון בטחון עצמי, משדרים לסביבה שטוב לנו ובכך גם טוב לאלה הקרובים לנו סובבים אותנו ואז אפשר לחייך וכשמחייכים העולם מחייך אליך בחזרה. שרק יהיה לכולנו טוב ושקט. אוהבת אתכם
--
hs
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
22/11/2012 13:51
מטפס הרים
Posts: 1533
|
tal_f כתב:
מטפס... אני רוצה להראות לך צד אחר של העניין.
כל התיאורים שלך של המאבק, כולם מאוד ציוריים וממש גורמים לי להתעייף...
כל הקשיים והמהמורות שצריך לעבור, הטיפוס עד זוב דם וכו..
נכון זה קשה אבל יותר קשה להיות שמן כתוצאה מאכילת יתר.
חסר לי תיאורים חיוביים, ציוריים, לגבי המצב שלנו...כך הפוקוס יעבור לדעתי לדברים שהופכים לקלים יותר ולא לקושיים.
יותר קל ללכת, יותר קל לקנות בגדים, יותר קל לשלב רגלים, יותר קל לשבת על הריצפה לשחק עם הילדים, יותר קל לזהות את הצרכים שלנו, יותר קל לנו לעמוד על שלנו, וכו'
אני משאירה לך את הבמה להמשיך להדגיש את הקל ולא הקשה
זה כנראה מאוד עניין אישי, טל, כי אצלי לא מגיעות מחשבות קלות הקשורות לתהליך ההרזיה, אני מתחבר לקושי שבדבר וזה מחזיק אותי לקראת היעד שאני צופה אליו.. סליחה שאני מעייף כי אין לי כוונה כזו כמובן, אבל כן, בשבילי זה ממש טיפוס על קיר תלול שאני ממש רוצה לעשות ואפילו שמח שאני עושה אותו ,אחרי הרבה מאוד זמן שלא עשיתי וויתרתי על הקושי, כי הוא מביא אותי למצב הרבה יותר טוב.. התוצאות החיוביות והמשמחות של הורדת המשקל, או מה שתארת כתאורים חיוביים , זה בדיוק הפסגה הזו שבשבילה אני מוכן לעבור את הקושי שכרגע אני חווה.במילים פשוטות זה אני אחרי 20 קילו פחות מיום שהתחלתי את העבודה הקשה שכרגע אני עושה בשמחה. במישור שלי הבאמת אישי - הטיפוס על ההר והכרת הקושי שלקחתי על עצמי- זו האמת שלי הפרטית וזה מה שמביא אותי בינתיים להתקדם לאיזור המאוד חיובי שאחריו תתחיל משימת המשימות שלי- לשמור על ההישג. כשאני כותב על חציבה בסלע זה בדיוק מה שאני מרגיש , ממש, ועצם זה שאני מתמודד עם חציבה בסלע מאוד מעודדת אותי להמשיך לחצוב בלי פחד עד שהפסל שאני חוצב יהיה גמור ויפה... אבל כן, המהמורות שאני חווה כל הזמן, הנפילות שלי וההתקדמות שלי- מחשלות אותי להמשיך. אני לא מרגיש שלתאר את הקל משרת אותי בעשייה, הקל בשבילי זו התוצאה של אותו טיפוס שכרגע אני מצוי בו... מצטער אם עייפתי, העיקר שנצליח איש / אישה בדרכו / בדרכה. להתראות
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
22/11/2012 12:54
tal_f
Posts: 900
|
מטפס... אני רוצה להראות לך צד אחר של העניין.
כל התיאורים שלך של המאבק, כולם מאוד ציוריים וממש גורמים לי להתעייף...
כל הקשיים והמהמורות שצריך לעבור, הטיפוס עד זוב דם וכו..
נכון זה קשה אבל יותר קשה להיות שמן כתוצאה מאכילת יתר.
חסר לי תיאורים חיוביים, ציוריים, לגבי המצב שלנו...כך הפוקוס יעבור לדעתי לדברים שהופכים לקלים יותר ולא לקושיים.
יותר קל ללכת, יותר קל לקנות בגדים, יותר קל לשלב רגלים, יותר קל לשבת על הריצפה לשחק עם הילדים, יותר קל לזהות את הצרכים שלנו, יותר קל לנו לעמוד על שלנו, וכו'
אני משאירה לך את הבמה להמשיך להדגיש את הקל ולא הקשה
|
|
+2
• קישור קבוע (Permalink)
|
22/11/2012 12:42
מטפס הרים
Posts: 1533
|
dany כתב:
ובבקשה אל תדבר על גיל אתה עדיין ילד.................... וגברים בכלל יורדים יותר מהר וטוב מנשים אז בכלל אין למין הגברי מה להתלונן........... לעומת הנשים .......... ודי לחכימא ברמיזה.
דני יקרה
חייב לספר לך- ניפגשתי אתמול עם מדען מאוד בכיר בתחום חקר המוח, מתמחה בענייני חרדה וסטרס,, לא בהיבטים הנפשיים אלא בהיבטים הפיסיולוגיים כימיים.. אל תדאגי, דני יקירתי, לא ניפגשתי איתו בתור לקוח , ממש לא, למרות שאם אני לא אוכל לחם ופחמימות כמה ימים נראה לי שגם אני אהיה אצלו כמועמד למחקר מרוב קריז שאני מקבל. חחחחח......
אז היה לי מרתק לשמוע הרצאה שהוא נתן לי אבל כמו שנותנים למי שאינו מדען , על טראומות וכאלו , וזה גם מתקשר לפוסט המרגש של טולי היקרה מאתמול ועל השבר שחשה עקב הפיגוע המכוער בתל אביב: איך טראומה שנוצרת יכולה לא להתעצם ולא להפוך לבור שכולו נפילה, על ידי תהליך של כיבוי פיזיולוגי במרכזים שונים במוח, שמאפשר לאדם שחווה את הטראומה לצאת ממנה, לצמוח לצידה אך לא לשקוע אל תוכה..מרתק
בין היתר דיברנו גם על שונות בין בנים לבנות, מדועכ מיפלס ומיגוון החרדות האצל נשים רחב יותר, כיצד בן אל מול בת משתקמים מחוויה טראומתית , דיברנו על מחלת ההשמנה שלעיתים היא תוצר של סטרס, לא בהכרח טראומתי אלא סטרס של ממש ( אם תרצי- מה שאנחנו קוראים בשמנמדת :אכילה רגשית ...)ומתברר שגם כאן יש שונות מרתקת בין הגוף והמוח הגברי לזה הנשי בתחום התגובה לסטרס שמוביל להאכלת יתר.. לא אכנס לכל העניין רק אסכם ואמר לך שהאיש, שהוא באמת מרתק ומקסים ובעל שם דבר, חד משמעית אמר לי שאכן גברים ממאדים ונשים מנוגה, בהרבה דברים.. סיפרתי לו על הפורום שלנו, אמרתי לו שאני הבן היחדי שמגיב כאן, אבל שלעיתים עולה עניין בנים ובנות בתחום ההרזיה.. הוא צחק.. ואמר שכל הכבוד לנו כולנו שאנחנו נילחמים במחלה ביחד . אבל הוא לא מועמד להיכנס לפורום- אתלט מלידה .. סתם מעניין...
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
22/11/2012 09:32
dany
Posts: 19819
|
ובבקשה אל תדבר על גיל אתה עדיין ילד.................... וגברים בכלל יורדים יותר מהר וטוב מנשים אז בכלל אין למין הגברי מה להתלונן........... לעומת הנשים .......... ודי לחכימא ברמיזה.
|
|
+2
• קישור קבוע (Permalink)
|
22/11/2012 09:31
dany
Posts: 19819
|
אני חושבת שמה שאומר המשפט הזה הוא באמת על העליה הממש אחרונה שעולים, ולא מה שצברנו כבר עידן ועידנים, כי לרוב זה בעצם צבירת נוזלים. תעשה חשבון שקילו זה 7000 קלוריות . אז תסכים איתי שראית עליה של קילו זה לא מפני שאכלת 7000 קלוריות אלא מפני שזללת פחמימות והן גרמו לך לצבור נוזלים רבים , באותה שנייה שאתה חוזר מיד אבל מיד לתכנית אתה זורק את הנוזלים ומאבד את אותה עליה. ברור שאם יש לך לרדת 10 או 20 קילו זה ממש לא הולך מהר, אלא כפי שאמרת דורש עבודה לא קלה, והתמדה. בהצלחה.
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
22/11/2012 06:57
דרך המלך
Posts: 5707
|
מטפס יקר
גם אני כמו מיכל מוצאת את עצמי מסכימה איתך אבל במשפט הזה מה שעולה מהר יורד מהר יש המון עידוד המון מוטיבציה שוואלה כמו שהעלתי אוריד גם... אני שלוש שנים משננת אותו חופשי.. ונכון כמו שהוא שקרי ככה הוא אמיתי...
ובאמת שמחה מאד שטתה חלק מהפורום שלנו...  )
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
22/11/2012 04:50
אקורדיאון
Posts: 16381
|
זה בדיוק מה שלא אמור לקרוא במסגרת לא קילו ועוד קילו ועוד אחד,הנפילות קיימות ולא יעזור לנו השמנמודים אבל לפחות אני באופן אישי אומנם לאחר שנים רבות הפנמתי
ומיישמת בדרך כלל לחזור למסלול במהירות ולא לתת לקילוגרמים לתפוח ואז ללא ספק מה שעולה מהר כך גם יורד,קל ??? ממש לא.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
21/11/2012 15:51
מיכל שרון
Posts: 1318
|
איזה פוסט כייפי.. בלי להיכנס לדיון עצמו בדבר העלייה והירידה.. (אני מוצאת את עצמי מסכימה איתך בכל מה שאמרת)
פשוט כיף לי לקרוא את העברית שלך.. היא מתנגנת לי בקריאה כל כך יפה ונעימה..
תודה לך!!!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
21/11/2012 15:36
מטפס הרים
Posts: 1533
|
אנחנו נוהגים לנחם זה את זה בפורום, וטוב שכך, במשפט : מה שעולה מהר יורד מהר.
אני רוצה להציע שנחשוב רגע על המשפט הזה. הוא לא נכון, חברים יקרים. לעלות במישקל זה כל כך קל לי, אני יכול במהירות האור להשמין קילו ועוד קילו ועוד ועוד ועוד.. ואחר כך, אולי ההתחלה מאוד קלה , אולי.. רק אולי...גם לא בעצם, אולי היא הכי קשה בגלל הגמילה המאפיינת אותה...אבל אחרי זה , זה הופך לתהליך מורכב ולעיתים קשה מנשוא. לא קלה היא הדרך להשיל קילו ועוד קילו ועוד קילו, זו עבודה של נחישות עצומה ונכונות להשקיע. ועל כן האדם המרזה משול בעיני לאותו מטפס הרים שממש , לעיתים עד זוב דם, נאחז בזיזי הסלע אחרת יתרסק.. נחוש, חושק שיניים, מזיע, מותש אבל לרגע לא מפסיק את התהליך הקשה שלקח על עצמו- להגיע אל פיסגת ההר. זה לא פשוט לטפס הרים. לפחות לא לי. זה קשה לי עד מאוד. מחר אני נישקל אחרי שהשבוע קראתם איך במהירות על העליתי יותר מקילו. מאז, אתמול וגם היום אני עובד קשה על תשלומי הקנס והריבית .. מה שעולה בקלות ובמהירות לא בהכרח עף באותה קלות או מהירות, לא אצלי ...אז נכון שכשיש לי נפילה קשה ואני יודע שהשמנה וודאית לצידה אז כיף לי לשמוע ממכם, שזה ירד מהר כי זה עלה מהר, אבל זהו שלא. אנחנו צריכים להמשיך להגיד את זה בפורום, אבל המציאות היא שקשה עד מאוד הירידה , כל גרם שאנחנו מעיפים של שומן הוא תוצר של עבודה קשה מאוד: שליטה ואיפוק, ארגון וסדר, ספורט ותנועתיות , חשיבה אחרת, שינוי סידרי התנהלות ועוד ועוד..
מבחינתי זה אחד המשפטים השקריים ביותר ששמעתי שהם גם חיוביים ומעוררים לעשייה אנושית.
ולמרות הקושי ולמרות שמה שעולה מהר לא בהכרח יורד מהר- אני לא מוותר לרגע על המשך העבודה הקשה הזו. מוטב לי בעבודה קשה, בחומר ולבנים, לחצוב בסלע ולטפס הרים ולראות את החירות על הפיסגה שלי שבוא תבוא, כמו השמש ממזרח היא תבוא, מאשר לגמור את חיי בתסכול עטוף בים שומן הרסני. אני בוחר לעבוד קשה השנה הזו . קשה אבל משתלם
ושלא תפסיקו , בבקשה , לנחם אותי במשפט " מה שעולה מהר יורד מהר" אפילו ש...
להתראות.
edited by מטפס הרים on 11/21/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
|
|