|
על מנת להשתמש בפורום, יש להיות מזוהים במערכת. שם: כינוי, כפי שנרשמת באתר. כנ"ל באשר לסיסמה. מי שלא רשום לאתר, להירשם בדף הבית- בקוביה הוורודה
20/11/2012 23:14
מטפס הרים
Posts: 1533
|
הי חיוך יקרה. כתמיד דברייך מרתקים. יחד עם זאת אני חייב לומר לך שלי, במישור הכי פרטי שלי, אסור לחלוטין לנהוג על פי העקרון של לקבל באהבה אכילה פחמימתית בלתי מבוקרת כי זה כעת מנחם או מרגיע או מסייע. זה לא!! זה שקר שאני משקר את עצמי!!!אתמול בערב נהגתי כך, אכילה בלתי מבוקרת היה שמי החדש. פחמימות נחותות נכנסו לגופי בלי בקרה.. והתוצאה הבוקר היתה נוראית , השמנתי בקילו ומאה. ביום אחד!!! היום עצרתי, בקושי עצום, ברגעים אלו ממש אני חורק שיניים לא ליפול, ואני מייחל שמחר אראה שינוי כלשהו... ואולי לא. אולי יעניש אותי הגוף על מעללי כנגדו..מה שברור זה שאם הייתי ממשיך באכילה בלתי מבוקרת הייתי עולה עוד ועוד.. ולכן, ברמה האישית
שלי, בשבריריות
שאני מצוי בה בין הצטיינות להתחזרות, בעובדה שאני ממש תלוי בין שמיים וארץ,אני לחלוטין לא יכול לקבל את הרעיון שאכילה בלתי מבוקרת היא כשרה עבורי. לי, אישית, היא דבר הרה אסון. ממש. ולא בכזו קלות מורידים את
ההשמנה.. זו עבורי עבודה כל כך קשה בשבילי...חציבה בסלע עם ידיים חשופות זה מה שזה. אני מאמין, לא מיישם, לדאבוני העצום, אך מאמין שהמוטו צריך להיות אכילה מבוקרת תמיד!!!! אחרת רע ומר תהיה אחריתי.. להתראות.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
20/11/2012 22:45
אייריס
Posts: 3744
|
אכן נס באמת. מקווה מאוד שיימשך הנס ושיהיו ימים שקטים ורגועים. מסכימה עם התובנות ושמרי על עצמך והמשפחה היקרה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
20/11/2012 11:30
רייצל
Posts: 339
|
ימים לא קלים עוברים על כולנו,
מקווה ומייחלת שזה יגמר כמה שיותר מהר
אין ספק שיש לנו ניסים ושמירה מהקדוש ברוך הוא
שיהיה המשך יום נפלא
רייצ'ל
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
20/11/2012 10:05
חיוך מהלב
Posts: 1125
|
דני היקרה חברים וחברות יקרים. הניסים קורים לנו כל יום ואולי מישהו לא שם לב? האם יתכן שנפלו 16 רקטות בבת אחת ולא קרה אסון ממשי? האם למישהו יש ספק כי השם שומר עלינו והנס מתרחש שוב ושוב? כשהטלפון צלצל בשעה 6.30 הבוקר והודיע בננו הבכור ששוב קראו לו בצו 8, זה לבטח עורר כל מיני זכרונות קשים ביותר מכל מיני מלחמות למניהן, ולצערי היינו משופעים בכאלה מידי כמה שנים. אמנם אני יודעת שהוא לא קרבי, אבל למה? האם דוקא הוא המטופל ב-3 קטנטנים ואישה מאד גיבורה ורגועה שהיא בכלל בריטית? למרות שהיא כאן איתנו כבר כ-8 שנים??? כך ששני בני כרגע בצבא. שמענו גם ד"ש מהצעיר. להגיד שלא אכלתי יותר בימים האחרונים? לא איני מתכחשת לעובדה אבל יודעת לחזור למוטב די מהר.
התובנות שיש לי כרגע הן. יש זמנים שצריך גם ל"הקשיב לגוף" ואם מתח פנימי מביא הרגשה שקצת רוגע יבוא עם עוד פחמימות לא נורא הרי זה לא לתמיד ולא הדרדרות. אני יכולה בהנף יד לחזור להיות מאד מאד שקולה וחדה בעניין מה שאני מכניסה לפה. גם אם יש מחיר כמובן לאכילה לא מבוקרת אקבל אותה באהבה. כי אני אוהבת את עצמי ומעריכה את עצמי. בשלב זה אנו מגוייסים טוטלית לעזור לכלתי עם 3 הקטנים בכל מיני שעות של היממה... הרי היא לא יכולה לרוץ עם תאומות קטנות ותינוק בידיים לבד למחסה נכון? אבל נראה לי שכל הסיוט הזה יסתיים בקרוב באיזו דרך פלאית שאין לדעת כיצד תגיע. נראה לי שמגיע סופסופ לכולנו "לשבת איש תחת גפנו ותחת תאנתו" ובמיוחד כשהשיר של הגששים מתנגן לי בראש. אף אחד לא קם?. יש שם קטע על התקווה. שיהיה כאן שקט, אם לא ארבעים שנה אז לפחות 40 יום??? לא- הכוונה אצלי היא שזה יהיה יותר קרוב ל-40 שנה כדי שהדור הבא יוכל לחיות בשלום. אבל, זו כנראה רק איזו אשליה, אם כי מתוקה מדבש בעיני. בקיצור ... שיהיה לכולנו יום נפלא עם שמים כחולים עם אכילה מבוקרת לפחות ועם המון שמחה בלב כי הכל יהיה בסדר בסופו של הדבר ובורא עולם לא יעזבנו. זו אמונתי וברכות לכולנו
--
hs
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
|
|