|
על מנת להשתמש בפורום, יש להיות מזוהים במערכת. שם: כינוי, כפי שנרשמת באתר. כנ"ל באשר לסיסמה. מי שלא רשום לאתר, להירשם בדף הבית- בקוביה הוורודה
20/11/2012 08:59
מטפס הרים
Posts: 1533
|
מרגש לקרוא את תגובות כולכן. תודה.. זה מזכיר לי קטע מצחיק מהילדות. ועד היום כשאנחנו ניפגשים בני המחזור לעיתים מאוד רחוקות , אנחנו צוחקים.. היינו ילדים וזה היה מזמן... כיתה ג במושב בשפלה, ועל הקיר תמונה והאיכר חורש בה את האדמה.... ובצפון אש בוערת, קטיושות בלי הפסקה... והמורה , אתי, סיפרה לנו וביקשה שניכתוב מכתבים לילדי הצפון ונשלח עם חבילות.. והמורה ביקשה ממי שרוצה שיקריא את המכתב לפני הכיתה. וגלי בת כיתתנו, ילדה יפה ומובילה, ( שם בדוי, בסוף יתברר שהיא חברה בפורום חחח...) ששמעה על הקטיושה הקריאה לנו את המכתב שכתבה לחברה בגליל הבוער... וכך ניפתח מיכתבה שניצרב כקטע עד אצל כולנו: ״לקטיושה שלום. אני גלי ממושב איקס ואני מאחלת לך שקט ושלווה ושתזכי לשלום בגליל״...גלי היפה והמתוקה שרובנו הבנים היינו מאוהבים בה חליפות פשוט חשבה שקטיושה היא ילדה גלילית... תאמינו לי, אנחנו לפעמים ניפגשים, כמעט ארבעים שנה אחרי.. ושואלים מה שלום קטיושה... סתם קטע שעלה לי באסוסיאציה... והלוואי ולא נידרש יותר לשלוח חבילות ומכתבים לחיילים ואזרחים בחזית. ואני מאמין שזה לא חלום אלא מציאות שחייבים לעצב במו ידינו. להתראות.
edited by מטפס הרים on 11/20/2012
edited by מטפס הרים on 11/20/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
20/11/2012 07:02
dany
Posts: 19819
|
מטפס יקר,
אני גם כולי בהתרגשות.
אביך ז"ל היה כנראה בגיל של אבי שיחיה עד 120 אמן
רק שאותי הביאו לעולם בגיל של ילדים...... אמא בת 18 אבא בן 20 כך שלי כבר היו זכרונות ממלחמת סיני ב-1956... אבא הביא לי צמיד כסף ערבי יפה שמצא שם בשדות הקרב.
כמובן סיפורים על העליה לירושלים ובאב אל וואד......ב-48
אבי היה מנהל בתעשיה הצבאית כך שהביאו את הצוללת הראשונה לחיפה זכיתי לביקור בה בתוכה..... כמובן שבכלל לא הבנתי את גודל המעמד.......
לדאבוני בתוקף תפקידו הביאו בשנות ה-80 איזה נפל של פגז שנשאר מ-67 לבדיקה ורק הוא היה מסוגל לבדוק אותו והנפל היה עדיין עם תחמושת בתוכו ותוך כדי בדיקה הנפל התפוצץ לו בפנים....... לא אלאה אתכם בסיפור, תודה לאל הוא חי לאחר שהייה ארוכה בבית לווינשטיין, כמובן שלעולם לא חזר להיות כפי שהיה אבל תודה לאל הוא עדיין איתנו.
וההתרגשות הנוספת היא שאתה מספר על מלחמת ששת הימים שהם כבר היו לי מכתבים מבעלי, שהיה כבר חברי במשך שנתיים, אנחנו ביחד כבר קרוב לחמישים שנה...... מגיל 15......חחחחח
ובאמת אני צריכה לפשפש ולחפש כי המכתבים האלו צריכים להיות באיזה מקום.........הוא היה בטנקים הפורצים בסיני לכיוון התעלה, בפיקודו של גורודיש, ומי שמכיר את הספר חשופים בצריח אז הוא מופיע שם. וסיפורי המלחמה של בעלי הם ארוכים ארוכים מהמלחמה על המים בצפון עוד לפני ששת הימים ועד לשנות השמונים .....תמיד היה ראשון בקרב. והיום אוכלים את התוצאות
אין ספק שבמדינה שלנו זכרונות מלחמה הם החזקים ביותר. עלינו להחזיק מעמד כי זוהי ארצנו ואין לנו אחרת כבת ונכדה לניצולי שואה זה ברור ומובן מאליו.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/11/2012 14:24
נחושה
Posts: 6982
|
מטפס יקר,
בתור ילדה שלחתי חבילות לחיילינו ובאמת שהשקעתי בתכולה ובתוכן
ילדותי עברה עם גרבי חיילות ומגבות צהליות שאבי ז"ל רכש בנקודות הקבע והיו לו המון נקודות והמון שנים
ובשבת ראינו מובילים של טנקים, ג'יפים ורכבים צבאיים, ואת מרכז תובלה שנסענו בקירבתו והסברנו לבנינו הצעיר את ההבדל בין מצב חירום ומצב שיגרה
וכשנולד בני הבכור בניתוח קיסרי, כשאמרו לי מזל טוב פניתי לבעלי והמשפט הראשון שיצא היה לא איזה קסם אלא, יש לנו חייל (אמיתי)
ואני בטוחה שבקרוב גם ילדיי יתבקשו לשלוח חבילות לחיילנו
ועד היום כשאני רואה חייל או קצינה בא לי לחבק אותם ולתמוך בהם
ואתה קורא את זכרונותיו של אביך
ומייחל לגיוס ושירות מוצלח ובטוח לבנך
וככה השרשרת נמשכת....ועדיין לא פרץ השלום
כל שנותר לנו לאחל לכולנו: שיצאו בשלום ושיחזרו בשלום ושישמרו על עצמם ושנשלח להם כוחות ואנרגיות חיוביות מהעורף
ושנעשה משהו קטן וחשוב עבור מישהו אי שם, מכל הלב ובחינם♥
edited by נחושה on 11/19/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/11/2012 14:14
אייריס
Posts: 3744
|
מצמרר ומרגש. שיהיו בריאים כולםםםםם ויחזרו הבייתה בשלום. התקופות משתנות השנים עברו ודור בדורו עושה את אותה משימה חשובה ויקרה ההגנה על העם שלנו. מחבקת בחום את כולם
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/11/2012 17:42
adish
Posts: 342
|
התרגשתי לקרוא את הפוסט שלך...
כמה מרגש!
זה כל כך נכון
לא יכולתי להבין כמה נכון זה עד שאני התגייסתי והסבר לי שאבא שלי כמילואימניק דודי כחייל סדיר וגם אני בסדיר ״זכינו״ לבקר בלבנון.
דברים לא משתנים
ההסטוריה חוזרת רק עם טיפה יותר טכנולוגיה.
שישמרו על מעצמם האחיינים שלך,זה הדבר הכי חשוב.
ושהספר יוצא , בבקשה תגיד . אני מש אוהבת לקרוא ספרי ביוגרפיה ומכתבים....
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/11/2012 13:50
1103
Posts: 5022
|
מטפס הרים כתב:
1103 כתב: מטפס יקר
קראתי בהתרגשות את הפוסט שהעלת כאן מהפן האישי, אך כל כך ממחיש את הזיכרונות מאותן תקופות של המלחמות ההן.
הפחד החרדה והמתח ליקירינו שיצאו למלחמה.על המכתבים והחבילות ששלחנו לחיילים, על התקופה שהמידע הגיע רק מהרדיו כיוון שלא היתה לנו אז טלויזיה. היום אנו מקבלים את כל המידע בזמן אמת. תמיד התפללנו שבדור הבא לא תהיה עוד מלחמה ושילדינו ונכדינו יגדלו לשלום, ןשקט ישרור על פני הארץ.
אני מתפללת שלילדינו החיילים הצעירים לא יעונה כל רע וכולם ישובו לביתם שלמים ובריאים.
נילי אני איתך באותה תפילה נילי. ולגבי המידע , אני מניח שזה עדיף ממצבים שאין בהם טלויזיה ורדיו והמוח מנחש ניחושים... אבל יש לעיתים אובר דיווחים, מעין קשקשת מוחלטת בכל הערוצים , לפעמים טוחנים את אותה תמונה ואותו משפט מאלף זויות שונות, ויש גם כתבים שמרשים לעצמם לקחת צד ולהביע עמדה ממש כאילו היו מקבלי החלטות ...כן להיכנס , לא להיכנס, לפעמים גם מתלהמים, פועלים כאילו היו בעלי עמדה ודעה ולזה אני אישית מאוד לא מתחבר... אז יש רגעים שאני דווקא מעדיף את השקט על פני הצפת המידע.. להתראות. edited by מטפס הרים on 11/18/2012
היי מטפס
כמוך כמוני טחינת המוח מוגזמת בכל המובנים יש דברים שהשתיקה יפה להם.
נילי
--
וסרהולץ
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/11/2012 13:26
מטפס הרים
Posts: 1533
|
1103 כתב:
מטפס יקר
קראתי בהתרגשות את הפוסט שהעלת כאן מהפן האישי, אך כל כך ממחיש את הזיכרונות מאותן תקופות של המלחמות ההן.
הפחד החרדה והמתח ליקירינו שיצאו למלחמה.על המכתבים והחבילות ששלחנו לחיילים, על התקופה שהמידע הגיע רק מהרדיו כיוון שלא היתה לנו אז טלויזיה. היום אנו מקבלים את כל המידע בזמן אמת. תמיד התפללנו שבדור הבא לא תהיה עוד מלחמה ושילדינו ונכדינו יגדלו לשלום, ןשקט ישרור על פני הארץ.
אני מתפללת שלילדינו החיילים הצעירים לא יעונה כל רע וכולם ישובו לביתם שלמים ובריאים.
נילי
אני איתך באותה תפילה נילי. ולגבי המידע , אני מניח שזה עדיף ממצבים שאין בהם טלויזיה ורדיו והמוח מנחש ניחושים... אבל יש לעיתים אובר דיווחים, מעין קשקשת מוחלטת בכל הערוצים , לפעמים טוחנים את אותה תמונה ואותו משפט מאלף זויות שונות, ויש גם כתבים שמרשים לעצמם לקחת צד ולהביע עמדה ממש כאילו היו מקבלי החלטות ...כן להיכנס , לא להיכנס, לפעמים גם מתלהמים, פועלים כאילו היו בעלי עמדה ודעה ולזה אני אישית מאוד לא מתחבר... אז יש רגעים שאני דווקא מעדיף את השקט על פני הצפת המידע.. להתראות.
edited by מטפס הרים on 11/18/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
17/11/2012 15:48
1103
Posts: 5022
|
מטפס יקר
קראתי בהתרגשות את הפוסט שהעלת כאן מהפן האישי, אך כל כך ממחיש את הזיכרונות מאותן תקופות של המלחמות ההן.
הפחד החרדה והמתח ליקירינו שיצאו למלחמה.על המכתבים והחבילות ששלחנו לחיילים, על התקופה שהמידע הגיע רק מהרדיו כיוון שלא היתה לנו אז טלויזיה. היום אנו מקבלים את כל המידע בזמן אמת. תמיד התפללנו שבדור הבא לא תהיה עוד מלחמה ושילדינו ונכדינו יגדלו לשלום, ןשקט ישרור על פני הארץ.
אני מתפללת שלילדינו החיילים הצעירים לא יעונה כל רע וכולם ישובו לביתם שלמים ובריאים.
נילי
--
וסרהולץ
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
17/11/2012 14:11
מטפס הרים
Posts: 1533
|
סיפרתי לכם פורום יקר על ספר שאני מארגן לזכרו של אבי ז״ל. אבי , שלחם בכל מלחמות ישראל, ובמלחמת העצמאות היה בן 18, ניצול שואה יתום מאב ואם, כתב מהחזיתות השונות מכתבים מרתקים, מרגשים.. לא היו ניידים, לא היו אסמאסים ומיילים, היתה עט ובלוק מכתבים.. וגלויות ברוח התקופה עם סיסמאות ״האוייב מאזין היזהר בלשונך״... והוא כתב לי מחזית סיני בששת הימים ואני בן שנתיים והוא כותב לי שהוא מתגעגע והוא מחכה לרגע לעשות לי סלטה באויר.. והוא כתב לאחי הגדול ממני בעשור שיום יבוא וגם הוא יגן על אדמת ארץ ישראל גבור כמו אבא, והוא כתב לאחותי הגדולה ממני שהוא מתגעגע לשירים ולריקודים שלה ( ובדיוק אני שומע , כהד רחוק אך כל כך קרוב אלי,את ביתי רוקדת בחדרה לקול מנגינה ממוחשבת כלשהי של איזה פסטיגל,,ואני נידהם ממעגלי הזמן...) והוא כותב לאמא שלי שהוא סידר לה מקום לכמה ימים באיזה קיבוץ מסויים אם המצב בעיר הגדולה יהיה קשה מידי לה , לאחי ולי התינוק, עד שישוב הביתה מהקרבות... ומיכתב, בכתב ילדותי ומתעגל, של אחותי ואחי לאבא: מתגעגעים לאבא הגיבור, שוב אלינו מהר ובשלום... ויש גם את האופוריה של ששת הימים: גלויה שבה הוא כותב: משה רבנו הוציא אותנו ממצריים ומשה דיין הכניס אותנו בחזרה למצריים... ימים אחרים היו אלו ועדיין אני נידהם כמה, בסופו של דבר, הכל אותו דבר...אותו נהר חיים ובו מיים , טיפות טיפות המשתלבות לסיפור חיינו במדינת העם היהודי. בדיוק לפני חמש דקות דיברתי עם בן אחי והוא בדרכו אתם יודעים לאן.. והוא לוחם מהשורה הראשונה.. ובקול לאה ולח של דוד, אבא, גבר , שכבר שירת שנים ארוכות וסיים את שירותו, אמרתי לו את המילים האלה שאין שני להם ואין ישראלי מהן: שמור על עצמך... ושוב אלינו בשלום... רק שתשוב בריא ושלם.. והוא, הצעיר, מחייך ומרגיע: יהיה בסדר, אבל אני שומע את הרעד בקולו והוא מזכיר לי נשכחות , תחושות של ערב יציאה לפעילויות מבצעיות רחוקות... וכבר התקשרתי לאחותי ששני בניה בצבא ואחד משתחרר עוד שבוע.. והיא עמוסת התרגשות... ואני מתבונן במכתבים ההם של אבא , מצהיבים קצת, ויש בהם גם נופך שממש מתאים לנו , לענייננו בפורום.אני קורא איך הוא מספר לאמא שלי שהוא נמצא עם דוד שלי( אחיה של אמא) בסיני.. ושדוד שלי לא מפסיק לאכול, שהוא הולך משמין מיום ליום ואוכל כמו חזיר..... אבא שלי לא היה שמנמוד, חתיך ורזה עד לשנותיו האחרונות והקשות בהן חל שינוי.. ודוד שלי שיחיה כבר איש מבוגר במחצית השבעים, תמיד היה שמנמוד.. ואני לפתע רואה איך אבא שלי, שאוכל לא היה בשבילו אישיו ,פשוט לא הבין, כנראה, את נפשו של הדוד השמנמוד שהתנחם אי שם בימי המערכה במידבר בקופסאות לוף וכאלו... הטלפון מצלצל, זה גיסי.. תיכף אדבר איתו.. גיוס מילואים רציני מתנהל ..ובעוד חודש יש לי בן חייל.. ואני נושא תפילה שקטה שלא קול לה אך היא עמוקה- עומק אינסופי יש לה- שיחזרו בשלום הביתה. שלא יהיו קרבות שאפשר לוותר עליהם. שהשכל הישר וההגיון הבריא ינחו את מי שמנהל את העסק. שיחזרו בשלום, כל הבנים וכל הבנות. בשלום. בשלום. בשלום.ה-
edited by מטפס הרים on 11/17/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
|
|