17/11/2012 11:47
הסמויה
Posts: 2467
|
מיכלי בהצלחה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
17/11/2012 10:58
adish
Posts: 342
|
ממוש קורה!!!!
העיקר שהבנת את זה
תאספי את עצמך ויאללה!
שוב להתחיל לשמור!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
17/11/2012 09:24
מיכל שרון
Posts: 1318
|
או בשם פחות בומבסטי.. הבוקר שאחרי..
מכירים את הביטוי "walk of shame"? ככה הרגשתי אתמול כשהתגלגלתי לי למיטה בחצות פלוס פלוס..
אני יודעת שבתחילת חודש שביעי הבטן שלי אמורה להיות גדולה ובולטת.. טיפטיפונת כבר שוקלת יותר מקילו שלם.. ועדיין אני יודעת את האמת.. מסתכלת במראה בלי לשקר לעצמי ויודעת בדיוק איפה זה בטן הריונית ומה ממנה נובע מעודפי שומן..
ולמה כל ההקדמה הזאת? כי אתמול ממש עברתי כל גבול.. מהבוקר הייתי שקועה בפחמימות.. זה התחיל עם ארוחת בוקר נפלאה במקום בלב המדהים ברעננה.. המשיך במנת פסטה נדיבה בצהריים המאוחרים..
אמנם בערב (21:00 ככה) התעשתתי והסתפקתי בפלפל גדול עם גבינה בלבד אבל עמוק לתוך הלילה עשיתי את הלא נעשה.. הלכתי וקניתי גלידה.. כן קופסה שלמה שהשם שלי היה רשום עליה וחיסלתי אותה מול הטלוויזיה!!! (כן כן.. זה הזמן להנדת ראש וצקצוקי לשון קולניים)
עכשיו אני יכולה לשקר ולתת לכולכם להוציא אותי בזול ולהפיל את זה על החשקי הריון שלי.. זה נכון שההריון הזה רק מחרפן אותי על פחמימות מתחילתו.. אבל זה לא היה זה..
בניגוד לתחילת השבוע.. זה לא היה קשור לגוף.. זה היה לגמרי ריגשי..
גיתי שלי טס ביום שני ללונדון לשבוע (סיום התואר ושניה לפני הלידה וסגירת חלון ההזדמנויות.. פירגנתי לו כרטיס וחבר ומשחקי כדורגל בליגה האנגלית).. האמת די חיכינו כבר לנסיעה הזאת..
אחרי תקופה לא קלה שעברה על שנינו עם הרגל שלו (אנחנו הולכים לניתוח אבל דוחים זאת לאחרי הלידה מאילוצי שיקום ממושך) והרבה מתח בבית ציפינו שנינו להתאווררות הזאת אחד מהשניה.. עם כל האהבה.. קצת ספייס לפעמים זה בדיוק מה שהיא הכי צריכה..
רק מה? בינתיים העניינים בגזרה התחילו פה להתחמם וכאילו ההורמונים שלי לא עובדים מספיק שעות נוספות.. מחשבות על טילים ואזעקות כשאני לבד בבית עם תומר התחילו לחלחל ולחרפן אותי..
אז אפילו הפוסט של מירי אתמול לא עזר.. כלום לא עזר.. רק הרגשתי את הלחץ והפחד משתוללים לי בבטן, את החרדה מחלחלת, תסריטי בלהות רצים לי בדמיון ובטיפשותי הרבה חשבתי שקופסת גלידה תעזור..
ולא סתם גלידה.. פונטש-בננה.. (שהיה מאוד קשה למצוא דעו לכם) הטעם האהוב עלי בתור ילדה שאבא שלי תמיד היה מביא לי.. אם זה לא ריגשי אז מה כן?!
בקיצור הלכתי לישון בתחושה מחורבנת... שבוע של שליטה והשתדלות נהרס בלילה אחד של סטרס מיותר וטיפשי מול משדרי הבלהות חסרי הטעם בכל הערוצים.. ולמה מיותר? כי אפילו הפלסטינאים לא חושבים שפתח תקווה שווה טיל.. באמת.. לבזבז על עיר כזאת טיל (;
אז קמתי הבוקר בתחושת חרטה נוראית וכצעד מנע ראשון החלטתי לבטל הזמנה לצהריים אצל הדודה (שם כידוע מתקפת השומן והדיאטה בעיצומה וזה כמעט בלתי אפשרי לי לשמור על שליטה ואיפוק) ולהישאר בבית ולנסות לחזור למסגרת.. נכון זה פחות כיף לוותר על הבילוי המשפחתי אבל עוד פחות כיף מזה זה לעלות עוד קילו ועוד אחד..
עוד פחות כיף מזה זה להרגיש שאני במדרון ואני כדור השלג שהולך וגודל..
והכי פחות כיף זה להרגיש שכבר אין לי אוויר מרוב שאני מפוצצת..
אז בנימה זו של השלמה קצת מובסת.. מאחלת לכולנו שבת רגועה ושלווה ושקטה בכל החזיתות ובכל המובנים..
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|