14/11/2012 12:44
נחושה
Posts: 6982
|
מטפס הרים כתב:
אחד הדברים היפים לטעמי בפורום הוא שיש לכל אחד מאיתנו סוג של טון אישי שמתבטא בפוסטים, ברעיונות... בגישה... בחשיבה... בכתיבה ובלב הפתוח אל האחר...הפורום הוא במת אינטליגנציה רגשית וכללית מדהימה. צריך לשמור על הפורום שלנו .תודה לכולכם.
edited by מטפס הרים on 11/14/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/11/2012 12:24
מטפס הרים
Posts: 1533
|
אחד הדברים היפים לטעמי בפורום הוא שיש לכל אחד מאיתנו סוג של טון אישי שמתבטא בפוסטים, ברעיונות... בגישה... בחשיבה... בכתיבה ובלב הפתוח אל האחר...הפורום הוא במת אינטליגנציה רגשית וכללית מדהימה. צריך לשמור על הפורום שלנו .תודה לכולכם.
edited by מטפס הרים on 11/14/2012
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/11/2012 09:50
נחושה
Posts: 6982
|
לפחות בשבילי, השיתוף במחשבות על הכתב, מעבר להיותו שופר לקולכם, זה מאוד מחזק ומאיר תובנות ומעניק פרופורציה לסערה הפנימית, שמחה או עצב.
מודה לאלוהים על כשרון זה, רק שאני צריכה להשתמש בו יותר והפורום זה הבסיס שממנו אני מקווה לפרוץ גבולות (אינשאללה) בעתיד.
הכתיבה כאן בהחלט מחליפה את "יומני היקר שלום" וממליצה לכל מי שיכול לשתף בכמה משפטים כי זה בהחלט משחרר...והיותנו כאן עדיפה על היותנו בקרבת אוכל שלא לצורך.
ומעבר לכול, יש כאן אסופת אנשים מדהימים ואיכותיים שמספיק התגובה הקצרה שלהם והתומכת לעודד את הכותבים והמשתפים לפתוח פוסט חדש....
edited by נחושה on 11/14/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/11/2012 05:53
dany
Posts: 19819
|
אוהבת את הפוסטים הארוכים שכמה וכמה חברים כותבים כאן............. ממש ממש נהנית ומחכה להם אפילו שלפעמים הם מאד מאד כואבים ומתייסרים....... סליחה לי כייף...........
אני לא היפר אקטיבית כמו אפי אבל לא יוצא לי אפילו אם אני נורא רוצה לכתוב כאלו ארוכים, יותר מידי מעשית!!!!!!!!!!!! צריכה מיד את הפואנטה.
אז המשיכו לכתוב כך, אני מאמינה שזה עושה טוב לכולנו, כי אתם כותבים שם בעצם את מה שכולנו חשים וחושבים.
תודה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/11/2012 21:03
נחושה
Posts: 6982
|
מטפס הרים כתב:
יופי של ניתוח וגם המסקנה כה נכונה בעיני. הזחל הרעב. פילונים קטנים.. אני מנצל את האתנחתה המוסיקלית להנות מתובנותייך. להתראות
שלא תיתפס חס וחלילה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/11/2012 21:01
מטפס הרים
Posts: 1533
|
יופי של ניתוח וגם המסקנה כה נכונה בעיני. הזחל הרעב. פילונים קטנים.. אני מנצל את האתנחתה המוסיקלית להנות מתובנותייך. להתראות
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/11/2012 21:00
נחושה
Posts: 6982
|
EFF כתב:
חברים...שתהיו לי בריאים עם הפוסטים הארוכים..מאיפוא הסבלנות???? בכל מקרה אהבתי את התובנות שלך ומזדהה עם כל מילה..רק שאני טיפוס מאוד היפר אקטיבי (מאובחן מלפני הרבה שנים...) ולשבת לכתוב פוסט ארוך לא יוצא....
יקירתי,
ככל שהפוסטים מתארכים, מיכלי פחות מנשנשת מתה על הפוסטים שלה
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/11/2012 20:35
EFF
Posts: 6409
|
חברים...שתהיו לי בריאים עם הפוסטים הארוכים..מאיפוא הסבלנות???? בכל מקרה אהבתי את התובנות שלך ומזדהה עם כל מילה..רק שאני טיפוס מאוד היפר אקטיבי (מאובחן מלפני הרבה שנים...) ולשבת לכתוב פוסט ארוך לא יוצא....
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/11/2012 16:14
נחושה
Posts: 6982
|
מיכלי יקרה, אכן פוסט מכונן ונכון ויש לי דוגמא אישית:
הבנתי אף אני באיזשהוא שלב שהתפוחדנונהקוואקר לא מתאים לי כעת כי אני מחפשת משהו חם בבוקר
תקופה ארוכה הייתי על לחם מלא בטוסטר ועליו קוטג או גבינה לבנה וירקות, נעלם בצ'יק ולא נודע כי בא אל קירבו יחד עם נס...
כבר יומיים שלושה אני פותחת את הבוקר עם 2 כפות שטוחות לא בהריון של קוואקר+כמה גרגירי מלח ומים רותחים עד לכיסוי...נותנת לזה להתגבש דקה ומקסימום מוסיפה מעט מים
בלי חלב בלי כלום וליד כוס תה צמחים או מים עם לימון או נענע ומתענגת על כל ביס חמים ושותה את התה לאט ולא בשני שלוקים כמו את הנס שבדר"כ מתקרר לי מהר.
אין לי חשק למתוק/רעב/פחות קפה וחלב ומשאיר לי את הדנונה והתפוח למעין מוזלי קליל ליד הקפה של חמש או בנפרד במהלך היום.
כנ"ל מסיימת כבר ערב שני את ארוחת הערב עם סלט ירקות וגבינה ובסוף קערית קטנה מרק ירקות בלי פחממות ויותר מאוחר תה צמחים נהדר במקום קפה.
זה העניין של הגמישות....במסגרת הבלי פחממות מחמש...אפשר לגוון ולאכול טעים.
נ.ב כדי להשקיט את הרעב "תנפחי את האוכל"- חופן כרוב, חופן פטריות, טבעות בצל, נבטי חמניה, סירות קישואים, טבעות פלפל בצבעים....וכמובן חופן פטרוזיליה או חופן בצל ירוק קצוץ או מצע עלי חסה רעננים,...מאוד עוזר כי המנה גדולה יותר לעין.
בהצלחה יקירתי, סומכת עלייך וברכות עם כניסתך לשליש השלישי והאחרון
edited by נחושה on 11/13/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/11/2012 14:04
miribelkin
Administrator
Posts: 3755
|
מיכל יקרה וחכמה, הכל נכון.....
ללמוד להקשיב לגוף, זו התורה כולה.....
רק שזה לא תמיד קל.
ובמסגרת, ובמודעות קל יותר....
אני חושבת שההרצאה השבוע מסכמת יפה את הדברים.
נותר רק לתרגל....ולהביא תוצאות....אוהבת אותך מירי
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/11/2012 13:15
מיכל שרון
Posts: 1318
|
מכירים את הימים האלה שהכל הולך לכם נפלא בדיאטה?
הסתפקתם ב-3 ארוחות, הצורך לנשנש היה מכם והלאה, ספרתם קלוריות רק לפחמימות ועוד היה לכם "עודף" בסוף היום?
אכלתם מגוון וטעים והקשבתם לרעב ולשובע שלכם, נמנעתם בהצלחה ובקלילות מהמתוק והרגשתם על גג העולם?
ואז יש את הימים האלה שמהבוקר אתם רק רעבים.. לא ברור אם זה רעב פיזי או נפשי או ריגשי אבל הרעב מכרסם בכם מבפנים, מכירים?
ימים שבהם לא משנה כמה תנסו לשמור ולספור תמצאו את עצמכם בפינת הקפה המשרדית מנשנשים וופלים דוחים ומכים על חטא שניה אחרי שהוא נבלע עמוק פנימה וצלצול הקלוריות הריקות נשמע בקיבה?
ימים שכלום לא טעים באמת ואתם בחיפוש בלתי פוסק אחרי הטעימות הנעלמה הזאת?
ימים שאתם מרגישים פשוט פילונים קטנים וחסרי תקנה?
אז ככה עברו היומיים האחרונים שלי.. יום ראשון היה יום נפלא, בלי להתכוון ובלי להשתדל יותר מדי הוא פשוט יצא מין יום כזה מושלם לדיאטה.. כל כך מושלם שהוא העלים לי לגמרי את חרדת השקילה אחרי סופ"ש קצת פרוע (היינו בקיבוץ ועוד יצאנו במוצ"ש).
קמתי לבוקר שני בתחושה שהנה.. זה הולך להיות עוד יום נפלא למופת של רישום והשווצה בטבלה למירי (מי שרשם אי פעם והראה למירי בשבוע העוקב יודע על מה אני מדברת..), הקופסאות לעבודה היו מוכנות, 2 ארוחות ארוזות ועוד תפוח לשעת מצוקה..
תוך שעה מהרגע שהגעתי למשרד התחיל הכרסום הרעב הזה.. ממש כאילו הייתי הזחל הרעב מהספר של תומר..
שום דבר לא הרגיע אותי, לא עזרו המים ששתיתי בלי הפסקה, לא המסטיקים החריפים, לא ההתמקדות בעבודה.. רק רציתי לבלוס!
למזלי הצלחתי להרגיע את השדון הרשע הראשי שהפציר בי לרדת לקיוסק למטה ולחפש צרות.. ועדיין.. במשרד יש הרבה אויבים גם ככה.. ובלי להרגיש חיסלתי את כל האוכל שהבאתי ועוד קצת בייגלה וופלים מצופים ודוחים..
התחושה הרעה נמשכה גם בערב בבית.. אכלתי רק לשם האכילה.. לא מתוך רעב או הנאה או חשק אמיתי.. רק לבלוע משהו שכבר ירגיע את החשק הארור הזה שמכרסם בי מהבוקר..
ואז בלילה אתמול ישבתי עם עצמי והחלטתי לא לוותר לעצמי על חשבון נפש מסוג אחר..
החלטתי לעשות ניתוח מדוקדק של השוני בין היומיים האלה שהיו ממש כשמיים וארץ...
הנטייה הטבעית שלי היתה להפיל את האכילה על הרגש.. ביום ראשון הייתי בבית ובסידורים ולא במשרד, לעומת שני שמהרגע שהגעתי לעבודה כבר פינטזתי על הרגע שאני יוצאת ממנה..
אבל איכשהו למרות שהיתה לי עוד שיחה קשה עם הבוס, למרות שהבנות פה ממש לא מסבירות פנים והכל מרגיש די צולע.. הרגשתי שזה לא זה.. שלפנות לתשובה הזאת יהיה הפתרון הקל.
המשכתי לדקדק ולדקדק ופתאום זה היכה בי..
כנראה שהגוף שלי שנכנס עכשיו לשליש האחרון של ההריון מנסה לרמוז לי משהו..
הוא צריך ממני דברים אחרים.. כנראה שמה שהשביע אותי עד עכשיו (למשל המוזלי בוקר המפורסם של מירי), כיום רק פותח לי את הלוע מהבוקר..
ההבנה וההכרה הזאת היתה מדהימה..
כמה התרגלתי תמיד להאשים את הריגשי, להלקות את עצמי על כך שאני מתנחמת תמיד באכילה.. ולא שמתי לב שכמו שמירי מזכירה לנו מדי פעם - גם לגוף יש תקופות..
תקופות שהוא צריך שנתאים את עצמנו לצרכים שלו.. תקופות שהטעמים שלנו משתנים, שההשפעה של מאכלים מסויימים עלינו שוככת או גוברת..
שתחושות הרעב והשובע שלנו הן מאוד דינמיות.. רק הייתי צריכה להקשיב לגוף שלי..
אז היום הכנתי הכל כרגיל עם שינויים קלים לפי מה שנראה לי שהגוף שלי מנסה להגיד לי.. וראו זה פלא.. במקום המוזלי הבוקר אכלתי פריכיות אורז ובלי שום בעיה החזקתי כל הבוקר שבעה ומרוצה.. עוד כוס תה לואיזה והגעתי לצהריים בקלילות.. פשוט לא יאומן כי יסופר!
אז מה המסקנה שלי חברים יקרים? להקשיב לעצמנו ולא תמיד למהר לשפוט את עצמנו לכף חובה... לפעמים אנחנו רק צריכים שים קצת יותר לב לעצמנו.. ולא תמיד בפן הריגשי נפשי..
שיהיה לכולנו המשך יום נפלא ומוצלח ובשליטה (:
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|