|
על מנת להשתמש בפורום, יש להיות מזוהים במערכת. שם: כינוי, כפי שנרשמת באתר. כנ"ל באשר לסיסמה. מי שלא רשום לאתר, להירשם בדף הבית- בקוביה הוורודה
09/11/2012 21:10
1103
Posts: 5022
|
אני מסכימה עם דני ומתחדשת.כל החטיפים מזיקים לבריאות .אין צורך להחזיק מלאים של הרעל הזה בבית.
אפשר לתת לילדים חטיף יומי אחד בלבד.
שבת שלום
נילי
--
וסרהולץ
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/11/2012 20:52
מתחדשת
Posts: 57
|
שח מקסימה
כמה כנות בפוסט שלך.
אצלי במשך שנה שמרתי דיאטה ולא הזיז לי שום ממתק עד שפתאום,ללא התראה,יום אחד פשוט החלו לי כל שבוע יום של בולמוס או שניים,מתסכל מאוד,פתאום כל דבר בביית נראה לי מפתה:פתי בר,וופלים,במבה,סוגי גרנולות שונים,ריבת תות,בקיצור כמעט הכל.הבנתי שאם הדברים האלה נשארים בביית אז לא רק שלא אמשיך לרדת אלא גם אעלה את כל מה שירדתי עם ריבית,שלא לדבר על תחושת הכבדות והתסכול וכמה לא בריאה לגוף הזלילה הזו.כל המאכלים האלו הם באמת אויבים,הענין הוא שהם לא בריאים גם לרזים,ולילדים הרבה פעמים גורמים לאי שקט ולעוד מיליון תופעות,הוצאתי את כל הדברים האלה מהביית לאט לאט לא בבת אחת,פעם ביום הילדים מקבלים חטיף יומי בדרך כלל מתוק ןנהנים ממנו מאוד והדבר הטוב שקרה זה שהם התרגלו לאכול ממש אוכל כי הם לא מלאים בכל החטיפים האלה אלא חוץ מהממתק היומי גם מקבלים חטיף אבל רק מדי פעם.במקום זה אחרי הצהריים הם אוכלים פירות טריים ויבשים,חמוציות ללא סוכר,מעט שקדים וממש אוהבים את זה.אפילו בעלי החליט לפני כחודש שהוא רוצה להוריד כמה ק"ג וגם הוא נהנה מכל השינויים,להיפך,ברגע שאני קונה אפילו לילדים משהו שבסוף אני זללתי ממנו סתם ככה,הוא אומר לי בעצמו:אל תיקני את זה שלא יקלקל לך,והוא באמת לא היה ככה בכלל אלא היה מאוד אנטי ואמר את כל השטויות שאף אחד לא צריך לסבול בגלל הדיאטה שלי ושזה הכל עינין של כח רצון וכל השטויות האלו.זה רווח נקי של בריאות לכל המשפחה,פשוט ככה.מה שכן זה דורש הרבה יותר הערכות לפני כל יציאה מהביית,הרבה יותר השקעה בבישול ובחיתוך ובקנייה של הפירות והירקות,וכל הדגנים המלאים.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/11/2012 19:17
מטפס הרים
Posts: 1533
|
שלום לכולם , מספרים שאצלכם גשם ברמות, וכאן כאמור סתם קר. אני מבקש להסתכל על הדיון הזה, שלדעתי הוא חשוב ומלמד, מזוית קצת שונה. אני מחלק את זה לפן בריאותי ולפן דיאטתי. פן בריאותי כוונתי לכך שיש מזונות שהם בפירוש מוגדרים, מוכח מדעית ואמפירית, כממיתים ,כמזרזי מחלות וככאלו שאם אוכלים אותם אז נהנים מ"טעים" אבל בעצם כמו שכתבה דני פשוט אוכלים במודע רעל. סתם לדוגמה בקטגוריה הזו נימצא את הבורקסים או המלאווחים. ואני חושב שכאדם חפץ חיים, לא קשור בכלל לחיים כרזה או שמן, פשוט לנשום חמצן מעל פני האדמה, כאדם כזה אני לא צריך להרשות לעצמי לאכול את המזונות הממיתים האלה ועל אחת כמה וכמה כאשר יש לי אחריות של הורה, הרי עלי לנסות בכל מאודי למנוע את הרעלתם של ילדי. ואני מתכוון למצבים שאני מכיר ויודע, על משפחות מקסימות בהם הבורקסים נישפכים כמיים, ומרגרינה ( שהוצאה מחוץ לחוק נידמה לי בארצות סקנדינביה)היא מוצר שמצוי על השולחן, סתם כדוגמה. הפן השני הוא הפן הדיאטתי, יש הרבה מאוד מזונות שגם הם ניכנסים לקטגוריה של אוייבים להרזיה, חד משמעית, הם אולי לא ממש נחותים וממיתים והורסים את הגוף אבל הם גורמים לאכילה מוגברת, תכלס הם משמינים. ומאוד. כאן נמצא למשל רוטב מוכן בטעם בולונז לפסטה, הילדים שלי אוהבים מאוד- אז לא אתן להם רק כי אני מסוגל בעצמי לשאוב לקרבי סיר מקרוני עם הרוטב הזה? או שניצלים של מאמא עוף- הילדים לפעמים רוצים את זה בייחוד את הטבעות עוף, ואני, אתם כבר יודעים שאצלי גורמה לא עושה את זה, תנו לי טבעות עוף עם קטשופ.. וחיוך גדול יהיה על שפתי.. ומה עם קטשופ שהוא ממש משמין אבל יאמי? שלא לדבר על צ'יפס... אז לא אתן לילדי צ'יפס כי אני זללני? אני סבור שכל המזונות בקטגוריה הראשונה, כלומר אלו שאני רואה אותם לא בראית הרזיה אלא בראיית חיים - לא צריכים להיכנס אלינו הביתה ואם גם אז ממש אחת ל.. כל המשפחה לא תאכל בורקסים וכל המשפחה לא תורעל. אבל את הקטגוריה השניה והיא כוללת גם חטיפים כמו נגיד במבה ( ואל תגידו לי שזה חטיף בריא, הוא הרי משמין בטרוף אז איך הוא בריא?) או ביסלי, או אפרופו , או שוש ( אפוי או צלוי? איזה בדיחה שיווקית דבילית , סתם משמין נקודה סוף פסוק.) ואת המזונות האחרים שהילדים אוהבים- לא צריך להציף את הבית בהם אבל לא צריך להימנע מהם ועלי, בתור אחד שקיבל החלטה לעשות דיאטה, לעשות מאמץ עליון כדי לא ליפול עליהם ובגללם. דוגמה נוספת שאני מכיר: החלטה שלא יהיה אורז לבן אלא רק אורז מלא. החלטה מאוד נכונה במישור הבריאותי. אורז מלא הרבה יותר בריא זה ככל הנראה המצב. אבל לרוב האנשים אני מניח לפחות לילדי ולי (ואצלנו אוהבים אורז... גנים של חלק מהמשפחה מנהרות בבל) אורז מלא פשוט לא טעים .. אז לא נאכל אורז לבן? נימנע? לי זה לא נראה הגיוני.
אתם מכירים את הילדים שבבית לא נותנים להם לעולם שוקולד והעוגיות מוחבאות גבוה בצנצנת על ארון מיטבח שכוח אל?? אתם יודעים מה הם עושים כשהם באים למסיבת יומולדת או לבית חברים? אני ראיתי את זה... אז לסיכום : אם אני עושה דיאטה אז אני מחליט החלטה חשובה מאוד לגבי עצמי אבל אני לא חושב שיש לי מנדט להחליט לאחרים להתנזר ואני לא הצנזור של תזונתם אלא רק הצנזור של תזונתי. וזה אומר שאני חושב שבבית שלי יכולים להיות מאכלים שמסכנים דיאטה ואני חייב להתמודד עם זה כמו ילד גדול. פשוט חייב להתמודד עם זה כאבן דרך בתהליך ההרזיה שלקחתי על עצמי. מצד שני אני סבור שבבית שלי ובשום בית, לא נכון ולא כדאי שיהיו מאכלים שלא רק מסכנים דיאטה אלא בעצם מסכנים חיים. להתראות.
edited by מטפס הרים on 11/9/2012
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/11/2012 16:01
dany
Posts: 19819
|
שח יקרה
אם הכל היה כל כך ברור מובן חד וחלק תאמיני לי לא היינו כאן כלל וכלל.
אז מירי אומרת כן חד וחלק אויבים לא מכניסים הביתה גם אם יש לך ילדים קטנים, גם אם יש לך בעל רזה , גם אם רק את שמנמודה ורק "בגללך" לא יכנסו הדברים הללו הביתה!!!!!!!!!!!
ואני יודעת שמירי כך מנהלת את חייה בכל אופן כך היא מספרת לנו בכדי לתת לנו השראה לנהוג כך גם אנו.
אז אני שייכת כבר לקבוצה של אלו שאין להם ילדים קטנים, יש לה בעל חולה סכרת ועוד בישין מריעין, בני שהתגרש לפני שנה חי איתנו וכך גם הנכדה ,ביתו, באה לבקר כל שבועיים שישבת.
כמובן שאני מארחת את הבנות שלי ואת ילדיהם, ומה אומר לך שח יקרה הבית שלי מלא כל טוב ארץ מצריים. למה? כי אני לא מסוגלת פסיכולוגית שלא יהיה בבית .............
כי ככה אני מובנית ולא יכולה לשנות את התבנית הארורה הזאת. ובאמת בעלי יכול לטעום כזית, הבן שעובד משמרות וכמעט לא נמצא בבית יכול גם לעלות לקחת לו משהו וללכת לעניניו, ומי יושבת וטוחנת כאילו אין מחר? מואה!!!!!!!!!!!
ובכל זאת שאני עוברת בין המדפים בסופר לא יכולה לומר לעצמי, זהו נגמר לא קונה יותר, !!!!!!!!!!!!!
זה פשוט חזק ממני!!!!!!!!!
ואני אומרת לך דווקא בגלל שאת צעירה, בגלל שיש לך ילדים קטנים, זה הזמן לעשות את השינוי הדרמטי, גם להם לשנות הרגלים ושהם לא יכניסו לפה את כל הרעלים הללו.
ואני יודעת שאמהות כאן בפורום מספרות שהן קונות חטיף ליום לילד וכך הן יודעות שלא יגעו בחטיף כי יש רק אחד.
ואת יודעת מה אפילו אם הייתי מחליטה שאני לא קונה יותר דווקא בעלי הסכרתי היה מתחיל בטרוניות ותלונות שהוא רוצה משהו ליד הקפה ואין...........
אז לומר לך את האמת ממש אין לי תשובה קונקרטית ואחת, מצד אחד צריך להמשיך לחיות וללמוד לחיות לצד הפיתויים שהרי הם תמיד יהיו שם וצריך לדעת להתמודד איתם.
ומצד שני לעיתים קרובות יותר מידי קרובות, לא עומדים בפני הפיתוי ואצלנו אין אחד ונגמר כמו אצל הרזים האמיתיים, אצלנו אם התחלנו אז יאללה נגמור את כל הקופסה, כמו שמירי סיפרה על קופסאות הקורנפלקס....... וזו חוויה שעברתי בשבועות האחרונים, קונה קורנפלקס בשביל הבן והנכדה, הם אוכלים קערית ואני אוכלת את הקופסה, אז לשבת הזאת שהיא באה קניתי את האסופה של קלוגס בקופסאות הקטנות. הן סגורות ולא אפתח אותן.
בנוגע להתנהלות בית בריא אצלי זה שנים כך המודעות שלי היא אדירה, ירקות חיים ומבושלים, מזון ללא שמן, בישול אם שמן אז במידה .הכל הכל לפי הספר, אבל מה זה עוזר אם מתלבשים על שטויות העיקר שאכלתי דיאטה בצהריים ובערב חיסלתי כמה פרוסות לחם עם.............................טוב לא צריכה לספר לך את יודעת לבד.
כפי מזמינים שתיה ממותקת עם ממתיק מלאכותי עם איזו עוגה עשירה.............. הפרדוקס בהתגלמותו.
את כותבת על יציאה ועל הכתבה לחברים מה להזמין, מעניין שאני יוצאת עם חברים או משפחה למסעדה שם אין לי כל בעייה כאילו כל מה ששמים על השולחן לא נוגע לי רק המנה שלי שתמיד תהייה משהו הולם ונכון. אך שאני נכנסת למצב של לא אכפת לי............. הקינוחים חבל"ז.
כך שזה בעצם באמת הכל בראש שלנו , אך לא תמיד יש הכוחות להילחם ולהתמודד, כל כך נוח להיות חלש............
ושלושים קילוגרמים לא נערמים בלילה אחד, כפי שלדאבוני הם לא יורדים בלילה אחד, אך אנחנו מרמים את עצמנו, הייתי כבר במשקל היעד כמה וכמה פעמים בחיים לאחר ירידות גדולות של 35 קילו ויותר. ונשבעתי שיותר לא אעלה, נשבעתי!!!!!!!!!!!!!
ואז קילו ועוד קילו ובהתחלה אפילו לא מרגישים אפילו לא רואים, אפילו הבגדים עדיין מתאימים ונוחים. ואז חמישה ששה ק"ג נוספים, מה הבעיה אני יורדת אותם רק אם אני מחליטה........ והופ זה עשרה, ןכך הלאה והלאה, ובכל פעם קשה יותר לרדת, גם פיזית וגם נפשית, ועכשיו אני צריכה לרדת בין 10-15 קילו כבר שנתיים משחקת על זה ומה???????????? כלום יורדת שלושה-חמישה ועולה אותם. אז מתנחמת שלא יותר מכך שלא מגיעה שוב ל-20-30 אבל אם מאמץ קטן גם לשם אפשר להגיע........
שח יקרה
מקווה שתאמצי לך את הטיפים הנפלאים שמירי מעניקה כאן, את באמת צעירה בכדי לעשות את השינוי הזה פוראוור.
שבת שלום יקירה והמון המון הצלחה.
ויודעת שהשבת הזאת תעבור בהצלחה.
נשיבוקים
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/11/2012 11:48
אשירה
Posts: 4292
|
שח יקרה,
אם הייתי כותבת את כל מה שהפוסט שלך מעורר אצלי הייתי יכולה לכתוב ספר או לפחות פרק בספר. את נוגעת בחוויות של כל אדם שמנמוד ובעיקר כל אמא שמנמודה.
ילדי כבר בגרו ואם בגילם הצעיר היו לי כל התובנות שיש לי היום הייתי אולי נותנת לעצמי ובעיקר להם מתנה של אמא בריאה יותר שמחה יותר ומרוצה מעצמה ומאיכות חייה וללא ספק זה היה משפיע גם על איכות חייהם וחיי כל המשפחה.
אני יוצאת מהנחה שאף פעם אנחנו לא יכולים להשיג הכל וכל החלטה או בעצם כל בחירה שלנו היא תוצאה של מאזן רווח והפסד וגם יכולת אישית ונפשית של כל אחד מאיתנו.
אז כדי לקצר ולא להיגרר לדברים יותר מידי עמוקים ואישיים עצתי לך, שח יקרה, שלמרות שבדיאטה של מירי "כביכול" מותר הכל, על כל אחד מאיתנו לזהות את ה"סדין האדום" הפרטי שלו ופשוט למחוק ולהעלים אותו מהשטח או אם הוא בכל זאת בשטח להימנע מהביס הראשון כי זה מה שיכול לעשות את כל ההבדל.
בהצלחה רבה ויופי שהעלית נושא זה לדיון, אני קיצרת רוח לקרוא תגובות נוספות,
--
אשירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/11/2012 10:15
שח
Posts: 169
|
חברות יקרות (ומטפס מקסים) 
קודם כל תודה רבה על העידוד והתמיכה, באמת אין על כוחו של הפורום הנהדר הזה, עובדה שהרשיתי לעצמי להתפרק כאן אתמול....
אני רוצה לפתוח לדיון את הנושא שרבים מכם כאן הדגישו בפני כאישיו בעייתי - "בלי אויבים בבית", אשמח לפתח על זה דיון מעמיק, בלי הצהרות ואימרות כנף.. 
בגאווה אני אומרת שהבית שלי מתנהל בריא, אפילו מאוד, אין ארוחה אצלנו בלי ירקות בכל צלחת, חתוכים בגדול/מבושלים/מוקפצים סתם ככה או סלט אבל תמיד יש,
סוגים שונים של לחם בריאות או קל, הבישול שלי (אותו למדתי אצל אימי היקרה), הוא נטול שמן כמעט לחלוטין, אין אצלי טיגונים ומאפי בצקים והכל טובע בשמן
(כמו שיש בהרבה בתים מזרחיים, אוכל טעים אבל ספוג בשמן עד גועל), אצלנו אין כזה דבר! אוכל טעים ומשובח בבישול הכי בריא ואיכותי שיש, אבל יש לי בבית גם ופלים,
עוגות, חטיפים, שוקולדים, מיצים מוגזים וכו'...
אם אני יוצאת לבית קפה עם חברים, אני דורשת מכולם להזמין רק סוגי סלטים כדי שלא אתגרה או אתפתה מהרביולי/חומוס/צ'יפס וואט אבר?
אם אני לוקחת את הילדים לסרט אני לא קונה להם פופקורן כדי שלא אנשנש איתם גם דלי של תירס מטוגן?
אם אני מארחת חברים אני מגישה להם פריכיות אורז ובקבוק מים במקום פיצוחים, שתייה, מתוקים וכו'?
אז התשובה לכל אלו היא לא - לפחות מבחינתי, לא ברור וחד משמעי, כמו שכתב לי מטפס הרים - ואני מסכימה עימו לחלוטין, הדיאטה היא שלי, בעיית ההשמנה היא שלי
ואני אדם מבוגר ואחראי לעצמי, אני הבאתי את עצמי עד הלום ואני אחלץ את עצמי משם ואני לא רואה כל צורך או הצדקה להפיל על בני ביתי את התיק הכבד שלי...
חלכן כאן מבוגרות ממני בעשור ולרובכן יש ילדים כבר גדולים אז אולי זה רחוק מכן או ששכחתן, ונראה לכן קל לא לקנות הבייתה ביסלי/במבה/עוגיות ושות'...
אבל לי יש שני ילדודס קטנטנים בבית ואני לא רואה סיבה למה הם צריכים להיענש על בעיית בריאות של אמא שלהם? תחשבו רגע, אם הייתה לי חלילה וחס סכרת אז כל הבית היה
הופך להיות על סוכרזית/דיאטים למינהם ומתוק הייתה מילה גסה? דווקא במחקרים רבים הוכח כי עדיף לחשוף את הילדים להכל מכל ולא ליצור אצלם חסכים, כך שהם מגיעים
לבית של חברה או מסיבת יומולדת ומתנפלים על כל שולחן הממתקים כי אין להם בבית או לא מרשים להם, לילדים שלי יש מבחר גדול, הכל מהכל, גם חטיפים וגם חטיפי בריאות,
גם פיצה וגם סלט, גם בורקס וגם קינואה, טועמים, נהנים וגם אומרים הרבה פעמים די או לא בא לנו כי זה לא חסר להם, מצטרפים לאכול איתי הרבה פעמים בערב סלט ירקות עם
טונה וביצה במקום קורנפלקס אהוב שלהם עם חלב נניח, הם חשופים להכל, מבינים מה בריא ומה פחות, הבחירה (כמעט לגמרי) בידיהם עם יד מכוונת שלי....
אם כבר מירי בלקין, בתפיסתי, זה אומר ההתמודדות עם החיים האמיתיים ובגלל זה קשה לי! איך הגענו עד הלום? איך התעוררתי בוקר אחד עם 30 קילו יותר?
בעצמכן אמרתן - לא אברהמסון ולא אף אחד אחר משנה חשיבה ודרך חיים כמו מירי, אז השיטה הזו, שיש בה המון יתרונות והכל כמו ספר פתוח ואין סודות, יש טיפים וחלוקי
אבן בדרך לאושר, זו היא השיטה, היא היא הקושי הכי גדול שלי, כי אין כמעט אסור, הכל מותר (כמעט) במינון הנכון, בהפעלת שיקול דעת ובחירה מושכלת, להגיד לשמנדמוד
מותר לך אבל מעט, עדיף להגיד לו אסור עם 10 סימני קריאה ונקודה שחורה גדולה הרי לא מדובר על 4-5 קילו ואז כל הבית שלי יהיה גדוש רק פריכיות אורז, ממש לא...
זה אומר התמודדות יומיומית עם כל הקשיים שבדרך, ומתוקים/מלוחים/בצקים בבית, בעיניי, הם חלק משגרת חיינו ותהליך ההרזייה שעומד לפניי הוא ארוך.... 30 קילו!....
מיכל יקרה, כמו שכתבת לי, אני צריכה למצוא בתוך תוכי, בנבכי נישמתי את הכוחות לסלוח לעצמי בשגרת היומיום, להתעורר מהר ולא לתת לעצמי ליפול עמוקקק, להבין שבדיאטה
אין שחור ולבן - הכי קשה לי! הרגשתי כאילו את קוראת את מחשבותיי... כשרשמת "אני מציעה לשקול מחדש את ההסתכלות הביקורתית שלך על עצמך.. גם אני טיפוס של "שחור או לבן"
אבל יקירתי.. יש גם הרבה אפורים ותני לי לגלות לך סוד כמוס - תהליך ההרזייה שלנו.. כולו אפור!!! אז צאי מהסרט ומהרצון לשלמות.. כי אין כאן כזאת...חריגה קטנה בפחמימות של הצהריים,
החטיף היומי של 100 קלוריות (שמירי כן מרשה בתפריט שלה) זה בגדר הסביר.. להתחיל לספר לעצמך סיפורים שבגלל זה היום כבר אבוד ולהתאבד על מה שנשאר ממנו זה ממש מיותר!"
ובדיוק ככה אני מרגישה - מתאבדת על מה שנשאר מיתרת היום אחרי כמה זיופים ענקיים (בעיניי) שאת הגדרת פה כמינוריים... את צודקת, הכל איך בוחרים להסתכל על הדברים...
אזזזזזזזזזזזזזז, זה הפוסט המהורהר והמשתפך שלי, אשמח מאוד לשמוע את דעותיכן/חוויותיכן בעיניין הלא מוסכם ולא קל הזה 
יום שישי היום, סופשבוע בפתח, בכדי שהוא יעבור בשליטה ובכייף מבלי לזייף - הולכת לבשל עכשיו, בכייף ועם הרבה מצברוח (רובו בזכות מילות העידוד הטובות שלכם)
המון בהצלחה לכולנו בשבת המלכה, שתהיה שבת שלום ובשליטה מלאה - אמן!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
|
|