09/11/2012 21:04
מתחדשת
Posts: 57
|
הי שח יקרה
עכשו ראיתי גם את הפוסט הזה שכתבת,אני בטוחה במיליון אחוז שברגע שלא יהיו בביית כל הפיתויים האלה שכשמתחשק נורא לאכול והם נמצאים הסיכוי לאכול אותם מאוד מאוד גדול,אז את תצליח ובגדול אחרי שבוע שתצליח לשמור ככה זה ייתן לך מוטיבציה אדירה.
שיהיה לך בהצלחה,בטוחה שתצליחי....
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/11/2012 10:20
שח
Posts: 169
|
תודה רבה רבה לכולכם  אין ספק שאתם הכתובת להתפרקויות 
שמח וטוב עשה לי בלב לקרוא את תגובותיכם, כייף לקבל יחס חם ומחבק, מילות עידוד וגם נו,נו,נו כשצריך...
חשבתי רבות והיה לי הרבה מה להגיב לכל אחד ואחת מכם, אז החלטתי בסוף לפתוח פוסט נפרד, בעקבות ובהמשך לפוסט הזה,
הגיגים אחרי אתמול והרבה סימני שאלה, אשמח אם תקראו ותגיבו... 
התעוררתי לבוקר חדש וטוב יותר מיום אתמול, אספתי כוחות ועכשיו הולכת לבשל...
שבת קסומה יקירותיי (ויקירי מטפס הרים) 
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
08/11/2012 23:50
מטפס הרים
Posts: 1533
|
1103 כתב:
מטפס יקר ברוך שובך לארצינו ולפורום הנפלא חסרת לנו מאוד ערב טוב נילי 
אהלן נילי
תודה. אתם חסרתם לי הרבה יותר. אני עוד לא בארץ... רק בשבת.. שמעתי שאתם כבר עם מתכונים למרקים וחורף ישראלי בפתח.. כאן פשוט קר. לא גשום אלא סתם קררררר... ואפורררר... להתראות.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
08/11/2012 22:13
EFF
Posts: 6409
|
שח.....♥♥ כולנו תחמנים, שקרנים רמאים בכל מה שקשור לאוכל..אין מה לעשות - אלא להלחם, לכבוש את היצר ולנסות להתגבר.
נכון - תהליך כיבוש היצר, תהליך הויתורים שאנחנו עושים הוא לא מהיר - אבל בסופו של יום -יסודי... למעשה, בחיינו כמעט שום דבר לא קורה כהרף עין - כמעט כל ארוע בחיים הוא תהליך של צעד אחר צעד.. אנחנו תמיד עם הפנים קדימה..לא חוזרים לאחרו
האמיני בעצמך, האמיני בכוחותייך ואיספי את עצמך ...לאף אחד מאיתנו לא קל - ואנחנו אצל המדריכה הנפלאה ביותר והטובה ביותר - אנחנו סומכים עליה לגמרי !!!
אם אין מירי לנו - מי לנו???? מירי בשטח - אין מתח....
בהצלחה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
08/11/2012 20:55
1103
Posts: 5022
|
מטפס יקר
ברוך שובך לארצינו ולפורום הנפלא
חסרת לנו מאוד
ערב טוב
נילי
--
וסרהולץ
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
08/11/2012 20:22
מטפס הרים
Posts: 1533
|
אהלן שח.
קראתי בעיון רב את הפוסט שלך ושל יתר החברים בעקבותיו. ואני אומר: אל תהיי מבואסת. זה נשמע פשוט להגיד את זה נכון? אבל אני מתכוון לזה. גם אני עובר שבוע מאוד מורכב, לא רק שיש לי אווייבים מסביבי, הם ממש עושים עלי מצור! אנחנו בני אדם ואנחנו בני אדם שמאוד אוהבים לאכול, חלקנו מתוק, חלקנו מלוח, חלקנו הכל.. ולכן אנחנו בסירה אחת, סירה של תהליך ארוך, מתמשך, נחוש- של התקדמות. אני לא רוצה לדבר על אברהמסון ואחרים, אני כל כך מנוסה, אין שיקוי ואין דיקור ואין ואין ואין שלא ניסיתי ... והכל חזר, בגדול, גדול מאוד. השומן חכם יותר משאנחנו חושבים. יש לו זכרון ויש לו כוחות כנגדנו. זו לא מלחמה של זבנג וגמרנו, זה תהליך. חצי קילו ועוד חצי קילו ועוד חצי קילו ועוד חצי קילו.. והליכה ועוד הליכה ועוד הליכה... אני בטוח שברגע שאת תראי את החמישיה שישייה הראשונה של ההרזיה השמיים ייראו לך בהירים יותר מאשר כעת. אני מבין אותך מאוד. את לא מוותרת, עצם זה שאת הולכת וצועדת שווה המון!! כל הכבוד לך על זה. אז יש לך ימים קשים ויש דישדוש, ויש אי הצלחה- לא נורא, זה לא נורא. זה טבעי ואת תתגברי ותעלי על מסלול מסויים. וגם אז יהיו נפילות ושוב זה לא יהיה נורא. לגבי אוייבים בבית וכל זה. כאן אני יודע שאגיד משהו לא פופולרי ולא מקובל- לי יש בעיה עם הקטע של לצנזר את בני ביתי מדברים שהם רוצים ואוהבים כי אני בדיאטה. אני מבין את המשמעות של לא להכניס אוייבים ואני יודע שזה נכון אבל אני חושב שבני ביתי לא ממש צריכים לשנות את חייהם בגללי ועלי פשוט להיות חזק יותר. אבל זה נושא מאוד מרכזי וחשוב ומהותי ואני מציע שלא ניכנס אליו לעומקו כי גם אני לא ממש סגור עליו.. בכל מקרה שח יקרה, את לא מוותרת. ויתור פירושו ניצחון חוסר הבריאות על הבריאות, ואין לך סיבה לוותר כי את יכולה. את החלטית וביצועיסטית, את מתוכננת ומאורגנת , כך נראה לי מהיכרותנו עד כה בפורום. לאט, אל תמהרי. בואי, תתפסי לך הר ותטפסי עליו איתי, זה טיפוס הרים, אין מה לעשות... טיפוס הרים עם כל המשמעות- עד לפיסגה. זה מצוק ומחליקים לעיתים ונאחזים בכל זיז, בכל מידרג בסלע, ומתקדמים... מתקדמים.. מתקדמים.
edited by מטפס הרים on 11/8/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
08/11/2012 18:33
נחושה
Posts: 6982
|
מיכל שרון כתב:
תאמיני יקירתי.. את יותר גדולה וחזקה וגיבורה מכל הצרות המעצבנות האלה שניחתות עליך בזמן האחרון.. שום דבר לא שווה עוגה.. זוכרת שגם כשקשה הכי טעים זה קילו פחות?! אוהבת!!!! תחזיקי מעמד.. נתראה בראשון? נחושה כתב: שח יקרה,
אני לא מאמינה שאני במצב לעודד מישהי כרגע ובכל זאת:
כדי לצאת ממעגל המתוק אסור להיכנס אליו, וכדי להיות נחושים וחזקים צריך שלא יהיו אוייבים בבית!!!
נתראה בראשון
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
08/11/2012 15:17
מיכל שרון
Posts: 1318
|
תאמיני יקירתי.. את יותר גדולה וחזקה וגיבורה מכל הצרות המעצבנות האלה שניחתות עליך בזמן האחרון..
שום דבר לא שווה עוגה.. זוכרת שגם כשקשה הכי טעים זה קילו פחות?!
אוהבת!!!! תחזיקי מעמד.. נתראה בראשון?
נחושה כתב:
שח יקרה,
אני לא מאמינה שאני במצב לעודד מישהי כרגע ובכל זאת:
כדי לצאת ממעגל המתוק אסור להיכנס אליו, וכדי להיות נחושים וחזקים צריך שלא יהיו אוייבים בבית!!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
08/11/2012 15:16
מיכל שרון
Posts: 1318
|
שח אני חייבת להסכים עם טל.. שכבר הספיקה לכתוב כל מה שרציתי אני..
למה יש לך אויבים בבית?!
למה אם עובר עליך שבוע קשה את מחליטה להעמיד א עצמך בסיטואציה שבה יש לך את האפשרות לפזול למשהו בכלל?
למרות הכל.. כל הכבוד על ההליכות וההתמדה בהן.. ממש לא מובן מאליו...
וחשוב שתזכרי - חריגה קטנה בפחמימות של הצהריים, החטיף היומי של 100 קלוריות (שמירי כן מרשה בתפריט שלה) זה בגדר הסביר.. להתחיל לספר לעצמך סיפורים שבגלל זה היום כבר אבוד ולהתאבד על מה שנשאר ממנו זה ממש מיותר!
אני מציעה לשקול מחדש את ההסתכלות הביקורתית שלך על עצמך.. גם אני טיפוס של "שחור או לבן" אבל יקירתי.. יש גם הרבה אפורים ותני לי לגלות לך סוד כמוס - תהליך ההרזייה שלנו.. כולו אפור!!! אז צאי מהסרט ומהרצון לשלמות.. כי אין כאן כזאת...
ולגבי אברהמסון - תחשבי שוב אם זאת אמירה רצינית שבאה ממישהי שכבר הפנימה את ההבדל בין תהליך ההרזזיה אצל מירי לכל שאר הדברים שיש שם בחוץ..
שיעבור לך המשך יום קל ונעים.. מחזיקה לך אצבעות..
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
08/11/2012 14:32
tal_f
Posts: 900
|
לנשום עמוק... פחות לחץ
אני מציעה שלשבועיים (אצלי הם הפכו להיות לנצח..) את לא מכניסה לבית כל דבר שגורם לך הידרדר.
למה את אוכלת צנימים ? למה יש לך עוגה /עוגיות/ שוקולד בבית?
דבר ראשון להוציא הכל.
תסבירי לבעלך ולילדים שהם צריכים לעזור לך ולתת לך חזרה על כל מה שאת עושה למענם.
אני את שני ילדי חינכתי שהם קונים חטיף אחד ביום. הם הולכים וקונים להם אחד ובדיוק את מה שרוצים וזהו...
ברגע שהגוף לא יקבל את המנה שלו הוא אחרי מספר ימים יפסיק לבקש... הקושי הוא להתמיד כמה שיותר לא להתחיל בראשון.
אני אומרת מנסיון זה אפשרי..
ומה זה הרעיון של לעזוב ולחזור אחר כן.
אין לכך הגיון.
אם יחד עם התמיכה קשה לך אז לבד? בלי חיזוקים? בלי מסגרת?
מה ,יגיע גמד קטן או יקרה נס?
את זוהי שתעשה את השינוי ואני בטוחה שלאט לאט את תצליחי
תבקשי עזרה , תתקשרי למירי , תיישמי את כל הפטנטים... אל תוותרי
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
08/11/2012 14:17
נחושה
Posts: 6982
|
שח יקרה,
אני לא מאמינה שאני במצב לעודד מישהי כרגע ובכל זאת:
כדי לצאת ממעגל המתוק אסור להיכנס אליו, וכדי להיות נחושים וחזקים צריך שלא יהיו אוייבים בבית!!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
08/11/2012 14:01
שח
Posts: 169
|
אזהרה!!!!!!! פוסט דכאוני משהו 
כבר כמה ימים באפ-דאון בדיאטה הזו.... משום מה לא מצליחה לסיים יום אחד כמו שצריך...
כל לילה הולכת לישון רק אחרי שהבטחתי לעצמי מחר טוב יותר, בלי זיופים, בלי נישנושים כי מגיע לי להיות רזה יותר, מגיע לי להיות מאושרת וגאה
בשקילה אחרי הורדה יפה ויש לי כבר כמה בגדים שאני זוממת עליהם ב 2 מידות פחות ואני כבר מחכה בקוצר רוח ונמנעת מלצאת עם חברות לשופינג כי עדיין אין לי במה להתחדש.....
והנה מפציע הבוקר ואיתו מגיעה האופטימיות והוא מתחיל נפלא, עם כוס קפה ושני צנימים עם גבינה וירקות ו בשעה 11 תפוח ואז....... אז מגיעה שעת הצהריים ומשם הכל מתחרבש
לאט ובטוח, אבל מתחרבש, רק ביס מהסיר שהכנתי לילדים או הפרזה בכמות של הפחמימה המותרת ומשם זה כבר גולש ואני לא מצליחה להבין למה לעזא%^ל אני לא עוצרת את עצמי.....
משכיבה את הילדים לשנ"צ ויושבת עם כוס תה צמחים ומרגישה שחייבת משהו מתוק אחרי ארוח"צ וגם לוקחת...
וכועסת על עצמי ואז השעה חמש מגיעה, וכבר זייפתי בנישנושים בצהריים אז... טוב היום הזה כבר מת מבחינתיף מרשה לעצמי לזייף עוד קצת, מכינה לי קפה עם צנים וריבה,
לילדים שלי תה ועוגיות/עוגה ושוב פעם נישנושים, מיני זיופים ונפילות קטנות (אבל קטלניות!) ואז מגיע הערב, אני כבר במצב כעוס על עצמי כמה שעות טובות ועדיין....
המחשבה שששוב היום התחיל מצויין ונגמר בכי רע, מטריפה אותי! לפחות על הליכה אני לא מוותרת, יוצאת עם אמא קבוע כל יום משבע עד שמונה (לא יודעת אם זה הספורט/כושר
עצמו או הצורך החזק לצאת מהבית ולהתנתק מהילדים ומהבית לשעה, לפחות, של שקט... ) וכשחוזרת מחכה לי סלט עם טונה וביצה קשה שבעלי היקר דואג להכין לי, אבל אז אחרי הסלט
רק קוביית שוקולד קטנה או חטיף אנרגיה או פרי או מעדן או משהווווווו מתוק ובקיצור, שוב מסתיים לו היום בחשבון נפש שלי בלילה במיטה עם עצמי, עושה סקירה בראש של מעללי היום
וכמויות הזיופים ומבטיחה לעצמי שוב מחר טוב יותר, חדש ונפלא...
לא מצליחה לצאת מהמעגל הזה... (אולי אני בכלל צריכה אברהמסון להיגמל מהצורך הנוראי הזה בפחמימות ומתוקים לתקופה ואחרי זה לחזור למירי...? )
אני טיפוס מאוד ביקורתי וקודם כל כלפי עצמי, מחמירה עם עצמי תמיד והכי שאפשר, ואני יושבת ומנסה לנתח למה קורה מה שקורה... הרי אני אישה חזקה, מאוד דעתנית ועצמאית מגיל
צעיר מאוד, בכל תחום אחר בחיים שלי, כשאני מקבלת את ההחלטה אני כמו עם רטיות של סוס בעיניים ואף אחד לא יכול לי, פשוט דוהרת קדימה וישר ולא סוטה ימינה או שמאלה עד
שסימנתי וי על המטרה, אז למה עם האוכל זה לא ככה? איך זה שזה מצליח לנצח אותי?! 
אולי כי יש לי יותר מדי זמן לעצמי...? עכשיו שאני בבית לבד חצי יום, הילדים במסגרות, ומעולם לא ישבתי בבית כל כך הרבה זמן.... אולי משיעמום? תסכול? אובר מחשבות? עייפות?
חובות והתחייבויות שמדירות שינה מעיניי? נראה לי שכל התשובות נכונות...
(  קוראת את הפוסט לפני שליחתו ולא מצליחה להאמין שהעלתיתי על הכתב את כל מה שעובר לי בראש ובגוף....)
מבואסת....... 
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|