23/10/2012 19:22
tal_f
Posts: 900
|
נשימה עמוקה. הכל זמני בחיים. גם תקופה זו תעבור.
עשי דברים קטנים לשמח את הלב.
שיתוף וקבלת רעיונות...
בהצלחה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
23/10/2012 09:02
קרנושה
Posts: 3420
|
אני שולחת לך חיבוק ענקקקקקקקקקקק והמון נשיקות חמות♥את אלופה וכל זה יעבור...התוצאה שווה את הכל אהובתי♥
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
23/10/2012 07:44
dany
Posts: 19819
|
אכן זו גדולתו של הפורום הזה לשעיתים הוא קצת "כבוי" והנה בא איזה אירוע ומרים אותו לגבהים ולשחקים.
אין שמחה גדולה יותר מאשר השמחה הזאת שעוזרת להרים מישהו מהרצפה .
מקווה שהיום יהיה לך יום קל יותר ותזכרי שאוהבים אותך כאן מאד מאד
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
23/10/2012 06:16
נחושה
Posts: 6982
|
מיכלי יקרה,
כל עזרה שתירצי נמצאת בהישג יד. כולנו איתך בלב ובנפש!
אחרי הדברים האלה של מימי אין לי מה להוסיף!!!
פוסט מכונן, מי לא היה שם, מי לא מרגיש כך לפעמים...אני קוראת לזה בשם הקוד הפסקת חשמל ובעלי כבר יודע שיש הצפה ריגשית או עומס הוא צריך לתת לי לצוף כמה ימים ואני חוזרת בגדול ובמלוא המרץ.
לעיתים צריך עזרה....שעה לישון....כן, להשתמש בסנפרוסט, כן לשבת להרים רגליים, כן לנסוע לים ולבכות, כן להחליט שכעת שעה שלמה כל אחד לנפשו, כן פשוט לקחת את תומריקו למשהו שהוא אוהב....נניח לצאת איתו לגן החיות או לחפש עלים או חיפושיות....
לעיתים פשוט צריך לשבת ולהגיד תודה...למרות כל העייפות והחששוןת...פשוט להעביר את הפרוג'קטור לדברים הטובים בחיינו...אוהבתתתתתתתתתתתתתת
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
23/10/2012 05:33
אקורדיאון
Posts: 16381
|
יקירה שמחה לקרוא שלפני השינה עשו לך טוב חברי הפורום התומכים.
ללא ספק זו תקופה שתחלוף כמו אצל כל אחד ואחת מאיתנו מסיבות שונות.
מקווה שעבר עלייך לילה שקט ותקומי ליום נפלא.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
22/10/2012 22:16
מיכל שרון
Posts: 1318
|
וואו... אז הנה אני כבר בדרך למיטה (ממשיכה עוד לילה של שליטה אחרי 4 ברצף.. גיתי לא פה, השדונים מתחילים לקרוץ לי.. העייפות בשיאה ועדיף לי.. באמת.. לישון!) רק מחליטה להציץ מה התחדש בפורום.. מחכה לפנינים של אנשי לוינסקי שחזרו כבר מההרצאה..
והתגובות שלכם.. וואו.. הנה משהו שמוציא אותי מהאדישות שלי..
תודה לכם שריגשתם אותי ככה.. שנתתם לי את המילה החמה שהיתה חסרה לי יותר משחשבתי (למרות שמירי כבר נתנה לי מקדמה בראשון  ), שהוכחתם לי שוב שיש מקומות שהם יותר שווים כמפלט מהמקרר והמזווה.. כי אין אף פחמימה - מתוקה ומשמינה וטעימה ככל שתהיה שתמלא אותי ככה.. כמו שאתם מילאתם אותי עכשיו!
תודה לכם על היחס.. שמחה אם עשיתי לכם לחשוב ולהרגיש ונתתי לכם משהו ממני.. במיוחד בתקופה שאני מרגישה כל כך מרוקנת.. שאני מרגישה שהאדם היחיד שיש לי לתת לו זה תומריקו שלי..
אז תודה לכם שבזכותכם אני הולכת לישון הלילה עם חיוך קטן ומיוחד..
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
22/10/2012 21:30
מטפס הרים
Posts: 1533
|
הי מיכל היקרה. הטקסט שכתבת והבאת לפיתחנו הינו עמוק, מחלחל, מאתגר לחשיבה ... הכתיבה הכנה שלך עושה את הטקסט הכל כך אישי לנגיש גם לאחרים, וגם מי שלא כתב אלא רק קרא יכול להתמזג אליו בקלות, ולתהות על תקופות הגאות והשפל של חייו. על מירוץ החיים הסבוך ורב ההפתעות. ואת יודעת, בכל טקסט יש גם סאב-טקסט, לא תמיד מתכוונים אך הוא שם, חבוי בין הרבדים.. ותסלחי לי אם אני מרשה לעצמי לרגע להיות על תקן של פרשן אך הסאב טקסט שלך כל כך חזק , צלול ומיוחד שאני מרשה לעצמי . והוא אומר: אני מיכל שרון, הייתי כאן אתמול, אני כאן היום ואהיה כאן גם מחר. וגם אם נסיבות משתנות, נופים מחליפים צבעים ואפילו אנשים באים והולכים- אני כאן . ויש לי סיבות להיותי כאן. וטוב לי שאני כאן. ואני מבקש לאחל לך שתמיד תהיי כה נוכחת, בחייך שלך, בחיי בן זוגך, בחיי הילדים שכבר ושבדרך, בחיי ידידייך ואוהבייך. להתראות.
edited by מטפס הרים on 10/22/2012
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
22/10/2012 21:10
miribelkin
Administrator
Posts: 3755
|
מיכלי אהובה תמיד מיוחדת אמיתית ומרגשת.....
אכן לכולנו באמת יש תקופות כאלה, זה מתעצם בהריון....
אבל בלי שום קשר זה תופס......אני מבינה אותך מאד.
זה עובר והעיקר שאת משתפת,גם אני נוהגת לשתף, זה עוזר לי תמיד.
אני גאה בך מאד את נראית נפלא ומלאה אנרגיות טובות.....
תרחצי פנים תסתכלי במראה תנשמי עמוק ותשמחי על מה שיש וזה הרבה.....
לילה טוב אוהבת אותך מאד מירי
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
22/10/2012 21:00
מימי
Posts: 117
|
מצער אותי לראות שאת בתקופה קשה. על זה נאמר: "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו אזובי הקיר?" 
איך יתכן שאת, עם כל העוצמה שלך, כל הכוח המוטיבציה והנחישות הבלתי נגמרת, נשמעת כך?
יתכן שאילו ההורמונים של שתי נקבות, שפועלים באופן סימולטני ומשגעים לאמא ההרה את השכל.
בתקופה כזו שאין כוח לכלום, צריך רק להשתדל לצוף ולא לטבוע.
כל עזרה שתירצי נמצאת בהישג יד. כולנו איתך בלב ובנפש!
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
22/10/2012 20:46
קרולין
Posts: 6651
|
מיכל יקירתי
כן יש גם תקופות כאלה....
שמרי על עצמך זה הכי חשוב.
נשיקות וכל אהבתי
קרולין
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
22/10/2012 20:28
בלונדה....
Posts: 3603
|
מיכלי
לכולנו יש תקופות כאלה ומי שאומר שאצלו הכל טוב תמיד שקרן!
את מלאה בהורמונים אז הכל נראה אובר.
זה יעבור!!!!
תחזיקי מעמד עוד קצת...
ערב נעים! נשיקות
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
22/10/2012 19:36
אייריס
Posts: 3744
|
מיכלי יקרה כן יש תקופות כאלה בהחלט אני מקווה שיחלוף במהירות והדברים יתבהרו והכל יסתדר על הצד הטוב ביותר. בהצלחה רבה ושמרי על עצמך
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
22/10/2012 17:18
dany
Posts: 19819
|
כרגיל מעלפת
מקווה שהתקופה הזו תעבור לה במהירות ומבלי להשאיר צלקות מיותרות.
אוהבת
דני
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
22/10/2012 16:59
מיכל שרון
Posts: 1318
|
זאת מין תקופה כזאת.. אני יודעת שתמיד הן באות.. יש להן מחזוריות נפלאה כזאת.. תקופות טובות ורעות וגם כאלה.. תקופות שפשוט צריך לעבור..
הן לא מתאפיינות בקושי היסטרי, או רע נוראי.. גם אין בהן צוף ודבש כל הזמן.. הן פשוט כאלה שדורשות הרבה סבלנות ואורך רוח.. להוריד את הראש ולתת לגל הזה לעבור..
ואלו מבחינתי התקופות הכי קשות..
מצד אחד לא טוב ממש.. הכל תקוע במין סימן שאלה מהבהב.. התשובות שלא מגיעות, ההחלטות שאי אפשר לקבל עדיין כי יש עוד נתונים חסרים, הכל יוצא על העוקם ובערך..
מצד שני גם לא ממש רע.. בסה"כ הבריאות סבירה, תומריקו מדהים כתמיד, יש הריון, לידה באופק, יש פרנסה, יש קורת גג, אוכל לשים בפה (ברוך השם!!! זה תמיד יש!!!)..
אז זה עניין של פרופורציות.. אני יודעת.. אבל זה גם עניין של תקופה.. והתקופה הזאת קשה לי כבר..
זה מין מצב רוח כזה עגמומי ששורה על הכל.. זה הבטן שפתאום בבת אחת נהייתה לי כבדה והגיעו כאבי הגב והשרירים..
זה ההליכות שמקרטעות לי בגלל המון סיבות שרק חלקן הן עצלנות טהורה.. (באמת מזל שרק חלק..)
זה ההשתדלות בדיאטה שכל שבוע נתקלת באוייב אחר לא צפוי - פעם זה חוסר ההכנה שלי, פעם הקניות בשוק שבוששו, פעם חתונה, פעם מסעדה, פעם נסיעה..
זה העבודה שלא עושה לי את זה ומכבה לי את החשק לקום כל יום ליום חדש..
זה החוסר וודאות סביב הרגל של גיתי - כן ניתוח? לא ניתוח? מתי ניתוח? ומה עם הלידה? ואיך נסתדר?
ומהחוסר וודאות הזה צומח הרבה מתח - של שנינו, הרבה תסכול - של שנינו והרבה הרבה מריבות.. אפילו לא מריבות.. סתם התכתשויות מפגרות ברמה של שותפים לדירה ולא של שני בני זוג שחולקים חיים וילדים ביחד.. וזה ממש סממן אופייני לתקופה.. ההתכתשויות הדביליות האלה..
כל מילה שלו מקפיצה לי את הפיוז, כל מעשה הכי קטן מצליח לקבל תמיד את המשמעות הכי שלילית, כל מחווה טובה של מי מאיתנו לא זוכה להכרה ופרגון.. וככה אנחנו נעים במין ריקוד דובי מפגר של האשמה ואכזבה..
והקטע הוא שאני יושבת וכותבת.. ואין בי אפילו בערה פנימית או משהו.. סתם מעין אדישות עייפה כזאת, מין רציצות כזאת שרק מחכה שכבר משהו יקרה פה וישנה את האווירה..
ואת זה אני הכי שונאת.. זאת התקופה הזאת, אני יודעת... רק שתעבור כבר!
ובינתיים - בינתיים אני נאחזת בהרצאה השבועית של מירי כמו בגלגל הצלה.. מגיעה כל שבוע מותשת וסחוטה וחסרת חשק ויוצאת ממנה מעודדת ושמחה וטובת לב.
רק האנרגיות של ההרצאה סוחבות אותי בדיאטה יומיים-שלושה אחריה.. וזה המון כרגע בשבילי.
אני משתדלת לא לוותר בכל החזיתות.. משתדלת לא לתת לעייפות הזאת של התקופה להביס אותי, לשבור אותי, לגרום לי לוותר עלי..
אז אני מבשלת ומכינה וחותכת סלט..
אז אני מחזיקה את עצמי בהצלחה כבר כמה ערבים ברציפות שלא להתחיל את מחול המקררים והארונות הידוע שלי.. מתעקשת להאזין לקול הדומיה הדקה שמגיע מהבטן שלי.. כן כן יקרים.. ככה השובע שלי נשמע - שקט וחרישי.. כנראה בגלל זה אני תמיד מפספסת אותו וממשיכה לאכול..
אז אני עושה כל מה שאני צריכה וחייבת כדי שלפחות בתקופה הזאת אני עוד יאהב את מיכל שבמראה..
בקיצור - יש תקופות כאלה.. אני יודעת שההורמונים שלי הם רק בבחינת שמן למדורה.. אבל אין מה לעשות.. עוד 3 חודשים זה רק יתעצם
מצטערת שזה לא פוסט שכולו רוח קלילה ומנשבת של אנרגיה ועשייה..
אבל האמת שיש גם תקופות כאלה בחיים.. וצריך ללמוד להכיל גם אותן ולהתמודד גם איתן בתהליך ההרזייה..
תקופות שפשוט צריך לעבור אותן.. תקופות שפשוט צריך להמשיך לעשות את מה שחייבים לעשות - לא מתוך הנאה פנימית, לא כי יש מוטיבציה בשמיים, לא כי ירדתי קילו וחצי או שניים ויש הרגשה של מומנטום באוויר - אלא פשוט מתוך מחוייבות והתמדה שלא מתפשרת.. כמו לצחצח שיניים בבוקר, כמו להגיד לעצמי כל בוקר שלא משנה על מה רבנו או איזה מילים רעות החלפנו זה האיש שאני הכי אוהבת בעולם והוא החבר הכי טוב שלי, כמו להיות שם תמיד תוך שניה כשה"אמא" הראשון של הבוקר מצתייץ לו, כמו לנשום.. פשוט כך.. כי אני חייבת.. כי אלו החיים שלי..
חיים של תהליך הרזייה - תהליך של שמירה לפחות על הקיים.. ובתהליך הזה אין לי מקום לימינה ושמאלה.. אין לי אפשרות לאח"כ כי האח"כ הזה מגיע עם קילוגרמים ליד..
אז זהו.. הנימה מרגישה לי קצת אופטימית מבעד לענני העגמומיות האפורה והייגעה שלי.. ובמצבי הנוכחי.. זה המון!
מאחלת לכולנו המשך שבוע מוצלח.. שנזכור כל השבוע את המשפט הזה בהרצאה שהרעיד לנו נימים, שעירבל לנו את הבטן מבפנים.. ושרק בשבילו נעשה השבוע יותר מבשבוע שעבר.. כי בשבילו זה הכי בשבילנו!!!
ערב נפלא לכם, נשיקות!
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|