|
על מנת להשתמש בפורום, יש להיות מזוהים במערכת. שם: כינוי, כפי שנרשמת באתר. כנ"ל באשר לסיסמה. מי שלא רשום לאתר, להירשם בדף הבית- בקוביה הוורודה
18/10/2012 18:58
מטפס הרים
Posts: 1533
|
במטוס ממינכן לברלין התגלתה תקלה חמורה. הורידו אותנו לאחר המתנה ואחרי שעה הגיע מטוס חדש.. הפגישה שלי הערב בברלין כבר לא תתקיים. והדיילות, כדי לנחם את הביאוס הכללי כאן, נחשו מה הן הציעו בחמישים דקות שהמתנו?? מה מנחם לדעתן? אכן כן.. שוקולדים.. מחר חוזר לנופים המוכרים שלי, לאהובי נפשי , חוזר הביתה.. בחודש הבא שוב מבטיח יומן מסע בהיבטים קולינאריים...
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/10/2012 16:22
toly
Posts: 898
|
אוח ו רק יכולתי להיות זבוב שם על הקיר אצל שתי הדיוות הצעירות הללו
אני מבינה שיש לך נוייה למבוגרות מעל 80 )
טוב מודה גם אני מעריצה מבוגרים מעל 80 עם ויטליות של בני 40 אשר צלולים ואפשר לעשות עימם שיחות חובקי עולם
אגב גם באקץ יש אנשים כאלו
אני אישית מכירה איש ואישה מופלאים שכאלה הצקרבים לגיל 100 ומתפקדים הלוואי עלי ועל כל כוחותינו שנגיע לגילם
ואני גם ממש פעורת פה מרוב הערצה איך עמדת בפיתויים
אם תמשיך כך אני שוקלת להמליץ עךיך ולועדת הנובל בשבדיה
כל הכבוד לך-מלך!!!
טולי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/10/2012 12:01
dany
Posts: 19819
|
אוי עשית לי כזה חשק, הבעיה שהגרמנית שלי כל כך חלודה חבל"ז
מטפס הרים כתב:
dany כתב: מטפס יקר איזה כייף, הרווחנו כאן בגדול, מה???????????? מספר סיפורים. ואני פשוט מעריצה, כל כך עייף , כל כך מותש ויש לך עוד כוחות לשבת ולכתוב לנו את הסיפורים הנפלאים האלו. על ההתמודדות בכלל אין מילים. כבר ציינתי את המחוננות שלך ואת העמידה שלך בכוחות עליונים במשימות. תיאור היקיות הזקנות שיעשע אותי מאד כבת למשפחה בעלת אותו הרקע.........חחחחחחחחחחח ובכלל המילה פרנץ יוזף עושה לי זכרונות מבית סבתא........ אוי...... סיסי אהובתי........ אני חושבת שאתה מגיע לכאן אנחנו מכינות מדליה ומעניקות לך אותה ברוב הוד והדר. זאת על ההתאפקות ויכולת התמרון. באמת שאנחנו בחו"ל נדמה שאנחנו יוצאים לחופשה מהכל והנה אתה מוכיח שאין שום הפרדה בין כאן לשם......... צריך להמשיך לשמור ואתה עושה זאת לתפארת מדינת ישראל. המקום שבו מתכווץ לך הלב על נערה-אשה צעירה והמסלול ההרסני שהיא הולכת בו, מקום כל כך מוכר לכל השמנמודים החוזרים בתשובה הרוצים להעניק מכוחם ומידיעותיהם לאחרים למען הציל נפשותיהם, מוכר מוכר, יכול להיות שאני במצבך לא הייתי שותקת ......... כאב לב הורס. ברור שעל הנקודה היהודית במסע כזה שמגיעים למקומות הידועים לשימצה....... אין מה להוסיף....... ובסוף הארוחה הטורקית, איש יקר לאכול צריך, ושאנחנו ממש לא במקומותינו הטבעיים צריך לעשות פשרות... וזמן לתיקונים יש בבית. את עושה החלטות נכונות, מה כן מה לא, בלי אוכל אי אפשר לחיות, הרעבה יכולה להביא אותך בידיוק למקום ההפוך שאליו אתה רוצה להגיע אז בוחרים במה שיש וכל הכבוד לך!!!!!!!!!!!! אחרי התאפקויות אדירות לדעתי אתה אוכל ממש במשורה . לדעתי עוד יום אתה חוזר הביתה. לשיגרה המבורכת ולאוכל שלנו כאן שנראה שפוי מהכל. תודה על פוסט נפלא דני מטפס הרים כתב: אפיזודה ראשונה
המארחת, אישה בת קרוב מאוד למאה שנה, צלולה כיין , חדה כתער ושנונה כלהב. אי שם בשוויצריה .
שותפי למסע הזהיר אותי שהיא מכינה עבורי את עוגיות הסהר הניפלאות שלה ושאני אהיה חייב לאכול.
אני: אין מצב, אני לא נוגע.
הוא: השתגעת? היא בטח כבר שבוע מכינה אותן את העוגיות.. אתה חייב
אני: לא. ונקודה סוף פסוק.
יושבים אצל המארחת המקסימה ואני בשיחה קולחת עם אישה בת דקה למאה, והשיחה עשירה, מלאה , משייטת בין עולם ומלואו , על הסטוריה , על הווה, על עתיד.. הלוואי על כולנו כזו חריפות גם בגילנו..
המארחת: אתה לא נוגע בעוגיות? זה משהו מיוחד בשבילך איש צעיר ( איזה כיף להיות בן 47 ליד בת מאה , אני בשבילה תינוק..)
אני: תודה, את יודעת אני בדיאטה, ואז אני מספר לה על אישה מופלאה בשם מירי ועל קהילת מירי, ומה זה אין פחמימות אחרי חמש...
המארחת: אצלי אין דיאטה, אני בת מאה ולא עשיתי דיאטה אף פעם. אתה עכשיו אוכל עוגיות. ומה זה בלי לחם אחרי חמש? מה חסר לכם לחם בארץ ישראל?
אני: אני בדיאטה
המארחת: אתה תאכל!! וקולה פסקני , ולרגע אני ניזכר בסידרה המדהימה רמזור בפרק שמירי מתבקש לברך את הבן של שלווה מהפלאפל, והוא לא רוצה לברך ואז הדוד הגרוזיני אומר לו "תברך" ומירי אומר: לא, והדוד ממשיך בקול חד מאוד: תברך, ואמיר אומר: שמע לא רוצה
ואז הדוד לא אומר יותר תברך ואמיר מברך...
אני: אבל אני בתהליך, הרי אני מטפס על הר. אני רוצה להיות בריא וחתיך
המארחת: אתה מה? תגיד מה קרה הישראלים השתגעו? על איזה הר אתה בדיוק מטפס?
אני: את יודעת זו מטאפורה על המסלול להיות רזה . ואני מספר לה על המסלול, וכבר נידמה לי שהיא משתכנעת...
המארחת: אתה בהחלט חתיך כמו שאתה ותפסיק עם השטויות. אתה תאכל!! ולא עוגייה אחת, אני רוצה לראות שאתה אוכל ונהנה..
אני: לא כרגע
המארחת: תאכל!!
אני : יותר מאוחר, ואני מנסה להעביר נושא , להחזיר אותה לתקופת פראנץ יוזף ומשהו כזה , ולרגע היא חוזרת איתי אל המסע המרתק בזמנים, אבל מייד מתעשתת ומצביעה על העוגיות...
המארחת: איש לא יצא מהבית שלי בלי לאכול את עוגיות הסהר המפורסמות שלי.. אם היה כאן פראנץ יוזף היה אוכל כמו טאטאלה...איש צעיר , קדימה וגם תקבל צידה לדרך, אני יודעת שאתה בנסיעות רבות השבוע
ובכן, פורום יקר, לא אלה אתכם בהמשך, רק אספר שהצלחת התרוקנה, אבל לא אל תוך בטני... יש לי כל מיני טריקים.. המארחת יצאה מרוצה , גם אני, ואפילו שותפי למסע.. נראה לי שלא הייתי מבייש את אומן האל חושי הזה מהטלויזיה עם הטריקים... נמרוד נידמה לי שמו...העיקר כולם מרוצים... מאוד...
אפיזודה שניה:
המארחת, בת 92, בעיירה שכוחת אל , ממש "אק-וולט", סוף העולם... גרמניה.
והיא הכינה לכבודי שולחן מתוקים , רבותי וגבירותי. זו היתה עוגה נהדרת, ענקית, והטיפו והטיפו ההרים עסיס מרוב גבינה.. לא היא עשתה את זה , שלחו לנו את זה ממיטבח בית האבות שלה שנראה כמו מלון חמישה כוכבים...
אני מודה העיניים יצאו קדימה כמו בסרטים מצוירים, ליבי רקד אל העוגה, היא באמת נראתה משהו וקולות המיצמוץ מגרגרי ההנאה של שותפי למסע רק העידו על ההפסד העצום.
אבל כאן נפלתי על אישה שמבינה מה זה תהליך.
היא כל כך שמחה שסיפרתי לה על שהחלטתי להעיף 20 ק"ג, והחליטה לפנות את העוגה מהשולחן. מה שכמובן אמרתי לה שלא צריך לעשות ובפרט שבשבילה זה תהליך שלוקח זמן לא מבוטל ואני כבר רואה איך אני מאחר את הרכבת מעיירתה אל עבר מינכן.. יודע שאין רכבת אחרת רק זו שעוברת דרך נירנברג( כן, ככה זה בגרמניה, לי כל שם נושא מזכרת, והמילים נירנברג תמיד יהיו קשות מנשוא, וכשהקונדוקטור תמיד אומר בסוף הנסיעה אם יש לצאת מצד ימין או שמאל , אני קצת מתכווץ כי גם זה , ואיני יכול להימנע מכך, מחזיר אותי אל ההפניות האחרות של ימים איומים לימין ולשמאל, ואני יודע ומכיר את כל עניין גרמניה החדשה ואני הרי מצוי בגרמניה עמוק ביותר ועדיין.. אני נירעד כל פעם מחדש כשאני עומד מול שער ברנדנבורג, כאילו שומע את ההמונים השואגים , רואה אותם במועל ידיהם, ואז מחזיר את עצמי לשפיות.. מוזר לא? אולי כי אני בנו של ניצול? אולי סתם כי אני יהודי?)
בקיצור, לא נגעתי בעוגה, ולמרות אי משיכתי לעוגות בכלל - זה היה לי קשה מאוד!!!
אפיזודה שלישית ואחרונה
אני ברכבת
במושב מולי יושבת נערה גרמניה כבת 18 אולי 20, שמנמודה עד גבה גלי, ולידי שותפי למסע.
זו נסיעה של כשלש שעות.. והיא לא מפסיקה לטחון אגוזי, מצופים, כל מיני כיפכפים של הגרמנים.. הכל שוקולדים וגם כאלו שמצופים ובפנים מלאים בורוד מגעיל.. מסיימת חפיסה ופותחת חדשה.. ולידה בקבוק דייט קולה גדול.. לא מפסיקה לכרסם את המתוק מתוק הזה,ואני רואה את הפרעת האכילה הזו מולי, וליבי ניכמר עליה.. היא בת אולי 20, לאן היא תגיע? למה אין ואולי דווקא יש, מישהו שיגיד לה ויסביר לה שכך היא תהיה שמנה מאוד מאוד, ויש לה פנים נאות בהחלט , ושיער אסוף מלא ויפה, ועינני שקד גדולות חומות, נראית נבונה ....וטוחנת כאילו ממחר יש אמברגו שוקולד על דויטשלאנד...
ואז שותפי למסע אומר לי: תגיד למירי בלקין שתדבר איתה, ואני ענה לו: הלוואי והיתה באה לפורום, היא כל כך צריכה את זה..
אני חושב שהיא סיימה שם איזה חמישה אגוזים כאלו עוד איזה חמישה כיפכפים כשכל אחד של ארבע אצבעות, ושקיות של עדשי שוקולד.. ונידמה לי שאפילו ראיתי שם איזה טורטית... ראיתי אומללות של חיים צעירים, אבל יותר משהפריע לי ההוה של חייה התזונתיים יותר מכך הציק לי עתידה. מאחל לה ,לגרמניה הצעירה הזו ,שתמצא לה את מירי שלה איפה שהוא שם באיזור דיסלדורף...
עד כאן להפעם, רשמי מסעי מזוית אחרת, אפיזודות תזונתיות...
נ.ב- בערב הגענו ממש לא מזמן למלון, היינור רעבים אמיתי, ועייפים, וכאן לא ממש הייתי שמשון הגיבור כמו עם העוגה והעוגיות.. נכסנו לאיזה מקום חמוד של טורקים חביבים, שאוורמה עוף בצלחת עם סלט גדול עמוס ביוגורט ( מעניין איך הטורקים כל כך מתגאים ביוגורט שמוצאו בכלל מ"אהובתם" הגדולה יוון..).. והיה הרבה ציפס.. אז בציפס כמעט לגמרי לא נגעתי, ממש לא נגעתי, אבל זו לא היתה ארוחה נכונה, אבל היה טעים, מהיר .. ואני דווקא לא כועס על עצמי, מעדיף לראות איך נמנעתי מהציפסים.. הטורקי כנראה לא שייך לזרם הארדואני, והביא לנו "על חשבון הבית ולמען הידידות עם העם הישראלי" פלאפלים .. אכלתי שניים.. זה מה יש. אני עושה מה אני יכול וזהו זה. להתראות.
edited by מטפס הרים on 10/18/2012
edited by מטפס הרים on 10/18/2012 בוקר טוב דני כן, כן, אם לא נצחק ונעשה קטעים, אז איך נתגבר על כל הקשיים? צחוק זה לא רק דבר בריא, זה מרכיב חיוני עבורנו , אחרת.. את היית נהנית עם בת מאה השנים היקרה, אכן שיחות על נשפים, סיסי , שמלות כאלו מתנפחות, נסיכים וקיסרים... זכרונות בית סבתא שלך, אהבתי את זה. יום נעים ונטול עוגיות סהר לכולנו באשר אנו.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/10/2012 10:14
אשירה
Posts: 4292
|
מטפס יקר,
אתה כל כך בתוך העניין שאתה אפילו לא מתאר לך כמה,
מעבר לכך שבורכת בכישרון כתיבה מופלא ניחנת באינטיליגנציה רגשית מדהימה,
וזאת מבלי להיכנס לפרטי הסיפורים כי אתה עושה זאת בצורה מושלמת.
ולגבי המסעדה הטורקית גם שם לדעתי היית מחונן, אתה יודע, אל לנו לגלוש להתנהגויות קיצוניות.
המשך כך והמדליה מחכה בראש ההר!!!
--
אשירה
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/10/2012 10:12
מיכל שרון
Posts: 1318
|
מטפס יקר איזה כיף לקרוא פוסטים כאלה... שאפו עליך שיש לך זמן וכוחות לכתוב כאלה הגיגים אחרי יום כזה עמוס ותוך כדי נסיעה כזאת ארוכה.
סחתיין עליך על העמידה מול כל ים המתוקים האלה.. בהחלט לא מובן מאליו ושוב אני חוזרת לתגובת הקודמת שלי ביחס להתייחסות שלך לאכילה בזמן הנסיעה..
אם בערב אחרי כל כך הרבה התאפקות והשתדלות כל היום ויתרת והרשית לעצמך 2 פלאפלים וחופן צ'יפס - דיינו!!!
אתה מחונן על!!!
ואם מעניין אותך אני לפני כמה שבועות העלתי פה פוסט עם קישור לכתבה מרתקת מהמוסף של כלכליסט על ויתור והתאפקות ומשמעת עצמית.. היתה שם התייחסות מרתקת לנושא זה בהקשר של דיאטה.. נראה לי שמאוד תהנה.. שווה חיפוש.
שתמשיך לצלוח את ימי המסע בהצלחה מרובה.. ושוב - תודה על העונג שאתה מסב בכתיבתך.. תודה מקרב לב!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/10/2012 08:07
כרובית
Posts: 261
|
מעניין אותי מאוד איך העלמת את העוגיות......אתה צריך לזרוק כאן טיפים, לא יזיק שאלמד כמה תרגילים.
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/10/2012 08:06
מטפס הרים
Posts: 1533
|
dany כתב:
מטפס יקר איזה כייף, הרווחנו כאן בגדול, מה???????????? מספר סיפורים. ואני פשוט מעריצה, כל כך עייף , כל כך מותש ויש לך עוד כוחות לשבת ולכתוב לנו את הסיפורים הנפלאים האלו. על ההתמודדות בכלל אין מילים. כבר ציינתי את המחוננות שלך ואת העמידה שלך בכוחות עליונים במשימות. תיאור היקיות הזקנות שיעשע אותי מאד כבת למשפחה בעלת אותו הרקע.........חחחחחחחחחחח ובכלל המילה פרנץ יוזף עושה לי זכרונות מבית סבתא........ אוי...... סיסי אהובתי........ אני חושבת שאתה מגיע לכאן אנחנו מכינות מדליה ומעניקות לך אותה ברוב הוד והדר. זאת על ההתאפקות ויכולת התמרון. באמת שאנחנו בחו"ל נדמה שאנחנו יוצאים לחופשה מהכל והנה אתה מוכיח שאין שום הפרדה בין כאן לשם......... צריך להמשיך לשמור ואתה עושה זאת לתפארת מדינת ישראל. המקום שבו מתכווץ לך הלב על נערה-אשה צעירה והמסלול ההרסני שהיא הולכת בו, מקום כל כך מוכר לכל השמנמודים החוזרים בתשובה הרוצים להעניק מכוחם ומידיעותיהם לאחרים למען הציל נפשותיהם, מוכר מוכר, יכול להיות שאני במצבך לא הייתי שותקת ......... כאב לב הורס. ברור שעל הנקודה היהודית במסע כזה שמגיעים למקומות הידועים לשימצה....... אין מה להוסיף....... ובסוף הארוחה הטורקית, איש יקר לאכול צריך, ושאנחנו ממש לא במקומותינו הטבעיים צריך לעשות פשרות... וזמן לתיקונים יש בבית. את עושה החלטות נכונות, מה כן מה לא, בלי אוכל אי אפשר לחיות, הרעבה יכולה להביא אותך בידיוק למקום ההפוך שאליו אתה רוצה להגיע אז בוחרים במה שיש וכל הכבוד לך!!!!!!!!!!!! אחרי התאפקויות אדירות לדעתי אתה אוכל ממש במשורה . לדעתי עוד יום אתה חוזר הביתה. לשיגרה המבורכת ולאוכל שלנו כאן שנראה שפוי מהכל. תודה על פוסט נפלא דני מטפס הרים כתב: אפיזודה ראשונה
המארחת, אישה בת קרוב מאוד למאה שנה, צלולה כיין , חדה כתער ושנונה כלהב. אי שם בשוויצריה .
שותפי למסע הזהיר אותי שהיא מכינה עבורי את עוגיות הסהר הניפלאות שלה ושאני אהיה חייב לאכול.
אני: אין מצב, אני לא נוגע.
הוא: השתגעת? היא בטח כבר שבוע מכינה אותן את העוגיות.. אתה חייב
אני: לא. ונקודה סוף פסוק.
יושבים אצל המארחת המקסימה ואני בשיחה קולחת עם אישה בת דקה למאה, והשיחה עשירה, מלאה , משייטת בין עולם ומלואו , על הסטוריה , על הווה, על עתיד.. הלוואי על כולנו כזו חריפות גם בגילנו..
המארחת: אתה לא נוגע בעוגיות? זה משהו מיוחד בשבילך איש צעיר ( איזה כיף להיות בן 47 ליד בת מאה , אני בשבילה תינוק..)
אני: תודה, את יודעת אני בדיאטה, ואז אני מספר לה על אישה מופלאה בשם מירי ועל קהילת מירי, ומה זה אין פחמימות אחרי חמש...
המארחת: אצלי אין דיאטה, אני בת מאה ולא עשיתי דיאטה אף פעם. אתה עכשיו אוכל עוגיות. ומה זה בלי לחם אחרי חמש? מה חסר לכם לחם בארץ ישראל?
אני: אני בדיאטה
המארחת: אתה תאכל!! וקולה פסקני , ולרגע אני ניזכר בסידרה המדהימה רמזור בפרק שמירי מתבקש לברך את הבן של שלווה מהפלאפל, והוא לא רוצה לברך ואז הדוד הגרוזיני אומר לו "תברך" ומירי אומר: לא, והדוד ממשיך בקול חד מאוד: תברך, ואמיר אומר: שמע לא רוצה
ואז הדוד לא אומר יותר תברך ואמיר מברך...
אני: אבל אני בתהליך, הרי אני מטפס על הר. אני רוצה להיות בריא וחתיך
המארחת: אתה מה? תגיד מה קרה הישראלים השתגעו? על איזה הר אתה בדיוק מטפס?
אני: את יודעת זו מטאפורה על המסלול להיות רזה . ואני מספר לה על המסלול, וכבר נידמה לי שהיא משתכנעת...
המארחת: אתה בהחלט חתיך כמו שאתה ותפסיק עם השטויות. אתה תאכל!! ולא עוגייה אחת, אני רוצה לראות שאתה אוכל ונהנה..
אני: לא כרגע
המארחת: תאכל!!
אני : יותר מאוחר, ואני מנסה להעביר נושא , להחזיר אותה לתקופת פראנץ יוזף ומשהו כזה , ולרגע היא חוזרת איתי אל המסע המרתק בזמנים, אבל מייד מתעשתת ומצביעה על העוגיות...
המארחת: איש לא יצא מהבית שלי בלי לאכול את עוגיות הסהר המפורסמות שלי.. אם היה כאן פראנץ יוזף היה אוכל כמו טאטאלה...איש צעיר , קדימה וגם תקבל צידה לדרך, אני יודעת שאתה בנסיעות רבות השבוע
ובכן, פורום יקר, לא אלה אתכם בהמשך, רק אספר שהצלחת התרוקנה, אבל לא אל תוך בטני... יש לי כל מיני טריקים.. המארחת יצאה מרוצה , גם אני, ואפילו שותפי למסע.. נראה לי שלא הייתי מבייש את אומן האל חושי הזה מהטלויזיה עם הטריקים... נמרוד נידמה לי שמו...העיקר כולם מרוצים... מאוד...
אפיזודה שניה:
המארחת, בת 92, בעיירה שכוחת אל , ממש "אק-וולט", סוף העולם... גרמניה.
והיא הכינה לכבודי שולחן מתוקים , רבותי וגבירותי. זו היתה עוגה נהדרת, ענקית, והטיפו והטיפו ההרים עסיס מרוב גבינה.. לא היא עשתה את זה , שלחו לנו את זה ממיטבח בית האבות שלה שנראה כמו מלון חמישה כוכבים...
אני מודה העיניים יצאו קדימה כמו בסרטים מצוירים, ליבי רקד אל העוגה, היא באמת נראתה משהו וקולות המיצמוץ מגרגרי ההנאה של שותפי למסע רק העידו על ההפסד העצום.
אבל כאן נפלתי על אישה שמבינה מה זה תהליך.
היא כל כך שמחה שסיפרתי לה על שהחלטתי להעיף 20 ק"ג, והחליטה לפנות את העוגה מהשולחן. מה שכמובן אמרתי לה שלא צריך לעשות ובפרט שבשבילה זה תהליך שלוקח זמן לא מבוטל ואני כבר רואה איך אני מאחר את הרכבת מעיירתה אל עבר מינכן.. יודע שאין רכבת אחרת רק זו שעוברת דרך נירנברג( כן, ככה זה בגרמניה, לי כל שם נושא מזכרת, והמילים נירנברג תמיד יהיו קשות מנשוא, וכשהקונדוקטור תמיד אומר בסוף הנסיעה אם יש לצאת מצד ימין או שמאל , אני קצת מתכווץ כי גם זה , ואיני יכול להימנע מכך, מחזיר אותי אל ההפניות האחרות של ימים איומים לימין ולשמאל, ואני יודע ומכיר את כל עניין גרמניה החדשה ואני הרי מצוי בגרמניה עמוק ביותר ועדיין.. אני נירעד כל פעם מחדש כשאני עומד מול שער ברנדנבורג, כאילו שומע את ההמונים השואגים , רואה אותם במועל ידיהם, ואז מחזיר את עצמי לשפיות.. מוזר לא? אולי כי אני בנו של ניצול? אולי סתם כי אני יהודי?)
בקיצור, לא נגעתי בעוגה, ולמרות אי משיכתי לעוגות בכלל - זה היה לי קשה מאוד!!!
אפיזודה שלישית ואחרונה
אני ברכבת
במושב מולי יושבת נערה גרמניה כבת 18 אולי 20, שמנמודה עד גבה גלי, ולידי שותפי למסע.
זו נסיעה של כשלש שעות.. והיא לא מפסיקה לטחון אגוזי, מצופים, כל מיני כיפכפים של הגרמנים.. הכל שוקולדים וגם כאלו שמצופים ובפנים מלאים בורוד מגעיל.. מסיימת חפיסה ופותחת חדשה.. ולידה בקבוק דייט קולה גדול.. לא מפסיקה לכרסם את המתוק מתוק הזה,ואני רואה את הפרעת האכילה הזו מולי, וליבי ניכמר עליה.. היא בת אולי 20, לאן היא תגיע? למה אין ואולי דווקא יש, מישהו שיגיד לה ויסביר לה שכך היא תהיה שמנה מאוד מאוד, ויש לה פנים נאות בהחלט , ושיער אסוף מלא ויפה, ועינני שקד גדולות חומות, נראית נבונה ....וטוחנת כאילו ממחר יש אמברגו שוקולד על דויטשלאנד...
ואז שותפי למסע אומר לי: תגיד למירי בלקין שתדבר איתה, ואני ענה לו: הלוואי והיתה באה לפורום, היא כל כך צריכה את זה..
אני חושב שהיא סיימה שם איזה חמישה אגוזים כאלו עוד איזה חמישה כיפכפים כשכל אחד של ארבע אצבעות, ושקיות של עדשי שוקולד.. ונידמה לי שאפילו ראיתי שם איזה טורטית... ראיתי אומללות של חיים צעירים, אבל יותר משהפריע לי ההוה של חייה התזונתיים יותר מכך הציק לי עתידה. מאחל לה ,לגרמניה הצעירה הזו ,שתמצא לה את מירי שלה איפה שהוא שם באיזור דיסלדורף...
עד כאן להפעם, רשמי מסעי מזוית אחרת, אפיזודות תזונתיות...
נ.ב- בערב הגענו ממש לא מזמן למלון, היינור רעבים אמיתי, ועייפים, וכאן לא ממש הייתי שמשון הגיבור כמו עם העוגה והעוגיות.. נכסנו לאיזה מקום חמוד של טורקים חביבים, שאוורמה עוף בצלחת עם סלט גדול עמוס ביוגורט ( מעניין איך הטורקים כל כך מתגאים ביוגורט שמוצאו בכלל מ"אהובתם" הגדולה יוון..).. והיה הרבה ציפס.. אז בציפס כמעט לגמרי לא נגעתי, ממש לא נגעתי, אבל זו לא היתה ארוחה נכונה, אבל היה טעים, מהיר .. ואני דווקא לא כועס על עצמי, מעדיף לראות איך נמנעתי מהציפסים.. הטורקי כנראה לא שייך לזרם הארדואני, והביא לנו "על חשבון הבית ולמען הידידות עם העם הישראלי" פלאפלים .. אכלתי שניים.. זה מה יש. אני עושה מה אני יכול וזהו זה. להתראות.
edited by מטפס הרים on 10/18/2012
edited by מטפס הרים on 10/18/2012
בוקר טוב דני
כן, כן, אם לא נצחק ונעשה קטעים, אז איך נתגבר על כל הקשיים? צחוק זה לא רק דבר בריא, זה מרכיב חיוני עבורנו , אחרת.. את היית נהנית עם בת מאה השנים היקרה, אכן שיחות על נשפים, סיסי , שמלות כאלו מתנפחות, נסיכים וקיסרים... זכרונות בית סבתא שלך, אהבתי את זה. יום נעים ונטול עוגיות סהר לכולנו באשר אנו.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/10/2012 07:54
אייריס
Posts: 3744
|
טפסן יקר. בוקר טוב ויום נפלא אהבתי לקרוא את הפוסט וגאה בך שצלחת את אפיזודת העוגיות כי כאמור חבר מביא חבר זה לא היה נגמר באחת. ואני מתה על רמזור אז צחקתי ונזכרתי גם באותו הקטע שהזכרת. בקיצור אתה ממש בתוכנית ונראה שאתה בשליטה וכל כך נחוש אז מחזקת אותך ושולחת לך הרבה אנרגיות מישראל. תבלה ותמשיך לנצח
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/10/2012 05:48
בלונדה....
Posts: 3603
|
מטפס יקר
אנשים בחיים לא יבינו את זה,
רק מי שמתמודד כמונו.
כל הכבוד לך!!!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/10/2012 05:41
דרך המלך
Posts: 5707
|
מטפס יקר
אהבתי לקרוא את הסיפורים שלך והרגשתי שאני מול אותה זקנה שמכריחה לאכול את העוגיות כי היא הכינה... זה מוכר לי כל כל מכאן מהארץ מהמשפחה הכי קרובה ולא אדם זר.. מאנשים שקרובים מאד יודעים על התהליך שאני נמצאת בו ופשוט לא מבינים והם לא בני דקה למאה... ואתה פשוט שיחקת אותה בגדול אין ספק שתצליח בטיפוס ההר...
סיגל
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/10/2012 05:20
dany
Posts: 19819
|
מטפס יקר
איזה כייף, הרווחנו כאן בגדול, מה???????????? מספר סיפורים.
ואני פשוט מעריצה, כל כך עייף , כל כך מותש ויש לך עוד כוחות לשבת ולכתוב לנו את הסיפורים הנפלאים האלו.
על ההתמודדות בכלל אין מילים. כבר ציינתי את המחוננות שלך ואת העמידה שלך בכוחות עליונים במשימות.
תיאור היקיות הזקנות שיעשע אותי מאד כבת למשפחה בעלת אותו הרקע.........חחחחחחחחחחח
ובכלל המילה פרנץ יוזף עושה לי זכרונות מבית סבתא........ אוי...... סיסי אהובתי........
אני חושבת שאתה מגיע לכאן אנחנו מכינות מדליה ומעניקות לך אותה ברוב הוד והדר.
זאת על ההתאפקות ויכולת התמרון. באמת שאנחנו בחו"ל נדמה שאנחנו יוצאים לחופשה מהכל והנה אתה מוכיח שאין שום הפרדה בין כאן לשם......... צריך להמשיך לשמור ואתה עושה זאת לתפארת מדינת ישראל.
המקום שבו מתכווץ לך הלב על נערה-אשה צעירה והמסלול ההרסני שהיא הולכת בו, מקום כל כך מוכר לכל השמנמודים החוזרים בתשובה הרוצים להעניק מכוחם ומידיעותיהם לאחרים למען הציל נפשותיהם, מוכר מוכר, יכול להיות שאני במצבך לא הייתי שותקת ......... כאב לב הורס.
ברור שעל הנקודה היהודית במסע כזה שמגיעים למקומות הידועים לשימצה....... אין מה להוסיף.......
ובסוף הארוחה הטורקית, איש יקר לאכול צריך, ושאנחנו ממש לא במקומותינו הטבעיים צריך לעשות פשרות... וזמן לתיקונים יש בבית. את עושה החלטות נכונות, מה כן מה לא, בלי אוכל אי אפשר לחיות, הרעבה יכולה להביא אותך בידיוק למקום ההפוך שאליו אתה רוצה להגיע אז בוחרים במה שיש וכל הכבוד לך!!!!!!!!!!!! אחרי התאפקויות אדירות לדעתי אתה אוכל ממש במשורה .
לדעתי עוד יום אתה חוזר הביתה. לשיגרה המבורכת ולאוכל שלנו כאן שנראה שפוי מהכל.
תודה על פוסט נפלא
דני
מטפס הרים כתב:
אפיזודה ראשונה
המארחת, אישה בת קרוב מאוד למאה שנה, צלולה כיין , חדה כתער ושנונה כלהב. אי שם בשוויצריה .
שותפי למסע הזהיר אותי שהיא מכינה עבורי את עוגיות הסהר הניפלאות שלה ושאני אהיה חייב לאכול.
אני: אין מצב, אני לא נוגע.
הוא: השתגעת? היא בטח כבר שבוע מכינה אותן את העוגיות.. אתה חייב
אני: לא. ונקודה סוף פסוק.
יושבים אצל המארחת המקסימה ואני בשיחה קולחת עם אישה בת דקה למאה, והשיחה עשירה, מלאה , משייטת בין עולם ומלואו , על הסטוריה , על הווה, על עתיד.. הלוואי על כולנו כזו חריפות גם בגילנו..
המארחת: אתה לא נוגע בעוגיות? זה משהו מיוחד בשבילך איש צעיר ( איזה כיף להיות בן 47 ליד בת מאה , אני בשבילה תינוק..)
אני: תודה, את יודעת אני בדיאטה, ואז אני מספר לה על אישה מופלאה בשם מירי ועל קהילת מירי, ומה זה אין פחמימות אחרי חמש...
המארחת: אצלי אין דיאטה, אני בת מאה ולא עשיתי דיאטה אף פעם. אתה עכשיו אוכל עוגיות. ומה זה בלי לחם אחרי חמש? מה חסר לכם לחם בארץ ישראל?
אני: אני בדיאטה
המארחת: אתה תאכל!! וקולה פסקני , ולרגע אני ניזכר בסידרה המדהימה רמזור בפרק שמירי מתבקש לברך את הבן של שלווה מהפלאפל, והוא לא רוצה לברך ואז הדוד הגרוזיני אומר לו "תברך" ומירי אומר: לא, והדוד ממשיך בקול חד מאוד: תברך, ואמיר אומר: שמע לא רוצה
ואז הדוד לא אומר יותר תברך ואמיר מברך...
אני: אבל אני בתהליך, הרי אני מטפס על הר. אני רוצה להיות בריא וחתיך
המארחת: אתה מה? תגיד מה קרה הישראלים השתגעו? על איזה הר אתה בדיוק מטפס?
אני: את יודעת זו מטאפורה על המסלול להיות רזה . ואני מספר לה על המסלול, וכבר נידמה לי שהיא משתכנעת...
המארחת: אתה בהחלט חתיך כמו שאתה ותפסיק עם השטויות. אתה תאכל!! ולא עוגייה אחת, אני רוצה לראות שאתה אוכל ונהנה..
אני: לא כרגע
המארחת: תאכל!!
אני : יותר מאוחר, ואני מנסה להעביר נושא , להחזיר אותה לתקופת פראנץ יוזף ומשהו כזה , ולרגע היא חוזרת איתי אל המסע המרתק בזמנים, אבל מייד מתעשתת ומצביעה על העוגיות...
המארחת: איש לא יצא מהבית שלי בלי לאכול את עוגיות הסהר המפורסמות שלי.. אם היה כאן פראנץ יוזף היה אוכל כמו טאטאלה...איש צעיר , קדימה וגם תקבל צידה לדרך, אני יודעת שאתה בנסיעות רבות השבוע
ובכן, פורום יקר, לא אלה אתכם בהמשך, רק אספר שהצלחת התרוקנה, אבל לא אל תוך בטני... יש לי כל מיני טריקים.. המארחת יצאה מרוצה , גם אני, ואפילו שותפי למסע.. נראה לי שלא הייתי מבייש את אומן האל חושי הזה מהטלויזיה עם הטריקים... נמרוד נידמה לי שמו...העיקר כולם מרוצים... מאוד...
אפיזודה שניה:
המארחת, בת 92, בעיירה שכוחת אל , ממש "אק-וולט", סוף העולם... גרמניה.
והיא הכינה לכבודי שולחן מתוקים , רבותי וגבירותי. זו היתה עוגה נהדרת, ענקית, והטיפו והטיפו ההרים עסיס מרוב גבינה.. לא היא עשתה את זה , שלחו לנו את זה ממיטבח בית האבות שלה שנראה כמו מלון חמישה כוכבים...
אני מודה העיניים יצאו קדימה כמו בסרטים מצוירים, ליבי רקד אל העוגה, היא באמת נראתה משהו וקולות המיצמוץ מגרגרי ההנאה של שותפי למסע רק העידו על ההפסד העצום.
אבל כאן נפלתי על אישה שמבינה מה זה תהליך.
היא כל כך שמחה שסיפרתי לה על שהחלטתי להעיף 20 ק"ג, והחליטה לפנות את העוגה מהשולחן. מה שכמובן אמרתי לה שלא צריך לעשות ובפרט שבשבילה זה תהליך שלוקח זמן לא מבוטל ואני כבר רואה איך אני מאחר את הרכבת מעיירתה אל עבר מינכן.. יודע שאין רכבת אחרת רק זו שעוברת דרך נירנברג( כן, ככה זה בגרמניה, לי כל שם נושא מזכרת, והמילים נירנברג תמיד יהיו קשות מנשוא, וכשהקונדוקטור תמיד אומר בסוף הנסיעה אם יש לצאת מצד ימין או שמאל , אני קצת מתכווץ כי גם זה , ואיני יכול להימנע מכך, מחזיר אותי אל ההפניות האחרות של ימים איומים לימין ולשמאל, ואני יודע ומכיר את כל עניין גרמניה החדשה ואני הרי מצוי בגרמניה עמוק ביותר ועדיין.. אני נירעד כל פעם מחדש כשאני עומד מול שער ברנדנבורג, כאילו שומע את ההמונים השואגים , רואה אותם במועל ידיהם, ואז מחזיר את עצמי לשפיות.. מוזר לא? אולי כי אני בנו של ניצול? אולי סתם כי אני יהודי?)
בקיצור, לא נגעתי בעוגה, ולמרות אי משיכתי לעוגות בכלל - זה היה לי קשה מאוד!!!
אפיזודה שלישית ואחרונה
אני ברכבת
במושב מולי יושבת נערה גרמניה כבת 18 אולי 20, שמנמודה עד גבה גלי, ולידי שותפי למסע.
זו נסיעה של כשלש שעות.. והיא לא מפסיקה לטחון אגוזי, מצופים, כל מיני כיפכפים של הגרמנים.. הכל שוקולדים וגם כאלו שמצופים ובפנים מלאים בורוד מגעיל.. מסיימת חפיסה ופותחת חדשה.. ולידה בקבוק דייט קולה גדול.. לא מפסיקה לכרסם את המתוק מתוק הזה,ואני רואה את הפרעת האכילה הזו מולי, וליבי ניכמר עליה.. היא בת אולי 20, לאן היא תגיע? למה אין ואולי דווקא יש, מישהו שיגיד לה ויסביר לה שכך היא תהיה שמנה מאוד מאוד, ויש לה פנים נאות בהחלט , ושיער אסוף מלא ויפה, ועינני שקד גדולות חומות, נראית נבונה ....וטוחנת כאילו ממחר יש אמברגו שוקולד על דויטשלאנד...
ואז שותפי למסע אומר לי: תגיד למירי בלקין שתדבר איתה, ואני ענה לו: הלוואי והיתה באה לפורום, היא כל כך צריכה את זה..
אני חושב שהיא סיימה שם איזה חמישה אגוזים כאלו עוד איזה חמישה כיפכפים כשכל אחד של ארבע אצבעות, ושקיות של עדשי שוקולד.. ונידמה לי שאפילו ראיתי שם איזה טורטית... ראיתי אומללות של חיים צעירים, אבל יותר משהפריע לי ההוה של חייה התזונתיים יותר מכך הציק לי עתידה. מאחל לה ,לגרמניה הצעירה הזו ,שתמצא לה את מירי שלה איפה שהוא שם באיזור דיסלדורף...
עד כאן להפעם, רשמי מסעי מזוית אחרת, אפיזודות תזונתיות...
נ.ב- בערב הגענו ממש לא מזמן למלון, היינור רעבים אמיתי, ועייפים, וכאן לא ממש הייתי שמשון הגיבור כמו עם העוגה והעוגיות.. נכסנו לאיזה מקום חמוד של טורקים חביבים, שאוורמה עוף בצלחת עם סלט גדול עמוס ביוגורט ( מעניין איך הטורקים כל כך מתגאים ביוגורט שמוצאו בכלל מ"אהובתם" הגדולה יוון..).. והיה הרבה ציפס.. אז בציפס כמעט לגמרי לא נגעתי, ממש לא נגעתי, אבל זו לא היתה ארוחה נכונה, אבל היה טעים, מהיר .. ואני דווקא לא כועס על עצמי, מעדיף לראות איך נמנעתי מהציפסים.. הטורקי כנראה לא שייך לזרם הארדואני, והביא לנו "על חשבון הבית ולמען הידידות עם העם הישראלי" פלאפלים .. אכלתי שניים.. זה מה יש. אני עושה מה אני יכול וזהו זה. להתראות.
edited by מטפס הרים on 10/18/2012
edited by מטפס הרים on 10/18/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/10/2012 04:58
אקורדיאון
Posts: 16381
|
האפיזודות חלפו ולטעמי צלחת די בשלום את הפיתויים
בהצלחה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/10/2012 00:16
מטפס הרים
Posts: 1533
|
אפיזודה ראשונה
המארחת, אישה בת קרוב מאוד למאה שנה, צלולה כיין , חדה כתער ושנונה כלהב. אי שם בשוויצריה .
שותפי למסע הזהיר אותי שהיא מכינה עבורי את עוגיות הסהר הניפלאות שלה ושאני אהיה חייב לאכול.
אני: אין מצב, אני לא נוגע.
הוא: השתגעת? היא בטח כבר שבוע מכינה אותן את העוגיות.. אתה חייב
אני: לא. ונקודה סוף פסוק.
יושבים אצל המארחת המקסימה ואני בשיחה קולחת עם אישה בת דקה למאה, והשיחה עשירה, מלאה , משייטת בין עולם ומלואו , על הסטוריה , על הווה, על עתיד.. הלוואי על כולנו כזו חריפות גם בגילנו..
המארחת: אתה לא נוגע בעוגיות? זה משהו מיוחד בשבילך איש צעיר ( איזה כיף להיות בן 47 ליד בת מאה , אני בשבילה תינוק..)
אני: תודה, את יודעת אני בדיאטה, ואז אני מספר לה על אישה מופלאה בשם מירי ועל קהילת מירי, ומה זה אין פחמימות אחרי חמש...
המארחת: אצלי אין דיאטה, אני בת מאה ולא עשיתי דיאטה אף פעם. אתה עכשיו אוכל עוגיות. ומה זה בלי לחם אחרי חמש? מה חסר לכם לחם בארץ ישראל?
אני: אני בדיאטה
המארחת: אתה תאכל!! וקולה פסקני , ולרגע אני ניזכר בסידרה המדהימה רמזור בפרק שמירי מתבקש לברך את הבן של שלווה מהפלאפל, והוא לא רוצה לברך ואז הדוד הגרוזיני אומר לו "תברך" ומירי אומר: לא, והדוד ממשיך בקול חד מאוד: תברך, ואמיר אומר: שמע לא רוצה
ואז הדוד לא אומר יותר תברך ואמיר מברך...
אני: אבל אני בתהליך, הרי אני מטפס על הר. אני רוצה להיות בריא וחתיך
המארחת: אתה מה? תגיד מה קרה הישראלים השתגעו? על איזה הר אתה בדיוק מטפס?
אני: את יודעת זו מטאפורה על המסלול להיות רזה . ואני מספר לה על המסלול, וכבר נידמה לי שהיא משתכנעת...
המארחת: אתה בהחלט חתיך כמו שאתה ותפסיק עם השטויות. אתה תאכל!! ולא עוגייה אחת, אני רוצה לראות שאתה אוכל ונהנה..
אני: לא כרגע
המארחת: תאכל!!
אני : יותר מאוחר, ואני מנסה להעביר נושא , להחזיר אותה לתקופת פראנץ יוזף ומשהו כזה , ולרגע היא חוזרת איתי אל המסע המרתק בזמנים, אבל מייד מתעשתת ומצביעה על העוגיות...
המארחת: איש לא יצא מהבית שלי בלי לאכול את עוגיות הסהר המפורסמות שלי.. אם היה כאן פראנץ יוזף היה אוכל כמו טאטאלה...איש צעיר , קדימה וגם תקבל צידה לדרך, אני יודעת שאתה בנסיעות רבות השבוע
ובכן, פורום יקר, לא אלה אתכם בהמשך, רק אספר שהצלחת התרוקנה, אבל לא אל תוך בטני... יש לי כל מיני טריקים.. המארחת יצאה מרוצה , גם אני, ואפילו שותפי למסע.. נראה לי שלא הייתי מבייש את אומן האל חושי הזה מהטלויזיה עם הטריקים... נמרוד נידמה לי שמו...העיקר כולם מרוצים... מאוד...
אפיזודה שניה:
המארחת, בת 92, בעיירה שכוחת אל , ממש "אק-וולט", סוף העולם... גרמניה.
והיא הכינה לכבודי שולחן מתוקים , רבותי וגבירותי. זו היתה עוגה נהדרת, ענקית, והטיפו והטיפו ההרים עסיס מרוב גבינה.. לא היא עשתה את זה , שלחו לנו את זה ממיטבח בית האבות שלה שנראה כמו מלון חמישה כוכבים...
אני מודה העיניים יצאו קדימה כמו בסרטים מצוירים, ליבי רקד אל העוגה, היא באמת נראתה משהו וקולות המיצמוץ מגרגרי ההנאה של שותפי למסע רק העידו על ההפסד העצום.
אבל כאן נפלתי על אישה שמבינה מה זה תהליך.
היא כל כך שמחה שסיפרתי לה על שהחלטתי להעיף 20 ק"ג, והחליטה לפנות את העוגה מהשולחן. מה שכמובן אמרתי לה שלא צריך לעשות ובפרט שבשבילה זה תהליך שלוקח זמן לא מבוטל ואני כבר רואה איך אני מאחר את הרכבת מעיירתה אל עבר מינכן.. יודע שאין רכבת אחרת רק זו שעוברת דרך נירנברג( כן, ככה זה בגרמניה, לי כל שם נושא מזכרת, והמילים נירנברג תמיד יהיו קשות מנשוא, וכשהקונדוקטור תמיד אומר בסוף הנסיעה אם יש לצאת מצד ימין או שמאל , אני קצת מתכווץ כי גם זה , ואיני יכול להימנע מכך, מחזיר אותי אל ההפניות האחרות של ימים איומים לימין ולשמאל, ואני יודע ומכיר את כל עניין גרמניה החדשה ואני הרי מצוי בגרמניה עמוק ביותר ועדיין.. אני נירעד כל פעם מחדש כשאני עומד מול שער ברנדנבורג, כאילו שומע את ההמונים השואגים , רואה אותם במועל ידיהם, ואז מחזיר את עצמי לשפיות.. מוזר לא? אולי כי אני בנו של ניצול? אולי סתם כי אני יהודי?)
בקיצור, לא נגעתי בעוגה, ולמרות אי משיכתי לעוגות בכלל - זה היה לי קשה מאוד!!!
אפיזודה שלישית ואחרונה
אני ברכבת
במושב מולי יושבת נערה גרמניה כבת 18 אולי 20, שמנמודה עד גבה גלי, ולידי שותפי למסע.
זו נסיעה של כשלש שעות.. והיא לא מפסיקה לטחון אגוזי, מצופים, כל מיני כיפכפים של הגרמנים.. הכל שוקולדים וגם כאלו שמצופים ובפנים מלאים בורוד מגעיל.. מסיימת חפיסה ופותחת חדשה.. ולידה בקבוק דייט קולה גדול.. לא מפסיקה לכרסם את המתוק מתוק הזה,ואני רואה את הפרעת האכילה הזו מולי, וליבי ניכמר עליה.. היא בת אולי 20, לאן היא תגיע? למה אין ואולי דווקא יש, מישהו שיגיד לה ויסביר לה שכך היא תהיה שמנה מאוד מאוד, ויש לה פנים נאות בהחלט , ושיער אסוף מלא ויפה, ועינני שקד גדולות חומות, נראית נבונה ....וטוחנת כאילו ממחר יש אמברגו שוקולד על דויטשלאנד...
ואז שותפי למסע אומר לי: תגיד למירי בלקין שתדבר איתה, ואני ענה לו: הלוואי והיתה באה לפורום, היא כל כך צריכה את זה..
אני חושב שהיא סיימה שם איזה חמישה אגוזים כאלו עוד איזה חמישה כיפכפים כשכל אחד של ארבע אצבעות, ושקיות של עדשי שוקולד.. ונידמה לי שאפילו ראיתי שם איזה טורטית... ראיתי אומללות של חיים צעירים, אבל יותר משהפריע לי ההוה של חייה התזונתיים יותר מכך הציק לי עתידה. מאחל לה ,לגרמניה הצעירה הזו ,שתמצא לה את מירי שלה איפה שהוא שם באיזור דיסלדורף...
עד כאן להפעם, רשמי מסעי מזוית אחרת, אפיזודות תזונתיות...
נ.ב- בערב הגענו ממש לא מזמן למלון, היינור רעבים אמיתי, ועייפים, וכאן לא ממש הייתי שמשון הגיבור כמו עם העוגה והעוגיות.. נכסנו לאיזה מקום חמוד של טורקים חביבים, שאוורמה עוף בצלחת עם סלט גדול עמוס ביוגורט ( מעניין איך הטורקים כל כך מתגאים ביוגורט שמוצאו בכלל מ"אהובתם" הגדולה יוון..).. והיה הרבה ציפס.. אז בציפס כמעט לגמרי לא נגעתי, ממש לא נגעתי, אבל זו לא היתה ארוחה נכונה, אבל היה טעים, מהיר .. ואני דווקא לא כועס על עצמי, מעדיף לראות איך נמנעתי מהציפסים.. הטורקי כנראה לא שייך לזרם הארדואני, והביא לנו "על חשבון הבית ולמען הידידות עם העם הישראלי" פלאפלים .. אכלתי שניים.. זה מה יש. אני עושה מה אני יכול וזהו זה. להתראות.
edited by מטפס הרים on 10/18/2012
edited by מטפס הרים on 10/18/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
|
|