19/10/2012 15:45
כרובית
Posts: 261
|
אין מחיר להרגשת הקלילות ותחושת הגאווה. כל הכבוד על העמידה האיתנה מול האויבים....
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/10/2012 14:57
EFF
Posts: 6409
|
מי שלא בעניין לא מבין את הרגשת האושר כאשר כפתור נסגר, רוכסן עולה בקלילות, חגורת המכנסיים רופפת, עוברים לחור הבא בחגורה...כל הדברים הקטנים שעושים עבורנו "דברים" גדולים...
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/10/2012 10:20
אשירה
Posts: 4292
|
זה מה שנקרא, יש תוצאות בשטח והן מורגשות וגם נראות,
הבגדים, הבגדים, הם אלה שבסופו של דבר אומרים את המילה האחרונה!!!
--
אשירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/10/2012 08:37
אייריס
Posts: 3744
|
אכן זר לא יבין זאת. ואיזה מומחה הפכת להיות אפילו בין כל המעדנים שאתה מגולל כאן אתה מצליח לשמור ולהיות נחוש. שאפו ענק והמון בהצלחה. יום נפלא ובשליטה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
17/10/2012 18:57
1103
Posts: 5022
|
מטפס הרים
בהמשך לדבריה של רבקה,יהיה עליך להחליף מידת חולצה עד הנסיעה הבאה
נילי
--
וסרהולץ
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
17/10/2012 15:16
רבקה
Posts: 8411
|
מטפס יקר
תמשיך בעבודתך המהנה בארץ הנפלאה
לפי מתכונת זו בה אתה נוהג
ואני בטוחה שעד הנסיעה הבאה תוכל להכניס 4 אצבעות
שיאותתו לך הנה הצלחת
כל הכבוד לך אתה שולט טוב בחומר
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
17/10/2012 14:50
1103
Posts: 5022
|
מטפס הרים נחמד
אתה ראוי להערצה על הרצינות ההתמדה והנחישות.
אין כל ספק שעם כל הקושי תצליח.הינך מודל לחיקוי.
בהצלחה רבה בהמשך התהליך
נילי
--
וסרהולץ
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
17/10/2012 13:35
dany
Posts: 19819
|
חחחחחחחחח
סיגל מתוקה
בשנה הראשונה להיותי תלמידה של מירי נסעתי לחופשה בטנריף וכל בוקר כמו חולת אהבה נכנסתי לפורום, לא יכולתי להתחיל את היום בלי הפגישה היומית שלי.
דרך המלך כתב:
מטפס יקר
אין ספק שאתה תלמיד של מירי... כי רק תלמידים של מירי גם בחו"ל יכנסו לפורום ויכתבו...
אין לי ספק שתגיע ארצה ותופתע לטובה...
כל הכבוד!!!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
17/10/2012 13:24
toly
Posts: 898
|
וורשה מאוד מאוד גאה בך
ובאמת ולא בציניות אני ממש מתרשמת מההשתדלויות שלך ולמרות שאינני חנוטה בעניבה אבל תמיד מחוייטת בפגישות עבודה ובמיוחד בכנסים בחו"ל אני מה זה מזדהה עימך רק שאצלנו הבנות יש משהו אחר שבא לנו להעיף בסיום הפגישות ובמיוחד אם זה מעמד המחייב חליפה בחצאית או שמלה ולא מכנסיים כי מה לעשות יש עדיין מקומות על פני הפלנטה ואפילו בניו יורק שאינך יכולה להופיע לפגישת עבודה אן לכנס עם מכנסיים ואז את נחנקת מגרבוני הניילון ומה זה זה מגרד ובראש ובראשונה תמיד מתחשק להעיף את החזייה עוד במעלית ושי
אז אתה רואה גם לנו הבנות יש מספר טירדות עם כל נהלי הטקס והגינון האירופאי
ןנשןב רגע לאוכל לשליטה
זה מאוד מורכב לשמור כך כפי שאתה שומר בנסיעות עבודה לחו"ל באמת שלא קל אבל אתה מצליח ובענק ועוד משתף בכנותך הרבה-שאפו שאפו
תרשה לי במטותא ממחטת חוליי להציע מספר טיפים: ראשית המשך לצעוד ונצל את מזג האויר הנפלא שפה כרגע חפ אביך ועם חום גבוהה אני מ]עילה מזגן ברמת סיביר ומוציאה את האף ןהידיים מתחת לפוך לצןרך הקלדה
דבר נוסף איש מחונן ומוכשר- למה הקרקרים שוכנים מול פרצופך בחדר? קח עטוף וזרוק לפח הזבל שמחוץ לחדר
אני בטוחה שיש מעדנייה נחמדה ליד מלונך-רד ואחרי סיבוב נוסף סביב המלון כנס וקנה לך יוגורט דל שומן ודזר או מלפפון אולי אפילו פלפל אדום ואולי גבינה כלשהיא רזה- בטוח יש בעידן המודעות גם שם
אתה יודע מה חפש פרוסות רזות של בשר כלשהוא אולי פסטרמה
ואז כשאתה רעב בערב יהיה לך במה לנגוס ללא חריקות
וחוץ מזה תיהנה תצליח ושוב אלינו ולכתיבתך השופעת והקולחת פה בפורום
טחפוס נפלא
טוליתפוצצו כל הנוסעים
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
17/10/2012 12:33
דרך המלך
Posts: 5707
|
מטפס יקר
אין ספק שאתה תלמיד של מירי... כי רק תלמידים של מירי גם בחו"ל יכנסו לפורום ויכתבו...
אין לי ספק שתגיע ארצה ותופתע לטובה...
כל הכבוד!!!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
17/10/2012 12:26
מיכל שרון
Posts: 1318
|
מטפס יקר.. אמנם אני קוראת באיחור ואתה כבר בכלל בגרמניה (אם אני מצליחה לעקוב בכלל) אבל אני רוצה לומר לך שתוותר על הייסורים..
כל היום מפגישה לפגישה, מריצה לריצה.. לעמוד בפיתויים ובסה"כ להתליח לשמור על שגרה של 3 ארוחות ביום (בלי קשר לתוכנן) זה כבר הישג עצום!
אי אפשר הכל בבת אחת..
מירי גם תמיד אומרת שכל עוד המסגרת הכללית נשמרת אז הכל בסדר.. ממש לא משנה לחם קל או מלא או כבד.. העיקר שהסתפקת בשתי פרוסות ולא פזלת לכיוון הלחמניות.
מה זה משנה בלי רוטב או עם.. העיקר שהסתפקת בסלט שלא פותח את הלוע ומכביד לשאר היום לעומת צהריים בשרי ועשיר ועתיר תוספות מפתות ופחמימתיות.
וגם בערב.. 3-4 ואפילו 6 כפות אורז הן מנה לא גדולה.. בסה"כ כל היום לא אכלת הרבה פחמימות וגם אם מדי פעם בערב נגעת בקצת פחמימות זה לא אומר שיצאת מהשגרה, לא אומר שעברת גבולות מטורפים..
זה רק אומר שגם אתה בנאדם.. ובמיוחד במזג אוויר קריר הגוף דורש (ומגיע לו) ארוחה אחת חמה ביום.. אולי בימים הבאים תנסה בערב למצוא מנה של מרק ירקות משביע וחם.. לא יודעת..
העיקר שתהיה ריאלי בציפיות ובעיקר בדרישות שלך מעצמך..
נשמע שאלו ימים ארוכים ולא קלים ואם בכל זאת הקפדת על 3 ארוחות ומים והליכות אתה מסודר!
המשך נסיעה מוצלח ועוד יותר בהצלחה בשקילה כשתחזור (:
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
16/10/2012 05:03
אקורדיאון
Posts: 16381
|
המודעות עולה על גדותיה ממש כל הכבוד על השליטה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
16/10/2012 04:24
dany
Posts: 19819
|
מטפס יקר
אתה פשוט איש מחונן ברמות לא נורמליות.
איזה כייף להרגיש את ההקלה בכיפתור הכפתור ובלחץ העניבה.
אני בטוחה שתגיע לארץ ועוד תהייה לך הפתעה....... כי אתה עושה פעילות שלא עשית, והאכילה שלך ממש לא נראית לי מוגזמת ממש לא!!!!!!!!!
כל הכבוד
ואתה באמת מוכיח כי אם משהו רוצה אז אין זו אגדה.
יישר כוח!!!!!!!!!!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
15/10/2012 23:35
מטפס הרים
Posts: 1533
|
בואו ותשמעו איך בנים שמנמודים מרגישים כשהם עולים במשקל וגם כשהם יורדים: אז אין לנו שמלות שלא עולות ואין לנו בהכרח ג'ינס אחד מאוד אהוב שלא ניסגר וכאלו אבל יש לנו , לפחות במקרה שלי, הכרח לענוב עניבות כשאני בחו"ל...
וזה אומר כפתור אחרון של החולצה סגור כדי שהעניבה תיראה יפה..
לפני חודש וקצת כשהייתי כאן, כל בוקר התעוררתי כמה דקות לפני כי ידעתי שיהיה עלי להיאבק על סגירת הכפתורים המעצבנים האלה.. אני סוגר והכפתור ניפתח, אני סוגר והכפתור ניפתח... ואחרי שכבר ניסגר והעניבה מונחת אני מתהלך כל היום בציפיה לרגע שבוא אוכל לפתוח את הכפתור הזה ולהעיף ת'עניבה החונקת... וגם מגרד לי, אבל נובלס אובליג', חייב להיראות מעונב הייטב...ממש כך. הפעם הזו, הכפתור האחרון ממושמע, כחייל טוב מקבל פקודה להיסגר וניסגר , ואני אפילו מכניס שתי אצבעות ורואה שיש מירווח נאה בין הצואר לחולצה , וואלה, יש אפשרות לנשום.. אני נושם משמע אני קיים.
והיום זורם לו בכיף עם עניבה , ולא מושיט יד כל פעם להזיז אותה כדי לקחת אויר... והיא יושבת בקלילות עלי וכשאני אוכל היא לא בולטת ומחפשת דרכה אל עבר הכתם הראשון שרק אפשר להיאחז בו...
אני לא יודע מה יהיה במשקל בסוף השבוע הזה, אני משתדל , באמת פורום יקר לי מאוד- אני משתדל...אבל אני לא בבית, ולא קל לי. אני עושה כמיטב מיטב המיטבים של יכולותי, הלכתי היום ברגל לפחות שישה קילומטר בין הפגישות השונות ותחנות הרכבת השונות (כיף ללכת באויר הקריר כאן, תענוג!) במקום לקחת מוניות או טראמים או כאלו.חלק ניכר היה עליות בתוך עיר הבנויה כך טופוגרפית.
בבוקר חשבתי להימנע מהארוחה במלון אבל גם בה כבר שולבה פגישה מוקדמת , אז נמנעתי מלהתקרב למגשי הגבינות הצבעוניות וכמובן שדילגתי על מיבחר הבשרים, תפוחי האדמה וכל אלו ( מה שמאוד אהוב עלי , מודה, בימים של אי תהליך, מאוד אהוב עלי באכילה ואחר כך אני מרגיש כל היום נפוח ומגעיל... ) והסתפקתי בשתי פרוסות לחם שחור עם מעט דג מעושן ועגבניות שרי.. ומיים בלבד ולא כל המיצים האלה שנראים כמו איזה תאילנדי מוכר שייקים שהשתגע בחוף בפוקט אבל הם כולם סוכר אחד גדול... אבל זה לא היה לחם קל, את זה אני יודע למרות שנראה היה לחם כזה בריא וטוב... אבל זה החזיק אותי מעולה עד התצהריים כולל דילוג על כיבוד מאוד מרשים בפגישה בבית פרטי. צהריים אכלתי סלט קיסר,זו היתה הברירה הכי טובה שהיתה עבורי באותו מקום, לא נגעתי בלחמים על השולחן, אבל בכל זאת היו שם בסלט איזה סוג גבינה לא ממש חמישה אחוז נראה לי, וחתיכות אנשובי, והיה רוטב למרות שביקשתי , מה זה ביקשתי - התחננתי, בלי רוטב.. ובערב וזה היה אחרי חמש והייתי מאוד רעב ואחרי יום מטורף של פגישות בארבע ערים שונות לאורכה ורחבה של מדינת הגלויה הזו , אכלתי ממש לא הרבה עוף מוקפץ עם ירקות וחתיכות אננס ובאמת שלש אולי ארבע כפות אורז, ועכשין בחדר, אני לא ממש שבע, מודה, אבל לא לוקח שום דבר יותר. ויש לי קרקרים מפתים מולי.. לא נוגע בהם...ברור לי שהראשון יביא אחריו את כל הארמיה השלישית...ואני כל כך לא רוצה שיכתרו אותי...אני משתדל. אבל לא קל ואני ממש מקווה שלא אגלה משהו רע במכשיר ההוא, זה שקרוי מישקל, שם ליד מיטתי, בארצי מולדתי, מכורה שלי... מזל שיש אתכם, לקבל חיזוקים ולספר, פשוט לספר. כמה כיף וכמה מחזק לספר.... זר לא יבין אותנו. אשריי טוב לי שיש לי מקומות ראויים ואנשים ראויים לחלוק איתם. להתראות..
edited by מטפס הרים on 10/15/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|