15/10/2012 14:22
בלונדה....
Posts: 3603
|
מיכלי תירגעי דבר ראשון.
קחי אויר ונשימה עמוקה...
צאי להליכה או סתם לסיבוב בשכונה.
אל תקחי ללב ..חבל להתעצבן.
ההורמונים של ההריון עושים עבודה "נפלאה" אבל נסי להילחם בהם ולא לוותר.
שולחת לך ים של חיבוקיםםם
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
15/10/2012 08:15
אייריס
Posts: 3744
|
מיכל יקרה מחזקת אותך ושולחת לך הרבה חיבוקים ואנרגיות. הכל כבר נאמר מהאנשים החמים שכאן אצלנו ולי יש רק להוסיף המון אהבה וחיוכים. יום רגוע
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
15/10/2012 06:02
נחושה
Posts: 6982
|
שתהיינה רק דמעות של שמחה ואושר
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
15/10/2012 05:28
dany
Posts: 19819
|
יום חדש
בשורות חדשות
מזלך שיש לך את גיתי לצידך אוצר בלום.
מקווה שיום חדש יבוא והדמעות יעלמו
שטיפטיפ הביאה לך מצב רוח נפלא
נשיבוקים
ויום קסום
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
15/10/2012 05:23
אקורדיאון
Posts: 16381
|
מיכלוש הנה מפציע יום חדש ומאחלת לך מכל הלב שיהיה זה יום של חיוכים ,את רגישה מתמיד ולכן קבלת את הדברים קשה,אנחנו מכירים היטב
את אלה המנהלים לנו את החיים מבלי להכיר אותנו,חבל אפילו להזיל דמעה אחת.
חיבוק ענק לחיזוק.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/10/2012 22:36
מטפס הרים
Posts: 1533
|
הי מיכל. שולח לך משוויץ ברכה ליום חדש והרבה יותר מחוייך מחר, בלי אנשים מעצבנים , חסרי תודעת שירות מפותחת וככל הניראה גם עם רמת אינטליגנציה רגשית נמוכה למידי.. יישר כח ענקי על העובדה שהרצונות שרצו לך במוח סביב אכילה כביכול "מנחמת" לא הגשימו את עצמם, ועל השליטה והאיפוק שהפגנת. זה מצויין ורק יחזק אותך. בהצלחה רבה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/10/2012 22:26
miribelkin
Administrator
Posts: 3755
|
מיכלי....חיכיתי לך היום עם חיבוק ענק.
מקוה שתגיעי מחר, אוהבת אותך המון יהיה בסדר
זה הרבה מאד הורמונלי....אבל זיכרונות עושים לכולנו את זה....
לילה טוב יקרה שלך מירי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/10/2012 22:01
נחושה
Posts: 6982
|
מיכלי,
מקווה שהיום המזעזע התחלף בהתרגשות ובערב נעים וטוב...
מחר יום חדש וחייכני...ליל מנוחה וחלומות פז
וחיבוקקקקקקקקקק
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/10/2012 18:17
EFF
Posts: 6409
|
מיכל, את בתקופה רגישה של חייך ןבהחלט "זכאית" לקבל דברים ברוח שאת קבלת..
איזה חוסר טאקט מצד אנשים...פשוט מגעיל..
מחבקת אותך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/10/2012 14:53
כרובית
Posts: 261
|
כל הכבוד על ההתאפקות!!!
אכן, נשמעת חוויה קשה,
כוחה של מילה...לא יאמן איך אנשים יכולים להשפיע עלינו!!!
מקווה שהמשך היום היה טוב יותר עבורך....
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/10/2012 13:56
רבקה
Posts: 8411
|
מיכלי אני קוראת את הפוסט
ואומרת לעצמי איזה אנשים ..... יש בעולם
אך אני שמחה שכרגע אני מוצאת אותך כבר במצב רוח הרבה יותר טוב
אני הרי מכירה אותך רק עם חיוך על הפנים ותמיד
והחשוב הוא שהתגברת על הרגש והאכילה היא שפויה
והשקילה הערב תהיה נפלאה
ושוב רק לחייך ולחיייך ולראות את הטוב
נשימה עמוקה ורגיעה שוב מחזירה אותך למיכלי הצוחקת ומאושרת
חיבוק ענק לחיזוק
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/10/2012 13:43
מיכל שרון
Posts: 1318
|
תודה לכולכן מקסימות.. גיתי הגיע להציל אותי מעצמי. אנחנו יוצאים יחד לצהריים שפוי ואוהב ומרגיע והקופסאות שהכנתי יחכו למחר.
זה נגמר בחטיף אנרגיה שנמצא נטוש באיזו מגירה.. לא יצאתי לקנות כלום ועוד מעט אנחנו נלך לאכול יחד..
בינתיים בתור באותה קופח מזעזעת, קומה אחרת ועוד מעט נראה את טיפטיפ שלנו (סקירה מאוחרת).
אז באמת תודה לכולכן על החיזוקים.
נשיקות והמשך יום נפלא לכולנו (:
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/10/2012 13:18
חיוך מהלב
Posts: 1125
|
מיכל היקרה, קודם כל שאפו על הכנות והשיתוף שלך. באמת אני מרגישה את הכאב שלך. יש לאנשים בארץ שלנו חוצפה ממש חוצפה להיכנס לכל אחד לחייו הפרטיים בלי שום עכבות. אני חוויתי את זה בחיי כמה פעמים גם בתקופה שבה הייתי אלמנת מלחמה, גם בתקופות אחרות והערותיהם של אנשים שונים לעיתים עושים בנו שמות. למדתי במשך חיי, להיות מאד מאד זהירה במה שאני אומרת לאנשים, אתן דוגמה מאד קיצונית. בשנת 2011 עברתי ניתוח לכריתת בלוטת התריס. לאחר הניתוח הקול שלי נפגע והייתי מאד רגישה לעניין כי אין לדעת האם הפגיעה היא זמנית וגם כמה זמן יחזור הקול להיות נורמלי. פשוט נשמעתי מאד קול עמוק וגם צרוד. היה לי קשה במיוחד ורגיש הנושא שכן אני מספרת סיפורים במקצועי והקול משמש אותי ככלי חשוב ביותר. מעבר לשוק של הניתוח ומה שהיה אחריו, היה גם הקטע של הקול. הנה הגעתי לפגישת ויצו ואחת הנשים אומרת לי : או את צרודה למה צעקת על בעלך???? באותו רגע רציתי פשוט לחנוק אותה אבל החזקתי מעמד.
גם לי היה יום די עמוס בבכי ובכאב גדול כי בפעם הראשונה בחיי היה לי ריב עם בני הבכור שלקח את בני משפחתו ונסע הביתה. אני עמדתי ובישלתי משעה 6 בבוקר לכבודם. אך נעלבתי ממנו בצורה מאד מאד קיצונית. כל היום רציתי לאכול אבל בהחלט מלאתי את עצמי במים וחוץ מקצת חריגה מהרגיל אמרתי לעצמי זה לא יפתור לי כלום אם אני אוכל ואוסיף עוד על מפח הנפש שלי.
מזל שיש לנו יום חדש היום והכל נראה אחרת, והעיקר לא לרוץ לאוכל כי זה לא פתרון. ממש לא פתרון. נכון יש איזו "ארגעה" בפחמימות אבל זה רגעי וזה אני מזכירה לעצמי כל הזמן, ממש לא כדאי.
קחי בחשבון שכל העניין שעברת בא להראות לך שיש אנשים שונים עם צורה כזו או אחרת של פניה לאחרים, ובמיוחד אלה שעובדים עם קהל מחוייבים עוד יותר לנימוס ולטקט אבל... כידוע הציפיות שלנו הן על הכריות והמציאות טופחת על מצחנו .... לכן קחי הכל בקלות ומחר יהיה יום חדש וכמובן הכל יהיה יותר טוב וגם יראה באור אחר. החזיקי מעמד ובהחלט אני שולחת אלייך אהבה וסימפטיה ולא להתיאש. חייכי לעצמך בראי ותגידי הכל עובר ... באהבה וחיבה שלך חנה
--
hs
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/10/2012 12:34
dany
Posts: 19819
|
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/10/2012 12:21
נחושה
Posts: 6982
|
מיכלי,
טוב שבכית והיית קצת ריגשי, לא מוכרחים להיות בשליטה כל הזמן....
אני מסכימה שישיבה של 10 דקות בחוץ (לא בקפה) בשמש, הסדרת הנשימות וכמה דקות עם עצמך יעזרו ובגדול...
כל הכבוד שבסופשבוע היית מחוננת
שום קרואסון או מאפה לא יחזיר את המילים שנאמרו וגם לא את אביך היקר....תקני גביע קוטג או תפוחי עץ ותמשיכי משם את היום בביטחה.
אוהבתתתתתתתתתתת מליונים ומצרפת חיבוק משלי....
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/10/2012 11:46
קרנושה
Posts: 3420
|
מיכליקקקקקק אהובה שלי♥
קודם כל קבלי חיבוק ענקי של דובי וחם מנני
דבר שני, קחי את עצמך, שבי כמה דקות בחוץ בשמש, תנשמי עמוקקקקק ותרגעי. תתני לדמעות לצאת אף אחד בכלל לא שווה אותן!
הכל יהיה בסדר יקירה, כמו שסיגלי רשמה, בטל ומבוטל והמשיכי הלאה את היום שלך.
הכל בסדר, לא קרה כלום. אכן ההורמונים משבשים קצת את המציאות ואל תתני לזה להשתלט עלייך ובטח לא באכילה. כולנו יודעים כמה זה קשה אח"כ
בייחוד שהיית צדיקה בסופ"ש, חבל להרוס את זה יקירה.
מעכשיו מתחיל יום חדש, בטל ומבוטל מה שהיה עד עכשיו. מלאן נשיבוקים ותתעודדי♥♥♥
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/10/2012 11:31
דרך המלך
Posts: 5707
|
מיכלי...
לכי שטפי פנים תה חם שירגיע אותך.. ואל תתני לאף אחד להעכיר לך את היום... עשי בטל ומבוטל וקדימה לחייך לחייך גם אם מאולץ בסוף יהיה טבעי....
יש אנשים ממורמרים בחיים שהכל מפריע להם אבל את לא תתני להם לנצח....
קדימה התעודדי ושתי משהו חם להרגע...
שולחת לך חיבוקים וחיזוקים וחיוכיםםם
סיגל ד
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/10/2012 11:06
מיכל שרון
Posts: 1318
|
לא להאמין איך ברגע היום שלך יכול לקבל תפנית כזאת.. מבוקר של אור מלא חיוכים ואהבה של תומר וגיתי הבוקר שלי נמלא רק בכי ותסכול ועצבים וכעס.
היום בבוקר ניגשתי לקופח להעמסת סוכר.. הקופה מפוצצת כאילו לא לוקחים דם מאנשים אלא מחלקים להם כסף או משהו..
והאחיות - אל תתנו לי להתחיל.. רק בשביל הסיכוי שיש כמה כאלו כאן בפורום ואני לא רוצה להכליל.. אבל כל אחות שנתקלתי בה הבוקר בשעתיים וחצי שהייתי בקופ"ח התנהגה כאילו אני אחראית באופן אישי לזה שהיא קמה על צד שמאל ויש לה בוקר מחורבן.
בקיצור אחרי שעה של טרטורים ויחס מגעיל פשוט נשברתי ויצאתי החוצה ופרצתי בבכי.. כן כן.. ההורמונים עכשיו עושים לי לבכות (במקום לענות כמו שמיכל הרגילה היתה עושה - באסרטיביות שלא לומר תוקפנות).. רק קצת מגעילים אליי ומדברים לא יפה ואני מתחילה לבכות כמו תינוקת..
וגיתי רחוק ולא יכול לעזור לי ואני עם עצמי והטישו בכניסה לקופה מייבבת כמו תינוקת!
טוב עברה שעה.. שוב בדיקה.. והאחות הכי מגעילה מכולן ניגשת אליי.. ופתאום כשהיא מעבירה את הכרטיס ורואה את השם שלי מתחילה בחוסר טקט גמור לשאול אותי אם אני מכירה את ישראלי שהיה מורה לרייקי.. ואני בטמטומי הרב עונה "כן, זה אבא שלי" ואז היא פשוט פתחה בחפירת תעלת סואץ השנייה על אבא שלי והמשפחה שלי.. כאילו היא יודעת משהו עליו או עלינו, על המוות שלו, על מי שהוא היה (היא היתה תלמידה שלו מסתבר) וזה פשוט הציף אצלי עוד מאגרי זכרון וכאב ופרטיות שחדרו אליה ושוב הבכי..
בקיצור כל הבוקר אני בוכה.. לא מסוגלת להפסיק לבכות.. ההורמונים מחרפנים אותי זה ברור.. וגם ההתנהגות הזאת של אנשים חסרי מודעות..
ואני רק רוצה לצאת מהעבודה ולהיכנס לבית הקפה הקרוב ולרדת על כמה מאפים טריים.. שימלאו את החלל שפתאום נפער לי בבת אחת כשהכניסו לי את אבא שלי בבוקר למחשבות ככה..
ואני רק רוצה ללכת ולתקוע בצהריים משהו משמין שיפצה על כל הבכי הזה.. וכבר לא אכפת לי איזה צדיקה הייתי כל הסופ"ש..
רק אכפת לי להפסיק להרגיש ככה.. כל כך שברירית ונידפת ברוח.. זה כל כך לא אני!!!!
אוףףףףףףףף!!!!!!!
ושוב אני בוכה.. כבר גמרתי בקבוק מים שלם ולא הצלחתי להירגע.. המילים שלה מרסקות אותי.. החוצפה שלה לדבר עליו ככה..
בקיצור אתם המחסום האחרון לפני הירידה למטה.. לפני שאני בורחת אל האוכל ומחרבת את הכל (ועוד היום יש לי שקילה בערב!!!)...
אני הולכת שוב לשטוף פנים..
איזה בוקר מזעזע!!!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|