13/10/2012 15:55
מטפס הרים
Posts: 1533
|
הי אשירה. משל״שא ( מהפה שלך לאזניים של אלוהים).. תודה ולהתראות.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/10/2012 14:00
אשירה
Posts: 4292
|
מטפס יקר,
אצלנו קראו לפרה הזאת בלפורה.
וכן אוהו אוהו איך אנו מכירים את התסמונת, אני אישית מתהלכת איתה כבר הרבה מאוד שנים, ואצלי תמיד זה סביב החמישה קילו, שכאשר אני מצליחה להוריד אותם כנראה דלי החלב מלא מידי בשבילי ומוצאת את הדרכים לבעוט.
מודה לך על הפוסט הזה כי הוא מחזק את כולנו, אני כעת בתיקון החמישה האחרונים ויש לי עוד אחד וחצי כדי למלא את הדלי ואז אני אשתדל לקרוא שוב את מה שכתבת ולקבל חיזוק.
אתה בטח תהיה אז כבר בדרך לעשיריה!!!
--
אשירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/10/2012 13:02
מטפס הרים
Posts: 1533
|
תודה תודה טולי. מהסיפור שרשמת עולות כמה מילות מפתח , והן נכונות לכלל מעגלי החיים וגם הרזיה . מילים כמו: ענווה, צניעות. אל לו לאדם שהשיג הישג ענק לשכוח מהיכן בא, אל לו להפוך ליהיר ורצוי שישמור תמיד על גישה צנועה כלפי כל האחרים שטרם זכו להשיג הישג כשלו. להשתמע
edited by מטפס הרים on 10/13/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/10/2012 10:59
toly
Posts: 898
|
מטפס יקר
כבר אמרתי וחוזרת שוב-אתה מלך וקוללו ענק לך על השינוי בקידומת וזה מדהים השיתוף הכנה שלך ובכלל כתיבתך פה הרימה את כל כותבי הפטרום פה ומגיעים לך כל המחמאות והפירגון והתמיכה מאנשי הפורום היקר הזה
ולגופו של דלי מחא ברצוני להביא פה סיפור קצרצר על פלוני אלמוני בעיירה אנונימית
האיש היה בעל משפחה גדולה(10 ילדים - ישתבח אונו...)אך דל באמצעים כלכליים
יום אחד בעודו חוטב עצים גילה האיש מצבור יהלומים ענק אשר הפך אותו לאמיד או כפי שקוראים לכך בימינו- לאוליגרך
והאיש העשיר שמח כל כך על הונו שהלך והשקיע בכל מיני עסקים נוספים והעצים עוד יותר את הונו והחל לנסוע ברחבי העולם בחיפוש אחר מרבצי יהלומים נוספים
יום אחד נכנס הגביר לקזינו מפורסם בגלקסי הסתקרן מאוד משולחן פוקר מסוים והחליו להצטרף למשחק
בסיבוב הראשון הרוויח סכום נכבד והחליט להמשיך לסיבוב נוסף ועוד אחד ועוד אחד עד שיצא מורווחאת כל הקופה
למחרת המשיך לשחק ושוב הרוויח והחליט לעבור לקזינו נוסף וכך המשיך עד שנהפך למהמר כבד ווהחל להפסיד ונהייה חייב לבעלי קזינו רבים ובקייצר אטף קייצר-הפסיד את כל עונו ושב דל אמצעים לעיירתו
את הנמשל אני בטוחה שאתה ושאר הקוראים יוכלו להסיק לבדם
ובשורה התחתונה-כדאי לשמור על ההישגים והקיים ולא להיגרר לאותו שד מוכר אצל הרבה שמנדמודים כולל אותי הקרוי בז'קגון המקצועי- תסמונת ההרס העצמי או במילים קצת יותר עדינות- הפחד משינוי להצלחה
זה קיים אצל רובנו אותו פחד והתסמונת עשויה לשוב גם לאחר ירידה נפלאה ומשמעותית(האמן לי חוויתי זאת אישית)
מה שחשוב ואני סבורה שכבר עשית זאת ובאופן נהדר- להיות מודע לתופעה לא לקחת נשימה לדעת לסלוח לעצמך ולהתקדם הלאה על ידי חזרה לשיגרת ומסגרת האכילה הקבועה
כולנו בסך הכל בני אנושוזמניים פה אז מותר ורצןי להינות ולהשתובב וגם לחרוג מידי פעם אבל פעם ב...
והחריגות הללו רק מעצימות את ההחשגים שלנו ונותנות לנו דרייב להצלחה הבאה או כפי שאמרה לי פעם מישהיא חכמה:אםלא ניכשל איך נדע להעריך את הצלחותינו
המשך טיפוס נפלא ושבת נהדרת ובשליטה
טולי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/10/2012 06:44
אקורדיאון
Posts: 16381
|
איזו תחושה לשנות קידומת לשתי ספרות,זר לא יבין זאת.
מטפס ,אני מגרגע זה מאמצת את משפט המחץ שלך הכל כך נכון,כולנו מתמחים לשפוך את הדלי אז לא עוד.
בהצלחה לנו.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
12/10/2012 21:04
מטפס הרים
Posts: 1533
|
אהלן חברה. אין עליכם.. צעדתי עם רדת ערב 80 דקות(!!!) ואני בהחלט מביט אל יום המחרת בפנים מחוייכות.. ממשיכים, הדלי המלא עומד לצידי, אשתדל מאוד לא לבעוט בו.. חבל, אנחנו עובדים כה קשה כדי למלא אותו בהישגנו, ואז בעיטה אחת הורסת מאמץ ניכר.. כנראה שיש תכונה שמנמודית כזו של מידי פעם לתת בעיטה להישגים. החכמה והתבונה, כמו שכולכם אמרתם, היא פשוט ללכת הלאה, אל היעד, הפיסגה, השאיפה או איך שלא נקרא לזה. תכלס , בשבילי, ללכת הלאה ולא לוותר, להיאחז בזיזים של המצוק ולא ליפול, להגיע למישקל היעד ואז מתחיל היעד העיקרי, החשוב עד מאוד: להפוך את ההישג למיפעל חיים פרטי שלי ולא עוד גימיק בר חלוף. נעשה ונצליח, פורום יקר. שבת שלום.
edited by מטפס הרים on 10/12/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
12/10/2012 20:26
מתחדשת
Posts: 57
|
מטפס הרים חמוד שלום
כל כך מוכר,כל פעם צריך לקום ולהמשיך הלאה,גם לי קרה,שמרתי כל החג מדהים כמעט חודש וביום לאחר שמחת תורה זללתי יומיים והרסתי הכל...אבל כן יש תקופות ששמרתי לאורך זמן ואז הירידות היפות גם מורגשות.מזל טוב על הירידה משלוש ספרות,זו באמת בשורה מדהימה ונותנת הרבה מוטיבציה,בטוחה שתצליח.הכי חשוב זה ישר לחזור למסגרת ובתקופות שקשה יותר לא לעלות במשקל ואז בסופו של דבר יורדים.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
12/10/2012 18:39
דרך המלך
Posts: 5707
|
הללויה כל הכבוד!!!!!
שאפו שאפו שאפו.... אין עלייך להגיע לשתי ספרות במודעות ןבשליטה ...ואלה שלא מגיבים או לא רואים לא שווה להתייחס או להפגע... פשוט יש אנשים שלא יודעים לפרגן...
ולך מטפס יקר... המון בהצלחה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
12/10/2012 17:18
אייריס
Posts: 3744
|
קולולולו טפסן איזה כייףףף להוריד ספרה. כל הכבוד אלוףףףף.
וודאי שמכירים כולם. כתבתי גם אני על התופעה הזו. אבל ממשיכים הלאה ומתקדמים ותמיד יש מה ללמוד. בהצלחה ושבת בשליטה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
12/10/2012 16:05
1103
Posts: 5022
|
מטפס הרים יקר
ראשית ברכות על שירדת משלוש הספרות איזו הרגשה נפלאה כאילו היגעת לפיסגה ובאמת זו פסגרת האושר אך עוד הדרך ארוכה,
כדאי לשמור את חגיגת הניצחון לרגע ההגעה אל היעד.הריקוד הזה אחד קדימה שניים לאחור משאירים אותנו במקום וזאת לא המטרה שלנו.
שבת נפלאה ובשליטה
נילי
--
וסרהולץ
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
12/10/2012 15:28
dany
Posts: 19819
|
אכן מי מי שלא מכיר יקום!!!!!!!!
אף אחד לא קם וברורץ
אני אחרי יום כיפור הייתי במשקל שכבר מזמן לא ראיתי אותו....... ומאז ועד היום אני בועטת בדלי ולא מפסיקה,
שומרת יום מקלקלת יום כן צעד קדימה שלושה אחורה..... אבל היאוש לא בבית ספרי וכי שכבר נכנסתי לתלם שוב אכנס אלין.
קצת מתחים גורמים גם לבעיטה הזאת!!!!!!!!!!
אז צריך להפסיק עם התרצת...... אחרת האף של פינוקיו כבר ארוך ארוך ארוך..............חחחחחחחחחחח
היה עבר נגמר........ הבנו את הפואנטה ואפשר להמשיך הלאה לעוד הישג.
בהצלחה ושבת שלום
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
12/10/2012 15:07
EFF
Posts: 6409
|
מטפס יקר....מי שלא מכיר את תסמונת הבעיטה בדלי שיקום (חחח...אפילו הפרות מכירות...)במהלך שנות עבודתי עם מירי (עבדנו יחד 12 שנים) והכרותי בת ה- 25 שנים את האנשים בחוגים - היו כאלו שהיו "רצים" ישר אחרי השקילה לזלול....ואני חושבת וחשבתי גם אז - ירדת - הגעת להישג - שמרת שבוע - קיבלת מחמאות - קיבלת מוטיבציה ממירי - ראית סביבך אנשים שעלו ומתוסכלים - ראית סביבך אנשים שירדו ומאושרים - למה למה למה לקלקל???? אבל זהו הטבע האנושי - גם הנפש מבקשת את מה שהיא מרגישה שמגיע לה לפעמים - והרי איננו ממש רעבים לאוכל - אלא אוהבים אוכל וכל הקשור בו - וזה נפלא בעיני - כי מי שלא אוהב לאכול מפסיד את אחת ההנאות הגדולות בחיים ...גם אני חטאתי ב "מגיע לי" ולפעמים גם היום...אבל למדתי ועדיין לומדת לסלוח לי ולהמשיך...
שבת קסומה לך !!!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
12/10/2012 14:49
מטפס הרים
Posts: 1533
|
לא נישקלים כל יום ואני מזה אגמל, ובכל זאת לפני יומיים השקילה הרשמית ובה כזכור הייתי קרוב מתמיד לשבור קידומת שלש ספרות.. הבוקר נשקלתי ובאופן משמעותי למדי אני, פורום יקר, בקידומת של שתי ספרות!!! הללויה!!! אחרי באמת שלש שנים בהן הייתי מאה ועוד, זה ניגמר!!! וכשעמדתי על המישקל וראיתי , הרגשתי שאיזו קרן אור ממש עוטפת אותי. כאילו נישלחה מפיסגת ההר אלי.. זה ניפלא... אבל זו לא פואנטת הפוסט. כאן ניגמר החלק החגיגי ומסתיימת תרועת הפסטיבל.קרה לי היום, שישי צהריים , משהו שאני מכיר מהעבר ומאוד מאוד לא אוהב, תסמונת
בעיטת
דלי החלב המלא.. במודעות מוחלטת החלטתי שאני מכין ״לילדים״ אוכל שילדים אוהבים( וכולם מכירים מהו..), לא הייתי חייב להכין, רציתי. עם תירוץ עלוב למדי שזה״בשבילם״.. קדחת ... זה היה בשבילי. שד פנימי ניבזה אמר לי: תחגוג היום, ירדת יפה, כבר 6.9 קג ב45 יום, איזה יופי.. מותר לך להנות....... וזה קרה... ואני, בניגוד לכל הפעמים בעבר שהכנסתי בעיטה בדלי עליו עמלתי כה קשה, הפעם אני לא מלקה את עצמי בשוטים ולא מתייסר בעקרבים. אני שוטף באמת את הפנים, מנער מעצמי פירורים, ולא נותן לתסמונת הזו להמשיך!! לא הפעם. אני מניח שהעובדה שדי הרבה אנשים מחמיאים על הירידה ( זה מוזר יש כאלו שמחמיאים מאוד וכאלו שלא רואים או לא אומרים..) גם קשורה: רזית אז עכשיו מותר לך להתפרע. זה הרסני בעיני. זה חירב והרס לי עד היסוד בעבר הישגים ניפלאים של הרזיה. ממש אותה תסמונת רעה.. הפעם לא. כשתשקע השמש אל תוך הים והשבת תגיע ואולי תביא איתה אויר קריר מעט, אצא לצעידה. אני מתחייב לפורום: המשך היום הזה לא יעבור בנצחונו של השד הניבזה .. הוא לא יביס אותי בפעם הזו. הפעם אני אנצח. אשמח מאוד לקבל ולשמוע תובנת. האם אתם מכירים את תסמונת הבעיטה בדלי המלא? להתראות
edited by מטפס הרים on 10/12/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|