|
על מנת להשתמש בפורום, יש להיות מזוהים במערכת. שם: כינוי, כפי שנרשמת באתר. כנ"ל באשר לסיסמה. מי שלא רשום לאתר, להירשם בדף הבית- בקוביה הוורודה
11/10/2012 14:07
רבקה
Posts: 8411
|
דני'לה משפט שכל כך מתאים כאן לשרשור ה- צ ל ח ת
צריך לחיות ולתת לחיות !!!!!
♥♥♥♥
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
11/10/2012 10:47
dany
Posts: 19819
|
אני יכולה להוסיף לסיפור הזה עוד סיפור קטן ודוגמא לכך שלא צריך להיות אדם שמן על מנת להיות רגיש מאד להערות בנושא המרכיבים המונחים בצלחת.
ביתי הקטנה בחורה רזה מטבעה וגבוהה, אמא לשלושה בנים ונראית ממש כמו נערה, היות וגדלה עם אמא (אני) עם ממש הפרעות אכילה... לדאבוני השד הזה נכנס גם בה והיא מאד מאד רגישה להערות בנושא האוכל, היא גם מאד איסטניסית ... בקיצור פרובלמטית, שהיינו בטיול בפריז, חתני העיר לה איזו הערה על מה שהיא אוכלת או לא אוכלת ולא מנסה לטעום וכו' ובקיצור הציק לה..... והבחורה שכבר אמרתי היא לא ילדה קטנה, פשוט עזבה בבכי את השולחן. כך שלכולנו יש רגישויות ואף אחד מאיתנו לא מחוסן. גם לא הרזים.
בקיצור צריך לחיות ולתת לחיות!!!!!!!!!!!!!!!!
אשירה כתב:
עדי חמודה,
אני מקווה שהרגשתך השתפרה במעט, הרי את הנעשה אין להשיב ואל לך לבזבז אנרגיות על חרטות וכעסים.
מטפס ההרים העלה תובנות מאוד חשובות ומעניינות מניסיונו, אני אישית כבר שיתפתי את הבת שלי במה שנכתב והיא בהחלט התרשמה ומסתבר שכבר שמעה דעה דומה מאיש מקצוע, שבכל תחום ישנם גוונים שונים ואפשרויות חבויות ועלינו לאתר אותם ולראות אם אנו מתחברים אליהם. אני מקווה שתמצאי את הדרך לשלב בין תכניותיכם האישיות לבין דרכך המקצועית, את לא לבד בדילמות הללו, צעירים רבים חווים זאת כך או אחרת, ובמיוחד נשים, שעם כל הקידמה והשאיפה לשוויון בנטל עדיין אנו עוברות הריונות ולידות ורוב המעמסה של גידול הילדים עלינו.
ולגבי הצלחת משהו מחוייך. מסתבר שאנחנו לא לבד במערכה, ולמה כוונתי. כשהקראתי את הפוסטים לבת שלי שהיא מאוד רזה היא הזכירה לי את תקופת הצבא, כששרתה בלשכת ראש אמ"ץ, שם הרעיפו עליהם כיבוד כיד המלך שהתבטא כמובן בהרבה מאפים מסוג בורקסים רוגלך פירות למיניהם וכד', היא החליטה שהיא פשוט מלכתחילה לא נוגעת בדברים הללו והייתה מביאה אוכל מהבית. מסתבר שגם לה הסתכלו כל הזמן בצלחת, רוב הבנות שלא עמדו בפיתוי ואכלו מכל הבא ליד את כל המאפים העירו לה הערות לא נעימות עד כדי עלבון. אז לכי תביני את נפש האדם. מסקנתי היא שמאחר ואין לנו שליטה על אף אחד אחר מלבד עצמנו עלינו לחזק את עצמנו ולא לתת לאחרים כוח להשפיע עלינו. אני יודעת שקל להגיד וקשה לבצע אז בשביל זה יש לנו חיים שלמים כדי ללמוד.
בהצלחה רבה לך,
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
11/10/2012 00:17
אשירה
Posts: 4292
|
עדי חמודה,
אני מקווה שהרגשתך השתפרה במעט, הרי את הנעשה אין להשיב ואל לך לבזבז אנרגיות על חרטות וכעסים.
מטפס ההרים העלה תובנות מאוד חשובות ומעניינות מניסיונו, אני אישית כבר שיתפתי את הבת שלי במה שנכתב והיא בהחלט התרשמה ומסתבר שכבר שמעה דעה דומה מאיש מקצוע, שבכל תחום ישנם גוונים שונים ואפשרויות חבויות ועלינו לאתר אותם ולראות אם אנו מתחברים אליהם. אני מקווה שתמצאי את הדרך לשלב בין תכניותיכם האישיות לבין דרכך המקצועית, את לא לבד בדילמות הללו, צעירים רבים חווים זאת כך או אחרת, ובמיוחד נשים, שעם כל הקידמה והשאיפה לשוויון בנטל עדיין אנו עוברות הריונות ולידות ורוב המעמסה של גידול הילדים עלינו.
ולגבי הצלחת משהו מחוייך. מסתבר שאנחנו לא לבד במערכה, ולמה כוונתי. כשהקראתי את הפוסטים לבת שלי שהיא מאוד רזה היא הזכירה לי את תקופת הצבא, כששרתה בלשכת ראש אמ"ץ, שם הרעיפו עליהם כיבוד כיד המלך שהתבטא כמובן בהרבה מאפים מסוג בורקסים רוגלך פירות למיניהם וכד', היא החליטה שהיא פשוט מלכתחילה לא נוגעת בדברים הללו והייתה מביאה אוכל מהבית. מסתבר שגם לה הסתכלו כל הזמן בצלחת, רוב הבנות שלא עמדו בפיתוי ואכלו מכל הבא ליד את כל המאפים העירו לה הערות לא נעימות עד כדי עלבון. אז לכי תביני את נפש האדם. מסקנתי היא שמאחר ואין לנו שליטה על אף אחד אחר מלבד עצמנו עלינו לחזק את עצמנו ולא לתת לאחרים כוח להשפיע עלינו. אני יודעת שקל להגיד וקשה לבצע אז בשביל זה יש לנו חיים שלמים כדי ללמוד.
בהצלחה רבה לך,
--
אשירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
10/10/2012 23:14
adish
Posts: 342
|
איזה כיף שיש אתכם
מקווה שאעלה על דרך המלך בקרוב
edited by adish on 10/10/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
10/10/2012 07:44
אייריס
Posts: 3744
|
וואי עדיש כואב לי לשמוע מה שאת עוברת. אני מקווה שתימצאי מזור ותעשי מה שטוב לך. קיבלת הרבה עצות כאן. מחזקת אותך
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
10/10/2012 00:09
מטפס הרים
Posts: 1533
|
הי עדיש.
אני מבין. האמת היא שמאוד קשה במערכת של פורום לבצע הכוונה תעסוקתית או אימון לקראת מסלול קריירה, ובכלל לא בטוח שאת צריכה דבר כזה. בואי ואציע לך תרגילון עצמי קטן שנחשב למאוד יעיל. ראשית, עשי טבלה פשוטה ביותר של עשרת הדברים הכי פחות אהובים עלייך בתפקידך הנוכחי ועשרת הדברים האהובים עלייך.זה מול זה. ואין מצב בעולם שאין דברים שאהובים עלייך כשם שאין מצב שהכל רק לא אהוב. ממש שבי עם עצמך וגבשי רשימת אוהבת/ לא אוהבת בעבודתי.
קחי כעת את רשימת ה"אוהבת" ודרגי אותה מאחד עד עשר, כלומר: הדבר שאני הכי אוהבת בעבודתי הוא איקס ולכן הוא מקבל ציון עשר ואילו הדבר שאני הכי פחות אוהבת ( אבל הוא עדיין להזכירך ברשימת האוהבת) יקבל ציון אחד. ואז , עלייך חשוב לעומקם של דברים, ניגמר השלב הטכני של התרגילון ומתחיל שלב החשיבה העמוקה: מה אני עושה, אילו שינויים עלי לחולל, אילו כלים עלי להוסיף לארגז הכלים שלי על מנת שהחמישיה שקיבלה את הציונים עשר עד חמש מתוך רשימת האוהבת יהפכו למרכיבים העיקריים ביום יום התעסוקתי שלי. יש הרבה תובנות שנילמדות מכך. בשלב מתקדן יותר יש תרגילון לגבי רשימת הלא אוהבת ואיך להפוך חלק מהם למצב של אוהבת.. אבל על זה בפעם אחרת. בהצלחה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/10/2012 15:54
adish
Posts: 342
|
אשירה ומטפס הרים יקרים ,
בהצעת הורי וסבתי הלכתי ללמוד חינוכי חרי התלבטויות קשות כי לאחר התייעצות איתם ולדבריהם ״ מקצוע שיש בו עבודה תמיד״ אבל למרות שמאוד מתאים לי המקצוע ראיתי שמה שמראים ומלמדים אותך במכללות אינו כלל כמו בחיים האמיתיים
לא מלמדים איך לנהל גן מבחינה כלכלית
איך לנהל צוות או איך להתמודד עם הורים... ולי כרגע אין סבלנות לעשות את ה-3 הנ״ל או את הרצון כי אני באתי עם הכלים של ״ איך להתמודד עם הילדים״ וזהו
כרגע אני מאוד רוצה ללמוד משהו אבל מה עדיף תואר 1 נוסף או תואר 2 במשהו שכבר ממש לא קוסם לי... איך לא לעשות שוב את אותה טעות .... איך להשיג לפחות 40 אלף שקל לתואר נוסף?
מה עם בעלי שהוא ואני רוצים ילד?
יש כל כך הרבה בתוך המשוואה
ואני כל כך מבינה ללב בתך שלא מוצאת את עצמה
אני אפילו מתחרטת שלא הלכתי בעקבות רצונות ליבי ללמוד דברים אחרים והיו לי המון אופציות רק בגלל שהתייעצתי וכולם אמרו ללכת ללמוד משהו שיש בו פרנסה בלי לחשוב שאולי לא ארצה בכלל להתפרנס ממנו
edited by adish on 10/9/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/10/2012 14:34
כרובית
Posts: 261
|
עדיש,
לגבי עניין הקריירה: הנושא של התעסוקה בחיים גובה מאיתנו יותר מדי שעות מכדי שתוותרי לעצמך. הפוסט של מטפס הרים תורם מאוד ומתאים לכל גווני קשת התפקידים שקיימים. בנוסף, גם אם לא תימצאי לעצמך דרך מעניינת בתחום שבו למדת או לידו....חפשי לך משהו אחר ללמוד!
אני למדתי 4 שנים, לימודים מעניינים מאוד..ובסופו של דבר, ביום יום אני מאוד לא מרוצה. עברתי קשת של תפקידים, מתפקידים קטנים ועד היום, תפקיד ניהולי. ועדיין...לא מרגישה שייכת לתחום. השנה אני מתחילה לימודים אחרים, כנגד כל הסיכויים!! את יכולה לעשות כל מה שתרצי, וברור שכדאי להתחיל מעצתו של מטפס.
לגבי האוכל- לדעתי, לא לכל אדם יש את הרשות להיר לנו על האוכל, אפילו ממקום טוב. זה צריך להיות אדם שאתה מרגיש מאוד בטוח איתו.
לגבי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/10/2012 00:20
מטפס הרים
Posts: 1533
|
הי אשירה. את בהחלט יכולה להשתמש בפוסט עבור ביתך. בשמחה. העניין הזה של נסיון לזהות הרבה גוונים שלא נראים לעין , כפוטנציאליים לצמיחה תעסוקתית - חשוב מאוד. ממש ראיתי וחוויתי מקרים כאלו, אנשים שחשבו לעצמם: למדתי מקצוע גרוע, בחיים לא רוצה לעסוק בו, אין לי עתיד בזה...אבל אחרי חקר מסביב של אותה קשת פוטנציאלית חבוייה הם גילו שיש אפיקים שלמים שהם יכולים לחתור אליהם, ושאפיקים אלו לא מוליכים אל נחל אכזב אל מקור מיים חיים. והשיחות עם מבוגרים יותר ( לא מבוגרים מדי, כלומר לא בכירים בכירים אל דרגי ביניים) שהמשיכו במסלולים מקצועיים הקשורים ללמידה האקדמית, מאוד עוזרת- פתאום בתך תוכל לראות שיש מצב שבמסלול מסויים היא יכולה להגיע לאחלה תפקידים, אבל בנקודת הזמן בו היא מצוייה כעת היא פשוט לא רואה או מודעת ליכולות העתידיות שטומן לה המסלול..
חשוב לזכור שלעיתים, באמת צריך לשנות כיוון, אך עד שעושים צעד כזה אני ממליץ על חקר יסודי. זה בריא מאוד ומגלה עולם שלם שנמצא לידינו אך חבוי מאיתנו.
אני חושב על מה שכתבת לגבי הגברת והצלחת. מבלי להיכנס לעניין לעומק רק אומר: את צודקת, אותה גברת כנראה גם מביאה על עצמה את המצב בו הוא מרשה לעצמו כך לנהוג.. ואני אומר זאת לאור היכרותי את השניים.. אבל עדיין- לא טוב מה ובעיקר איך שהוא עשה, ככה לא עוזרים לאדם. להתראות.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/10/2012 00:03
אשירה
Posts: 4292
|
מטפס יקר,
הפוסט שכתבת מנסיונך האישי, כמכוון אנשים בתחום, הוא מאוד חשוב לי, כי אם יצא לך לקרוא את תשובתי לעדי יכולת לראות שגם אצל בתי קיימת בעיה דומה. אני ממש רוצה לשמור את דבריך ובהזדמנות מתאימה לתת לבתי לקרוא אותם, ברשותך כמובן. בתי למדה כלכלה וניהול כי אלה מקצועות שעניינו אותה בתיכון וגם הייתה טובה בהם. מצד שני היום לא קוסם לה להיות תקועה במשרה אפרורית בבנק והיא מתעניינת בעוד תחומים שונים לגמרי. זה די טבעי ונורמלי שאדם בן 24 עדיין לא יהיה סגור על רצונותיו ותכניותיו בחיים, מצד שני לעשות מהפך ובפרט שעדיין היא אינה מגובשת על מה כן ומה לא זאת פריבילגיה שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו מבחינה כספית, כי כמו שכבר כתבתי, הוצאות הלימודים בארץ הם לא קטנות לעומת מדינות מתקדמות שמאפשרות לסטודנטים הקלות והלוואות בתנאים מאוד נוחים ולזמן ארוך. סוגיה לא קלה גם לנו כהורים אבל במיוחד לילדינו ועלינו לנווט אותם בעדינות אבל בחוכמה ולהסיר מהם התנגדויות. האמת זה לא קל, זה מצריך מידה רבה של יצירתיות, אבל אני באופן אישי אוהבת ונהנית מהתהליכים והמהלכים הללו, רואה בהם סוג של יצירה עצמית.
ובקשר לצלחת אני מזדהה אתך לגמרי וליבי עם אותה גברת שבודאי הצליח חמה לקלקל לה את כל ההנאה מהמפגש. איני יודעת איזה פיתרון כללי יש לדברים אלה, כנראה אין פיתרון אחד לכולם וכל אחד מאיתנו צריך להערך לנסיבות כאלה כדי לא לפתוח פתח ליצירת מצבים פוגעניים. שמעתי לאחרונה באקראי, תוך כדי התפתחות שיחה עם אחות במחלקה שבעלי היה מאושפז, תובנה שאני לוקחת אותה איתי עכשיו לכל מקום ולכל סיטואציה, והיא שברוב המקרים כשקורים לנו דברים לא טובים באינטרקציות עם אנשים אנחנו בעצם מזמינים את זה. זה נשמע אולי מוזר אבל בדקתי את עצמי בקשר לאנשים שיש לי איתם יחסים מורכבים ושאני נפגעת מהם לא מעט ונוכחתי לדעת שבאמת אם הייתי מראש מונעת מהם מידע מסוים או מנווטת את השיחה בצורה אחרת לא הייתי מגיעה למצב שאפגע. זאת הייתה פשוט שיחה אקראית שעוזרת לי המון. ועוד משהו אישי בקשר לצלחת, היחידים שאני מקבלת באהבה את התערבותם בנושא זה הם ילדי. הם אמרו לי חד וחלק שאני צריכה לשמור על עצמי בשבילם אם אני לא מספיק חשובה לעצמי, והבת שלי בלי להסס כשרואה אותי מפשלת לוקחת ממני את מושא הפישול וממנה איני נפגעת כלל, אפילו להיפך זה נותן לי הרגשה טובה עד כמה חשוב לה שאשפר את חיי.
אשירה.
מטפס הרים כתב:
שלום עדיש. לגבי העבודה ומסלול המשך הקריירה. אני לא מכיר את הפרטים לעומק אך מרשה לעצמי להעלות עוד זוית ראיה ממעוף הציפור שראיתי בפוסט שלך: לעיתים נידמה לאנשים שהם אינם רוצים להמשיך ולהתקדם בתחום בו למדו . לעיתים הלימודים היו כרוכים בהשקעה ניכרת מאוד ואז המימוש בעולם העבודה פשוט מיתגלה כלא מעניין. אולי גם לא מתגמל דיו.יש הרבה סיבות : מקום עבודה תובעני ולא מפרגן ואולי גם בשילוב של בוס בעייתי יכולים ליצור תחושת מיאוס , לעיתים יש דווקא בוס ניפלא/ה אבל התפקיד עצמו ממש לא מלהיב פשוט משעמם. ויש עוד סיבות. במקרה כזה מה שחשוב לעשות , ואני אומר זאת מנסיוני בהכוונת מסםר חברה שחוו זאת, זה לנסות ןלראות את הקשת הרחבה שהתחום המקצועי מציע. קשת רחבה שלא בהכרח גלויה לעין . למשל : יכול להיות כלכלן מעולה שהגיע לעבוד בבנק והעבודה אפורה, שגרתית חסרת מעוף. אותו כלכלן , אם יעבור למישרה אחרת בתוך הבנק, עם גוונים אחרים, יכול להתחיל להנות מעניין עצום. אותו בנק, אותו מסדרון, רק מחלקה אחרת שזקוקה לכלכלן אך לעבודה שונה. או לפעמים מעבר למישרה ניהולית גם אם לא בכירה יכול להביא עניין רב מעצם הכניסה וההתנסות לתחום הניהול. אני ממליץ לך לבחון זאת. את אותה קשת. לראות ולבדוק האם יש מצב בו את תהני ותצמחי קדימה עם אותה השכלה רלבנטית אבל פשוט בסביבה אחרת. דבר נוסף שמומלץ מאוד למי שמתלבט כמוך: לשוחח ולדבר עם בוגרי אותה השכלה כמוך אבל מבוגרים ממך בנניח שש שנים. במה הם עוסקים.לראות לאיזה כיוונים הם התפתחו עם השנים. תרוויחי מזה שני דברים: תראי אני מניח שיש כאלו שזוכים קריירה מאוד מהנה עם השכלה כשלך ואז השאלה היא מה היה המסלול, מה היו התחנות, שהם עברו. דבר שני, כך תכירי מקומות עבודה נוספים פוטנציאליים עתידיים. לסיכום: מה שאת חווה אינו נדיר ואפילו די שכיח ובעולם החדשני שבו אנו חיים, מהרבה סיבות, הניידות לעיתים רבה מאוד. אני ממליץ בכל ליבי ובאמת מנסיוני בניהול ועבודה עם אנשים רבים ומתלבטים רבים בצמתי קריירה שונים, שלפני שאת מבצעת הלכה למעשה שינוי, תנסי להיכנס לעבי הקורה של אותה קשת אפשרויות שיכול מאוד להיות שברגע זה אינך רואה אותם אך הם בהחלט קיימים ואולי אף מחכים לך. לגבי הכניסה לצלחת. לא יכול לסבול את זה. היום היינו אצל אימי , הוזמנו עוד כמה וכמה. בקיצור אמא עשתה בופה עשיר מתבשיליה ( המדהימים).. לקחהו וישבנו במרפסת הנעימה של הבית. גברת צעירה אחת, שמנמודה, סיימה לאכול , קמה וניכנסה אל הבית. היה ברור שהיא ניגשת לבופה. אז מה? אבל חמה, אבי בעלה, שהוא אח של אמא שלי הסתכל עליה ואמר: מה, את קמה לקחת עוד אוכל? והיא במבוכה נוראית אמרה: לא, מה פתאום , הולכת לשים בכיור את הצלחת.. הלכתי אחריה וניפגשנו בבופה , שם עם דימעה בעינה אמרה שאינה יכולה חסבול את ההערות האלו שלו... היא לקחה לה תבשיל כזה או אחר והתיישבנו בפנים. הגיעו אחרים וישבו עימנו. ואז הגיע אותו אדון. היא רצתה לקבור את עצמה. ראיתי שהוא מסתכל על צלחתה. היא חדלה לאכול.. הוא לא אמר דבר אבל עיניו דיברו גם בלי מילים, בשפת האישונים... אני שונא שעושים זאת. זו פולשנות בעיני. אולי לפעמים אם זה מגיע ממקום טוב ובצורה עוטפת ורכה ומהאדם הראוי והנכון זה יכול לסייע אבל לרוב זה מגיע רע ויוצר מישקע מיותר. מבין אותך. להתראות ובהצלחה רבה..
edited by מטפס הרים on 10/8/2012
edited by מטפס הרים on 10/8/2012
--
אשירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
08/10/2012 23:12
adish
Posts: 342
|
איזה מזל שיש אתכם
תמיד מבינים מרגיעים ואיכפתים
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
08/10/2012 22:23
מטפס הרים
Posts: 1533
|
שלום עדיש. לגבי העבודה ומסלול המשך הקריירה. אני לא מכיר את הפרטים לעומק אך מרשה לעצמי להעלות עוד זוית ראיה ממעוף הציפור שראיתי בפוסט שלך: לעיתים נידמה לאנשים שהם אינם רוצים להמשיך ולהתקדם בתחום בו למדו . לעיתים הלימודים היו כרוכים בהשקעה ניכרת מאוד ואז המימוש בעולם העבודה פשוט מיתגלה כלא מעניין. אולי גם לא מתגמל דיו.יש הרבה סיבות : מקום עבודה תובעני ולא מפרגן ואולי גם בשילוב של בוס בעייתי יכולים ליצור תחושת מיאוס , לעיתים יש דווקא בוס ניפלא/ה אבל התפקיד עצמו ממש לא מלהיב פשוט משעמם. ויש עוד סיבות. במקרה כזה מה שחשוב לעשות , ואני אומר זאת מנסיוני בהכוונת מסםר חברה שחוו זאת, זה לנסות ןלראות את הקשת הרחבה שהתחום המקצועי מציע. קשת רחבה שלא בהכרח גלויה לעין . למשל : יכול להיות כלכלן מעולה שהגיע לעבוד בבנק והעבודה אפורה, שגרתית חסרת מעוף. אותו כלכלן , אם יעבור למישרה אחרת בתוך הבנק, עם גוונים אחרים, יכול להתחיל להנות מעניין עצום. אותו בנק, אותו מסדרון, רק מחלקה אחרת שזקוקה לכלכלן אך לעבודה שונה. או לפעמים מעבר למישרה ניהולית גם אם לא בכירה יכול להביא עניין רב מעצם הכניסה וההתנסות לתחום הניהול. אני ממליץ לך לבחון זאת. את אותה קשת. לראות ולבדוק האם יש מצב בו את תהני ותצמחי קדימה עם אותה השכלה רלבנטית אבל פשוט בסביבה אחרת. דבר נוסף שמומלץ מאוד למי שמתלבט כמוך: לשוחח ולדבר עם בוגרי אותה השכלה כמוך אבל מבוגרים ממך בנניח שש שנים. במה הם עוסקים.לראות לאיזה כיוונים הם התפתחו עם השנים. תרוויחי מזה שני דברים: תראי אני מניח שיש כאלו שזוכים קריירה מאוד מהנה עם השכלה כשלך ואז השאלה היא מה היה המסלול, מה היו התחנות, שהם עברו. דבר שני, כך תכירי מקומות עבודה נוספים פוטנציאליים עתידיים. לסיכום: מה שאת חווה אינו נדיר ואפילו די שכיח ובעולם החדשני שבו אנו חיים, מהרבה סיבות, הניידות לעיתים רבה מאוד. אני ממליץ בכל ליבי ובאמת מנסיוני בניהול ועבודה עם אנשים רבים ומתלבטים רבים בצמתי קריירה שונים, שלפני שאת מבצעת הלכה למעשה שינוי, תנסי להיכנס לעבי הקורה של אותה קשת אפשרויות שיכול מאוד להיות שברגע זה אינך רואה אותם אך הם בהחלט קיימים ואולי אף מחכים לך. לגבי הכניסה לצלחת. לא יכול לסבול את זה. היום היינו אצל אימי , הוזמנו עוד כמה וכמה. בקיצור אמא עשתה בופה עשיר מתבשיליה ( המדהימים).. לקחהו וישבנו במרפסת הנעימה של הבית. גברת צעירה אחת, שמנמודה, סיימה לאכול , קמה וניכנסה אל הבית. היה ברור שהיא ניגשת לבופה. אז מה? אבל חמה, אבי בעלה, שהוא אח של אמא שלי הסתכל עליה ואמר: מה, את קמה לקחת עוד אוכל? והיא במבוכה נוראית אמרה: לא, מה פתאום , הולכת לשים בכיור את הצלחת.. הלכתי אחריה וניפגשנו בבופה , שם עם דימעה בעינה אמרה שאינה יכולה חסבול את ההערות האלו שלו... היא לקחה לה תבשיל כזה או אחר והתיישבנו בפנים. הגיעו אחרים וישבו עימנו. ואז הגיע אותו אדון. היא רצתה לקבור את עצמה. ראיתי שהוא מסתכל על צלחתה. היא חדלה לאכול.. הוא לא אמר דבר אבל עיניו דיברו גם בלי מילים, בשפת האישונים... אני שונא שעושים זאת. זו פולשנות בעיני. אולי לפעמים אם זה מגיע ממקום טוב ובצורה עוטפת ורכה ומהאדם הראוי והנכון זה יכול לסייע אבל לרוב זה מגיע רע ויוצר מישקע מיותר. מבין אותך. להתראות ובהצלחה רבה..
edited by מטפס הרים on 10/8/2012
edited by מטפס הרים on 10/8/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
08/10/2012 17:24
dany
Posts: 19819
|
בהצלחה יקירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
08/10/2012 17:15
נחושה
Posts: 6982
|
לגבי הצלחת, מותר להם להעיר אסור לך להתעצבן, אני בטוחה שהם באו בטוב...
לגבי העבודה והלימודים, תשבי עם עצמך לברר מדוע את בדיכי: שכר, בוס, צמצום עבודה, יותר מדי ניירת...השאלה מה אפשר לשנות כולל לעבור מיקום או לצמצם שעות...אל תהיי הראשונה להגיע והאחרונה ללכת.
אם הבעיה אקוטית כדאי ששתחילי לחפש עבודה במקביל או בשמנך הפנוי "אחרי החגים הגיע" זה זמן מצויין לעשיה מחודשת, בהצלחה ונשיבוקים לדרך
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
08/10/2012 15:03
אשירה
Posts: 4292
|
עדי יקרה,
מאוד מבינה לליבך, בעניין הלימודים הבת שלי גמרה בהצטיינות תואר ראשון והחליטה כרגע לא להמשיך ברציפות לתואר שני כי היא כבר לא בטוחה שזה התחום שהיא רוצה לעסוק בו. כמובן שיש אכזבה כי אין לשכוח שהלימודים קשורים בהוצאות כספיות לא קטנות. אנחנו החלטנו לממן לילדים את הלימודים כדי לתת להם נקודת פתיחה טובה לחיים ואם היא מתחילה לדשדש זה נותן הרגשה תיסכול מסויימת ודאגה כספית. למרות זאת הקשבתי לה וניסיתי להכיל את מה שהיא מרגישה מבלי למתוח עליה ביקורת ומבלי לשפוט אותה. אמרתי לעצמי שאנו נעזור כפי שנוכל, אם נוכל, אבל חשוב מאוד שהיא בסופו של דבר תימצא את מה שמתאים לה כי זה עשוי להכתיב את כל מהלך חייה. נסי להסביר זאת להורייך ויחד עם זה תני להם את ההרגשה שאת גם מבינה מה עובר עליהם ואני בטוחה שיבינו.
בקשר לצלחת, אוףףףףף כמה אני שונאת שמסתכלים לי. וכולם לדבריהם כמובן רוצים את טובתי. זאת בעיה לא פשוטה עד כמה שהיא נראית שכן. לא פעם אני מעדיפה לאכול לבד.
את צעירה, הכל עוד לפנייך, עם גישה אסרטיבית מצד אחד ומתחשבת מצד שני אני מאמינה שתתגברי על הקשיים.
בהצלחה, חמודה,
--
אשירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
08/10/2012 14:38
EFF
Posts: 6409
|
יקירה שלנו..את מכירה את המשפט "משפחה לא בוחרים" - כן נכון לא בוחרים - אבל לפעמים מותר לחנך, להעיר, לשוחח ולהסביר מה לא נעים לך..
זה אמנם תהליך אבל צריך להבהיר לבני המשפחה שישנם דברים שהם בחזקת טאבו ואינך מוכנה לשמוע את דעתם..אפילו אם יעלבו - זה מחלחל בסוף - מנסיון..
לגבי עבודה - בדקת את האפשרות להחליף?? יש בכלל עם מי לדבר שם??
מכל מקום אסור שכל ההתרחשויות האלו יגרמו לך להרגיש בודדה...אין אדם בודד אלא אם כן הוא בחאר להיות שכזה..הנה אפילו אנחנו כאן בשבילך - גם משהו !!!!!!!!!!!!!!!!!!!
נשיבוקים !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
08/10/2012 14:08
adish
Posts: 342
|
אני בזמן האחרון דיי בדיכי...
אני כבר לא נהנת מהעבודה שלי ואני לא רוצה להמשיך בה עם זאת לימודים גבוהים לא באים בחשבון וגם שאר האופציות לא ממש קורצות לי...
לאחר שהבהרתי זאת לכל המשפחה הלכתי לישון בלילה עם חצי רגיעה שלפחות גם אם עשו פרצופים ושאלו ״ אז למה למדת את זה?!״
לפחות הוצאתי הכוווללללל
היום קמתי בבוקר ורציתי לאכול 2 פרוסות לחם עם ממרח
וישר,בלי להתבלבל התחילו להעיר לי גם על זה!!!
לא אכלתי כי איפה הכיף לאכול אחרי שככה הרסו לי את הכיף שבלאכול משהו ....
גם כבר משפחה זה לא מקום מפלט
מאוד בודד לי.....
לפחות החברים עוד מבינים
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
|
|