|
על מנת להשתמש בפורום, יש להיות מזוהים במערכת. שם: כינוי, כפי שנרשמת באתר. כנ"ל באשר לסיסמה. מי שלא רשום לאתר, להירשם בדף הבית- בקוביה הוורודה
08/10/2012 10:12
1103
Posts: 5022
|
נחושה יקרה מאוד
ריגשת אותי מאוד בפוסט המדהים והמאוד מרגש שהעלת כאן.עברת טלטלה רגשית חזקה שגרמה לך להרגשת חולשה וריפיון .טבעי הדבר.
רגש תמיד חזק מאיתנו אין לנו שליטה עליו.כאשר עסקתם ב"פירוק הבית" תרתי משמע זה היכה בך שאין יותר בית שהתנקזו אליו במשך שנים
חגים שבתות שמחות וסתם פגישת חולין עם היקרים לך ביותר חמך שיבדל לחיים ארוכים וחמותך עליה השלום .אני מאמינה שצלחת להתאושש
לקחת עצמך בידיים ויצאת מחוזקת עם הפנים לעתיד.נשארו לך זיכרונות נפלאים אותם אף אחד לא יוכל לקחת ממך..
חג שמח בשורות טובות
נילי
--
וסרהולץ
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
08/10/2012 09:42
נחושה
Posts: 6982
|
dany כתב:
נחושתי מתוקה
אכן עברת ימים ממש לא קלים, והתגובות בהתאם. אצלנו השמנמודים הכרוניים הברומטר תמיד משחק עם האוכל.......... כך אנחנו בנויים.
edited by dany on 10/8/2012
ולכן אנחנו ביחד בטוב וברע ממשיכים קדימה בתקווה ובנחישות כי להתדרדר אחורה זאת לא אופציה...
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
08/10/2012 09:38
נחושה
Posts: 6982
|
נשקלתי הבוקר ל"סיכום החגים" ולמיטב זכרוני אני על המקום....
הבוקר כבר חזרתי לרישום והגשם שיורד כעת עושה לי טוב ובאנרגיות מחודשות, מסדרת את הבית וארונות הילדים
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
08/10/2012 09:08
מתחדשת
Posts: 57
|
ברוכה השבה נחושה יקרה,הרגישות שלך היא יוצאת דופן,מרגישים זאת בכל תאור ותאור שלך,אצלנו תמיד התנודות,הימים הלא קלים ריגשית משפיעים גם על האכילה,אני שמחה שחמך כעת יותר טוב ומאחלת לך המשך חג שמח
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
08/10/2012 08:30
dany
Posts: 19819
|
נחושתי מתוקה
אכן עברת ימים ממש לא קלים, והתגובות בהתאם. אצלנו השמנמודים הכרוניים הברומטר תמיד משחק עם האוכל.......... כך אנחנו בנויים.
edited by dany on 10/8/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
08/10/2012 08:02
נחושה
Posts: 6982
|
בוקר טוב וחג שמח אנשים יקרים
ראשית ישבתי כעת כשעה וקראתי אחורה כדי להתעדכן, אין מילים שיכולות להביע את העומק והתובנות העולים מהשרשורים ומהפוסטים מארוחות החג.
שנית, אני עדיין לא במייטבי, זאת אומרת מסתובבת וכבר לא במיטה אבל תחושה של רפיון וחוסר כוח בלתי מוסברת עדיין אוחזת בי...יעבור
אז ככה:
ביום שישי (זה שלפני ערב סוכות) ציינו 10 שנים לפטירתה של חמותי היקרה והאהובה ומשם בהחלטה שנפלה קודם לכן ומתואמת מראש הלכנו להתחיל "לפרק את הבית", כי חמי הגיע להחלטה שהוא נשאר בדיור מוגן (הבנים נתנו לו מספר חודשים ככל שיצטרך את האופציה להתחרט ולחזור הביתה....אם רק ירצה בכך)
חמי לא הרגיש טוב באותם הימים - גב וצוואר אך התעקש שנתחיל.
אני לא אלאה אתכם בכל הפרטים ובפעם השניה והשלישית שכבר עשינו בלעדיו ובהסכמתו ולא לא היו ריבים בכלל וכן זה קשה לפרק בית שהמשיך ממותה של חמותי מאותו מקום הלאה (הוצאו רק בגדיה בלבד) ובנזילה מהשכנים כך שהייתי בבית כמעט ריק, אחרי כל הבלאגן הרגשי וראיתי איך פוערים חור בבטון בתקרת השרותים, כאילו הבית באמת מתפרק...טוב אני רגישה בימים אלה...
מדוע השימוש במושג לפרק בית?
כל צלחת, כל מטחנת בשר, צלוחיות פלסטיק מצויירו לנכדים, תבניות פיירקס, מפת שולחן....כל נגיעה הזכירה לנו חתיכת חיים.
עשור שלם חלף וכל אחד מאיתנו הבין את המשמעויות, מה עברנו, מה עשינו, טוב ורע, שגיאות והצלחות, נתינה וקבלה, הסרת מגננות, שליטה והסתגלות לשינויים...
ללא יוצא מן הכלל בשלב זה או אחר כולנו הבנים והכלות התפרקו רגשית לגמרי...ההבנה שתם עידן, ההפנמה שאנחנו כעת המבוגר האחראי, ההפנמה שחמי היקר כדבריו "אני כבר לא אמות צעיר", משאיר לבניו את קבלת ההחלטות יותר ויותר לגבי הבית, לגבי פרוצדורות ובירוקרטיות...והיה לכולם קשה.
אז שיש קושי ריגשי יש תנודות באוכל....היו ימים שנסתם הלוע והיו ימים שהתארחנו והוא חזר ונפתח וזה לא חייב להיות רק אוכל...זה שתיה ממותקת, קינוח נוסף, כמויות גדולות יותר....כל מה שחורג מהשיגרה.(ראש השנה וכיפור עברו בהצטיינות יתרה)
וכן, הגוף מוציא כרטיס אדום כשמתעללים בו.
בעשרת הימים האחרונים הייתי עם כאבי ראש, בלי הליכה, בלי רישום, עם חור גדול בלב, עם הלקאה עצמית מחד (עבר עשור פלוס מהלידה האחרונה ואני לא טוייגי, אני לא כותבת ספר ונוספים) וגאווה עצמית מאידך ( רשימה ארוכה ואישית מדי), וארגזים של קלסרים+אלבומים+חפצים שנמצאים אצלי בבית וטרם נגענו.
אז אתם שואלים בוודאי, איך לא היית איתנו כאן?
לא הייתי הרבה בבית וכשהייתי פשוט הייתי מוצפתתתתתתתתתתתתתתתת והחלטתי לצוף, לנשום, להניח לחבילות, להניח לרגשות להסתדר ולהתחיל לטפס מחדש.
אני מודה כל יום על מקומי, על בריאותי, משפחתי,על נחישותי, על תובנותיי על מירי והמסגרת ועליכם. כמו שמטפס יקר כתב לנו...ושבו בנות לגבולן....אני שבה לגבולות חיי, לפורום המחבק, לעשיה איטית צעד צעד ולרישום.
הארגזים ייפתחו גם הם אך אהיה רגשית כבר במקום אחר.
חמי אגב מרגיש כבר הרבה יותר טוב וכולנו חוזרים לאט לאט לשיגרה....
מבטיחה להמשיך ולעדכן ועד אז....תודה על הדאגה והתמיכה וה SMS האוהב ששיחרר לי ים של דמעות....זכיתי
נחושתכם
edited by נחושה on 10/8/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
|
|