|
על מנת להשתמש בפורום, יש להיות מזוהים במערכת. שם: כינוי, כפי שנרשמת באתר. כנ"ל באשר לסיסמה. מי שלא רשום לאתר, להירשם בדף הבית- בקוביה הוורודה
03/10/2012 11:35
מטפס הרים
Posts: 1533
|
מיכל שרון כתב:
טוב אין לי הרבה מה להוסיף או לחדש בעניין הצעידות וההתמדה.. כל מה שיש לי לומר בנושא כבר נאמר ונכתב על ידי פעמים אינספור.. אני רק רוצה להציע לך הצעה מטפס יקר.. בעניין הערב והלצאת מהבית.. אני מכירה מקרוב את העניין.. הוא קורה גם אצלי 2 דקות בדיוק אחרי שההשכבה של תומריקו נגמרת ועל הבית נופלת דממה מתוקה ושלווה ומרגיעה.. כל ערב שבו באותו הרגע אני בוחרת להתענג על הדממה בסלון עם הרגליים למעלה (שבמצבי כעת זה ממש בגדר המלצה רפואית כן?  ) זה ערב אבוד.. העייפות בבת אחת צונחת, תחושת כבדות ולאות וכבר אין שופ סיכוי שבאותו ערב אני אקום למטלות הבית.. אעשה סידורים או אהיה פרודוקטיבית באיזושהי צורה.. מקסימום אני אגש למחשב להיכנס לפורום.. ויש ערבים שבהם רגע אחרי ההדממה בבית אני מכינה כוס שתייה ומעלה הילוך לחלק ב' של היום - מסדרת, מקפלת, שוטפת, מבשלת, מתייקת, מארגנת.. מה לא? מה הפואנטה? אל תיכנס הביתה!!! אל תתיישב, אל תתרווח ואז הקושי יקטן.. תכין במכונית בגדים ונעליים ואייפוד.. תחנה את האוטו וצא מייד להליכה.. תחזור ותיכנס הביתה למקלחת ואז תתחיל ערב שכולו בית.. אחרי שכל המטלות של היום מאחוריך וביניהן ההליכה.. כשהלכתי לסטודיו סי (אכן תקופה מבורכת שאני מנסה לשוב אליה) רק בימים שבהם הכנתי תיק באוטו ונסעתי ישר מהעבודה היו הימים שבהם באמת הגעתי לשיעורים.. ככה זה איתנו.. אנחנו צריכים להקל על עצמנו במקומות שקשים לנו.. ולנו קשה להקים את עצמנו מהספה, להזיז את עצמנו מהנוחות והמזגן ולעשייה!!! מקווה שזה אולי ייתן לך נקודה למחשבה.. נ.ב. - הבוקר אכן חזרתי לצעוד ועל אף הלחות המזעזעת שאיימה להתיש אותי בשעה 6:15 בבוקר!!!! סיימתי 45 דקות נמרצות וטובות ומרגישה שאני שוב על הסוס ובחזרה במסלול..
רעיון מאוד נבון וללא ספק אנסה ליישמו. תודה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
03/10/2012 11:15
מיכל שרון
Posts: 1318
|
טוב אין לי הרבה מה להוסיף או לחדש בעניין הצעידות וההתמדה.. כל מה שיש לי לומר בנושא כבר נאמר ונכתב על ידי פעמים אינספור..
אני רק רוצה להציע לך הצעה מטפס יקר..
בעניין הערב והלצאת מהבית.. אני מכירה מקרוב את העניין.. הוא קורה גם אצלי 2 דקות בדיוק אחרי שההשכבה של תומריקו נגמרת ועל הבית נופלת דממה מתוקה ושלווה ומרגיעה..
כל ערב שבו באותו הרגע אני בוחרת להתענג על הדממה בסלון עם הרגליים למעלה (שבמצבי כעת זה ממש בגדר המלצה רפואית כן? ) זה ערב אבוד..
העייפות בבת אחת צונחת, תחושת כבדות ולאות וכבר אין שופ סיכוי שבאותו ערב אני אקום למטלות הבית.. אעשה סידורים או אהיה פרודוקטיבית באיזושהי צורה..
מקסימום אני אגש למחשב להיכנס לפורום..
ויש ערבים שבהם רגע אחרי ההדממה בבית אני מכינה כוס שתייה ומעלה הילוך לחלק ב' של היום - מסדרת, מקפלת, שוטפת, מבשלת, מתייקת, מארגנת.. מה לא?
מה הפואנטה? אל תיכנס הביתה!!! אל תתיישב, אל תתרווח ואז הקושי יקטן..
תכין במכונית בגדים ונעליים ואייפוד.. תחנה את האוטו וצא מייד להליכה.. תחזור ותיכנס הביתה למקלחת ואז תתחיל ערב שכולו בית.. אחרי שכל המטלות של היום מאחוריך וביניהן ההליכה..
כשהלכתי לסטודיו סי (אכן תקופה מבורכת שאני מנסה לשוב אליה) רק בימים שבהם הכנתי תיק באוטו ונסעתי ישר מהעבודה היו הימים שבהם באמת הגעתי לשיעורים..
ככה זה איתנו.. אנחנו צריכים להקל על עצמנו במקומות שקשים לנו.. ולנו קשה להקים את עצמנו מהספה, להזיז את עצמנו מהנוחות והמזגן ולעשייה!!!
מקווה שזה אולי ייתן לך נקודה למחשבה..
נ.ב. - הבוקר אכן חזרתי לצעוד ועל אף הלחות המזעזעת שאיימה להתיש אותי בשעה 6:15 בבוקר!!!! סיימתי 45 דקות נמרצות וטובות ומרגישה שאני שוב על הסוס ובחזרה במסלול..
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
03/10/2012 10:01
דרך המלך
Posts: 5707
|
מטפס יקר
אני קוראת את השרשור הארוך והמדהים הזה וכל מה שנותר לי לומר המשך בדרכך ותראה תוצאות יפות... מה עוד שאתה מלך בין כל הבנןת כאן אז בכלל תצליח בענק....
אתה מדביק במוטיבציה שלך ובנחישות ועל כך כל הכבוד לך!!!!
לגבי ההליכות לאט לאט תתחיל בקטנה אם תתאהב בהליכה הרווחת ...
בהצלחה רבה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
03/10/2012 09:18
מטפס הרים
Posts: 1533
|
טולי ואייריס. מסכים לחלוטין עם שתיכן. הכל מתאגד לנושא אחד משמעותי : קבלת החלטות. התחום הזה של יכולת לקבל החלטות אמיצות, משנות כיוון ומהלכי חיים , הוא תחום שזורם כחוט השני מרמה של נושאים נישגבים והירואיים במישור הלאומי עד הרמה המאוד אישית של החלטות פרטיות בחיי יום חולין. היכולת הזו לקבל החלטה אמיצה היא נחלת כולנו, אני סבור שזו מתנה שיש בכולנו, אך יש ביננו רבים רבים שטרם הבינו שהם נחונו ביכולת זו.
בואו ניזכר לרגע במנחם בגין ובהחלטה ההיסטורית שקיבל בניגוד לכל תורתו ואמונתו, לכרות שלום עם הגדולה באויבות ישראל, מצריים? הנושא הוא לא פוליטי. אפשר ומותר להסכים או להתנגד, אבל אי אפשר להתכחש לעוצמת ההחלטה שהאיש הזה קיבל, אדם שדיבר על כך שיבנה את ביתו לעת פרישה בנאות סיני... זו החלטה ששינתה את מהלך ההסטוריה הישראלית. ושוב- אנא, אל תסתכלו על הדברים פוליטית אלא רק על ההיבט של להיות אמיץ ולהחליט לשנות עולם. עולם כללי או עולם אישי. ואם ניזכר שוב לרגע ב נועם גרשוני זוכה הזהב בטניס במשחקים הפארלימפיים- איך כעוף החול קם מהריסות גופו ונפשו והחליט לנצח עולם ומלואו, וגם עורכת הדין, חברתך הטובה , טולי, שהחליטה , החליטה! לקחת מאמנת אישית ולשנות את חייה דרך הוספת מרכיב הספורט.
וכל אחד מאיתנו םפורום, שבעצם היותנו בפורום ובמסגרת כנראה שקבלנו החלטה אמיצה אחת לפחות בחיינו : לאחוז את הגה בריאותנו ותזונתינו בידינו, לנתב את הספינה לחוף מבטחים ולא לתת לה להמשיך ולהיטלטל , כשהיא מחוסרת קברניט, בים רווי משברים וקרחונים . יש בתהליכי קבלת ההחלטות כל כך הרבה יופי. כל כך הרבה עוצמה.
אין ספק שקבלת החלטה אמיצה בלבד אינה מספיקה, יש גם צורך והבנה עמוקה שלאחר קבלת החלטה אמיצה יש לעבור תהליך , כולל ומקיף, שיאפשר את הגשמת ההחלטה שלקחנו ויממש את התיקווה שהיא מגלמת עבורנו. לא מספיק להחליט שאני אתחיל לצעוד איקס ימים בשבוע, צריך גם להיות מוכן להזיע בשביל זה ולסבול כאבי בשוקה ( בין פיקת הברך לקרסול, אתמול זה כאב לי ממש...).. לא מספיק להחליט שאני מפסיק להיות שכיר ופותח את עסק חלומותי ומשנה את עולמי על ידי הפיכתי לעצמאי, צריך גם להיות מוכן וקשוב לקשיים, לאובדן הבטחון של המשכורת הבטוחה, וכך הלאה.. אבל בשורה התחתונה: ברגע שהאדם מקבל את ההחלטה האמיצה, החלטה משנת נתיב כפי שאני מבקש לכנות אותה, הוא מניח את היסודות עליהם תיבנה הגשמת החלטתו. ללא קבלת ההחלטה אי אפשר בכלל לדבר על שינוי מהלכי חיים. ושוב, זה נכון לפרט הבודד , למשפחתו הגרעינית, לקהילה בה הוא חי, לעמו ומדינתו ולעיתים אפילו ליושבי תבל כולה.. אז בואו נקבל כמה החלטות אמיצות השנה הזו. להתראות.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
03/10/2012 08:01
אייריס
Posts: 3744
|
בשתי מילים או קצת יותר מסכמת לי את הפוסטים הנ'ל: כח רצון נחישות והתמדה מניבים תוצאות נפלאות בכל התחומים.
יום נהדר ומלא שליטה לכולכם
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
03/10/2012 01:07
toly
Posts: 898
|
תודה על הקרדיט מטפס יקר
גם אני אינני שוורצנגרית אבלבהחלט אוהבת ספורט וכל הכרוך בתזונה נבונה והשפעותיה על בריאותינו
ומאחר ואנחנו בתהלעי שינויים נהדרים השנה ובגיל שאפשר להתחיל
הנה משהו מעניין מהכנס של שנה שעברה
אתם יודעים שגם בקרב הרופאים המומחים למינהם יש שמיישמים את התורה ויש שמנפחים את הטייארים(לא באופניים מוי סרצה כוכנה )
אז בכנס בשנה שעברה שתמיד מתקיים באחד המלונות המפוארים ביותר בתל אביב עם ארוחת צהרים לתפארת מדינת ישראל ותפוצותיה ובמיוחד בהפסקות הקפה עם קינוחים חובקי עולם יצא לי לשמוע רופא שהוא פנימאי ומתמחה בהיבטים קרדיולוגיים וסכרת מהדסה עין כרם ירושלים
נושא הרצאתו היה באנגלית(אמריקאי שבא ללמוד פה ונשאר)אשר דיבר על LIFE STYLE
ואחד הדברים המעניינים שהוא ציין: שאם אנשים בעבודה במקום לשלוח מיילים אחד לשני יקומו מהכיסא מידי פעם ויגשו לקולגות או ילכו יותר בתוכי בית החולים(שזה ממש עיר כיום הדסה עין כרם) או יבואו לעבודה באופניים כפי שהוא נוהג לעשות מאזור אחר בירושלים(להזכירכם עיר עם הרבה עליות שפעם רכבתי בתוכה וכמעט התעלפתי מרוב עליות) אזי החברה שלנו וגם אנשי המקצוע יהיו יותר בריאים וזה יחסוך הרבה כסף למדינה ולמערכת הבריאות
אותו רופא דן כמובן בהשפעות ההליכה על הלב ובמניעת סכרת של מבוגרים
כשפגשתי אותו בהםסקה לשיחה קצרצרה שמתי לב שהמומחה נטל כוס תה ללא סוכר וללא ביס אחד משלל המאפים והקינוחים והוא אכן נראה כפי שנשמע-רזה וחתיך
בארוחת צהרים המשכנו לשוחח ושמתי לב שובששהאדון מיישם את משנתו- לקח צלחת סלטים טריים ללא רטבים ומנת דג עם ירקות מבושלים-אהבתי מאוד את גישתו
ועוד דבר מעניין לגבי הערה שהערת:היהפוך שמנדמוד/ה חברבורתיו/יה???
יש לי חברה טובה שהיא גם עורכת דיני
האישה המקסימה הזו שהיא אם לחמישה ילדים(דתיה) ואשת אשכולות בהרבה מישורים לא אהבה מעולם ללכת או כל פעילות ספורטיבית בניגוד אליי וכל ניסיונותיי
לשכנעה להצטרף אליי לצעדה עלו בתוהו
חברתי בעוד שנה מחליפה קידומת ל50(מבוגרת ממני) החליטה ביום רעם בהיר לפני חצי שנה שהיא עושה שינוי בנושא הספורט
היא גבוהה מוצקה אך לא שמנה
לפני מספר חודשים בעודי צועדת בפארק מישהי חלפה על פניי בריצה מהירה כשהיא צועקת את שמי
יהודית? רצה? אני לא מאמינה פאטה מורגנה....
הייתי בהלם למספר דקות ונעצרתי לנוח כשהיא ממשיכה בריצתה
בבירור טלפוני קצר לאחר מכן סיפרה לי הגב' שהיא לקחה מאמנת אישית והתחילה לרוץ עימה
רק שתבין מדובר באישה עורכת דין שלא הלכה 5 דקות ממשרדה עד לבית המשפט-תמיד באוטו והיום היא רצה בממוצע 5 ק"מ מספר פעמים בשבוע
האמת? היא נראית מדהים יותר קרוב לגיל בנותיה הבוגרות יפה מתמיד אנרגטית עוד יותר ואני ממש מעריצה אותה
כיום היא נוהגת לצרף אליה את בעלה לצעדות ובהמשך היא רצה והוא הולך בקצב מהיר אחריה
אז צא וצעד כי אין דבר העומד בפני הרצון=הכל עניין של בחירות בחיים והאומץ לשנות ולהשתנות
לילה טוב
טולי
אז ס
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
02/10/2012 16:14
מטפס הרים
Posts: 1533
|
toly כתב:
אכן כך מטפס יקר
להליכה בג'בלאות של אזורך יתרון בריאותי נוסף ללב למערכת לחץ הדם ולמעשה לכל מערכות הגוף ויש לכך מכניזם דומה ברכיבת אופניים בעיקר רעחהת שטח
יש הרבה מחקרים רפואיים בתחום בקרדיולוגיה והרפואה הפנימית המצדדים מאוד בפעילות ספורטיבית ואירובית מסוג הליכה יותר מכל פעילות אירובית אחרת
ואולי זה גם יוסיף לך מרץ בסוף חודש אוקטובר יערך כנס רפואי בינלאומי נוסף כמידי שנה בישראל בעוסק בסכרת והרגלי חיים
אחד הנושאים המרכזיים בכנס הינו :סכרת- מניעה וטיפול בסוג 2 באמצעות תזונה ןפעילות ספורטיבית וטהפחתת גורמי סיכון
אני מוזמנת לכנס ואדווח לכם לאחר סיומו על חדשות מעניינות וטיפים חמים משולחן המומחים(ישתתפו רופאים מומחים ישראלים ומחו"ל בעלי שם בינלאומי מתחומים שונים הקשורים לסכרת
יצפו להפתעות
עד כאן מגלי צה"ל
טולי
הי טולי. זה מרתק לקרוא על ההיבטים הבריאותיים שלךהצעידה ומאוד מדרבן. מעבר לעובדה שזה עוזר בתהליך ההרזיה , אני מבין יותר ויותר עד כמה זה פשוט בריא לנו לזוז... לנתק את עצמי מהכורסה הנוחה שלי, לנתק את השלט מהיד שלי ולנתק את הפה שמחפש הזדמנויות להתכתבות קצרה עם המקרר.. ופשוט לצאת לצעוד..
מאוד מעניין אותי לשמוע עוד על היבטים בריאותיים שכאלו. אני לא ספורטאי ולא בן ספורטאי ולא אהפוך חברבורותי ומחר בבוקר אהיה הלך שבחמש בבוקר כבר נראה מקפץ כאייל על גבעות ראש העין .. לא יקרה לדעתי, אבל אני כן מאוד רוצה שזה ישתלב , יותר מפחות, באורחות חיי החדשים.
תודה ומחכה לעדכונים משולחן המומחים.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
02/10/2012 14:26
toly
Posts: 898
|
אכן כך מטפס יקר
להליכה בג'בלאות של אזורך יתרון בריאותי נוסף ללב למערכת לחץ הדם ולמעשה לכל מערכות הגוף ויש לכך מכניזם דומה ברכיבת אופניים בעיקר רעחהת שטח
יש הרבה מחקרים רפואיים בתחום בקרדיולוגיה והרפואה הפנימית המצדדים מאוד בפעילות ספורטיבית ואירובית מסוג הליכה יותר מכל פעילות אירובית אחרת
ואולי זה גם יוסיף לך מרץ בסוף חודש אוקטובר יערך כנס רפואי בינלאומי נוסף כמידי שנה בישראל בעוסק בסכרת והרגלי חיים
אחד הנושאים המרכזיים בכנס הינו :סכרת- מניעה וטיפול בסוג 2 באמצעות תזונה ןפעילות ספורטיבית וטהפחתת גורמי סיכון
אני מוזמנת לכנס ואדווח לכם לאחר סיומו על חדשות מעניינות וטיפים חמים משולחן המומחים(ישתתפו רופאים מומחים ישראלים ומחו"ל בעלי שם בינלאומי מתחומים שונים הקשורים לסכרת
יצפו להפתעות
עד כאן מגלי צה"ל
טולי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
02/10/2012 14:21
מטפס הרים
Posts: 1533
|
toly כתב:
[ ואני דווקא סבורה מטפס יקר שללכת בצוותא עם חתיכות וחטובות עוד יותר מדרבן ומאתגר למרות שאני אוהבת לצעוד חבד ועם מוזיקה הצטרף אלי לאחרונה מכר מקבוצת האופניים שהוא דק שרירי וחתיך אשר יצא ממגזין ווג שפשוט להתעלף כשאני מציצה בעת הצעידה המשותפת פעמיים בשבוע לעבר הקוביות שלו מבעד לגופיית ספורט שלו נשבעת לכם שאני מגבירה קצב הפולקע'ס ומכניסה טוב טוב את הכרסונה בפנים ומכווצת ישבנים כדי שאוכל לעמוד בקצב שלו ובסוף הצעידה אני מקבלת מחמאה-את הולכת ומתחטבת מיום ליום יש על מה להביט.... נו אז שאני לא אצעד ועוד עם פרטנר כזה (חבל שהוא תפוס עם בן זוג הורס כמוהו ) צעידה נעימה וקרירה הערב טולי חחח.. ענק. טולי, איזה צחוקים. מבטיח לצעוד הערב, ובצעידה בטח אזכר בפוסט שלך.. ]אז אין לי לא פרטנר ולא פרטנרית ......... מטפס הרים כתב: dany כתב: לצערי לא יכולה להצטרף לחגיגת הצעדות שלכם  אף פעם לא אהבתי הליכה יתר על המידה אך שהייתי צעירה יותר שלא נדבר על גילך מטפס יקר הכרחתי את עצמי לעשות זאת. בזמן שעוד היו לי פרטנרים לצעדות יכולתי לעשות זאת למרות שממש לא נהניתי, ולדאבוני מה שלא אוהבים אי אפשר לעשות בכפיה לאורך שנים, מה לעשות לא התרגלתי למרות שאמרו לי תעשי תעשי בסוף הגוף יאהב את זה ........ הוא לא!!!!!! מה גם שיש לי מצב של ברכיים דפוקות וממש לא קל לי , ומי שמכיר את טבעון יודע שהיא עליות וירידות כך שזה לא תענוג ההליכה. מברכת כל מי שיכול ועומד במשימה. מצבי מאוד דומה. אני גם מסכים שאי אפשר להתמיד , אבל ממש להתמיד ( כי לא די בצעידה אחת בשבוע, צריך לפחות במינימום שלש ארבע) עם דבר שלא אוהבים... לא נראה לי שאי פעם "אתמכר" לדבר הזה, אבל כן מקווה שאוכל להכריח את עצמי , ובהחלט השיטה של צעידה משותפת היא סוג של מחויבות.. לא נעים להבריז. אז יש לי כבר סידור מחייב לשבתות בבוקר, ולפחות עוד שניים אהיה חייב לעשות... כמה זמן זה יימשך.. לא יודע. המזל הוא שבסידור של יום שבת יש בחורה ובחור, אתן הבחורות, הרבה יותר מתמידות ונחושות בקטע . הבחור שהוא בן זוגה, כבר מתחיל להשמיע ציוצים לקראת סוף השבוע הקרוב, אבל היא נחושה . ואני גם זוכר את קבוצת התרצת שהיינו בה... חוץ מצו 8 מצאנו כל תרוץ אפשרי, את מי לא קברנו ( לא עלינו) ומי לא נולד בזכותנו...כמות הבריתות, בר מיצוות, חתונות, ישיבות בעבודה שהמצאנו, בדיקות אצל רופא לסבא ולסבתא ,חבל על הזמן... אז כנראה ששמנמודים שרוצים לצעוד צריכים פרטנריות שמנמודות לצעידה. להתגאות |
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
02/10/2012 14:08
toly
Posts: 898
|
[ ואני דווקא סבורה מטפס יקר שללכת בצוותא עם חתיכות וחטובות עוד יותר מדרבן ומאתגר
למרות שאני אוהבת לצעוד חבד ועם מוזיקה הצטרף אלי לאחרונה מכר מקבוצת האופניים שהוא דק שרירי וחתיך אשר יצא ממגזין ווג
שפשוט להתעלף
כשאני מציצה בעת הצעידה המשותפת פעמיים בשבוע לעבר הקוביות שלו מבעד לגופיית ספורט שלו נשבעת לכם שאני מגבירה קצב הפולקע'ס ומכניסה טוב טוב את הכרסונה בפנים ומכווצת ישבנים כדי שאוכל לעמוד בקצב שלו ובסוף הצעידה אני מקבלת מחמאה-את הולכת ומתחטבת מיום ליום יש על מה להביט....
נו אז שאני לא אצעד ועוד עם פרטנר כזה (חבל שהוא תפוס עם בן זוג הורס כמוהו)
צעידה נעימה וקרירה הערב
טולי
]אז אין לי לא פרטנר ולא פרטנרית .........
מטפס הרים כתב:
dany כתב: לצערי לא יכולה להצטרף לחגיגת הצעדות שלכם אף פעם לא אהבתי הליכה יתר על המידה אך שהייתי צעירה יותר שלא נדבר על גילך מטפס יקר הכרחתי את עצמי לעשות זאת. בזמן שעוד היו לי פרטנרים לצעדות יכולתי לעשות זאת למרות שממש לא נהניתי, ולדאבוני מה שלא אוהבים אי אפשר לעשות בכפיה לאורך שנים, מה לעשות לא התרגלתי למרות שאמרו לי תעשי תעשי בסוף הגוף יאהב את זה ........ הוא לא!!!!!! מה גם שיש לי מצב של ברכיים דפוקות וממש לא קל לי , ומי שמכיר את טבעון יודע שהיא עליות וירידות כך שזה לא תענוג ההליכה. מברכת כל מי שיכול ועומד במשימה. מצבי מאוד דומה. אני גם מסכים שאי אפשר להתמיד , אבל ממש להתמיד ( כי לא די בצעידה אחת בשבוע, צריך לפחות במינימום שלש ארבע) עם דבר שלא אוהבים... לא נראה לי שאי פעם "אתמכר" לדבר הזה, אבל כן מקווה שאוכל להכריח את עצמי , ובהחלט השיטה של צעידה משותפת היא סוג של מחויבות.. לא נעים להבריז. אז יש לי כבר סידור מחייב לשבתות בבוקר, ולפחות עוד שניים אהיה חייב לעשות... כמה זמן זה יימשך.. לא יודע. המזל הוא שבסידור של יום שבת יש בחורה ובחור, אתן הבחורות, הרבה יותר מתמידות ונחושות בקטע . הבחור שהוא בן זוגה, כבר מתחיל להשמיע ציוצים לקראת סוף השבוע הקרוב, אבל היא נחושה . ואני גם זוכר את קבוצת התרצת שהיינו בה... חוץ מצו 8 מצאנו כל תרוץ אפשרי, את מי לא קברנו ( לא עלינו) ומי לא נולד בזכותנו...כמות הבריתות, בר מיצוות, חתונות, ישיבות בעבודה שהמצאנו, בדיקות אצל רופא לסבא ולסבתא ,חבל על הזמן... אז כנראה ששמנמודים שרוצים לצעוד צריכים פרטנריות שמנמודות לצעידה. להתגאות
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
02/10/2012 11:03
dany
Posts: 19819
|
אז אין לי לא פרטנר ולא פרטנרית .........
מטפס הרים כתב:
dany כתב: לצערי לא יכולה להצטרף לחגיגת הצעדות שלכם אף פעם לא אהבתי הליכה יתר על המידה אך שהייתי צעירה יותר שלא נדבר על גילך מטפס יקר הכרחתי את עצמי לעשות זאת. בזמן שעוד היו לי פרטנרים לצעדות יכולתי לעשות זאת למרות שממש לא נהניתי, ולדאבוני מה שלא אוהבים אי אפשר לעשות בכפיה לאורך שנים, מה לעשות לא התרגלתי למרות שאמרו לי תעשי תעשי בסוף הגוף יאהב את זה ........ הוא לא!!!!!! מה גם שיש לי מצב של ברכיים דפוקות וממש לא קל לי , ומי שמכיר את טבעון יודע שהיא עליות וירידות כך שזה לא תענוג ההליכה. מברכת כל מי שיכול ועומד במשימה. מצבי מאוד דומה. אני גם מסכים שאי אפשר להתמיד , אבל ממש להתמיד ( כי לא די בצעידה אחת בשבוע, צריך לפחות במינימום שלש ארבע) עם דבר שלא אוהבים... לא נראה לי שאי פעם "אתמכר" לדבר הזה, אבל כן מקווה שאוכל להכריח את עצמי , ובהחלט השיטה של צעידה משותפת היא סוג של מחויבות.. לא נעים להבריז. אז יש לי כבר סידור מחייב לשבתות בבוקר, ולפחות עוד שניים אהיה חייב לעשות... כמה זמן זה יימשך.. לא יודע. המזל הוא שבסידור של יום שבת יש בחורה ובחור, אתן הבחורות, הרבה יותר מתמידות ונחושות בקטע . הבחור שהוא בן זוגה, כבר מתחיל להשמיע ציוצים לקראת סוף השבוע הקרוב, אבל היא נחושה . ואני גם זוכר את קבוצת התרצת שהיינו בה... חוץ מצו 8 מצאנו כל תרוץ אפשרי, את מי לא קברנו ( לא עלינו) ומי לא נולד בזכותנו...כמות הבריתות, בר מיצוות, חתונות, ישיבות בעבודה שהמצאנו, בדיקות אצל רופא לסבא ולסבתא ,חבל על הזמן... אז כנראה ששמנמודים שרוצים לצעוד צריכים פרטנריות שמנמודות לצעידה. להתגאות
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
02/10/2012 10:59
מטפס הרים
Posts: 1533
|
dany כתב:
לצערי לא יכולה להצטרף לחגיגת הצעדות שלכם אף פעם לא אהבתי הליכה יתר על המידה אך שהייתי צעירה יותר שלא נדבר על גילך מטפס יקר הכרחתי את עצמי לעשות זאת. בזמן שעוד היו לי פרטנרים לצעדות יכולתי לעשות זאת למרות שממש לא נהניתי, ולדאבוני מה שלא אוהבים אי אפשר לעשות בכפיה לאורך שנים, מה לעשות לא התרגלתי למרות שאמרו לי תעשי תעשי בסוף הגוף יאהב את זה ........ הוא לא!!!!!! מה גם שיש לי מצב של ברכיים דפוקות וממש לא קל לי , ומי שמכיר את טבעון יודע שהיא עליות וירידות כך שזה לא תענוג ההליכה. מברכת כל מי שיכול ועומד במשימה.
מצבי מאוד דומה. אני גם מסכים שאי אפשר להתמיד , אבל ממש להתמיד ( כי לא די בצעידה אחת בשבוע, צריך לפחות במינימום שלש ארבע) עם דבר שלא אוהבים... לא נראה לי שאי פעם "אתמכר" לדבר הזה, אבל כן מקווה שאוכל להכריח את עצמי , ובהחלט השיטה של צעידה משותפת היא סוג של מחויבות.. לא נעים להבריז. אז יש לי כבר סידור מחייב לשבתות בבוקר, ולפחות עוד שניים אהיה חייב לעשות... כמה זמן זה יימשך.. לא יודע. המזל הוא שבסידור של יום שבת יש בחורה ובחור, אתן הבחורות, הרבה יותר מתמידות ונחושות בקטע . הבחור שהוא בן זוגה, כבר מתחיל להשמיע ציוצים לקראת סוף השבוע הקרוב, אבל היא נחושה . ואני גם זוכר את קבוצת התרצת שהיינו בה... חוץ מצו 8 מצאנו כל תרוץ אפשרי, את מי לא קברנו ( לא עלינו) ומי לא נולד בזכותנו...כמות הבריתות, בר מיצוות, חתונות, ישיבות בעבודה שהמצאנו, בדיקות אצל רופא לסבא ולסבתא ,חבל על הזמן...
אז כנראה ששמנמודים שרוצים לצעוד צריכים פרטנריות שמנמודות לצעידה. להתגאות
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
02/10/2012 10:51
dany
Posts: 19819
|
לצערי לא יכולה להצטרף לחגיגת הצעדות שלכם
אף פעם לא אהבתי הליכה יתר על המידה אך שהייתי צעירה יותר שלא נדבר על גילך מטפס יקר הכרחתי את עצמי לעשות זאת. בזמן שעוד היו לי פרטנרים לצעדות יכולתי לעשות זאת למרות שממש לא נהניתי, ולדאבוני מה שלא אוהבים אי אפשר לעשות בכפיה לאורך שנים, מה לעשות לא התרגלתי למרות שאמרו לי תעשי תעשי בסוף הגוף יאהב את זה ........ הוא לא!!!!!! מה גם שיש לי מצב של ברכיים דפוקות וממש לא קל לי , ומי שמכיר את טבעון יודע שהיא עליות וירידות כך שזה לא תענוג ההליכה.
מברכת כל מי שיכול ועומד במשימה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
01/10/2012 19:20
מטפס הרים
Posts: 1533
|
חיוך, טולי, אשירה ואייריס. תודה רבה על הפרספקטיבות שלכן לעניין הצעידה ומשמעויותיה. כמו שכתבתי, העיניין מעסיק אותי מאוד כי אני באמת כל כך רוצה שהתנועתיות והספורט , בפעם הראשונה בחיי ההרזיות שלי, ישתלבו היטב היטב לי עם כל התהליך. אני רוצה לצעוד ואני מכיר את החשיבות הרבה של ההליכות, לתהליך ההרזיה ובכלל לבריאות הכללית. ואני כבר מתקרב לאט אבל בטוח ל47 אביבים, ורק טוב זה יעשה לי. אין ספק שהתחושה בסיום הליכה של חמישים דקות היא תחושה שאפשר להתמכר אליה. כמה סיפוק יש בה.כן הליכון או לא הליכון, נראה מה ילד יום. נתתם לי כח ופוש רציני להמשיך במה שהתחלתי, ובחדשים הקרובים, אוהב או לא אוהב- אני אצעד בחוץ.. וטולי, מה שאמרת על ההיבט הקרדיולוגי מאוד מחזק . אם אכן בריא לי לצעוד בעליות משולבות בירידות אז זה ממריץ אותי.תודה לכולכן. להתראות.
edited by מטפס הרים on 10/1/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
01/10/2012 19:10
כרובית
Posts: 261
|
מגיע לך הרבה כבוד על העמידה הלא פשוטה מול שולחן החג!! חשבתי על זה היום כשהיינו אנחנו בארוחת החג....אני התפתתי ואכלתי חתיכת עוגה לקינוח ואז פשוט קמתי מהשולחן ונזכרתי בפורום השמנמודי שלנו! לפחות צעדתי אז אולי זה יקוזז מעט! לגבי ההליכון, שמעתי מעוד מספר אנשים בחיי שההליכון הפך למתלה בגדים יקר כך, שמחה בישבילך על ההצלחה והעמידה האיתנה, ישר כח!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
01/10/2012 18:30
מטפס הרים
Posts: 1533
|
אשירה כתב:
מטפס הרים כתב: תודה על החיזוקים. לגבי צעידות. אני קורא אצל חלקכם שהעניין הפך למשהו שאינכם יכולים בלעדי.. שהגוף ולעיתים הנפש או שניהם ביחד ממש מחכות לצאת ולצעוד. הלוואי ואהיה בנקודה הזו. בשלב הזה, אני מודה שאני כבר לא שונא לצאת ולצעוד, אבל עדיין מאוד לא אוהב זאת. כל פעם מחדש לפני הצעידה יש בי התחבטות רצינית: לצאת או לא.. והחום והלחות בחוץ מאוד לא נעימים לי. אבל אני מבין שזה חלק בלתי ניפרד מחיי בתהליך שנכנסתי אליו למזלי הטוב, אז קיבלתי החלטה: אוהב, לא אוהב, לצעוד זה חייב להיות חלק משיגרת יומי וכמו שלא אצא מהבית לעבודתי לא מגולח ועם שיניים מצוחצחות, כך עלי להשתדל מאוד לוודא שלא אסיים את יומי בלי צעידה. העובדה שאיני צועד עם שחר כשקריר, אלא רק אחרי 7 או בערב, לא קלה לי.. חם לי בטירוף. אז אני מפנטז לי על הליכון בביתי הממוזג, אולי איזו פלזמה ממול, נראה לי שזה מאוד יקל.. ובכלל איך אפשר לצעוד בחדשי יוני יולי אוגוסט אםי לא עושים זאת ממש מוקדם בבוקר. במוצאי שבת ביקרנו אצל חברים טובים ששיפצו בית במושב מסויים ועשו עבודה נהדרת, תוך כדי סיור מסורתי בבית המקסים ראיתי הליכון מפואר, התלהבתי, סיפרתי להם שאני חושב על זה ברצינות.. על ההליכון היו בגדים טרום גיהוץ.. חבר שלי אמר לי בלחישה באוזן: עזוב, זה הבזבוז הכי גדול שלה בשנה שעברה, היא לא הולכת בכלל, סתם קניתי קולב חשמלי ב6000 שח.. הוא אגב רזה מאוד והיא שמנמודה. אז אני חושב שבשלב הזה כשהכל עוד שברירי וראשוני אצלי, אמשיך לצעוד בחוץ ואחליט בהמשך. בכל זאת יש יד בצעידה בין נופים חוויה. רק שהייתי מחליף את מזג האויר לשוויצרי.. להתראות.
edited by מטפס הרים on 10/1/2012
edited by מטפס הרים on 10/1/2012 נושא ההליכות או פעילות גופנית בכלל הוא נושא מאוד טעון. המחוננים שבינינו, שאלה בדרך כלל המתמידים, מצליחים להביא את עצמם למצב שהגוף כבר דורש את זה, וגם הנפש, קוראים לזה התמכרות חיובית שהיא כמו התמכרות לכל דבר אבל שכרה בצידה. לעומתם השאר, ואני בתוכם, יודעים שצריך, חושבים על כך, מתכננים כל הזמן להתחיל, מידי פעם מפציעים באיזו הליכה קטנה, במקרה הטוב ממשיכים עוד כמה פעמים, ואז איכשהו זה שוב מתמסמס מסיבה כלשהי. לי אפילו יש קאנטרי ליד הבית עם חדר כושר מצויד ומאובזר ונדרש ממני מאמץ ממש קטן כדי להשתמש בו ו"נדה" כלום לא קורה. אין לי דבר להגיד להגנתי, אבל בעניין רכישת הליכון לבית שגם זה עבר במחשבתי לא פעם, לפחות את זה גנזתי באופן מוחלט וזאת מאותה סיבה שאיני מאמינה בעצמי שלא יקרה לי מה שקורה לחבריך. עצתי לך, מטפס יקר, לנסות להמשיך בדרך שהתחלת כי זאת נראית לי הדרך הנכונה. ובעצם למה אינך צועד בבוקר? אחרי שמתגברים על הקושי הראשוני לקום מוקדם יש פיצוי רב כי הליכת בוקר נעימה יותר, ישנה אווירה מיוחדת בשעות המוקדמות וזוהי גם דרך נפלאה להתחיל את היום. אולי אחזור לכך גם בעצמי, המוטיבציה שזורמת כעת בפורום היא ממש מדבקת. בהצלחה וצעידה נעימה, 
מעניין מאוד. הפוסט שלך מחדד אצלי את המחשבה סביב מרכיב הספורט אצלי בתהליך. עד כה גם כשירדתי 20 או 22 קג ( וזה קרה פעמיים !!! בחמש השנים האחרונות) לא שילבתי ספורט כלל אולי באופן מאוד שולי ממש זניח בהרזיה הראשונה.. אדם בתוך עצמו הוא גר.. אני לא חושב שאגיע לרמתם של אלו שתארת כמתמידים, אלו שכבר ״התמכרו״ לצורך לצעידה יומית. זה לא יקרה. אני לא אומר זאת
מתוך איזה חוסר אמונה או משהו כזה, אלא באמת ממקום של היכרות ומודעות עצמית. אם אגיע לשיגרה בה , ביציאה מהבית ( ותיכף אתייחס לעניין היציאה מהבית) אצעד שלש םעמים בשבוע זה יהיה הישג מדהים. התאור שתארת את גישתך לנושא מאוד הזכיר לי את עצמי. עם ההבלחות, ההתלהבות לפרקים, מכון הכושר הזמין אך אליו לא אבוא... הליכה בבקרים הממש מוקדמים גם לא תתרחש, אני ישן יופי תודה לאל אבל אני הולך לישון יחסית מאוחר וקימה לפני 6 וחצי לא טובה לי. אפשר להגיד לי: אז תשנה הרגלים , קום בחמש, ולך לישון מוקדם יותר. לא רוצה. מותר גם לא לרצות להפוך עולם שאהוב עלי. אני אוהב את הערב המאוחר ורוצה שיימשך לי כך. אצלי גם יש נקודה נוספת , יש לי קושי אמיתי אחרי שאני שב הביתה בערב מהעבודה, לאזור את הכוחות ( נפשיים ופיסיים כאחד) ולצאת. אז שוב אפשר לומר לי: תתמודד, תכריח את עצמך. זה לא יעבוד. עם ההגעה הביתה אני משנה םאזה, ונהנה מכל מה שהבית שלי מציע לי בערב, והיציאה ממנו פשוט קשה לי. אגב, זה נכון גם ליציאה בכלל לארועי ערב בעבודה ואצלי יש כאלו די הרבה או לסרט.. אני אוהב את הבית מאוד ואת הערבים מאוד ולצאת לצעידה יהיה לי מאוד קשה. אני אכריח את עצמי אבל זה יהיה קשה ודבר לא אהוב.. גם יציאה למכון כושר. עצם היציאה מחרפנת אותי ואז יש מצב לשבירה.אז באיזה שהוא מקום יותר ויותר נראה לי ש הליכון ביתי יעשה את זה ויגרום לי אולי לצעוד אפילו כל יום. אולי אני טועה.. אולי זו אשליה.. בכל אופן בחדשים הקרובים אצעד בחוץ, אנסה להתמיד לפחות חצי שנה. זה לא קרה מעולם לפני כן.. להתראות..א
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
01/10/2012 17:29
toly
Posts: 898
|
לביא אמיתי כל הכבוד
לא בטוחה שאני הייתי מוותרת על מפרום או קובה(טוב לא חוכמה כי אני צמחונית
מאוד מתרשמת מכישורי הבימוי שלך
האמת שגם אני אוהבת לצפות באנשים והתנהלות אכילתם כשאני במסעדה או באירוע ובכלל אני נהנית להאכיל אנשים אחרים ולראות שהם נהנים מאוכל כי אני שאוהבת לבשל לא טועמת בכלל בזמן הבישול וגם נחן שנים שלא ידעתי ליהנות מאוכל-לא צוחקת פשוט אכלתי לצורכי הפיזיקה ןהמטבוליזם והייתי בולעת מהר וזהו...
היום אחרי מספר שים במחיצתה של מירי למדתי איך לאכול לאט ולהתענג על הנכנס לקירבי תוך כדי סינון ושליטה ועדיין יש לי עוד הרבה מה ללמוד בפקולטה לאיכות חיים ותזונה נכונה של מירי.
לגבי הצעידה בשטח ובלחות האיומה- אני מבינה שהשטח הטבעי בו הינך צועד אינו מישורי וכולל הרבה עליות וירידות-זה מעולה אולי כגע קשה בתור התחלה אבל זה כושר קרדיולוגי מעולה לסיבולת לב ריאה ועם הזמן ככל שתתמיד ותתחיל לצעוד בקצב קצת יותר מהיר יהיו לך תוצאות נפלאות
אני מליצה בחום ולא של השטח... שתמשיך בטבע ולא תתמזג עם מכשיר זה או אחר בבית
לשטח יתרונות רבים
ואכן יש מעטי מעט (ואני ביניהם) שמקפידים לדוו או ללכת בבית אבל הרוב-מתלהבים ךחודש חודשיים כמו חדר הכושר וזונחים זאת במהרה
אז כמי שעושה גם בבית וגם בשטח-עדיף שטח
ולחדשות הטובות- מיום ליום מתחיל להיות קריר בערבים והלחות יורדת אז אולי שווה כרגע לצעוד יותר מאוחר אם אפשרי בשכונתכם ואולי גם לצרף מישהוא מבני המשפחה
וכל הכבוד על מאמצייך עד כה
באמת שאפו על הדרך והטיפוס בעליות
וכמו שומרים באופניים-אחרי כל עלייה לירוחם יש ירידה נהדרת מקריית שמונה עד טבריה
חג שמח
טולי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
01/10/2012 17:06
אשירה
Posts: 4292
|
מטפס הרים כתב:
תודה על החיזוקים. לגבי צעידות. אני קורא אצל חלקכם שהעניין הפך למשהו שאינכם יכולים בלעדי.. שהגוף ולעיתים הנפש או שניהם ביחד ממש מחכות לצאת ולצעוד. הלוואי ואהיה בנקודה הזו. בשלב הזה, אני מודה שאני כבר לא שונא לצאת ולצעוד, אבל עדיין מאוד לא אוהב זאת. כל פעם מחדש לפני הצעידה יש בי התחבטות רצינית: לצאת או לא.. והחום והלחות בחוץ מאוד לא נעימים לי. אבל אני מבין שזה חלק בלתי ניפרד מחיי בתהליך שנכנסתי אליו למזלי הטוב, אז קיבלתי החלטה: אוהב, לא אוהב, לצעוד זה חייב להיות חלק משיגרת יומי וכמו שלא אצא מהבית לעבודתי לא מגולח ועם שיניים מצוחצחות, כך עלי להשתדל מאוד לוודא שלא אסיים את יומי בלי צעידה. העובדה שאיני צועד עם שחר כשקריר, אלא רק אחרי 7 או בערב, לא קלה לי.. חם לי בטירוף. אז אני מפנטז לי על הליכון בביתי הממוזג, אולי איזו פלזמה ממול, נראה לי שזה מאוד יקל.. ובכלל איך אפשר לצעוד בחדשי יוני יולי אוגוסט אםי לא עושים זאת ממש מוקדם בבוקר. במוצאי שבת ביקרנו אצל חברים טובים ששיפצו בית במושב מסויים ועשו עבודה נהדרת, תוך כדי סיור מסורתי בבית המקסים ראיתי הליכון מפואר, התלהבתי, סיפרתי להם שאני חושב על זה ברצינות.. על ההליכון היו בגדים טרום גיהוץ.. חבר שלי אמר לי בלחישה באוזן: עזוב, זה הבזבוז הכי גדול שלה בשנה שעברה, היא לא הולכת בכלל, סתם קניתי קולב חשמלי ב6000 שח.. הוא אגב רזה מאוד והיא שמנמודה. אז אני חושב שבשלב הזה כשהכל עוד שברירי וראשוני אצלי, אמשיך לצעוד בחוץ ואחליט בהמשך. בכל זאת יש יד בצעידה בין נופים חוויה. רק שהייתי מחליף את מזג האויר לשוויצרי.. להתראות.
edited by מטפס הרים on 10/1/2012
edited by מטפס הרים on 10/1/2012
נושא ההליכות או פעילות גופנית בכלל הוא נושא מאוד טעון.
המחוננים שבינינו, שאלה בדרך כלל המתמידים, מצליחים להביא את עצמם למצב שהגוף כבר דורש את זה, וגם הנפש, קוראים לזה התמכרות חיובית שהיא כמו התמכרות לכל דבר אבל שכרה בצידה.
לעומתם השאר, ואני בתוכם, יודעים שצריך, חושבים על כך, מתכננים כל הזמן להתחיל, מידי פעם מפציעים באיזו הליכה קטנה, במקרה הטוב ממשיכים עוד כמה פעמים, ואז איכשהו זה שוב מתמסמס מסיבה כלשהי. לי אפילו יש קאנטרי ליד הבית עם חדר כושר מצויד ומאובזר ונדרש ממני מאמץ ממש קטן כדי להשתמש בו ו"נדה" כלום לא קורה.
אין לי דבר להגיד להגנתי, אבל בעניין רכישת הליכון לבית שגם זה עבר במחשבתי לא פעם, לפחות את זה גנזתי באופן מוחלט וזאת מאותה סיבה שאיני מאמינה בעצמי שלא יקרה לי מה שקורה לחבריך.
עצתי לך, מטפס יקר, לנסות להמשיך בדרך שהתחלת כי זאת נראית לי הדרך הנכונה. ובעצם למה אינך צועד בבוקר? אחרי שמתגברים על הקושי הראשוני לקום מוקדם יש פיצוי רב כי הליכת בוקר נעימה יותר, ישנה אווירה מיוחדת בשעות המוקדמות וזוהי גם דרך נפלאה להתחיל את היום.
אולי אחזור לכך גם בעצמי, המוטיבציה שזורמת כעת בפורום היא ממש מדבקת.
בהצלחה וצעידה נעימה,
--
אשירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
01/10/2012 16:18
חיוך מהלב
Posts: 1125
|
בקשר להליכה, מטפס יקר, כשתרד עוד קצת קילוגרמים ותרגיש שאתה כמעט "מרחף" ולא הולך ברגל כי קל לך בגוף, תאמין לי לא תוותר על כך אף יום, כי ממש הגוף מבקש את המחווה הזו. אבל היום זה יום קשה ביותר לח ברמות מטורפות כך שאפשר לוותר על היום. מחר יום חדש, וכן, בחודשי הקיץ הקשים רק שעה 5 - 5.30 בבוקר הם שעות סבילות ולעיתים גם לפנות ערב כשיש קצת בריזה. היום אני מרגישה דביקה אפילו במזגן בבית במנוחה, אבל ביום ה' תהיה הקלה אין ברירה צריך להיות סבלנים. אקורדיון את כל כך צודקת להסתכל באחרים והתנהלותם זו מראה מצויינת להזכיר לנו היכן היינו והיכן אנו היום, אבל החוט הוא דק ואם קצת קצת נרפה את החבל מייד אפשר ליפול לתהום במטפורה לגבי טיפוסים ונפילות .... להתבונן באנשים שמנמודים גם איך הם הולכים ומתנדנים מצד אל צד זה גם מזכיר לי לצערי את אימי ולמרות שחלפו שנים רבות ... אני זוכרת. אז זהו... גם אני עסקתי תמיד בספורט בעיקר בחוץ חוץ משעורי התעמלות קבוע, כל השנים אבל כל עוד לא הפנמתי את התורה ואכלתי בצורה נאותה זה לא עזר לי להשיל קילוגרמים. וכשקשה ללכת מכל הסיבות הידועות הייתי גם כן ימים מסויימים מוותרת לעצמי.. היום כשקל לי תודה לאל אין לי בעיה. שיהיה לכולנו ערב נפלא
--
hs
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
01/10/2012 15:26
מטפס הרים
Posts: 1533
|
אשירה כתב:
יפה לך, אין לי ספק שהיית מארח למופת, אולי אפילו גרמת לאיזו הרמת גבה או שתיים, שינוי ההתנהגות מוסיף לנו כוח ואנו משדרים לסביבה משהו שונה, אשתך וילדיך ודאי גאים בך מאוד,
המשך והצלח!!!
אני חושב שהמשפט שלך אשירה, על זה ששינוי התנהגות מוסיף לנו כח- משפט חזק מאוד וגם מעניין. תודה, להתראות.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
|
|