|
על מנת להשתמש בפורום, יש להיות מזוהים במערכת. שם: כינוי, כפי שנרשמת באתר. כנ"ל באשר לסיסמה. מי שלא רשום לאתר, להירשם בדף הבית- בקוביה הוורודה
01/10/2012 15:24
מטפס הרים
Posts: 1533
|
אקורדיאון כתב:
ראשית מטפסיקר אתה מחונן שנית אחת התרופות שעובדות אצלי הוא ההסתכלות על שמנמודים ליד שולחן האוכל או ברחוב
באמת ובתמים זה מפחיד אותי אימים.
בהצלחה גם היום.
ללא ספק דני ואקו, התבוננות באנשים ודרך התנהגותם מול אוכל היא ממש מראה למולי. פתאום הזלילה והטריפה של מישהו אחר שלא מצוי בשום תהליך חוץ מתהליך השמנה חסרת גבולות, ותהליך פגיעה בבריאות, פתאום זהו מראה שקשה להכיל. יחי התהליך.
edited by מטפס הרים on 10/1/2012
edited by מטפס הרים on 10/1/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
01/10/2012 13:38
מטפס הרים
Posts: 1533
|
תודה על החיזוקים. לגבי צעידות. אני קורא אצל חלקכם שהעניין הפך למשהו שאינכם יכולים בלעדי.. שהגוף ולעיתים הנפש או שניהם ביחד ממש מחכות לצאת ולצעוד. הלוואי ואהיה בנקודה הזו. בשלב הזה, אני מודה שאני כבר לא שונא לצאת ולצעוד, אבל עדיין מאוד לא אוהב זאת. כל פעם מחדש לפני הצעידה יש בי התחבטות רצינית: לצאת או לא.. והחום והלחות בחוץ מאוד לא נעימים לי. אבל אני מבין שזה חלק בלתי ניפרד מחיי בתהליך שנכנסתי אליו למזלי הטוב, אז קיבלתי החלטה: אוהב, לא אוהב, לצעוד זה חייב להיות חלק משיגרת יומי וכמו שלא אצא מהבית לעבודתי לא מגולח ועם שיניים מצוחצחות, כך עלי להשתדל מאוד לוודא שלא אסיים את יומי בלי צעידה. העובדה שאיני צועד עם שחר כשקריר, אלא רק אחרי 7 או בערב, לא קלה לי.. חם לי בטירוף. אז אני מפנטז לי על הליכון בביתי הממוזג, אולי איזו פלזמה ממול, נראה לי שזה מאוד יקל.. ובכלל איך אפשר לצעוד בחדשי יוני יולי אוגוסט אםי לא עושים זאת ממש מוקדם בבוקר. במוצאי שבת ביקרנו אצל חברים טובים ששיפצו בית במושב מסויים ועשו עבודה נהדרת, תוך כדי סיור מסורתי בבית המקסים ראיתי הליכון מפואר, התלהבתי, סיפרתי להם שאני חושב על זה ברצינות.. על ההליכון היו בגדים טרום גיהוץ.. חבר שלי אמר לי בלחישה באוזן: עזוב, זה הבזבוז הכי גדול שלה בשנה שעברה, היא לא הולכת בכלל, סתם קניתי קולב חשמלי ב6000 שח.. הוא אגב רזה מאוד והיא שמנמודה. אז אני חושב שבשלב הזה כשהכל עוד שברירי וראשוני אצלי, אמשיך לצעוד בחוץ ואחליט בהמשך. בכל זאת יש יד בצעידה בין נופים חוויה. רק שהייתי מחליף את מזג האויר לשוויצרי.. להתראות.
edited by מטפס הרים on 10/1/2012
edited by מטפס הרים on 10/1/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
01/10/2012 08:43
אייריס
Posts: 3744
|
אלוף כבר אמרנו?!!! כל הכבוד לך טפסן יקר על הנחישות ויישום הכללים שלא קלים לנו בעת הארוחות. גאה בך שהתחלת לצעוד (הנה נדבקת גם בצעידה) וזאת התוספת הנהדרת שתופסת מקום חשוב במסגרת. שינוי נפלא והמשך חג שמח
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
01/10/2012 05:05
אקורדיאון
Posts: 16381
|
ראשית מטפסיקר אתה מחונן שנית אחת התרופות שעובדות אצלי הוא ההסתכלות על שמנמודים ליד שולחן האוכל או ברחוב
באמת ובתמים זה מפחיד אותי אימים.
בהצלחה גם היום.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
01/10/2012 04:28
dany
Posts: 19819
|
חלק מחווית השיקום שלנו היא לבדוק איך מתנהגים אחרים........ ובהחלט לזכור שלא מזמן שם עמדנו גם אנחנו!!!!!!!!!!!!
אז לא לשכוח!!!!!!!!!!!!!!!!
חג שמח וכמה טוב להיות בצד המנצח!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
01/10/2012 01:42
אשירה
Posts: 4292
|
יפה לך, אין לי ספק שהיית מארח למופת, אולי אפילו גרמת לאיזו הרמת גבה או שתיים, שינוי ההתנהגות מוסיף לנו כוח ואנו משדרים לסביבה משהו שונה, אשתך וילדיך ודאי גאים בך מאוד,
המשך והצלח!!!
--
אשירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
01/10/2012 01:33
מטפס הרים
Posts: 1533
|
אשירה כתב:
מקסים מקסים, אכן חוויה מכוננת כפי שהגדרת, מחקר אנתרופולוגי ואתני שניתן ללמוד ממנו הרבה. כשאנו בתוך האוכל איננו רואים דבר מסביבנו אלא רק מה שיש בצלחת ובכלי ההגשה, רק אנו מרימים את העיניים ועולם מלא נפרש לפנינו. תודה על השיתוף, אין מראה (בקמץ) יותר טובה מלשמוע את הדברים העוברים עלינו מפיו של מי שחווה אותם כמונו ומצליח לעמוד בפרץ. אני מאחלת לך להמשיך ככה כמו גדול ולא ליפול על ה-LEFT OVERS, אומרת זאת מנסיון אישי של יכולת להיות מחוננת עד תום הארוע ואז במחי יד אחת, או פה בעצם, להרוס הכל. לילה טוב והמשך חג שמח, 
הי אשירה. תודה. הלוואי ואצליח. שנצליח. ואנחנו נצליח!!! עידכנתי בפוסט שלי כמה דברים אם בא לך תראי אותו מעודכן.. חג שמח ומהנה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
01/10/2012 01:24
אשירה
Posts: 4292
|
מקסים מקסים, אכן חוויה מכוננת כפי שהגדרת, מחקר אנתרופולוגי ואתני שניתן ללמוד ממנו הרבה.
כשאנו בתוך האוכל איננו רואים דבר מסביבנו אלא רק מה שיש בצלחת ובכלי ההגשה, רק אנו מרימים את העיניים ועולם מלא נפרש לפנינו.
תודה על השיתוף, אין מראה (בקמץ) יותר טובה מלשמוע את הדברים העוברים עלינו מפיו של מי שחווה אותם כמונו ומצליח לעמוד בפרץ.
אני מאחלת לך להמשיך ככה כמו גדול ולא ליפול על ה-LEFT OVERS, אומרת זאת מנסיון אישי של יכולת להיות מחוננת עד תום הארוע ואז במחי יד אחת, או פה בעצם, להרוס הכל.
לילה טוב והמשך חג שמח,
--
אשירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
01/10/2012 01:08
מטפס הרים
Posts: 1533
|
קל זה לא היה... שולחן החג שלנו בביתי שארח 20 איש ויותר היה עשוי ובנוי מכל חמדת הארץ הטובה שלנו, ססגוני כמניפת טווס, מגוון כפסיפס רב צבעים,,, אני יוצא לצעוד הכרזתי בחמש וחצי. היה עלי לחזור ולהיות מקולח, מחוייך ולהתחיל את מישרת המארח לא יאוחר מ6 וחצי. הצעידה לא היתה קלה לי.. אויר לח מאוד שלט בדרכים, ואני בחרתי ביומרנות מסלול שמתחיל בירידה מהנה אך כמו בחיים, כך בטופוגרפית חיי צעידותי, אחרי כל ירידה מגיעה עליה... שלמה ארצי, פוליקר ויהודית כיכבו באזני שעם כל גופי הזיעו את נישמתם, רגלי ניסו ליבגוד בי,נידהמים מהעובדה שאני גורר אותם לקום מהספה האהובה עליהם...... אבל עשיתי זאת!!! אני, צעדתי. וכך מקולח ומבושם ועטוי חולצה צחורה וחגיגית, התייצבתי למשמרתי כמארח. כתלמיד שקדן שיננתי את כל הטיפים שקיבלתי מכם בפקולטה למדעי החיים של הפורום שלנו , וטיפ אחר טיפ פעל כמו שעון שוויצרי : צלחת אחת בלבד עם האוכל האהוב והלא שגרתי ( מפרום נדיר!! כבר אמרתי?)... המון מיים לידי עם נענע ובעיקר בעיקר פחות אכילה ויותר עניינים חברתיים.. ובקינוחים פשוט לא הייתי בשולחן... בין אורחינו היה זוג, נראים מעולה, רזים ושמורים מאז שאני זוכר אותם וזה המון שנים.. הם לא בני עשרים ולא שלושים, זוג באמצע הארבעים ויותר מאמצע. הסתכלתי עליהם בזמן הארוחה. לא לקחו כל דבר, חשבו הייטב לפני שהושיטו יד לקערות המלאות מטעמים, צלחותיהם יותר ריקות ממלאות, היו דברים שלא נגעו למרות שהפצירו בהם. בקינוחים הוא העדיף פירות והיא טעמה כזית מאחת העוגות.. ולא נגעו במיצים ודייטים וכאלו אלא רק מיים. והצהירו שמחר יצאו לריצה. והבנתי שלא סתם הם מעולם לא היו וגם לא יהיו שמנמודים, לא סתם הם נראים מליון דולר, באמת, נראים מעולה. זה נובע מחשיבה אחרת, בריאה, ראיית האוכל כעוד אלמנט אך לא כחזות הכל. וראיתי באותו שולחן גם אחרים כאלו שזללו מכל הבא ליד ואני לא מדבר על הנוער הרב שהיה כי הם נוער, אלא על גברת שמנה, בשנות השישים המוקדמות.. וריחמתי עליה בתוך תוכי. והיו גם רבים אחרים, וכך מבלי שאיש ידע או אפילו יחשוד הסרטתי במוחי את שלל ההתנהגויות האנושיות סביב האוכל... ובמקביל דאגתי שסביב אותה במה, השולחן, יהיו צחוקים, וכיף ושיחות עירניות.. מארח או לא...אז הייתי במאי כפול: גם דואג לערב באמת מוצלח וגם מסריט לי סרט אישי חשאי...הערב הזה היה די מכונן בעבורי.סוג של חוויה אנתרופולוגית לצפות באנשים בעת אכילתם ולנתח את זה לעצמי.. אני מקווה מאוד שלא יהיה קנס רציני הערב על טעימת כמה מאכלים לא שגרתיים, אעשה כל שביכולתי לשמור ולהקפיד ולצאת לצעוד כי ביום רביעי שקילה וכי חשוב לי לא להרים ידיים. לא להרים ידיים. לא!! להיאבק בשומן ולנצח אותו, ויש לי את הסבלנות למערכה ממושכת. להתראות
edited by מטפס הרים on 10/1/2012
edited by מטפס הרים on 10/1/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
|
|