01/10/2012 20:45
שח
Posts: 169
|
מבינה בהחלט איפה היית ושמחה לקרוא לאן אתה הולך 
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
01/10/2012 08:16
בלונדה....
Posts: 3603
|
מטפס יקר
גם אני נהנת מאוד.מהפוסטים שלך וטוב שאתה כאן איתנו..
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
01/10/2012 07:51
כרובית
Posts: 261
|
איזה סיפור מצחיק/עצוב..הרי נפגשנו כשמנמודים במספיק סיטואציות שבהן חששנו שמישהו כזה או אחר יראה אותנו בחטאינו הקטנים....בטוחה שהפעם כל התהליך שונה מתהליך האינסטנט ההוא....הסיפור כתוב יפה כל כך....מדהים.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
01/10/2012 05:09
אקורדיאון
Posts: 16381
|
מטפס הרים כתב:
אקורדיאון כתב: כל כך מוכר ולא חביב,האמן לי כולנו באותה סירה וכולנו עברנו שיטות משיטות שונות ואכן כפי שכתבת לנילי כל מילה בול פגיעה אכן ללא ספק.
משפט המחץ בכל הסיפור,שאלת הרופא האם אתה רעב???? ממתי שמנמוד אוכל כשהוא רעב????.
שוב אחזור למסגרת המופלאה שלנו שהיא דרך חיים ולא זבנג 20 ירידה והזבנג הבא 30 עליה
מטפס אתה עוד תספר לנו איך נסגרה החולצה,בהצלחה.. הלוואי. החולצה והאתגר... להתראות וחג שמח.
ממתינה בסבלנות לדווח.חג שמח ובהצלחה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
30/09/2012 06:48
מטפס הרים
Posts: 1533
|
אקורדיאון כתב:
כל כך מוכר ולא חביב,האמן לי כולנו באותה סירה וכולנו עברנו שיטות משיטות שונות ואכן כפי שכתבת לנילי כל מילה בול פגיעה אכן ללא ספק.
משפט המחץ בכל הסיפור,שאלת הרופא האם אתה רעב???? ממתי שמנמוד אוכל כשהוא רעב????.
שוב אחזור למסגרת המופלאה שלנו שהיא דרך חיים ולא זבנג 20 ירידה והזבנג הבא 30 עליה
מטפס אתה עוד תספר לנו איך נסגרה החולצה,בהצלחה..
הלוואי. החולצה והאתגר... להתראות וחג שמח.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
30/09/2012 05:07
אקורדיאון
Posts: 16381
|
כל כך מוכר ולא חביב,האמן לי כולנו באותה סירה וכולנו עברנו שיטות משיטות שונות ואכן כפי שכתבת לנילי כל מילה בול פגיעה אכן ללא ספק.
משפט המחץ בכל הסיפור,שאלת הרופא האם אתה רעב???? ממתי שמנמוד אוכל כשהוא רעב????.
שוב אחזור למסגרת המופלאה שלנו שהיא דרך חיים ולא זבנג 20 ירידה והזבנג הבא 30 עליה
מטפס אתה עוד תספר לנו איך נסגרה החולצה,בהצלחה..
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
29/09/2012 17:12
מטפס הרים
Posts: 1533
|
אייריס כתב:
מסכימה עם הבנות כאן וכייף גדול לקרוא את הפוסטים שלך ולהסיק מסקנות. בכל מקרה אנחנו חוזרים למשפט שרץ כאן כל הזמן שאם לא נטפל בראש שום ניתוח או טיפול אחר יצליח מקסימום זה יהיה זמני ביותר. אז טוב שבחרת להיות כאן ולעשות טיפול יסודי. בהצלחה רבה וחג סוכות שמח
טיפול יסודי, שמתחיל בתודעה ומשלב את ההיבט הפיסי אכן כן.להתראות.
edited by מטפס הרים on 9/29/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
29/09/2012 16:35
אייריס
Posts: 3744
|
מסכימה עם הבנות כאן וכייף גדול לקרוא את הפוסטים שלך ולהסיק מסקנות. בכל מקרה אנחנו חוזרים למשפט שרץ כאן כל הזמן שאם לא נטפל בראש שום ניתוח או טיפול אחר יצליח מקסימום זה יהיה זמני ביותר. אז טוב שבחרת להיות כאן ולעשות טיפול יסודי. בהצלחה רבה וחג סוכות שמח
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
29/09/2012 16:34
מטפס הרים
Posts: 1533
|
dany כתב:
תופעה מוכרת וידועה של "לחגוג" לפני............. ההוצאה להורג  אבל אני תמיד הייתי קצת יותר חכמה עשיתי זאת לפני שניכנסתי לטיפול................... וב"ה עשיתי המון טיפולים...."אלטרנטיביים" שאני חושבת היום שאם הייתי אוספת את הכספים שהוצאתי בחיי על כל הניסיונות והטיפולים אולי היה לי עוד בית או איזו מכונית מפוארת.......... ואכן אין אלא להסיק מסקנה אחת בלבד!!!!!!!!!!! אם לא נעשה שינוי חשיבתי שום דיאטה לא תעזור ותמיד נעלה בחזרה את עשרות הקילוגרמים שירדנו בעמל רב ובממון רב. מקווה שהפעם אתה לא בא ממקום של מסכנות ומה אני מפסיד אלא מה אני מרוויח ובגדול!!!!!!!!!!!! בהצלחההההההההה
הי דני. בהחלט ממקום של רווח נקי. והיעדר מסכנות, נהפוך הוא: מסכן הוא מי שלא קיבל את ההחלטה שאני ואתם בפורום קיבלנו: להיות בתהליך עקבי ורגוע. להתראות.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
29/09/2012 16:18
dany
Posts: 19819
|
תופעה מוכרת וידועה של "לחגוג" לפני............. ההוצאה להורג
אבל אני תמיד הייתי קצת יותר חכמה עשיתי זאת לפני שניכנסתי לטיפול...................
וב"ה עשיתי המון טיפולים...."אלטרנטיביים" שאני חושבת היום שאם הייתי אוספת את הכספים שהוצאתי בחיי על כל הניסיונות והטיפולים אולי היה לי עוד בית או איזו מכונית מפוארת..........
ואכן אין אלא להסיק מסקנה אחת בלבד!!!!!!!!!!! אם לא נעשה שינוי חשיבתי שום דיאטה לא תעזור ותמיד נעלה בחזרה את עשרות הקילוגרמים שירדנו בעמל רב ובממון רב.
מקווה שהפעם אתה לא בא ממקום של מסכנות ומה אני מפסיד אלא מה אני מרוויח ובגדול!!!!!!!!!!!!
בהצלחההההההההה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
29/09/2012 13:21
מטפס הרים
Posts: 1533
|
לייסי כתב:
מטפס הרים יקר, אני כל כך נהנית לקרוא את הפוסטים שאתה מעלה כאן ומדרך כתיבתם. מזדהה עם כל מילה! אסתי.
הי . תודה. שמח שהדברים מגיעים לאנשים שמוצאים בהם עניין. את יודעת, הפוסטים שלי כשל כולנו הם בעצם פס הקול של חיינו. עשיתי היום חשבון מסויים שפס הקול הזה מלווה אותי החל מבערך גיל 23, כאשר עד אז הייתי אדם רזה ואז, בהדרגה, ללא מודעות לתופעה, הוספתי למשקלי עם השנים למעלה מ30 קג.. בממוצע כל שנה קילו וחצי קצת יותר קצת פחות.. ואני חושב לעצמי היום,שאם היה אז, כשהייתי כה צעיר וכה רזה, מישהו שיגיד לי שאני הולך לתפוח כך עם הגיל , אם מישהו אז, היה מכניס ויוצק לתוכי מודעות, אפילו חשש מתופעת סיפוח המישקל העודף לאורך החיים - מי יודע אולי הייתי עולה רק עשרה קג ולא 30 פלוס... דבר אחד בטוח: לילדי אני אספר זאת ובפרט לבני המרכזי שנראה שיש לו נטייה יותר גדולה להשמנה מאשר לשניים האחרים.. פשוט להגיד, שידעו שיש כזו תופעה שכל שנה שחולפת ניגמרת בעוד קג וחצי של שומן.. להתראות
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
29/09/2012 12:29
לייסי
Posts: 623
|
מטפס הרים יקר,
אני כל כך נהנית לקרוא את הפוסטים שאתה מעלה כאן ומדרך כתיבתם.
מזדהה עם כל מילה!
אסתי.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
29/09/2012 11:05
מטפס הרים
Posts: 1533
|
1103 כתב:
מטפס הרים נחמד
נהנתי מאוד מהפוסט שהעלת כאן מה שאומר כדבריה של מירי שכל השמנים הם גנבים תחמנים ושקרנים.
{כמובן מה שנוגע לאוכל}.בתקופה טרום בר-המצוה של בנך מאוד רצית להראות במיטבך
בדרך מהירה וקלה ואכן השגת את מינוס 22 הקילוגרמים נראית נפלא אך לא הצלחת לשמור על ההישג וראיה לכך שכל מה שהישלת חזר אליך.
אותה שיטת הרזיה של אותו רופא נכבד וידוע בתחומו כבודו במקומו מונח עשתה את העבודה עם גופך אך לא גרמה לך לשנות את צורת חשיבתך והרגלי חייך,
זה מה שקורה לך במסגרת של מירי.גילית עולם שלם ומופלא.זה מזכיר לי את אלה שבוחרים את סכין המנתחים וקונים אשליה לזמן קצר.
חג שמח בשורות טובות
נילי
הלו נילי, שבת שלום. כן, כל מילה שלך בול פגיעה. ככל הנראה אין מצב של הרזיה מהירה משמעותית ושמירת הישג לאורך תקופת חיים אלא אם מחברים גוף( משטר דיאטה, ספורט קבוע) עם נפש ( הכרה פנימית אמיתית שמניעה את הגוף ). הנפש הבריאה בגוף בריא היא האמת כך מסתבר והנפש מניעה את הגוף לא להיפך.. להתראות
edited by מטפס הרים on 9/29/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
29/09/2012 10:14
1103
Posts: 5022
|
מטפס הרים נחמד
נהנתי מאוד מהפוסט שהעלת כאן מה שאומר כדבריה של מירי שכל השמנים הם גנבים תחמנים ושקרנים.
{כמובן מה שנוגע לאוכל}.בתקופה טרום בר-המצוה של בנך מאוד רצית להראות במיטבך
בדרך מהירה וקלה ואכן השגת את מינוס 22 הקילוגרמים נראית נפלא אך לא הצלחת לשמור על ההישג וראיה לכך שכל מה שהישלת חזר אליך.
אותה שיטת הרזיה של אותו רופא נכבד וידוע בתחומו כבודו במקומו מונח עשתה את העבודה עם גופך אך לא גרמה לך לשנות את צורת חשיבתך והרגלי חייך,
זה מה שקורה לך במסגרת של מירי.גילית עולם שלם ומופלא.זה מזכיר לי את אלה שבוחרים את סכין המנתחים וקונים אשליה לזמן קצר.
חג שמח בשורות טובות
נילי
--
וסרהולץ
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
29/09/2012 09:11
מטפס הרים
Posts: 1533
|
ובכן, לאחר כל הפוסטים המרתקים על מהות השינוי , על ההפנמה, על הנכונות לתהליך, אני מבקש לספר לכם סיפור אמיתי, אישי, יש לו המון צדדים משעשעים אך גם כמה היבטים רציניים ביותר לגבי התהליך שלנו. מעשה שהיה כך היה. לפני חמש שנים הגיעה העת לחגוג את בר המיצווה של בני בכורי שבקרוב מתגייס. ואני אז שמנמוד עם משקל זהה למישקל ההתחלתי שלי כאן ועם רצון והחלטה להעיף מהר 20 קג כדי להראות בארוע אבא צעיר וחתיך ולא איזה דוד זקן . וכהרגלי,, במגמה משימתית מאוד ,בדקתי פה בדקתי שם והחלטתי לגשת לרופא מכובד ובעל הצלחות מרובות בתל אביב. אין מקום לפרט בסיפורי שמות וכיוצא בזה, אין זה ענייני ולא ראוי. שמות הם לא הפואנטה כאן. ובכן. ביום חמסין תל אביבי כשהלחות באויר כבר נראית ומורגשת כמו סוג של ים דביק אני ניכנס למישרדו, ניבדק, מקבל טיפול והרופא המכובד ( מאוד מכובד וללא ספק מומחה ענק בתחומו) אומר לי: אוקי, התחלנו, אתה עכשיו לא אמור להיות רעב, קדימה צא לדרך וניפגש עוד שבוע . אני יוצא ממשרדו אל הרחוב התל אביבי, וגל של רחמים עצמיים עוטף אותי. לפני כעת תקופה של הימנעות מכל האוכל האהוב עלי כל כך, כמה מסכן אני.. כל קשיי הגמילה הראשוניים מטפסים להם במעלה מוחי וליבי, כל השדים יוצאים מחוריהם וביחד מנגנים לי במקהלה צורמת: מסכן, פנק את עצמך פעם אחרונה. ואני , בחיי, רואה לפתע את עצמי כמי שחייב לקבל סעודה אחרונה.. כבר חושך בחוץ, החמסין העיקש מתחיל לגלות סימני שבירה. וגם אני... יאללה , מספיק , אני שומע קול מנבכי תודעתי. לפני רבע שעה שילמת ים כסף, אתה לא אמור כלל להיות רעב ואתה באמת לא רעב, סע הביתה. וקול שני עולה מאיזו מינהרה אפלולית פנימית וצורח: מה פתאום, יאללה תתפנק על איזה חומוס אסלי , מגיע לך כי ממחר דיאטה... ואני מביט סביב אל ים המסעדות שאורות הניאון שלהן קורצות לי באותיות פתייניות: בוא, כנס, תתפנק, מגיע לך.. וכתמיד, אני בוחר לסעוד ארוחה מזרחית שאני כה אוהב. מזמין לי חומוס גדול, סלטים, ציפסים ואני זוכר שאפילו לקחתי כמה קובות מטוגנות.. פתחתי שולחן של שיך סעודי..הסעודה האחרונה שלי.. מחר דיאטה.. אני מתחיל להניף את הפיתה בתוך החומוס המחייך אלי כמנצח אל מובס.. ובעוד ידי מבצעת את סיבוב הפרסה בצלחת אני חוטף צ׳אפחה רצינית מאוד בגב, קופץ במקומי, ומי עומד לו מעלי, עם פנים נידהמות????? טרם ניחשתם? האדון הרופא בכבודו ובעצמו. אני כמעט נחנק... מה אתה עושה כאן ? הוא שואל ועיניו משגרות לעברי טילים בעלי ראש נפץ לא ברור.. אתה לפני חצי שעה קיבלת טיפול.. דבר כזה עוד לא היה לי.. מה, אתה רעב? אני מביט ברופא המכובד, כל חדוות החינגה שעל שולחני נעלמה כלא היתה.. אני במבוכה כאילו תפסה אותי המורה שם לה נעצים או צפרדע על מושבה... ואני חש כילד.. דוקטור, אתה לא מכיר אותי, אני אומר ומנסה לנגב במקביל איזו שארית סלט חצילים משפתי . אני איש רציני, אתה תראה, אבל הייתי חייב לחגוג לפני.. מה לחגוג? הוא שואל וחיוך קל מבצבץ על פניו.. מה יש לך לחגוג בדיוק? אתה בטוח לא רעב, אני חייב לדעת אם יצאת רעב ממני.. לא אני אומר, ממש לא ,זה רעב מסוג אחר, לא רעב פיסיולוגי.. אני לא מאמין אומר הרופא. ניכנסתי לקחת חומוס הביתה ואני פוגש אותך.. ואני מתבונן בו במבט של יאללה דוקטור תן לי כבר ללכת,,, וחושב לעצמי: איך מתוך עשרות, יותר נכון מאות המסעדות של האיזור הענק הזה בלב ליבה של העיר הלבנה, איך דווקא לכאן הוא ניכנס... ואנחנו ניפרדים לא לפני שאני חוטף בהכנעה עוד צ׳אפחה מאוד מורגשת... הארוחה שאחרי היתה סתמית.. טעמה סר מחיכי אך אכלתי...יצאתי, והלכתי מהורהר, נפוח, מלא עד כדי להתפוצץ.. הלכתי אל החניון שם חיכתה לי מכוניתי כסוג של עיר מיקלט..... והבנתי כבר אז אם כי כלל לא הפנמתי שיש לי בעיה מאוד גדולה, שהטיפול בה הוא ממש אבל ממש לא רק פיסי אלא גם תודעתי..שמשהו בהגדרה שלי ליעד אינו שלם ואינו נכון... ואכן, הוכחתי לרופא עד כמה אני רציני. בשבוע הראשון ירדתי 4 קג.. מהר מאוד ( מאוד!) נעלמו ממני 22 קג... בבר מיצוה נראתי ניפלא... לא מעט חברים שלי פנו אל הרופא הזה.. ובכן, הבוקר הכריחו אותי לעשות סדר בארון.. פגשתי שם את החולצה מהבר מיצווה.. היא בקושי נסגרת עלי היום.. יש איזה בטן שחייבת להיעלם כדי שהיא תעלה עלי היטב.. חולצה יפה. לא זרקתי אותה! היא מחכה לי בסבלנות. והיא הובילה אותי למחוזות סיפורי... ואולי הפעם כשאוכל שוב ללבוש אותה היא לא תהיה גימיק חולף אלא חלק מחיי... זהו ידידי ... אני חושב ומקווה שתסכימו איתי שיש בסיפורי זה הרבה מאמיתות חיינו... מאחל לכולם חג סוכות שמח , חג של שליטה מלאה בתזונתינו, חג של סוכה מוארת וירוקה, סוכה של שלום לכל חיילנו וחיילותינו באשר הם. ל
edited by מטפס הרים on 9/29/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|