|
על מנת להשתמש בפורום, יש להיות מזוהים במערכת. שם: כינוי, כפי שנרשמת באתר. כנ"ל באשר לסיסמה. מי שלא רשום לאתר, להירשם בדף הבית- בקוביה הוורודה
27/09/2012 20:52
dany
Posts: 19819
|
תודה יקירתי
אשירה כתב:
dany כתב: חנה יקירתי
את מדברת על תקופה שחלק מחברי הפורום עדיין לא נולד או עדיין היה ילד קטן.
לשמחתי בעלי שב הביתה מהקרב, אני חיכיתי עם שתי בנות קטנות בבית.
אך הוא לא חזר כפי שיצא, לאחר כל המראות והזוועות והמלחמה הקשה ברמת הגולן בטנק מוביל, שמולו רק אסונות ואסונות והוא יחיד שמצליח להחזיר את הטנק, ולעלות על טנק נוסף ולחזור לקרב על מנת להיפצע ותודה לאל שהצליחו לחלץ אותו. אך הפגיעות הנפשיות שנותרו בו הן מנהלות את חייו עד היום , ואת חיינו.
מי דיבר אז על פוסט טראומה ועל הלם קרב, מי בכלל ידע?
ואז היו מה שנקרא גבר גבר, מי הולך לועדה רפואית על מנת לבדוק את הפציעות גם הפיזיות וגם הנפשיות? והיוום בגיל מבוגר משלמים את המחיר שהוא גבוה גבוה.
וכל צלקת נפשית וגופנית גובה היום מחיר פיזי.
השבוע הזה הוא הקשה בחייו, למרות שגם השתתף בהרבה מאד תקריות ומלחמת ששת הימים שאז עוד היה ממש ילד , מלחמת יום הכיפורים היא בשבילו ממש צומת דרכים עד .ומ..........
רק אתמול כבר התחילו עם המאמרים ואני רואה איך שמצב הרוח שלו יורד ויורד ויורד, ממש צריכה להעלים את העיתונים הארורים הללו. ושמגיע יום הזיכרון בכלל הוא מתכנס בתוך עצמו ומשתבלל וזה כל כך עצוב, כך שגם אלו שנותרו בחיים הם בעצם חצי מתים, למרות שכפי שאת כתב שיקמת את חייך, מצאת לך סיבה לקום בבוקר, נישאת ילדת הקמת משפחה ואין מאושרת ממני על כך שאני שומעת על מישהי שלא נתנה לריק הארור הזה לשאוב אותה פנימה.
את רואה חנלה יקירתי גם אלו שלא נותרו אלמנות משלמות את המחיר הנורא של מלחמות ארורות ואיומות. וגם ילדיהם שגדלים עם אבות שבורים.
טוב די
נאחל לעצמנו שנה טובה יותר, גמר חתימה טובה, שלא נדע עוד מלחמות אמן!!!!!!!!!!!!! ומוות מיותר של אנשים צעירים נפלאים. דני יקרה, בעלך עבר דברים קשים מנשוא והתמזל מזלו שהוא נחלץ פיזית אבל ברור שהשפיעו על כל מהלך חייו. מזל נוסף היה לו לחזור למשפחה תומכת ואוהבת ולהיכנס לשיגרת חיים טובה שבודאי עזרה לו להשתקם. מחבקת אותך ומאחלת לכם הרבה בריאות ושלווה לקראת השנה החדשה,
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
27/09/2012 15:00
קרולין
Posts: 6651
|
אתן מרגשות עד דמעות.
שיהיה לכולכן רק טוב בריאות אושר ונחת. אמן
גמר חתימה טובה ורק בשורות טובות. אמן
קרולין
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
27/09/2012 09:41
אשירה
Posts: 4292
|
dany כתב:
חנה יקירתי
את מדברת על תקופה שחלק מחברי הפורום עדיין לא נולד או עדיין היה ילד קטן.
לשמחתי בעלי שב הביתה מהקרב, אני חיכיתי עם שתי בנות קטנות בבית.
אך הוא לא חזר כפי שיצא, לאחר כל המראות והזוועות והמלחמה הקשה ברמת הגולן בטנק מוביל, שמולו רק אסונות ואסונות והוא יחיד שמצליח להחזיר את הטנק, ולעלות על טנק נוסף ולחזור לקרב על מנת להיפצע ותודה לאל שהצליחו לחלץ אותו. אך הפגיעות הנפשיות שנותרו בו הן מנהלות את חייו עד היום , ואת חיינו.
מי דיבר אז על פוסט טראומה ועל הלם קרב, מי בכלל ידע?
ואז היו מה שנקרא גבר גבר, מי הולך לועדה רפואית על מנת לבדוק את הפציעות גם הפיזיות וגם הנפשיות? והיוום בגיל מבוגר משלמים את המחיר שהוא גבוה גבוה.
וכל צלקת נפשית וגופנית גובה היום מחיר פיזי.
השבוע הזה הוא הקשה בחייו, למרות שגם השתתף בהרבה מאד תקריות ומלחמת ששת הימים שאז עוד היה ממש ילד , מלחמת יום הכיפורים היא בשבילו ממש צומת דרכים עד .ומ..........
רק אתמול כבר התחילו עם המאמרים ואני רואה איך שמצב הרוח שלו יורד ויורד ויורד, ממש צריכה להעלים את העיתונים הארורים הללו. ושמגיע יום הזיכרון בכלל הוא מתכנס בתוך עצמו ומשתבלל וזה כל כך עצוב, כך שגם אלו שנותרו בחיים הם בעצם חצי מתים, למרות שכפי שאת כתב שיקמת את חייך, מצאת לך סיבה לקום בבוקר, נישאת ילדת הקמת משפחה ואין מאושרת ממני על כך שאני שומעת על מישהי שלא נתנה לריק הארור הזה לשאוב אותה פנימה.
את רואה חנלה יקירתי גם אלו שלא נותרו אלמנות משלמות את המחיר הנורא של מלחמות ארורות ואיומות. וגם ילדיהם שגדלים עם אבות שבורים.
טוב די
נאחל לעצמנו שנה טובה יותר, גמר חתימה טובה, שלא נדע עוד מלחמות אמן!!!!!!!!!!!!! ומוות מיותר של אנשים צעירים נפלאים.
דני יקרה,
בעלך עבר דברים קשים מנשוא והתמזל מזלו שהוא נחלץ פיזית אבל ברור שהשפיעו על כל מהלך חייו.
מזל נוסף היה לו לחזור למשפחה תומכת ואוהבת ולהיכנס לשיגרת חיים טובה שבודאי עזרה לו להשתקם.
מחבקת אותך ומאחלת לכם הרבה בריאות ושלווה לקראת השנה החדשה,
--
אשירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
25/09/2012 09:35
dany
Posts: 19819
|
חנה יקירה מאד ארצה לקרוא האם ניתן יהיה לקבל לינק לכתבה?
חיוך מהלב כתב:
חברות וחברים יקרים לפורום הנפלא הזה. רציתי לשתף אתכם במשהו. אני לצערי הייתי נשואה כ-6 שבועות ובעלי הראשון נהרג בקרבות מלחמת יום הכיפורים כשהיה רק בן 24 וגם אני צעירה מאד בת 21 רק הייתי. תודה לאל אני שיקמתי את חיי יש לי משפחה לתפארת תודה לאל בעל נפלא שאין כמותו, 2 בנים טובים ו-3 נכדים. כשפנו אלי כתבת מטעם ווי נט לראיון הסכמתי מכמה סיבות.
הסיבה הראשונה היא הצורך לזכור ולא לשכוח את הנופלים קובי אשבל ז"ל היה בחור מיוחד במינו ממש מלח הארץ ולצערי נפל כמו שאמרתי רק אחרי 6 שבועות של נישואין איתי, ובן 24 שנים.
הסיבה השניה היא שקולן של אלמנות שנותרו ללא ילדים כמעט ולא נשמע. הזכרון של התקופה הלא ארוכה שבה היינו זוג נשוי אך היינו חברים כמעט שנה וחצי מייד יום נפגשנו והעמקנו את הקשר בינינו, בדרך כלל חושבים שאלמנה ללא ילדים קל לה יותר. ובכן לא כך פני הדברים. להפך אלמנה שנותרה ללא ילדים לא היה לה בשביל מה לקום בבוקר וכל חייה נהרסו. והסטטיסטיקה מוכיחה יש על כך נתונים שדוקא אלה ששכלו בעל ונותרו עם ילד או יותר, השתקמו יותר מהר. היה להם צורך לקום בבוקר ולהמשיך ולהלחם.
הסיבה השלישית היא שאלמנות ללא ילדים נאלצו לעבור טקס משפיל מאד וקשה מאד שנקרא חליצה מכיון שאין להם ילדים. כל אלה וגם כל מה שעברתי בתקופה הלא ארוכה ההיא נצרבו בליבי ובמוחי ושתדעו לכם זה משאיר רישום כלשהו לכל החיים למרות שעבר זמן רב והאושר הגדול שלי הוא משפחתי שמאד מאד מכבדת את עברי.
אלה הסיבות. ובכן, ראיינו אותי ל-ווי נט והראיון יפורסם בערב יום הכיפורים המתקרב אלינו. אם מישהו רוצה לקרוא ואף לכתוב רשמיו יבורך או תבורך.
שיהיה לכולנו שבוע נפלא מלא בשורות טובות ושיעבור לו בשליטה זה הכי חשוב נכון??? אוהבת את כולכם וכולכן
חנה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
24/09/2012 08:59
יולי
Posts: 754
|
היי,
אכן יום הכיפורים מעבר למשמעות הדתית שלו של חשבון נפש מזכיר לנו את מלחמת יום הכיפורים שגבתה קורבנות רבים הן בנפש והן מבחינת הלומי הקרב.
חיוך יקרה, ריגשת אותי מאוד בסיפורך על ההתאלמנות לאחר 6 שבועות של נישואין טריים...קשה לי אפילו לתאר את עוצמת הכאב שמוות של אדם אהוב וקרוב כ"כ נפטר ועוד אחרי נישואין כ"כ קצרים...הוא לנצח יישאר צעיר בן 24..וזה ממש בלתי נתפס. אומנם עברו שנים רבות אבל אני כמובן משתתפת בצערך כי ברור לי שכל שנה הכאב הישן מחלחל במיוחד בתקופות האלו. חיוך- את אשה חזקה מאוד כי עברת המון ואני מבינה ממך שאת גם מאמינה ואני בטוחה שזה מחזק מאוד במיוחד בתקופות כאלו. אני גם הייתי בכותל במוצ"ש האחרון, היו שם כ"כ הרבה אנשים ....כ"כ הרבה כאב שאנשים פורקים שם...כ"כ הרבה תפילות, תחינות , סליחות וחרטות שנשמעות שם..וכמובן תיליי תילים של פתקים שמתווספים בחריצי האבנים.. הייתי שם והתרגשתי מעוצמת הרגשות של ההמון, וגם לי היו בקשות פרטיות ופתק (ארוך) ופרטי משלי.. מי יתן וכל תפילותינו ייענו.
גמר חתימה טובה,
יולי
edited by יולי on 9/24/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
24/09/2012 08:44
אייריס
Posts: 3744
|
בוקר טוב חנה ושחיוכך לא ימוש ממך. מרגשת עד דמעות ושמחה שהקמת משפחה לתפארת. מאחלת לך שנה חדשה וטובה ורק בריאות אושר ושלווה. יום נפלא
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
24/09/2012 06:09
נינוש
Posts: 1442
|
בנות , השארתם אותי בלי מילים, וזה לא קורהלעיתים קרובות
יום טוב.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
23/09/2012 21:13
adish
Posts: 342
|
לא מפסיקה לחשוב עליך חנה .... את הולכת איתי בלב
הצלחת לגעת בי - מאוד!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
23/09/2012 08:46
dany
Posts: 19819
|
נחושה
אני באמת מקווה שמסיקים כאן מסקנות, ולומדים לקח ומבינים מה צריך ואיך צריך........
לעיתים זה נראה כאילו אנחנו הולכים לאיבוד.
ואכן להיות אופטימי ומלא תקווה זו האופציה היחידה, אסור לשקוע!!!!!!!!!!!!!
נחושה כתב:
דני יקרה,
אני בטוחה שחנהלה תכלול את כולנו בתפילותיה...
חנהלה יקרה ודני,
הפוסטים כולם בשרשור זה ריגשו אותי עד דמעות...אני מצדיעה לכם...כמי שחוותה מס' אובדנים אמנם בנסיבות אחרות לגמרי...אני מעריצה אנשים אופטימים שכמותי שבוחרים להתמודד ולהמשיך באופטימיות ובאמונה, לצמוח ולתת...
אני עצמי חוויתי את מלחמת יום הכיפורים כילדה בת חמש שנשארה עם אחותה הקטנה בת 10 חודשים במקלט על מיטת הברזל היחידה שהיתה שם ואף חיתלה אותה וניחמה אותה בכל פעם כשאימי עלתה לחמם לה חלב או דייסה בקומה שניה. ואת אבי שהיה קצין חימוש ותובלה בכיר שקיבל את הקריאה, לבש מדים, חיבק אותנו ואמר שהוא יוצא למלחמה...
עד היום אני יכולה לתאר את המקלט וכל פרט אחר שנחרט בזכרוני...ואני כבר לא מדברת על הדור של אחותי ילידת 73 ואחי הגדול יליד 66 והתמודדותו עם העניין... ושנים לאחר מכן שאבי התנדב להיות קצין נפגעים ושנים ליוינו אלמנות צהל וילדיהם...ואני כבר לא מדברת על כל הטקסים...
לגבי העיסוק בשואה ובמלחמות אני חושבת שיש משהו "טוב" בזה שדברים נחשפים כמו: שאננות, הערכות שגויות, סמוך, מחדלים, וכן גם סיפורי גבורה...
דווקא ביום יום שלנו שהוא כל כך חומרני, קופצני ואינטנסיבי, אני חושבת שהשאלות הנוקבות של הכשלונות, הגבורות, הזיכרון , השיכחה, ההלם והטרגדיות דווקא אז אנו מעריכים את מה שצמח מאותה הקרקע וכמובן מנסים ללמוד ולהשוות לימינו אנו.
ההיסטוריה חוזרת על עצמה: המן, היטלר, אסד, אירן...אנחנו צריכים להבין ולהעריך מה באמת חשוב, מה באמת ביכולותינו, היכן היינו לפני 60 שנה, ומה יהיה הלאה....
נקווה ב"ה לשבוע קל ולגמר חתימה טובה לכל עם ישראל ולאנשי הפורום היקרים♥
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
23/09/2012 08:31
נחושה
Posts: 6982
|
דני יקרה,
אני בטוחה שחנהלה תכלול את כולנו בתפילותיה...
חנהלה יקרה ודני,
הפוסטים כולם בשרשור זה ריגשו אותי עד דמעות...אני מצדיעה לכם...כמי שחוותה מס' אובדנים אמנם בנסיבות אחרות לגמרי...אני מעריצה אנשים אופטימים שכמותי שבוחרים להתמודד ולהמשיך באופטימיות ובאמונה, לצמוח ולתת...
אני עצמי חוויתי את מלחמת יום הכיפורים כילדה בת חמש שנשארה עם אחותה הקטנה בת 10 חודשים במקלט על מיטת הברזל היחידה שהיתה שם ואף חיתלה אותה וניחמה אותה בכל פעם כשאימי עלתה לחמם לה חלב או דייסה בקומה שניה. ואת אבי שהיה קצין חימוש ותובלה בכיר שקיבל את הקריאה, לבש מדים, חיבק אותנו ואמר שהוא יוצא למלחמה...
עד היום אני יכולה לתאר את המקלט וכל פרט אחר שנחרט בזכרוני...ואני כבר לא מדברת על הדור של אחותי ילידת 73 ואחי הגדול יליד 66 והתמודדותו עם העניין... ושנים לאחר מכן שאבי התנדב להיות קצין נפגעים ושנים ליוינו אלמנות צהל וילדיהם...ואני כבר לא מדברת על כל הטקסים...
לגבי העיסוק בשואה ובמלחמות אני חושבת שיש משהו "טוב" בזה שדברים נחשפים כמו: שאננות, הערכות שגויות, סמוך, מחדלים, וכן גם סיפורי גבורה...
דווקא ביום יום שלנו שהוא כל כך חומרני, קופצני ואינטנסיבי, אני חושבת שהשאלות הנוקבות של הכשלונות, הגבורות, הזיכרון , השיכחה, ההלם והטרגדיות דווקא אז אנו מעריכים את מה שצמח מאותה הקרקע וכמובן מנסים ללמוד ולהשוות לימינו אנו.
ההיסטוריה חוזרת על עצמה: המן, היטלר, אסד, אירן...אנחנו צריכים להבין ולהעריך מה באמת חשוב, מה באמת ביכולותינו, היכן היינו לפני 60 שנה, ומה יהיה הלאה....
נקווה ב"ה לשבוע קל ולגמר חתימה טובה לכל עם ישראל ולאנשי הפורום היקרים♥
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
23/09/2012 07:44
dany
Posts: 19819
|
חנה יקרה
הייתי מאד רוצה להכיר אותך פיזית ולא רק מעל הפוסטים.
ואשמח מאד באם תכללי גם אותי בין תפילותיך היום בכותל.
בתודה דני
חיוך מהלב כתב:
חיוך מהלב כתב: חברות וחברים יקרים לפורום הנפלא הזה. רציתי לשתף אתכם במשהו. אני לצערי הייתי נשואה כ-6 שבועות ובעלי הראשון נהרג בקרבות מלחמת יום הכיפורים כשהיה רק בן 24 וגם אני צעירה מאד בת 21 רק הייתי. תודה לאל אני שיקמתי את חיי יש לי משפחה לתפארת תודה לאל בעל נפלא שאין כמותו, 2 בנים טובים ו-3 נכדים. כשפנו אלי כתבת מטעם ווי נט לראיון הסכמתי מכמה סיבות.
הסיבה הראשונה היא הצורך לזכור ולא לשכוח את הנופלים קובי אשבל ז"ל היה בחור מיוחד במינו ממש מלח הארץ ולצערי נפל כמו שאמרתי רק אחרי 6 שבועות של נישואין איתי, ובן 24 שנים.
הסיבה השניה היא שקולן של אלמנות שנותרו ללא ילדים כמעט ולא נשמע. הזכרון של התקופה הלא ארוכה שבה היינו זוג נשוי אך היינו חברים כמעט שנה וחצי מייד יום נפגשנו והעמקנו את הקשר בינינו, בדרך כלל חושבים שאלמנה ללא ילדים קל לה יותר. ובכן לא כך פני הדברים. להפך אלמנה שנותרה ללא ילדים לא היה לה בשביל מה לקום בבוקר וכל חייה נהרסו. והסטטיסטיקה מוכיחה יש על כך נתונים שדוקא אלה ששכלו בעל ונותרו עם ילד או יותר, השתקמו יותר מהר. היה להם צורך לקום בבוקר ולהמשיך ולהלחם.
הסיבה השלישית היא שאלמנות ללא ילדים נאלצו לעבור טקס משפיל מאד וקשה מאד שנקרא חליצה מכיון שאין להם ילדים. כל אלה וגם כל מה שעברתי בתקופה הלא ארוכה ההיא נצרבו בליבי ובמוחי ושתדעו לכם זה משאיר רישום כלשהו לכל החיים למרות שעבר זמן רב והאושר הגדול שלי הוא משפחתי שמאד מאד מכבדת את עברי.
אלה הסיבות. ובכן, ראיינו אותי ל-ווי נט והראיון יפורסם בערב יום הכיפורים המתקרב אלינו. אם מישהו רוצה לקרוא ואף לכתוב רשמיו יבורך או תבורך.
שיהיה לכולנו שבוע נפלא מלא בשורות טובות ושיעבור לו בשליטה זה הכי חשוב נכון??? אוהבת את כולכם וכולכן
חנה חברים יקרים, אין מילים בפי להודות לכם על ההבנה על תגובותיכם החמות האנושיות. אנו חיים במדינה שהדברים קורים בה כמעט מידי יום לצערנו. בשישי אחר הצהריים כשהבנתי שיש עוד משפחה שכולה ממש היה לי מצב רוח רע. ניסיתי להיות עסוקה מאד במטבח ובכלל אבל המחשבה שעוד משפחה נפל עליה אסון והיקר שלה אינו עוד, פשוט זה רדף אותי עד שנכנסה השבת. אחרי שאמרתי תפילה על הנרות רווח לי. אני מתייחסת לכל התגובות שלכם. כל אחד אמר את שבליבו הדברים פשוט נכנסים על הלב ואתם גורמים לי להזיל דימעה. אשרי שיש עוד אנשים כמוכם. הרי בימינו הציניות חוגגת גם אצל צעירים ולצערי גם אצל מבוגרים יותר. אני לא כל כך בקיאה בחיפוש בפורום הזה, לכן הגבתי בצורה היחידה שאני מכירה, עלי עוד ללמוד מעט כיצד לנווט בתוך הפורום. הייום בלילה אני נוסעת לטיול לילי לירושלים וליד הכותל אתפלל הרבה מאד שלעולם לא יהיו עוד קורבנות מלחמה ומשפחות שכולות ויתומים ואחים שכולים שגם הם עברו טראומה ובכלל, שהמספר של הנופלים ישאר בדיוק כמו שהוא, לעולם לא ישתנה. הרי את שנעשה לא ניתן להשיב לצערנו. למטפס ההרים. עצב? אני אדם מאד אופטימי מאד שמח, ומשתדלת בעיקר לראות את האור, את היפה בחיים בכל רגע נתון. גם כשאני הולכת בבוקר לצעדה מסתכלת הרבה על האור המיוחד המאפיין את הסתו, מין אור שונה מאד מזה של הקיץ שהוא חודרני ושורף. האור הרך השמש המשחקת במחבואים על עלי הבוגנוויליה, אני אוהבת והם אוהבים אותי כל כלבי האזור. אני יכולה להתגאות שאני כמו החלילן מהמלין והם הולכים אחרי כי כל חיי היו עם כלבים והם מרגישים שיש לי אהבה גדולה אליהם. לבני אדם?? אני זאת שיכולה ותמיד מוכנה להחמיא למישהו או מישהי גם אם יש לה עגילים יפים סתם כך, זה יוצא לי מהלב ויש לי פרגון גדול לכל אחד שמתמודד עם החיים בתקווה לא משנה באיזה שטח. את הילדים שאני רואה בדרכי אני אוהבת מאד והם מחזירים לי חיוך גם אם זה במעלית או סתם ברחוב. מעולם לא הייתי גננת או מורה אבל זה כך גם עם הקהלים שלי כי אני במקצועי אני מספרת סיפורים. כשהאנשים יוצאים מהאולם עם חיוך על פניהם לגבי זה השכר הכי גבוה בעולם שלא לדבר על מחיאות כפיים. הם גם לעיתים כותבים לי דברים מרגשים על הסיפורים פרי עטי. בתוכניות שלי מעולם לא הזכרתי את העבר שלי וגם בסיפורים שלי אין ולו הזכרה אחת לתקופה ההיא. אני יוצאת מתוך הנחה שאנשים שבאים לשמוע ערב סיפורים בעיקר רוצים משהו מבדר או מעניין אך בהחלט לא עצוב. התוכנית שלי נקראת מסביב לעולם ב-80 חוויות והיא מאד מגוונת ... לדני היקרה, באמת שאין לי מילים כדי להעריץ אותך על כך שאת חיה כל כך הרבה שנים בצל המלחמה ומה שעשתה לבעלך. הוא גיבור גדול לטעמי ואת גיבורה גדולה מהחיים כמו שאני אומרת ואין לי מספיק כובעים להסיר בפנייך על גבורתך. הצלחת כל כך בגדול, עם המשפחה שבאמת כל הכבוד לך. אני רק יכולה לתאר לעצמי מה עובר עליו לקראת החגים. לכן במשך כ-20 שנה לא הייתי כאן בחגי תשרי כלל, תמיד נסעתי לחו"ל עם בעלי בתקופה הזו. היום תודה לאל אני מסוגלת לנתק את עצמי מכל העיתונים ומכל המדיה שכותבת ומתעסקת בעבר ההוא. אני מבינה את החשיבות של הזכרת העבר אבל יחד עם זאת נראה לי שאנו היהודים והישראלים קצת מגזימים ולעיתים אוהבים לגרד את פצעינו עד זוב דם או אפילו להוציא את המוגלה החוצה, מין הלקאה עצמית כזו עם התעסקות שוב ושוב באותם ימים נוראים. זה נכון גם לגבי השואה שכמובן אין לשכוח אותה אבל העיסוק בה האובסיסיבי לעיתים הוא מייגע וקשה מאד לאלה ששרדו מידי שנה בשנה. הלילה בכותל אתפלל בכל כוחותי שלא תהיינה עוד מלחמות בארץ הזו, שלא יהיה עלינו איום גדול של אירן, ובכלל כמו כולם אתפלל לניסים של הקב"ה כי רק הוא יכול והוא מסוגל באמת לשמור עלינו.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
23/09/2012 07:10
חיוך מהלב
Posts: 1125
|
חיוך מהלב כתב:
חברות וחברים יקרים לפורום הנפלא הזה. רציתי לשתף אתכם במשהו. אני לצערי הייתי נשואה כ-6 שבועות ובעלי הראשון נהרג בקרבות מלחמת יום הכיפורים כשהיה רק בן 24 וגם אני צעירה מאד בת 21 רק הייתי. תודה לאל אני שיקמתי את חיי יש לי משפחה לתפארת תודה לאל בעל נפלא שאין כמותו, 2 בנים טובים ו-3 נכדים. כשפנו אלי כתבת מטעם ווי נט לראיון הסכמתי מכמה סיבות.
הסיבה הראשונה היא הצורך לזכור ולא לשכוח את הנופלים קובי אשבל ז"ל היה בחור מיוחד במינו ממש מלח הארץ ולצערי נפל כמו שאמרתי רק אחרי 6 שבועות של נישואין איתי, ובן 24 שנים.
הסיבה השניה היא שקולן של אלמנות שנותרו ללא ילדים כמעט ולא נשמע. הזכרון של התקופה הלא ארוכה שבה היינו זוג נשוי אך היינו חברים כמעט שנה וחצי מייד יום נפגשנו והעמקנו את הקשר בינינו, בדרך כלל חושבים שאלמנה ללא ילדים קל לה יותר. ובכן לא כך פני הדברים. להפך אלמנה שנותרה ללא ילדים לא היה לה בשביל מה לקום בבוקר וכל חייה נהרסו. והסטטיסטיקה מוכיחה יש על כך נתונים שדוקא אלה ששכלו בעל ונותרו עם ילד או יותר, השתקמו יותר מהר. היה להם צורך לקום בבוקר ולהמשיך ולהלחם.
הסיבה השלישית היא שאלמנות ללא ילדים נאלצו לעבור טקס משפיל מאד וקשה מאד שנקרא חליצה מכיון שאין להם ילדים. כל אלה וגם כל מה שעברתי בתקופה הלא ארוכה ההיא נצרבו בליבי ובמוחי ושתדעו לכם זה משאיר רישום כלשהו לכל החיים למרות שעבר זמן רב והאושר הגדול שלי הוא משפחתי שמאד מאד מכבדת את עברי.
אלה הסיבות. ובכן, ראיינו אותי ל-ווי נט והראיון יפורסם בערב יום הכיפורים המתקרב אלינו. אם מישהו רוצה לקרוא ואף לכתוב רשמיו יבורך או תבורך.
שיהיה לכולנו שבוע נפלא מלא בשורות טובות ושיעבור לו בשליטה זה הכי חשוב נכון??? אוהבת את כולכם וכולכן
חנה
חברים יקרים, אין מילים בפי להודות לכם על ההבנה על תגובותיכם החמות האנושיות. אנו חיים במדינה שהדברים קורים בה כמעט מידי יום לצערנו. בשישי אחר הצהריים כשהבנתי שיש עוד משפחה שכולה ממש היה לי מצב רוח רע. ניסיתי להיות עסוקה מאד במטבח ובכלל אבל המחשבה שעוד משפחה נפל עליה אסון והיקר שלה אינו עוד, פשוט זה רדף אותי עד שנכנסה השבת. אחרי שאמרתי תפילה על הנרות רווח לי.
אני מתייחסת לכל התגובות שלכם. כל אחד אמר את שבליבו הדברים פשוט נכנסים על הלב ואתם גורמים לי להזיל דימעה. אשרי שיש עוד אנשים כמוכם. הרי בימינו הציניות חוגגת גם אצל צעירים ולצערי גם אצל מבוגרים יותר.
אני לא כל כך בקיאה בחיפוש בפורום הזה, לכן הגבתי בצורה היחידה שאני מכירה, עלי עוד ללמוד מעט כיצד לנווט בתוך הפורום. הייום בלילה אני נוסעת לטיול לילי לירושלים וליד הכותל אתפלל הרבה מאד שלעולם לא יהיו עוד קורבנות מלחמה ומשפחות שכולות ויתומים ואחים שכולים שגם הם עברו טראומה ובכלל, שהמספר של הנופלים ישאר בדיוק כמו שהוא, לעולם לא ישתנה. הרי את שנעשה לא ניתן להשיב לצערנו.
למטפס ההרים. עצב? אני אדם מאד אופטימי מאד שמח, ומשתדלת בעיקר לראות את האור, את היפה בחיים בכל רגע נתון. גם כשאני הולכת בבוקר לצעדה מסתכלת הרבה על האור המיוחד המאפיין את הסתו, מין אור שונה מאד מזה של הקיץ שהוא חודרני ושורף. האור הרך השמש המשחקת במחבואים על עלי הבוגנוויליה, אני אוהבת והם אוהבים אותי כל כלבי האזור. אני יכולה להתגאות שאני כמו החלילן מהמלין והם הולכים אחרי כי כל חיי היו עם כלבים והם מרגישים שיש לי אהבה גדולה אליהם. לבני אדם?? אני זאת שיכולה ותמיד מוכנה להחמיא למישהו או מישהי גם אם יש לה עגילים יפים סתם כך, זה יוצא לי מהלב ויש לי פרגון גדול לכל אחד שמתמודד עם החיים בתקווה לא משנה באיזה שטח. את הילדים שאני רואה בדרכי אני אוהבת מאד והם מחזירים לי חיוך גם אם זה במעלית או סתם ברחוב. מעולם לא הייתי גננת או מורה אבל זה כך גם עם הקהלים שלי כי אני במקצועי אני מספרת סיפורים. כשהאנשים יוצאים מהאולם עם חיוך על פניהם לגבי זה השכר הכי גבוה בעולם שלא לדבר על מחיאות כפיים. הם גם לעיתים כותבים לי דברים מרגשים על הסיפורים פרי עטי. בתוכניות שלי מעולם לא הזכרתי את העבר שלי וגם בסיפורים שלי אין ולו הזכרה אחת לתקופה ההיא. אני יוצאת מתוך הנחה שאנשים שבאים לשמוע ערב סיפורים בעיקר רוצים משהו מבדר או מעניין אך בהחלט לא עצוב. התוכנית שלי נקראת מסביב לעולם ב-80 חוויות והיא מאד מגוונת ...
לדני היקרה, באמת שאין לי מילים כדי להעריץ אותך על כך שאת חיה כל כך הרבה שנים בצל המלחמה ומה שעשתה לבעלך. הוא גיבור גדול לטעמי ואת גיבורה גדולה מהחיים כמו שאני אומרת ואין לי מספיק כובעים להסיר בפנייך על גבורתך. הצלחת כל כך בגדול, עם המשפחה שבאמת כל הכבוד לך. אני רק יכולה לתאר לעצמי מה עובר עליו לקראת החגים. לכן במשך כ-20 שנה לא הייתי כאן בחגי תשרי כלל, תמיד נסעתי לחו"ל עם בעלי בתקופה הזו. היום תודה לאל אני מסוגלת לנתק את עצמי מכל העיתונים ומכל המדיה שכותבת ומתעסקת בעבר ההוא. אני מבינה את החשיבות של הזכרת העבר אבל יחד עם זאת נראה לי שאנו היהודים והישראלים קצת מגזימים ולעיתים אוהבים לגרד את פצעינו עד זוב דם או אפילו להוציא את המוגלה החוצה, מין הלקאה עצמית כזו עם התעסקות שוב ושוב באותם ימים נוראים. זה נכון גם לגבי השואה שכמובן אין לשכוח אותה אבל העיסוק בה האובסיסיבי לעיתים הוא מייגע וקשה מאד לאלה ששרדו מידי שנה בשנה.
הלילה בכותל אתפלל בכל כוחותי שלא תהיינה עוד מלחמות בארץ הזו, שלא יהיה עלינו איום גדול של אירן, ובכלל כמו כולם אתפלל לניסים של הקב"ה כי רק הוא יכול והוא מסוגל באמת לשמור עלינו.
--
hs
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
23/09/2012 07:09
1103
Posts: 5022
|
מטפס הרים כתב:
חנה שלום. אני קורא את מילותייך. מילים שיש בהן כל כך הרבה עצב וכאב לצד כל כך הרבה אהבת החיים ורצון לגמוע מהם. כנראה שזהו סיפורה של הארץ הטובה הזו , שדבש בעורקיה אך דם בנחליה כמיים זורם. ארץ שבה אשה צעירה, ילדונת בת 21 נותרת לבדה ומוצאת את הכוחות להיבנות ולבנות ולהמשיך ולחייך ולהביט אל השמש הצורבת ולומר לה- אני כאן! ולהקים בית שאני בטוח שהוא מקסים בתוכו הפיסי והאנושי כאחד. כמה איומה, נוראה ולא פיירית היא מלחמה. כל מלחמה. וכמה יפה ומלא תקווה הוא שלום. בעוד חדשיים בני הבכור מתגייס. אני מאחל לו ולכל ילדינו וילדי ילדינו- שלום. שלום. שלום. יישר כוחך. בשורות טובות לך ולכל אהובי ליבך באשר הם.
edited by מטפס הרים on 9/23/2012
מטפס הרים
ברצוני לאחל לבינך הבכור הצלחה רבה בשרותו הצבאי
גמר חתימה טובה
נילי
--
וסרהולץ
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
23/09/2012 07:04
1103
Posts: 5022
|
חיוך מהלב יקרה
מרגש מאוד לקרוא את שכתבת.הצדק עימך מחובתינו להתיחס ולזכור תמיד את הנשים והחברות הצעירות שנותרו לבדן ולהבין שסבלן וצערן לא נפל
משל אותן נשים שנותרו עם ילדים.
נילי
--
וסרהולץ
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
23/09/2012 05:23
אקורדיאון
Posts: 16381
|
חיוך יקרה ריגשת אותי מאוד והחזרת אותי לתקופה בה אני הייתי בצבא ,תקופה שבהחלט הותירה חותם לחיים.בנושא השכול אני כל כך מסכימה איתך ונזכרת בחברתו
אפילו עדיין לא רעייתו של בן דודי שנפל,הבחורה עברה משבר של באמת אין עבור מה לקום בבוקר כי הוא היה אהבת חייה ועברו מספר שנים עד שהצליחה פחות או
יותר לשקם את חייה,נכון שקולות אלה לא נשמעים וטוב עשית שהצפת את הנושא.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
23/09/2012 05:16
dany
Posts: 19819
|
מטפס יקר
בהצלחה לבנך בשירות הצבאי, לי יש שני נכדים חיילים ברגע זה .
מטפס הרים כתב:
חנה שלום. אני קורא את מילותייך. מילים שיש בהן כל כך הרבה עצב וכאב לצד כל כך הרבה אהבת החיים ורצון לגמוע מהם. כנראה שזהו סיפורה של הארץ הטובה הזו , שדבש בעורקיה אך דם בנחליה כמיים זורם. ארץ שבה אשה צעירה, ילדונת בת 21 נותרת לבדה ומוצאת את הכוחות להיבנות ולבנות ולהמשיך ולחייך ולהביט אל השמש הצורבת ולומר לה- אני כאן! ולהקים בית שאני בטוח שהוא מקסים בתוכו הפיסי והאנושי כאחד. כמה איומה, נוראה ולא פיירית היא מלחמה. כל מלחמה. וכמה יפה ומלא תקווה הוא שלום. בעוד חדשיים בני הבכור מתגייס. אני מאחל לו ולכל ילדינו וילדי ילדינו- שלום. שלום. שלום. יישר כוחך. בשורות טובות לך ולכל אהובי ליבך באשר הם.
edited by מטפס הרים on 9/23/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
23/09/2012 05:15
dany
Posts: 19819
|
חנה יקירתי
את מדברת על תקופה שחלק מחברי הפורום עדיין לא נולד או עדיין היה ילד קטן.
לשמחתי בעלי שב הביתה מהקרב, אני חיכיתי עם שתי בנות קטנות בבית.
אך הוא לא חזר כפי שיצא, לאחר כל המראות והזוועות והמלחמה הקשה ברמת הגולן בטנק מוביל, שמולו רק אסונות ואסונות והוא יחיד שמצליח להחזיר את הטנק, ולעלות על טנק נוסף ולחזור לקרב על מנת להיפצע ותודה לאל שהצליחו לחלץ אותו. אך הפגיעות הנפשיות שנותרו בו הן מנהלות את חייו עד היום , ואת חיינו.
מי דיבר אז על פוסט טראומה ועל הלם קרב, מי בכלל ידע?
ואז היו מה שנקרא גבר גבר, מי הולך לועדה רפואית על מנת לבדוק את הפציעות גם הפיזיות וגם הנפשיות? והיוום בגיל מבוגר משלמים את המחיר שהוא גבוה גבוה.
וכל צלקת נפשית וגופנית גובה היום מחיר פיזי.
השבוע הזה הוא הקשה בחייו, למרות שגם השתתף בהרבה מאד תקריות ומלחמת ששת הימים שאז עוד היה ממש ילד , מלחמת יום הכיפורים היא בשבילו ממש צומת דרכים עד .ומ..........
רק אתמול כבר התחילו עם המאמרים ואני רואה איך שמצב הרוח שלו יורד ויורד ויורד, ממש צריכה להעלים את העיתונים הארורים הללו. ושמגיע יום הזיכרון בכלל הוא מתכנס בתוך עצמו ומשתבלל וזה כל כך עצוב, כך שגם אלו שנותרו בחיים הם בעצם חצי מתים, למרות שכפי שאת כתב שיקמת את חייך, מצאת לך סיבה לקום בבוקר, נישאת ילדת הקמת משפחה ואין מאושרת ממני על כך שאני שומעת על מישהי שלא נתנה לריק הארור הזה לשאוב אותה פנימה.
את רואה חנלה יקירתי גם אלו שלא נותרו אלמנות משלמות את המחיר הנורא של מלחמות ארורות ואיומות. וגם ילדיהם שגדלים עם אבות שבורים.
טוב די
נאחל לעצמנו שנה טובה יותר, גמר חתימה טובה, שלא נדע עוד מלחמות אמן!!!!!!!!!!!!! ומוות מיותר של אנשים צעירים נפלאים.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
23/09/2012 00:36
מטפס הרים
Posts: 1533
|
חנה שלום. אני קורא את מילותייך. מילים שיש בהן כל כך הרבה עצב וכאב לצד כל כך הרבה אהבת החיים ורצון לגמוע מהם. כנראה שזהו סיפורה של הארץ הטובה הזו , שדבש בעורקיה אך דם בנחליה כמיים זורם. ארץ שבה אשה צעירה, ילדונת בת 21 נותרת לבדה ומוצאת את הכוחות להיבנות ולבנות ולהמשיך ולחייך ולהביט אל השמש הצורבת ולומר לה- אני כאן! ולהקים בית שאני בטוח שהוא מקסים בתוכו הפיסי והאנושי כאחד. כמה איומה, נוראה ולא פיירית היא מלחמה. כל מלחמה. וכמה יפה ומלא תקווה הוא שלום. בעוד חדשיים בני הבכור מתגייס. אני מאחל לו ולכל ילדינו וילדי ילדינו- שלום. שלום. שלום. יישר כוחך. בשורות טובות לך ולכל אהובי ליבך באשר הם.
edited by מטפס הרים on 9/23/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
23/09/2012 00:02
EFF
Posts: 6409
|
חנה..כמה מרגש..אחפש כמובן את הראיון איתך..אני שמחה שאת מבין אלו שהצליחו להשתקם ולבנות חיים חדשים ופרק ב' מוצלח..תודה על ששיתפת אותנו בסיפור המרגש האישי הזה..
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
22/09/2012 22:20
adish
Posts: 342
|
חנה יקרה,
ריגשת אותי עד מאוד ועד דמעות.
זה נפלא וכואב בו זמנית לראות שהשתקמת וטוב לדעת שיש לך משפחה לתפארת ועדיין את זוכרת את בעלך הראשון
איזה כוחות יש בך ... לא יאומן
שתדעי רק אושר אושר ואושר בחייך
3>
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
|
|