|
על מנת להשתמש בפורום, יש להיות מזוהים במערכת. שם: כינוי, כפי שנרשמת באתר. כנ"ל באשר לסיסמה. מי שלא רשום לאתר, להירשם בדף הבית- בקוביה הוורודה
19/09/2012 04:19
אקורדיאון
Posts: 16381
|
חיוך יקרתי מקווה שתוצאות הבדיקות תהיינה לשביעות רצון.
בהצלחה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/09/2012 04:18
אקורדיאון
Posts: 16381
|
מטפס הרים כתב:
שלום אקורדיון ( אפשר לקרוא לך אקו? ) קודם כל שמח לשמוע שהחג עובר בשליטה. יופי. כמה את צודקת בקשר לפורום. אני חושב שהשדון המלאכי, זה שתמיד מנסה (ופעמים רבות נכשל) לגונן עלינו מיצר האכילה הלא נשלטת, דמותו מורכבת מפסיפס של אינספור הפוסטים התומכים והמחזקים של כולנו וקולו , כאשר הוא מדבר אל ליבנו ומנסה להצילנו מידינו שלנו , הוא בעצם מיתרי הקול של כולנו... ע
חחחח ברור שאתה יכול לקרוא לי אקו האמת שכבר פרח מזיכרוני האקורדיאון.
מסכימה לחלוטין וללא ספק קולה של מירי בכל שבוע הוא הוא המחזיר לשפיות.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/09/2012 22:08
מטפס הרים
Posts: 1533
|
חיוך מהלב כתב:
דני יקרה, מטפס הרים ואקו נפלאים, אני קוראת גם בשעה שהיא מאוחרת לגבי, וכל מילה מדברת אל ליבי. בטח שיש שדונים שפשוט מפתים אותנו לאכול הדברים הלא נכונים. בטח שיש ימים ושעות שבהם נשברים ואוכלים משהו שפשוט לא טוב לנו. לגבי בדיקות? צריך לדעת שיש מחיר לכל דבר ואם לא שומרים בסוף מגיעים לעברי פי פחת כמו סכרת מחלה מאד מאד ערמומית ולא פשוטה. לכן, צריך להיות על המשמר גם אם אין במשפחה כאלה וגם אם נדמה לנו שלנו זה לא יקרה. איש אינו מחוסן. צריך להיות במודעות כל הזמן וגם לעבוד על פי שעות היום. למזלי אני רק שותה מים כי מחר בדיקות דם. יש בזה יתרון כי המקרר מחוץ לתחום הערב. אפילו הלכתי לבקר חברה שאכלה גלידה וכו'. אני שתיתי מים. צריך משמעת. אבל אחרי הבדיקה מחר אוכל ארוחת בוקר, לא נדיבה מידי אלא רק רגילה כי הרי יום ה' מתקרב ובו נשקלים אני לפחות. בכלל אין יום בלי תרגול המשמעת, ובהחלט יש ימים שיותר קל בהם ויש אחרים שבהם יותר קשה לשמור. העיקר היא הדרך - דרך המלך והעיקר שלא סוטים ממנה בצורה קיצונית. מכל זה אני יכולה לומר לכם, שגם אני הייתי בעודף מאד גדול. ונכון, לא צריך להגיע למשקל של טבלאות. אלא משקל סביר ונעים לנו, משקל שאפשר לשמור עליו לאורך זמן, כזה שהוא נעים לנו גם אם אין בו רזון אמיתי. העיקר שנראים בסדר אפשר לקנות בגדים בחנות רגילה ולא למידות גדולות ובעיקר מרגישים טוב והבדיקות בסדר. מה צריך יותר מזה? לדעתי כלום. רק להמשיך לחייך בשנה החדשה שהגיעה אלינו השבוע. שיהיה המשך נפלא לכולם
כל מילה בסלע. כל מילה אמת צרופה. .
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/09/2012 21:37
חיוך מהלב
Posts: 1125
|
דני יקרה, מטפס הרים ואקו נפלאים, אני קוראת גם בשעה שהיא מאוחרת לגבי, וכל מילה מדברת אל ליבי. בטח שיש שדונים שפשוט מפתים אותנו לאכול הדברים הלא נכונים. בטח שיש ימים ושעות שבהם נשברים ואוכלים משהו שפשוט לא טוב לנו. לגבי בדיקות? צריך לדעת שיש מחיר לכל דבר ואם לא שומרים בסוף מגיעים לעברי פי פחת כמו סכרת מחלה מאד מאד ערמומית ולא פשוטה. לכן, צריך להיות על המשמר גם אם אין במשפחה כאלה וגם אם נדמה לנו שלנו זה לא יקרה. איש אינו מחוסן. צריך להיות במודעות כל הזמן וגם לעבוד על פי שעות היום. למזלי אני רק שותה מים כי מחר בדיקות דם. יש בזה יתרון כי המקרר מחוץ לתחום הערב. אפילו הלכתי לבקר חברה שאכלה גלידה וכו'. אני שתיתי מים. צריך משמעת. אבל אחרי הבדיקה מחר אוכל ארוחת בוקר, לא נדיבה מידי אלא רק רגילה כי הרי יום ה' מתקרב ובו נשקלים אני לפחות. בכלל אין יום בלי תרגול המשמעת, ובהחלט יש ימים שיותר קל בהם ויש אחרים שבהם יותר קשה לשמור. העיקר היא הדרך - דרך המלך והעיקר שלא סוטים ממנה בצורה קיצונית. מכל זה אני יכולה לומר לכם, שגם אני הייתי בעודף מאד גדול. ונכון, לא צריך להגיע למשקל של טבלאות. אלא משקל סביר ונעים לנו, משקל שאפשר לשמור עליו לאורך זמן, כזה שהוא נעים לנו גם אם אין בו רזון אמיתי. העיקר שנראים בסדר אפשר לקנות בגדים בחנות רגילה ולא למידות גדולות ובעיקר מרגישים טוב והבדיקות בסדר. מה צריך יותר מזה? לדעתי כלום. רק להמשיך לחייך בשנה החדשה שהגיעה אלינו השבוע. שיהיה המשך נפלא לכולם
--
hs
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/09/2012 19:13
dany
Posts: 19819
|
הלוואי ויכולתי לקרוא לעצמי מטפס הרים אני אפילו לא מטפס גבעונת............
מטפס הרים כתב:
dany כתב: מטפס אתה ממש בראש לי אני קוראת לה אקו מהיום הראשון....... למי יש כוח לכתוב כל פעם אקורדיאון........  אנשים אחים אנחנו... גם במישקלחחחחחחחח...... מטפס הרים כתב: שלום אקורדיון ( אפשר לקרוא לך אקו? ) קודם כל שמח לשמוע שהחג עובר בשליטה. יופי. כמה את צודקת בקשר לפורום. אני חושב שהשדון המלאכי, זה שתמיד מנסה (ופעמים רבות נכשל) לגונן עלינו מיצר האכילה הלא נשלטת, דמותו מורכבת מפסיפס של אינספור הפוסטים התומכים והמחזקים של כולנו וקולו , כאשר הוא מדבר אל ליבנו ומנסה להצילנו מידינו שלנו , הוא בעצם מיתרי הקול של כולנו... ע
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/09/2012 16:48
מטפס הרים
Posts: 1533
|
dany כתב:
מטפס אתה ממש בראש לי אני קוראת לה אקו מהיום הראשון....... למי יש כוח לכתוב כל פעם אקורדיאון........ אנשים אחים אנחנו... גם במישקלחחחחחחחח...... מטפס הרים כתב: שלום אקורדיון ( אפשר לקרוא לך אקו? ) קודם כל שמח לשמוע שהחג עובר בשליטה. יופי. כמה את צודקת בקשר לפורום. אני חושב שהשדון המלאכי, זה שתמיד מנסה (ופעמים רבות נכשל) לגונן עלינו מיצר האכילה הלא נשלטת, דמותו מורכבת מפסיפס של אינספור הפוסטים התומכים והמחזקים של כולנו וקולו , כאשר הוא מדבר אל ליבנו ומנסה להצילנו מידינו שלנו , הוא בעצם מיתרי הקול של כולנו... ע |
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/09/2012 10:07
dany
Posts: 19819
|
מטפס אתה ממש בראש לי אני קוראת לה אקו מהיום הראשון....... למי יש כוח לכתוב כל פעם אקורדיאון........
מטפס הרים כתב:
שלום אקורדיון ( אפשר לקרוא לך אקו? ) קודם כל שמח לשמוע שהחג עובר בשליטה. יופי. כמה את צודקת בקשר לפורום. אני חושב שהשדון המלאכי, זה שתמיד מנסה (ופעמים רבות נכשל) לגונן עלינו מיצר האכילה הלא נשלטת, דמותו מורכבת מפסיפס של אינספור הפוסטים התומכים והמחזקים של כולנו וקולו , כאשר הוא מדבר אל ליבנו ומנסה להצילנו מידינו שלנו , הוא בעצם מיתרי הקול של כולנו... ע
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/09/2012 09:40
מטפס הרים
Posts: 1533
|
שלום אקורדיון ( אפשר לקרוא לך אקו? ) קודם כל שמח לשמוע שהחג עובר בשליטה. יופי. כמה את צודקת בקשר לפורום. אני חושב שהשדון המלאכי, זה שתמיד מנסה (ופעמים רבות נכשל) לגונן עלינו מיצר האכילה הלא נשלטת, דמותו מורכבת מפסיפס של אינספור הפוסטים התומכים והמחזקים של כולנו וקולו , כאשר הוא מדבר אל ליבנו ומנסה להצילנו מידינו שלנו , הוא בעצם מיתרי הקול של כולנו... ע
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/09/2012 05:58
אקורדיאון
Posts: 16381
|
מטפס הרים,מיכלי ודני כל כך אמרתם הכל מכל,מראה לכל אחד מאיתנו אבל באמת כפי שאני תמיד אומרת מזל גדול שאנחנו כאן במסגרת
שהיא המלאך השומר של כולנו ובשורה תחתונה אין שד שיכריע אותו.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/09/2012 05:27
dany
Posts: 19819
|
וגם אם לא יצליח השדון הטוב, כי יהיו מקרים כאלו, לא להתייאש ולשבור את הכלים........ אלא להמשיך......כי אנחנו די אנשים של שחור ולבן...... אפור לא כל כך קיים במחוזותינו.
מטפס הרים כתב:
מיכל שרון כתב: אולי זה ההורמונים.. נראה לי שזו פשוט הכתיבה שלך.. אבל אני על סף בכי.. שוב כל כך הזכרת לי את אבא שלי.. רק שהוא לגמרי נכנע.. דגל לבן all the way.. אני ממש שמחה שאתה כאן.. תודה לאסף ותודה למלאך הטוב על כתף ימין שלחשיו הכניעו את השד מכתף שמאל.. אני מקווה שהיום אתה יודע שלא משנה כמה היום יכול להיות גרוע.. כמה האכילה בו יכולה להיות חזירית ושמנונית.. יש לך מקום לפרוק בו, יש מקום תומך ומבין ויש תמיד יום חדש שבו אפשר לתקן ולשפר.. תודה. אני נירגש אם ריגשתי בכתיבתי.. השדונים האלו תקפו אותי ממש לפני עשר דקות. היה לי יום טוב בדיאטה ואפילו צעדתי את צעידתי השניה והפעם עם חברים טובים שאתמול העמידו בפני עובדה ״מחר אתה בא איתנו להקיף את צור יגאל״, והאמת היא שהיה סבבה לגמרי, ההליכה קלחה עם שיחה עירה.. קבענו נוהל קבוע מעכשיו של צעידה משותפת פעם בשבוע.. אז השדונים קפצו להם: המרושע אמר: לך למקרר, סוף סוף תטעם ממה שנשאר מעוגת הגבינה המעולה. והשרון השני, עדין מאוד, מייד קפץ: לא. אל תעשה את זה, חבל אחרי יום כזה טוב. וכבר אני ניצב מול המקרר וכבר התבנית נשלפת וכבר אני פורס פרוסה. תיקח חתיכה יותר גדולה צרח לי באוזן המרושע. לא לא לא, ממש לא , אל תיקח בכלל ענה השדון המגן.. והם עומדים על כתפי, כל אחד בכתף משלו ומתנצחים.... ואני מוציא את העוגה מהצלחת, מחזיר לתבנית, סוגר המקרר. ואני ממש רואה את פרצופו הכועס והממורמר של השדון ההוא ואת חיוכו של השני... והלוואי שתמיד ינצח המלאכי את המיפלצתי.... המשך חג שמח״.. edited by מטפס הרים on 9/17/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/09/2012 05:25
dany
Posts: 19819
|
אין לי בעצם מושג למה הם משכנעים את עצמם בכך, מה מניע אותם, אני לא יכולה להאמין שבשעה שקשה לסגור נעל, קשה לצעוד אפילו בבית, קשה לישון-נחרות ושלא יספרו לי שלא נוחרים אין מצב כזה!!!!!!! ששום בגד לא נראה יפה חוץ מאוהלים ..... ובאמת אני אפילו עם עודף של 35 קילו לא עברתי שלוש ספרות מעולם, אבל הייתי קרובה כדי נגיעה..... הרגשתי כמו פיל בחנות חרסינה.....שאיך איך אפשר להסכים להיות במצב הזה ועוד לומר "אני מרוצה", "טוב לי", "אני בריא כל הבדיקות בסדר" מה צריך להגיע למקום שהבדיקות יהיו גרועות ואולי כבר יהיו נזקים בלתי הפיכים, כי הם יהיו!!!!!!
אני לא אומרת שצריך להיות במשקל דוגמנית או מלכת יופי........ אך משהו נורמלי וסביר אפילו לא בטבלאות משרד הבריאות שממש לא מתאימות לכולם. אך בהחלט רואים בעין אם משהו סובל מעודף דרמטי או שהוא סתם מעט מעט עגלגל.
מטפס הרים כתב:
כן דני. כשקראתי את סיכומייך לערב החג והערכותך להמשכו, הבנתי שיש מסביבינו אלפים רבים שסובלים מהשמנת יתר ואולי אפילו חריפה, ימיהם ולרוב גם לילותיהם עוברים עליהם באכילה חסרת גבולות.. והם , בזה שלא ניכנסו למיסגרת כלשהי פשוט הרימו דגל לבן. היכולת להפסיק את מעגל ההשמנה ולרדת היא הפסקת הכניעה למחלת האכילה המופקרת והמזיקה.. יש רבים כאלו, חייהם רעים והם סובלים אך משום מה הם בוחרים שלא לעשות את הצעד , להפסיק להיכנע ולהתחיל לשלוט בתזונתם ולא להיות נישלטים על ידה. אנחנו בחרנו אחרת. בחרנו שלא להרים אות כניעה, דגל לבן, אלא להילחם ולנצח!!!!!!!!!!!!!! ואני אולי טועה אך אני לא מאמין לאלו שאומרים אני שמן וטוב לי כך .. או אני בוחר להישאר שמן.. אני לאניכול להאמין שכך ייתכן... אני מניח שמדובר בסוג של דגל לבן מתוך ידיעה שהמשך מאבק פירושו השקעה עצומה וכניעה לעיתים ניתפסת כקלה... אנחנו במסגרת והמסגרת היא מאבקינו. ובזכות כח האמונה ובכח הזכות להיות במסגרת: ננצח
edited by מטפס הרים on 9/17/2012
edited by מטפס הרים on 9/17/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/09/2012 01:36
מיכל שרון
Posts: 1318
|
אלוף!!! אצלי לא שפר המזל.. השדון השמנמן ניצח ובמקום לפלמב את שאריות הגלידה מאתמול כמו שאמר השדון הטוב.. תקעתי את המעט שנשאר..
אבל מילא.. לא נורא, אני כבר אחרי הנפילה.. כבר אספתי את עצמי חזרה, יצאתי מהבית, הלכתי קצת עם חברה, נשמתי אוויר וכבר מחכה בקוצר רוח כמעט להליכה מחר בבוקר.
ושוב אני חייבת לומר: אלוף!!!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
17/09/2012 22:58
מטפס הרים
Posts: 1533
|
מיכל שרון כתב:
אולי זה ההורמונים.. נראה לי שזו פשוט הכתיבה שלך.. אבל אני על סף בכי.. שוב כל כך הזכרת לי את אבא שלי.. רק שהוא לגמרי נכנע.. דגל לבן all the way.. אני ממש שמחה שאתה כאן.. תודה לאסף ותודה למלאך הטוב על כתף ימין שלחשיו הכניעו את השד מכתף שמאל.. אני מקווה שהיום אתה יודע שלא משנה כמה היום יכול להיות גרוע.. כמה האכילה בו יכולה להיות חזירית ושמנונית.. יש לך מקום לפרוק בו, יש מקום תומך ומבין ויש תמיד יום חדש שבו אפשר לתקן ולשפר..
תודה. אני נירגש אם ריגשתי בכתיבתי.. השדונים האלו תקפו אותי ממש לפני עשר דקות. היה לי יום טוב בדיאטה ואפילו צעדתי את צעידתי השניה והפעם עם חברים טובים שאתמול העמידו בפני עובדה ״מחר אתה בא איתנו להקיף את צור יגאל״, והאמת היא שהיה סבבה לגמרי, ההליכה קלחה עם שיחה עירה.. קבענו נוהל קבוע מעכשיו של צעידה משותפת פעם בשבוע.. אז השדונים קפצו להם: המרושע אמר: לך למקרר, סוף סוף תטעם ממה שנשאר מעוגת הגבינה המעולה. והשרון השני, עדין מאוד, מייד קפץ: לא. אל תעשה את זה, חבל אחרי יום כזה טוב. וכבר אני ניצב מול המקרר וכבר התבנית נשלפת וכבר אני פורס פרוסה. תיקח חתיכה יותר גדולה צרח לי באוזן המרושע. לא לא לא, ממש לא , אל תיקח בכלל ענה השדון המגן.. והם עומדים על כתפי, כל אחד בכתף משלו ומתנצחים.... ואני מוציא את העוגה מהצלחת, מחזיר לתבנית, סוגר המקרר. ואני ממש רואה את פרצופו הכועס והממורמר של השדון ההוא ואת חיוכו של השני... והלוואי שתמיד ינצח המלאכי את המיפלצתי.... המשך חג שמח״..
edited by מטפס הרים on 9/17/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
17/09/2012 21:58
מטפס הרים
Posts: 1533
|
dany כתב:
ולא יאומן שהם גם בכל אופן חלק מהם מכחיש בצורה מוחלטת את המצב ועוד גם רוצים לספר שהם מאושרים וטוב להם........ לא מאמינה למילה.דני תקראי בבקשה את העידכון ששלחתי לפוסט...בסופו... זה די מדהים כתבנו אותו דבר.. מטפס הרים כתב: כן דני. כשקראתי את סיכומייך לערב החג והערכותך להמשכו, הבנתי שיש מסביבינו אלפים רבים שסובלים מהשמנת יתר ואולי אפילו חריפה, ימיהם ולרוב גם לילותיהם עוברים עליהם באכילה חסרת גבולות.. והם , בזה שלא ניכנסו למיסגרת כלשהי פשוט הרימו דגל לבן. היכולת להפסיק את מעגל ההשמנה ולרדת היא הפסקת הכניעה למחלת האכילה המופקרת והמזיקה.. יש רבים כאלו, חייהם רעים והם סובלים אך משום מה הם בוחרים שלא לעשות את הצעד , להפסיק להיכנע ולהתחיל לשלוט בתזונתם ולא להיות נישלטים על ידה. אנחנו בחרנו אחרת. בחרנו שלא להרים אות כניעה, דגל לבן, אלא להילחם ולנצח!!!!!!!!!!!!!!
edited by מטפס הרים on 9/17/2012 |
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
17/09/2012 21:54
dany
Posts: 19819
|
ולא יאומן שהם גם בכל אופן חלק מהם מכחיש בצורה מוחלטת את המצב ועוד גם רוצים לספר שהם מאושרים וטוב להם........ לא מאמינה למילה.
מטפס הרים כתב:
כן דני. כשקראתי את סיכומייך לערב החג והערכותך להמשכו, הבנתי שיש מסביבינו אלפים רבים שסובלים מהשמנת יתר ואולי אפילו חריפה, ימיהם ולרוב גם לילותיהם עוברים עליהם באכילה חסרת גבולות.. והם , בזה שלא ניכנסו למיסגרת כלשהי פשוט הרימו דגל לבן. היכולת להפסיק את מעגל ההשמנה ולרדת היא הפסקת הכניעה למחלת האכילה המופקרת והמזיקה.. יש רבים כאלו, חייהם רעים והם סובלים אך משום מה הם בוחרים שלא לעשות את הצעד , להפסיק להיכנע ולהתחיל לשלוט בתזונתם ולא להיות נישלטים על ידה. אנחנו בחרנו אחרת. בחרנו שלא להרים אות כניעה, דגל לבן, אלא להילחם ולנצח!!!!!!!!!!!!!!
edited by מטפס הרים on 9/17/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
17/09/2012 21:50
מטפס הרים
Posts: 1533
|
כן דני. כשקראתי את סיכומייך לערב החג והערכותך להמשכו, הבנתי שיש מסביבינו אלפים רבים שסובלים מהשמנת יתר ואולי אפילו חריפה, ימיהם ולרוב גם לילותיהם עוברים עליהם באכילה חסרת גבולות.. והם , בזה שלא ניכנסו למיסגרת כלשהי פשוט הרימו דגל לבן. היכולת להפסיק את מעגל ההשמנה ולרדת היא הפסקת הכניעה למחלת האכילה המופקרת והמזיקה.. יש רבים כאלו, חייהם רעים והם סובלים אך משום מה הם בוחרים שלא לעשות את הצעד , להפסיק להיכנע ולהתחיל לשלוט בתזונתם ולא להיות נישלטים על ידה. אנחנו בחרנו אחרת. בחרנו שלא להרים אות כניעה, דגל לבן, אלא להילחם ולנצח!!!!!!!!!!!!!! ואני אולי טועה אך אני לא מאמין לאלו שאומרים אני שמן וטוב לי כך .. או אני בוחר להישאר שמן.. אני לאניכול להאמין שכך ייתכן... אני מניח שמדובר בסוג של דגל לבן מתוך ידיעה שהמשך מאבק פירושו השקעה עצומה וכניעה לעיתים ניתפסת כקלה... אנחנו במסגרת והמסגרת היא מאבקינו. ובזכות כח האמונה ובכח הזכות להיות במסגרת: ננצח
edited by מטפס הרים on 9/17/2012
edited by מטפס הרים on 9/17/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
17/09/2012 20:11
dany
Posts: 19819
|
כמה יפה אתה מתאר את המלחמה הזו שם בתוך הראש המטורף שלנו
אך ממש כך לא מרימים דגל לבן ממש ממש לא!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אנחנו כאן כדי לחיות ונכון וטוב.
תודה על פוסט נפלא, ואם אני זאת שהבאתי את ההשראה אין שמחה ממני.
המשך חג נפלא שפוי, נשלט ושמח.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
17/09/2012 16:27
מיכל שרון
Posts: 1318
|
אולי זה ההורמונים..
נראה לי שזו פשוט הכתיבה שלך.. אבל אני על סף בכי..
שוב כל כך הזכרת לי את אבא שלי.. רק שהוא לגמרי נכנע.. דגל לבן all the way..
אני ממש שמחה שאתה כאן.. תודה לאסף ותודה למלאך הטוב על כתף ימין שלחשיו הכניעו את השד מכתף שמאל..
אני מקווה שהיום אתה יודע שלא משנה כמה היום יכול להיות גרוע.. כמה האכילה בו יכולה להיות חזירית ושמנונית..
יש לך מקום לפרוק בו, יש מקום תומך ומבין ויש תמיד יום חדש שבו אפשר לתקן ולשפר..
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
17/09/2012 15:46
שח
Posts: 169
|
יואוווו בקושי נשאר לי אוויר!!
קראתי הכל בשקיקה ובנשימה אחת,
ביג לייק! שיחקת אותה 
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
17/09/2012 12:03
מטפס הרים
Posts: 1533
|
הוא נכנס לתדלק. לא ממש היה חסר דלק במיכל שהיה מלא עד מחציתו אבל הוא ניזכר שבאלונית הזו מוכרים קפה קר עם קרואסון ענק בשוקולד במבצע למתדלקים.הוא טרף את הקרואסון מתענג על כל ביס, מבואס מהעובדה שהקרואסון הלך ונעלם לו.. תיקח עוד אחד שמע קול פנימי. שלא תעז שמע קול אחר.. הקרואסון השני כבר היה לו ממש פחות טעים ובשלב מסויים הרגיש שדי... אתה לא חייב לגמור ת׳זבל הזה אמר לו אותו קול.. עזוב שטויות תתפנק, אפשר לחשוב כולה קרואסון אמר הקול השני... הוא אכל עד תום, ניקה את פיו ויצא לדרך. השעה כבר היתה 1100 וב1300 היתה לו פגישה לצהריים עם אסף וגיל בקשר להצעת המחיר. מה קורה? שאל את גיל בטלפון. מצויין ענה גיל, אני בטוח שאסף הולך להודיע לנו שהם מאשרים את ההצעה. מעולה אמר בחזרה . הלקוח הזה היה חשוב לו, והוא ידע כמנכל החברה שכניסת קומפיואל תביא הרבה ברכה לעסק המדשדש. ב12 וחצי כבר התחיל לדמיין את הבורגר הענק עם טבעות הבצל והציפס...ס . מה תזמינו שאלה המלצרית, ? אני אקח סלט קיסר אמר אסף.. אני אלך על סלט קצוץ דק וחזה עופ בגריל אמר גיל. חברה , אמר לשניהם, מה קרה אתם בדיאטה? יש כאן את הבורגרים הכי טובים בארץ... לא דיאטה ענה אסף אבל שמע , אני ירדתי 12 קג ואתה יודע , צריך לשמור. כשהגישו לו את הבורגר היה במבוכה. הלחמניה הענקית והר המטוגנים בצלחתו אל מול ססגוניות הירקות הבריאים בצלחותיהם של אסף וגיל נראתה כאילו נילקחה ממחוז אחר, רחוק ומשונה. הפגישה היתה מעולה וגיל הביט בו בהערצה כשתאר לאסף את כל היתרונות של החברה ואסף הלך והשתכנע. בתום הארוחה הרגיש שגופו דחוס, כאילו מחשב להתפוצץ.. הכפתור בחולצה ניפתח על הכרס שבלי חשבון קפצה קדימה כמו מחפשת שיא חדש.. הוא הרגיש עייפות רבה, ממש לאות בכל הגוף .. בדרך לחניון הביט בגיל ואסף, בני גילו, הליכתם קלילה, מרחפת, מלאת חיוניות. איזה כיף להם שהם כאלה רזים אמר לעצמו מוחה את זיעת מאמץ ההליכה הקצרה שתקפה אותו. הם ניפרדו בלחיצת ידיים . הוא שמע את גיל ואסף קובעים למחר מיפגש רכיבה ביער בן שמן.רוצה להצטרף? שאל אסף, כדאי לך, אחי, לא טוב הכרס הזו.. בוא תעשה חיים . אה.. תודה רבה מיהר להשיב, אולי בפעם אחרת יש לי מחר ארוע משפחתי בבוקר. הוא הזיע , ממש נטף ורק חיכה להיכנס לרכב , לפתוח את הכפתור של המיכנס, להתיר את החגורה שלחצה , להדליק מזגן ולנשום עמוק. לא היה לו שום ארוע מתוכנן אבל הוא לא מצא תרוץ אחר... . נו מה הבעיה, הקשה אסף, אנחנו רוכבים מוקדם כשקריר ונעים, ב9 גג כבר תהיה בבית. אה.. לא יודע, נחשוב על זה ענה חסר סבלנות. כשנכנס לרכב גילה כתם שמנוני וסימטרי על חולצתו הורודה, האופנתית.. קיבינימט, אמר לעצמו, איך אלך כך לפגישה הבאה. זה היה מיפגש שני שלו עם מייקל, הבעלים והמנכל של חברת מחשב חושב, אחד מיבואני המחשבים המובילים בארץ. אני חייב לגרום לו לעזוב את המתחרים ולבוא אלינו. חשב לעצמו.אם אני תופר את קומפיואל ומחשב חושב ביחד החברה תקפוץ קפיצה דרמטית. אתה יכול שמע את הקול ההוא, שבא עמוק מנבכי מוחו, קול מלטף ומרגיע. אתה יכול, המשיך הקול. אתה יודע למכור קרח לאסקימואים, חול לבדואים ואפילו גשם לאנגלים... בטח יכול, שמע את הקול הפנימי השני, המכושף, המרושע.. אתה יכול הכל חוץ מלהפסיק לזלול כמו חזיר בר ולהיות שמן, שמן, שמן... די כבר, תפסיקו לקדוח לי , תפסיקו לשגע אותי. הפגישה עם מייקל היתה מעולה, והוא ראה בשפת הגוף של מייקל איך זה רק עניין של זמן עד שיבקש הצעת מחיר ודוגמת חוזה.. גם מייקל היה שייך להם, לאנשי הספגטי, כך קרא להם. אנשים זקופים, דקים, לא כרס להם ולא תחת.. תמיד הרגיש כל כך שונה ליד אנשי הספגטי... מה נשמע חדווה? שאל את אשתו בטלפון. הכל בסדר, תאסוף בדרך הביתה את יהלי, הוא ביום הולדת אצל ניצן בן בסט. הוא ניכנס לחצר יום ההולדת עמוסת הבלונים וצלילי איפה איפה , איפה,איפה איפה איפה העוגה החרישו את אזניו. שלום אבא של יהלי, בוא תתכבד בעוגה , אמרה דלית אמא של ניצן ודחפה לו מפית קטנה ועליה עוגת שוקולד ענקית מוצפת סוכריות.. אחרי העוגה וכמעט צלחת אפרופו יצא עם הילד מהחצר הצוהלת. בעשר וחצי בערב, כשכל הבית כבר התחפר במיטות וגם חדווה הלכה לישון מוקדם הוא שכב על הכורסא הישנה שמרוב שנים ומרוב שחיקת קפיצים איפשרה לו לשקוע בה עמוק. הוא ניגש למקרר. מה אתה עושה , תפסיקז, אם תתחיל לא תוכל להפסיק אמר לו הקול הרך. יאללה, תאכל, תתקע איזה פיתה , תפוצץ אותה בשניצלים .. הוא אכל בביסים גדולים, כל אחד גדול כפתחה של מערה.. ואחר כך, נפוח ומלא , שמע את הקול המפלצתי אומר לו: יש עוגה במקרר, מצויינת חתיכה קטנה וזהו זה. די, ענה הקול השני , אתה כבא מלא כמו דחסן קרטונים, אל תאכל יותר כלום.... העוגה היתה טעימה לו והוא חתך לו עוד פרוסה. היה לו לילה רע. הבטן הגדולה הכבידה עליו, ומערכות הפנים שלה עבדו ועבדו. וחלום מוזר הוא חלם. הוא שמע שוב ושוב את אסף אומר לו את המשפט בהוא מהמסעדה: חייבים גבולות, רזיתי 12 קג, חייבים גבולות, גבולות, בן אדם, רזיתי, בוא, תרכב איתי אופניים, אתה יכול, גבולות, גבולות..הוא התגלח, התקלח ויצא מהבית. בוקר טוב אסף. שלום ענה אסף וניכר בו שהוא מופתע מהטלפון המוקדם. אסף , אפשר לשאול אותך משהו לא בענייני עבודה? אה.. ברור כנה אסף מופתע עוד יותר. אמרת לי שעשית פעם דיאטה, הורדת 12 קג, ואתה רוכב.. אני חייב לעשות שינוי, אתה יכול לספר לי איך עשית את זה? בכיף ענה אסף ונישמע מחוייך. האמת היא שכשהזמנת את הבורגר ההוא ניזכרתם בעצמי. הייתי שם. כבר הרמתי דגל לבן, כבר נכנעתי. הלכתי והשמנתי. עד שהבנתי שיש לי הכל: קריירה, משפחה, חברים.. ולמרות הכל היה לי רע. היה לי רע לי עם הלוק שלי, שאני חיב לעשות שינוי. חייב להפסיק להיכנע. לא רציתי יותר לנפנף בדגלים לבנים..נרשמתי באינטרנט למירי בלקין, שמע אני פשוט מאחר לפגישה , בוא נקבע לקפה? מעולה הוא ענה . הוא עצר את הרכב ורשם בגוגל: מירי בלקין דיאטה באינטרנט... ה
edited by מטפס הרים on 9/17/2012
edited by מטפס הרים on 9/17/2012
edited by מטפס הרים on 9/17/2012
edited by מטפס הרים on 9/17/2012
|
|
+2
• קישור קבוע (Permalink)
|
|
|