15/09/2012 08:46
toly
Posts: 898
|
מקסים נהדר כייף לקרוא אותך
אין ספק שאוכל מקרב לנשמה ומאחד משפחה לשולחן
ואפרופו שקשוקה ו"חירבושים"
גם אני משוגעת על שקשוקה ויש לי מעריץ מצוק וקטן בגיל(6 וחצי והחצי עבורו מאוד חשוב )
הילד המשגע הזה שהוא גם יפה תןאר וגם מחונן(עשו לו מבחן וכפי שטענתי בפני אימו-צדקתי) וגם אוהב ועושה הרבה ספורט משוגע על החביתוש שלי
ושהוא מבקש ממני בדייט הקבוע שלנו פעם בשבוע: טושי אני רוצה בבקשה חביתוש וסלט שלך אני לא עומדת בפני קסם המילים והאיש הקטן
וכמובן שנורא בא לי לנשנש עימו גם מהפיתה מחיטה מלאה שאני מחממת לו עם חמאה ומכניסה לשם את כל התוכן
אז במקום זאת אני שמה לי קצת בצלחת ללא לחם(אין פחמימות אחרי חמש) ומקשעבה בעונג רב לסיפוריו על בית הספר החוגים שלו החברות שלו(כולן מחזרות אחרי היפיפיופ הזה)
אימא שלו "מתלוננת" שאחרי שחוזר ממני לא רוצה אפילו שוקו ושאני מכינה אוכל יותר טעים ממנה
ובכלל אולי שאני אגדל אותו עד גיל 18
נו כוחה של חביתוש וסלט-אני מוכנה לגדלו גם אחרי גיל 18
אגב המתוק הזה אמר לי שוב השבוע שאני מאוד יפה וכייפית והביא לי שןשנים לשנה חדשה ולרגל יום הולדתי
נשנקתי מרטב דמעות של אושר
מי צריך יותר מזה ?:)
שנה נפלאה עם הרבה שקשוקה וחירבושי מטעמים
טולי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
15/09/2012 06:58
dany
Posts: 19819
|
אני מסתכלת בצד שמאל של הדף לפני שנכנסים לפוסט עצמו ורואים את מספר הצפיות בפוסט............ ז"א המון קוראים אותו אך לא מגיבים, ראיתם כמה צפיות בפוסט הנפלא הזה???? מעל 200 חבל שלא עוד מגיבים.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
15/09/2012 05:31
dany
Posts: 19819
|
השרשור הזה עכשיו גרם לי לבכות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/09/2012 23:03
קרנושה
Posts: 3420
|
כמי שדמות אבהית תמיד חסרה לה בחיים, כמי שהתרגשה ממך מאד ולאו דווקא התמקדה במה ש"חטאת"
יש לי רק דבר אחד לומר-אתה אבא מדהים ואל תשתנה לעולם. אני בהחלט מאושרת בשבילם שזכו בך. תודה על הפוסט המדהים!!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/09/2012 21:11
מטפס הרים
Posts: 1533
|
תודה לכולכן . קבלתי מכן תובנות מעניינות מאוד. מיכל שרון יקרה, כשכתבתי את הפוסט לא חשבתי לרגע על זכרון לאבא הפרטי שלי... שלש שנים וחצי מאז אותה שבת בה עצם עיניו לנצח.. והנה דרכך אני פתאום רואה ,אותו איך היה מחכה לי בכניסה למושב ילדותי כשהייתי בא לשבת מהבסיס, איך היה מטגן לי בצל ונקניקיות... הייתי כל כך רזה אז ... אז כנראה שלא סתם מעגלים ניסגרים והנה אני מבשל לבני שנים כה רבות אחרי.... מעשה אבות סימן לבנים... שבת שלום
edited by מטפס הרים on 9/14/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/09/2012 20:27
מיכל שרון
Posts: 1318
|
איזה פוסט מקסים.. בעיקר עשה לי געגועים קשים לאבא שלי.. שזאת המחמאה הכי גדולה שיכולתי לתת ועוד למישהו שאני לא מכירה באמת.
תודה לך!!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/09/2012 17:38
נחושה
Posts: 6982
|
מטפס יקר,
קראתי בעיון והתרגשתי...
בני הבכור (גבוה ורזה) גנים ממשפחת אימי , אמר לי פעם משהו על דוגמא אישית כשאמרתי לו שהוא מסוגל להעלות חזרה את ציוני המתמטיקה אחרי משברון קטן...והוא התכוון לקילוגרמים שלי שאני יכולה להתאמץ להורידם כמו שהוא מתאמץ והצליח בגדול.... (אני עדיין מדשדשת)
בני הצעיר (יהיה גבוה....ורזה כעת) אמר לי פעם שהוא רוצה אמא חתיכה, למרות שהוא אוהב אותי מאוד....
אני חושבת שדוגמא אישית שלך או מאמץ משותף עם הבן השמנמוד, יתרמו לא פחות מאשר לאהוב אותם גם דרך האוכל....
אני יודעת שקשה ליישם, אבל זה אפשרי...לאט ובטוח...כך נעלמו ממטבחינו השוקולדים, הקורנפלקס, הגבינות הצהובות.....המילקי.....ה "זמן איכות עם אמא על טוסט או מילקשייק"....
אנחנו אוהבים לא פחות אבל פחות ביטוי באוכל...יותר בעשיה משותפת, חיבוקים ותשומת לב הדדית...
מסכימה בהחלט עם כל מה שנכתב, אתה משב רוח מרענן מוכשר ויוצא דופן בפורום, יישר כוח!!!
סופשבוע נפלא ותמשיך לשתף בהגיגיך
edited by נחושה on 9/14/2012
edited by נחושה on 9/14/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/09/2012 13:16
כרובית
Posts: 261
|
האמת, שכל כיף לקרוא שכבר שכחתי שמדובר בדיאטה....עשית לי חשק עז לשקשוקה.....אולי הערב....
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/09/2012 05:52
אקורדיאון
Posts: 16381
|
מה אומר לך מטפס יקר הכנסת לפורום חיים,תענוג לקרוא אותך ולענייננו שהרי בכל זאת באוכל מדובר ובטיפוס לפיסגת ההר שעדיין רחוקה.
אני חושבת שבהחלט כאבא מספר אחת לילדך המודעים לתזונה ולבריאות הגוף אתה בהחלט יכול להבהיר אודות מטרתך הנעלה להגיע לפיסגה
ואין לי ספק שישמחו לאבא חתיך הורס בנוסף לכל המעלות ולפחות לתקופה יוותרו על החירבושים של אבא למען מטרה נעלה.
המון בהצלחה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/09/2012 19:16
רבקה
Posts: 8411
|
מטפס יקר
זה הפרק הראשון בספר ????
איך דני'לה כתבה "שכחתי שיש כאן ענין של אוכל "
אני דווקא הרחתי את השקשוקה עד אלי , יצא לא רע בכל
כל הכבוד לך על הפינוק לילדים שמגיע להם הכל
אך גם צריך להתחש באבות ביחוד כשרוצים להגיע לפיסגה
העיקר שהיה טעים ומענג
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/09/2012 18:28
dany
Posts: 19819
|
מחכה לספר, בטוחה שיהיה מרתק,
בנוגע למטבח ופולשים גם אני לא אוהבת שמסתובבים לי במטבח........ ולנקות אחרי..........
אך אני כל כך מבינה את המקום הזה שפותח את כל הארובות שלנו............ לא קל , לא קל.......
מטפס הרים כתב:
dany כתב: מטפס יקר
כך כך נהניתי מהסיפור שבכלל שכחתי שיש כאן גם עניין של אוכל....... אבל כל שיעור הוא בכדי שנלמד דבר מה. אז הנה נלמד לו עוד שיעור.
אני קוראת לו שיעור בעזרה הדדית, בניך כבר בחורים מתבגרים ואפשר לשתף אותם במה שעובר עליך..... לא חייב להיות סופר אבא, ואם לא קל לך...... אז שתף ובקש עזרה ,
"חברה, תנו לעבור משוכה ואולי יהיה לי עוד מעט זמן יותר קל לעמוד בפני................" ובחור לפני צבא.......בחיי שיכול להכין כבר שקשוקה לבד!!!!!!!!
שילמת מעט אבל אתה מנסה כרגע לצלוח איזו משימה ..... זוכר שלוש ספרות דו ספרתי???????????
בהצלחה
דני היי דני.. שמח שנהנית מהסיפור... בקרוב הספר ( אמיתי!) ... אוטוטו הוא חייל בצבא הגנה.. ושקשוקה לא יודע להכין... והאמת היא שהמחשבה חלפה בראשי --אבל הידיעה הברורה איך המטבח ייראה בתום "ההכנה"... קידמה אותי אל עבר שקית הפלפלים...אני אוהב מטבח מבריק , נקי ואלגנטי כשאני מתרווח לי בערב עם פח ריק לחלוטין ובו שקית חדשה ויבשה.. אולי זו שריטה פרטית שלי... ואין לי עניין במחבת מפוחמת , ריצפה מוכתמת ברוטב.. כיור שמנוני ... אבל גם את זה הרי אפשר לדרוש ממנו, שינקה אחריו.. לא נורא, עוד חדשיים הוא ייכנס לסירי 48 ויקרצף אותם בשביל כל הפינוק ...כפרה עליו כמו שאומרים...
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/09/2012 17:27
מטפס הרים
Posts: 1533
|
dany כתב:
מטפס יקר
כך כך נהניתי מהסיפור שבכלל שכחתי שיש כאן גם עניין של אוכל....... אבל כל שיעור הוא בכדי שנלמד דבר מה. אז הנה נלמד לו עוד שיעור.
אני קוראת לו שיעור בעזרה הדדית, בניך כבר בחורים מתבגרים ואפשר לשתף אותם במה שעובר עליך..... לא חייב להיות סופר אבא, ואם לא קל לך...... אז שתף ובקש עזרה ,
"חברה, תנו לעבור משוכה ואולי יהיה לי עוד מעט זמן יותר קל לעמוד בפני................" ובחור לפני צבא.......בחיי שיכול להכין כבר שקשוקה לבד!!!!!!!!
שילמת מעט אבל אתה מנסה כרגע לצלוח איזו משימה ..... זוכר שלוש ספרות דו ספרתי???????????
בהצלחה
דני
היי דני..
שמח שנהנית מהסיפור... בקרוב הספר ( אמיתי!) ... אוטוטו הוא חייל בצבא הגנה.. ושקשוקה לא יודע להכין... והאמת היא שהמחשבה חלפה בראשי --אבל הידיעה הברורה איך המטבח ייראה בתום "ההכנה"... קידמה אותי אל עבר שקית הפלפלים...אני אוהב מטבח מבריק , נקי ואלגנטי כשאני מתרווח לי בערב עם פח ריק לחלוטין ובו שקית חדשה ויבשה.. אולי זו שריטה פרטית שלי... ואין לי עניין במחבת מפוחמת , ריצפה מוכתמת ברוטב.. כיור שמנוני ... אבל גם את זה הרי אפשר לדרוש ממנו, שינקה אחריו.. לא נורא, עוד חדשיים הוא ייכנס לסירי 48 ויקרצף אותם בשביל כל הפינוק ...כפרה עליו כמו שאומרים...
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/09/2012 16:05
dany
Posts: 19819
|
מטפס יקר
כך כך נהניתי מהסיפור שבכלל שכחתי שיש כאן גם עניין של אוכל....... אבל כל שיעור הוא בכדי שנלמד דבר מה. אז הנה נלמד לו עוד שיעור.
אני קוראת לו שיעור בעזרה הדדית, בניך כבר בחורים מתבגרים ואפשר לשתף אותם במה שעובר עליך..... לא חייב להיות סופר אבא, ואם לא קל לך...... אז שתף ובקש עזרה ,
"חברה, תנו לעבור משוכה ואולי יהיה לי עוד מעט זמן יותר קל לעמוד בפני................" ובחור לפני צבא.......בחיי שיכול להכין כבר שקשוקה לבד!!!!!!!!
שילמת מעט אבל אתה מנסה כרגע לצלוח איזו משימה ..... זוכר שלוש ספרות דו ספרתי???????????
בהצלחה
דני
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/09/2012 15:35
אשירה
Posts: 4292
|
נאה דרשת, מטפס יקר, ילדינו הם בבת עינינו, הם פלא הבריאה, וכמו שאתה התברכת בילדים נפלאים גם הם התברכו באבא מדהים.
ולו רק בשבילם ולמענם עלינו לעשות את המאמץ ולשמור על עצמנו, על בריאותנו ואיכות חיינו.
הרבה הצלחה ושנה טובה,
--
אשירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/09/2012 15:08
אייריס
Posts: 3744
|
חחחח אבא מדהים אתה וכל הכבוד לך ולהכין שקשוקה בשעה כזו ולא ליפול!! בלתי אפשרי לעמוד בפני הארומה הזו האדומה והמטריפה.
לא נורא טפסן בטוח חזרת לתלם וזה חלק מהתוכנית הזו. ליפול ולקום מייד.
העיקר שהילדים נהנו וערב מהנה וטעים היה לכם. המשך הצלחה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/09/2012 14:52
מטפס הרים
Posts: 1533
|
כבר כמעט תשע בערב, אני מביט אל עבר המטבח ואומר לעצמי ששיחקתי אותה, יום מצטיין בדיאטה. כבר הרבה אחרי חמש ואין לי שום כוונה ליפול לידייה של איזו פחמימה פתיינית.. הקטנה בת הכמעט 8 במאבקים אחרונים לפני הליכתה למיטה, ואני צופה אל עברערב רגוע בהחלט... וכבר חזיון הפיסגה שלי שמתקרבת אלי נראה לי מוחשי כל כך..
"אבא, נכון שבא לך להכין את השקשוקה ההיא, אתה יודע איזה, עם הטוסטים הקטנים האלה בצד".בני הבכור חוזר , מזיע את עצמו לדעת לאחר ריצה ארוכה. עוד חדשיים הוא מתגייס. אני מביט בגבר הצעיר והתמיר שלפני, חתיך הורס כולן אומרות עליו, איך גדל , הרי רק אתמול חיתלתי אותו ועשיתי לו אוירון... וכמה הוא שונה ממני באהבתו לספורט ובתזונה הבריאה עליה הוא מקפיד כל כך.
הדבר האחרון שבא לי זה להיכנס למטבח ולהתחיל לטגן שום ובצל, כי הריח של השניים האלה יחדיו הוא הוא עבורי משכר יותר מיין..ארומת גן העדן.
הם אוהבים את האוכל שלי, הם קוראים לו "חירבושים של אבא" ...במהירות בזק אני מכין להם תמיד פסטות ברטבים שונים ומשונים ..וכל מיני מעדנים אחרים.
זוגתי מרדימה את הקטנה בעוד אני מדדה אל המטבח ומתחיל לחתוך את הפלפל האדום לשקשוקה..
"שלום, מה קורה? וו'אי איזה ריח" בני השני, תיכוניסט בכיתה י, חוזר הביתה מפעולה כמדריך בצופים, "אוי גם אני רוצה, אבל בלי פלפלים, ושלא יהיה בשרי כי אכלתי חלב" , כן, כן, כבר שנתיים וחצי מהבר מיצווה שלו והוא מקפיד על העניינים האלו של כשרות וכו, הרחוקים ממני מרחק עצום וניכר. אבל אני מכבד אותו. אני מביט בנער, מספר בהתלהבות לאחיו על הפעולה השניה שהעביר, על השבט.. עיניו בורקות.. והגדול, תוך כדי טחינת השקשוקה והטוסטונים אומר לו. " אני ממש לא מבין מה אתה עושה בצופים האלה , כזה בזבוז זמן בחיים"
כמה הם שונים , גם פיסית. שינהם בריאים ויפים, ממש ממש בנים יפים, אך השני מזכיר לי את עצמי, יש לו עניין ורומן עם המשקל, הוא תמיד מנסה וזה קשה לו... וכמה הם דומים, אני אומר לעצמי בלחש וניגש להכנת סבב ב' של שקשוקת אבא אך בלי הפלפלים...
נהניתי מכל רגע של ההכנה, נהניתי לראות אותם ישובים ביחד במטבח , משוחחים ואוכלים בכזו הנאה את השטות התורנית ש"חירבשתי" להם... נהניתי מלראות את ההתבגרות , ראיתי אל מול עיני את כל אחד מהם בעוד שנים קדימה, בעוד הגדול איש עסקים כבר כיום יצטיין בעסקיו , ידו בכל ויד כל בו, השני, איש תיקון עולם וצדק צדק תרדוף אולי שופט או אולי מחנך...
אבל ההנאה הזו שלי והחלום בהקיץ על העתיד של הילדים... לוותה בכמה וכמה ביסים שלא רציתי בהם ולא תכננתי אותם.. והנה על משקל האזניים שלי אתמול בערב עמדו מצד אחד הכיף הענק של להכין אוכל לבנים האהובים שלי ומצד שני הרצון לנעול כבר את היום הזה שהיה מצטיין כל כך..
והבנים גברו ואולי טוב שכך. אז הבוקר נשקלתי, יודע מראש שיש קנס לשלם... ואני בדרך כלל לא נשקל כל יום.. ואכן 400 גרם חיכו להם שם בפינה, מחייכים חיוך ערמומי, נהנים מעצם קיומם עלי הבוקר... ומצד אחד אני שמח כי זה רק 400 אני הרי יכול לשלם גם כפל ואלי שילוש קנס , מכיר את עצמי הייטב... ומצד שני, קיבינימאט, למה..
ואז אני מזכר שזה בעצם לא מישור ולא ירידה.. זה הר.. והר זה הר כמו אמר פיט או פט או פוט בסיפור שהקראתי עשרות אם לא מאות פעמים... אז צריך להמשיך לטפס כי את הטיפוס הזה אי אפשר להפסיק.. ובתקווה שגם הלילה לא תפתה אותי שום פחמימה. אפילו לא הכי הכי שווה...
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|