13/09/2012 08:51
מיכל שרון
Posts: 1318
|
מירי יקרה..
אין לך מושג כמה אני משתדלת להחזיק גם אותו.. שבוע שעבר גיתי היה אצל האורתופד.. שוב קרע ברצועה.. אסר עליו הליכות לתקופה מסויימת וזה בבת אחת כמו הוציא לו את כל האוויר..
אני מנסה מאוד לעודד אותו (לא באוכל כמובן) ומקווה שמייד אחרי החגים (איזו מכה.. דווקא בחגים בלי הליכות זה ממש קשה) הוא יחזור במרץ להליכות ולשליטה העצמית.
בינתיים יש לו אותי.. וכמו שאת יודעת.. כשאני בשליטה כל הבית אחריי.. אם הוא רוצה או לא 
miribelkin כתב:
מיכלי יקרה ובשליטה, את ממש גורמת למוטיבציה לקראת החג......
תמשיכי כך ותסחפי אחרייך את גיתי בהצלחה חמודים אוהבת מירי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/09/2012 08:46
מיכל שרון
Posts: 1318
|
שח אני אגיד לך איפה את יכולה לעשות שינוי.. פשוט לא להתיישב!!!
מי לא מכיר את הרגע הזה שבו העייפות תוקפת בבת אחת.. כמה דקות אחרי ההשכבה, הבית משתתק, את אוספת שאריות צעצועים, מחסלת את ארוחת הערב ואז את מתיישבת... ופה זה נגמר!
אז לא!!! בערבים שבהם אני עוד רוצה להספיק לבשל או לסדר או לא משנה מה.. אני פשוט לא מתיישבת.. רגע אחרי שהשקט מגיע.. לפני שהעייפות תוקפת.. שימי נעליים וצאי החוצה.. אפילו רק לחצי שעה.
מהאנרגיות שההליכה תכניס בך (כן כן .. זה אותה השפעה גם בערב) את תראי שתחזרי וממש בקלות את תעמדי לחתוך סלט, להכין אוכל למחר, לקפל עוד מכונה..
מבטיחה לך שזה יעשה שינוי מאוד גדול ברמת האנרגיות שיש לך..
אצלי ההליכה משנה הכל.. אפילו שאני עייפה, זו עייפות אחרת..
היום למשל? אני ערה כבר מ-4:30... תומר לא הצליח לחזור לישון כמו שצריך ובין נמנום אחד לשני (שלו לא שלי) הספקתי לחתוך סלט לעבודה, להכין קופסה עם היוגורט והתפוח והקוואקר (שיהיה כבר חתוך לעבודה), להכניס מכונת כביסה וב-6 כבר התייאשתי מהשינה שלו ופשוט שמתי אותו בעגלה ויצאנו לצעוד.
אז אני לא אגיד לך שאני לא עייפה.. מבטיחה לך שהיום בצהריים העייפות תכה בי בכל כוחה.. אבל היום שלי מתחיל בצורה טובה, אני מרגישה את העשייה בכל שריר בגוף, אני מרגישה את השליטה שלי בכל טיפת זיעה שניגרת.. אין מחיר להרגשה הזאת.. וזאת הרגשה שממש לא תלוית משקל או שקילה..
ובנימה אופטימית זו - בוקר נפלא לכולם!!!
שח כתב:
וואוו מיכל מחזיקה ממך לגמרי!!!  אצלי ברוך השם סיימנו עם עניין השיניים לפני שנה בערך,אבל עם שני ילדודס קטנים, מבינה בהחלט את כל הקשיים והפיתויים הקטנצ'יק שלי בגמילה מטיטולים, אז בלילה קמים לקחת אותו לשירותים, ועדיין בורח לו במיטה, ואז זו סצנה שלמה של החלפת מצעים,מקלחת והשכבה חוזרת, ככה שבבוקר שנינו לא מסוגלים לפתוח את העיניים! חייבת להודות שנשמע מאוד מרנין עניין הצעדות בבוקר, הלוואי והייתי יכולה... בעלי יוצא לעבודה בחמש בבוקר, אז לא קיימת האופציה... ובערב... יואו העייפות של הערב, אחרי ההשכבה של הילדים, זה רק להיזרק בסלון,לראות קצת חדשות ולישוןןןןןן. גילוי מרעיש (ומביך): אני כבר שבוע וחצי בדיאטה ועוד לא עשיתי צעדה אחת.... בושה! בוודאי הייתי יכולה לרדת יותר אילו הייתי צועדת לפחות פעמיים-שלוש בשבוע, יש לי חברה טובה שלא עושה דיאטה אבל מקפידה על הליכות 3 פעמים בשבוע, והן ממש עיצבו לה את הגוף מחדש..... אז כולי הערצה (וירוקה מקינאה) על הנחישות וההתמדה להשכים קום ולפתוח את היום בצעדה... יישר כח!  |
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/09/2012 08:19
אייריס
Posts: 3744
|
מיכלי כרגיל מאלפת בפוסטים ומעוררת את האנרגיות שלי מחדש לעשיייה. מצדיעה לך באמת על ההליכות (אני לא שם בכלל) ועוד אחרי לילות בלי שינה. מאחלת לך שתעמדי ביעדים שהיצבת לעצמך ותסמני v כל יום.
אני אחרייך. יןם נפלא
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/09/2012 06:34
אקורדיאון
Posts: 16381
|
אכן ללא ספק ,משמעת עצמית ומכאן מגיעה העשייה ומכאן ההצלחה.
יום נפלא.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/09/2012 04:14
dany
Posts: 19819
|
שח מתוקה
בלי לחץ גם זה יגיע........... כובשים יעד יעד.......................
שח כתב:
וואוו מיכל מחזיקה ממך לגמרי!!! אצלי ברוך השם סיימנו עם עניין השיניים לפני שנה בערך,אבל עם שני ילדודס קטנים, מבינה בהחלט את כל הקשיים והפיתויים הקטנצ'יק שלי בגמילה מטיטולים, אז בלילה קמים לקחת אותו לשירותים, ועדיין בורח לו במיטה, ואז זו סצנה שלמה של החלפת מצעים,מקלחת והשכבה חוזרת, ככה שבבוקר שנינו לא מסוגלים לפתוח את העיניים! חייבת להודות שנשמע מאוד מרנין עניין הצעדות בבוקר, הלוואי והייתי יכולה... בעלי יוצא לעבודה בחמש בבוקר, אז לא קיימת האופציה... ובערב... יואו העייפות של הערב, אחרי ההשכבה של הילדים, זה רק להיזרק בסלון,לראות קצת חדשות ולישוןןןןןן. גילוי מרעיש (ומביך): אני כבר שבוע וחצי בדיאטה ועוד לא עשיתי צעדה אחת.... בושה! בוודאי הייתי יכולה לרדת יותר אילו הייתי צועדת לפחות פעמיים-שלוש בשבוע, יש לי חברה טובה שלא עושה דיאטה אבל מקפידה על הליכות 3 פעמים בשבוע, והן ממש עיצבו לה את הגוף מחדש..... אז כולי הערצה (וירוקה מקינאה) על הנחישות וההתמדה להשכים קום ולפתוח את היום בצעדה... יישר כח! |
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
12/09/2012 23:17
שח
Posts: 169
|
וואוו מיכל מחזיקה ממך לגמרי!!!
אצלי ברוך השם סיימנו עם עניין השיניים לפני שנה בערך,אבל עם שני ילדודס קטנים, מבינה בהחלט את כל הקשיים והפיתויים
הקטנצ'יק שלי בגמילה מטיטולים, אז בלילה קמים לקחת אותו לשירותים, ועדיין בורח לו במיטה, ואז זו סצנה שלמה של החלפת מצעים,מקלחת והשכבה חוזרת,
ככה שבבוקר שנינו לא מסוגלים לפתוח את העיניים!
חייבת להודות שנשמע מאוד מרנין עניין הצעדות בבוקר, הלוואי והייתי יכולה... בעלי יוצא לעבודה בחמש בבוקר, אז לא קיימת האופציה...
ובערב... יואו העייפות של הערב, אחרי ההשכבה של הילדים, זה רק להיזרק בסלון,לראות קצת חדשות ולישוןןןןןן.
גילוי מרעיש (ומביך): אני כבר שבוע וחצי בדיאטה ועוד לא עשיתי צעדה אחת.... בושה! בוודאי הייתי יכולה לרדת יותר אילו הייתי צועדת לפחות פעמיים-שלוש בשבוע,
יש לי חברה טובה שלא עושה דיאטה אבל מקפידה על הליכות 3 פעמים בשבוע, והן ממש עיצבו לה את הגוף מחדש.....
אז כולי הערצה (וירוקה מקינאה) על הנחישות וההתמדה להשכים קום ולפתוח את היום בצעדה... יישר כח!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
12/09/2012 22:18
miribelkin
Administrator
Posts: 3755
|
מיכלי יקרה ובשליטה, את ממש גורמת למוטיבציה לקראת החג......
תמשיכי כך ותסחפי אחרייך את גיתי בהצלחה חמודים אוהבת מירי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
12/09/2012 22:11
avi_i
Posts: 269
|
יקירתי
את ובעלך פשוט דוגמא ומופת לזוגות צעירים שמתמודדים עם מציאות לא פשוטה בארץ שלנו, ועוד מגדלים ילדים.....כולי הערצה!!!! לפעמים אני כל כך עייפה בערב אני אומרת לעצמי מה הייתי עושה אם היו לי ילדים?? כמובן שהייתי עושה זאת התשובה אבל עדיין לפעמים קשה לי לגרד את עצמי מהספה (היום לדוגמא רק המחשבה ששוב אגיע מאוחר כל כך למלון פשוט לא יכולתי לעשות את זה...).
כל הכבוד על הצעדות מוקדם בבוקר, על זה שאת לא מוותרת לעצמך,
נשיקות ולילה טוב ודש לגיתי ותומר
אבי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
12/09/2012 16:36
dany
Posts: 19819
|
אמרת משמעת עצמית אמרת הכל, אין מצב שאת לא עוברת את החודש הקרוב בהצלחה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
12/09/2012 12:33
נחושה
Posts: 6982
|
אז הנה הכללים שיעזרו לי להשתמש במשמעת הזו בשבועיים הקרובים:
1. הליכה כל בוקר זו לא שאלה של בחירה, זו חובה! זה תמיד עושה לי טוב בסוף.. רק צריך לעבור את הקימה המוקדמת והעשר דקות הראשונות ואז זה זורם.
2. לתכנן כל יום מראש את הארוחות שלי תוך הקפדה על ספירת הקלוריות של הפחמימות זה חלק מהנוהל - כמו צחצוח שיניים.. לא משהו שמוותרים עליו.
3. בלי פחמימות מחמש!!! (למשל אתמול - אכלתי מבושל גם בצהריים וגם בערב.. אבל האלטרנטיבה היתה יותר גרועה.. אז דיינו).
4. 10 כוסות מים במינימום כל יום! מאז שהתחלתי להקפיד ואני סופרת אני באמת מגיעה לזה (נדמה לי לא עושה את העבודה כן?).
אז זו המסגרת האישית שלי.. לא בשמיים, לא שמתי רף גבוה ובלתי אפשרי.. קבעתי לעצמי גבולות אפשריים..
גבולות שמקלים עלי את ההתמודדות היומיומית שלי עם האכילה.
מיכלי סיכמת כל כך יפה את החומר הנלמד ואכן כדברי מטפס הרים את מהווה דוגמא למופת כי אני זנחתי את ההליכה מזה 10 ימים וחייבת ל"הפיל את עצמי מהמיטה" וללכת כי גם לי זה עושה צליל מנדולינה בלב♥
לגבי השיניים והעייפות...הכול יחלוף, אל תחמירי עם עצמך, אפשר גם לקפץ ולרקוד בבית (תעשי לתומריקו שמח)...המשך יום נפלא ונכון: העייפות והעצלנות הם אוייבנו הגדולים ביותר.
בהצלחההההההההההה ונשיבוקיםםםםםםםםםםםםם, נחושתך
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
12/09/2012 09:54
מטפס הרים
Posts: 1533
|
הי מיכל. אני לא עוד לא הצלחתי להגיע לשלב הזה של לצאת להליכות.. לא מצליח.. הפוסט שלך מאוד מדרבן אותי .. מקווה. כל הכבוד לך !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
12/09/2012 09:22
דרך המלך
Posts: 5707
|
מיכל שרון היקרה
ילדים זה לא קל וכל גיל ובעיותיו.. חוסר שינה גורם לנו לתהפוכות ומצבי רוח וכל הכבוד לך על המשמעת העצמית ןההליכה והתובנות.. רק ככה מצליחים אשרך שאת מצליחה זה לא קל אך אפשרי..
שנה טובה
סיגל
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
12/09/2012 08:55
מיכל שרון
Posts: 1318
|
ימים עייפים מאוד עוברים עלינו.. התנין הקטן סיים כמעט את כל מערך השיניים שלו.. ונותרו להם רק הניבים החמודים שכבר למעלה משבוע מסרבים לבקוע אבל עושים לנו טרור לילי.
אנחנו עייפים מאוד כבר שבוע, לא ישנים כמו שצריך ואני לא צריכה לומר לאף אחד מה עייפות ומחסור בשעות שינה עושות לבנאדם.
אז השבוע כבר פספסתי יומיים הליכה.. העייפות הכריעה אותי, השעון צלצל ואני לא הצלחתי לקום (פעם אחת זה היה בגלל שתומר שכב עלי וזה בהחלט מאתגר לקום בלי שהוא יתעורר).
פעם אחת השבוע לא עמדו לי הכוחות להכין אוכל לצהריים ואכלתי בחוץ והיה לי אמנם מאוד טעים אבל ברור לי שזה היה פחות וואו רגע לפני החגים.
ואז אתמול בערב, גיתי בלימודים, אני מסיימת השכבה, החשק לפחמימות מתחיל, העייפות לא עוזרת לו, הלחם זמין ומבקש שאני אתחיל להקפיץ אותו בטוסטר.. ואז פתחתי את הפריזר.. מוכנה כבר לקחת 2 פרוסות ראשונות (שברור שלא יהיו האחרונות) ועיני נתקלות בשעועית הירוקה ששוכבת לה מיותמת כבר חודשיים לפחות כאבן שאין לה הופכין ובבת אחת כאילו פתחו לי סטריאו של מירי באוזן "מסביב יהום הסער.. " ואני לוקחת את השעועית ומקפיצה אותה במקום עם עגבניות ובצל ותוך רבע שעה יש ארוחת ערב חמה.. ביצה קשה ליד והטירוף נרגע.
זה לא מובן מאליו.. זה לא פשוט בכלל.. עייפות ועצלנות הן שתי רעות חולות שמאוד מקשות בדיאטה..
נמשיך עם הבוקר.. אחרי שאתמול לא הצלחתי לקום להליכה, הבוקר בשעה 6:05 ממש גילגלתי את עצמי בחבטה לרצפה ומתוך שינה יצאתי לצעוד, קינאתי בגיתי שנשאר לישון עוד קצת (האמת? מגיע לו.. הלילה הוא קם פעמיים), קיללתי את המדרכות והעצים והבוקר כולו שהגיע.. אבל לקחתי את האייפון ואוזניות ושמתי שירים מקפיצים ואחרי קילומטר ושניים שלושה שירים קצביים לא יכולתי שלא להיכנס לזה.. התחלתי להגביר את הקצב.. הרגשתי את האנרגיות עולות, התעוררתי לי לאט אבל בטוח והייתי גאה בעצמי שלא ויתרתי.
וכל ההליכה חשבתי לעצמי מאיפה הכוחות? מאיפה אני שואבת עכשיו כוחות לעבור את החג הזה בשבוע הבא? ואת אילת בשבוע שאחריו?
מאיפה אני אוזרת אומץ לעמוד מול הפיתויים, לסרב למתוקים, להמשיך לאכול בשפיות?
אין לי טריקים.. אין לי קסמים.. יש לי רק דבר אחד - משמעת עצמית!
זה משהו שאני יודעת שיש לי.. רק שאני בוחרת להשתמש בה תמיד בתחומים אחרים ולא בדיאטה..
אבל הפעם החלטתי שהגיע הזמן לאסוף את עצמי..
אז הנה הכללים שיעזרו לי להשתמש במשמעת הזו בשבועיים הקרובים:
1. הליכה כל בוקר זו לא שאלה של בחירה, זו חובה! זה תמיד עושה לי טוב בסוף.. רק צריך לעבור את הקימה המוקדמת והעשר דקות הראשונות ואז זה זורם.
2. לתכנן כל יום מראש את הארוחות שלי תוך הקפדה על ספירת הקלוריות של הפחמימות זה חלק מהנוהל - כמו צחצוח שיניים.. לא משהו שמוותרים עליו.
3. בלי פחמימות מחמש!!! (למשל אתמול - אכלתי מבושל גם בצהריים וגם בערב.. אבל האלטרנטיבה היתה יותר גרועה.. אז דיינו).
4. 10 כוסות מים במינימום כל יום! מאז שהתחלתי להקפיד ואני סופרת אני באמת מגיעה לזה (נדמה לי לא עושה את העבודה כן?).
אז זו המסגרת האישית שלי.. לא בשמיים, לא שמתי רף גבוה ובלתי אפשרי.. קבעתי לעצמי גבולות אפשריים..
גבולות שמקלים עלי את ההתמודדות היומיומית שלי עם האכילה.
אז אם אני יודעת מה אני צריכה להשיג בסוף כל יום (לסמן V בכל סעיף) מאוד קל לי להפעיל את המשמעת העצמית שלי ולנתב אותה לדברים מוגדרים.. אני לא צריכה להתפזר, לא קופצת מעל לפופיק.
יאללה.. הגיע הזמן להתחיל לעבוד.. נשתמע בהמשך..
יום נפלא ובשליטה לכולם (:
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|