07/09/2012 06:42
בלונדה....
Posts: 3603
|
מיכלי,
אני שמחה שהכל הסתדר.
לצערנו כשאנחנו עוברים סערת רגשות הכי קל זה לבוא ולפרוק בבית.
לא תמיד זה נכון אבל אנחנו לא שולטים בזה.
תאמיני לי הלקח הכי חשוב זה פרופורציות.
שום דבר לא שווה כעס כל כך גדול .
במיוחד לא מקום עבודה...
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
06/09/2012 20:34
קרולין
Posts: 6651
|
מיכל יקרה
כמה כנות ופתיחות יש בך... את בחורה מדהימה וגיתי בן זוג תומך וככה סה בחיים הם הכי קרובים אלינו ולפעמים הם ״חוטפים״ את האש יתר על המידה...
כל הזמן לומדים ומשנים את התגובות שלנו זה חלק מהחיים של כולנו...
שמרי על עצמך בעבודה ככל שניתן... לפעמים זה אכן לא פשוט..
שיהיה לך לגיתי ולתומריקו אחלה סופ״ש
נשיקות
קרולין
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
06/09/2012 19:54
רייצל
Posts: 339
|
מיכל יקרה,
קראתי כל מלה ושאפו על השיתוף.
במקום העבודה יש עליות וירידות לא הכל דבש....
אך מניסיון שלי תמיד אבל תמיד כדאי לשתף את בן הזוג. אני יודעת שיש כאלו שאין להם
עם מי לדבר בבית אבל בן זוג הוא קודם כל ח ב ר... חבר במלא מובן המילה.
על כתפו של חבר אפשר לקטר, לבכות והכי חשוב זה לדבר כי חבר טוב מקשיב לכל מילה שמספרים לו.
אחרי שיתוף ושיחה עם השותף שלך לחיים גיתי שהוא בעלך והחבר הכי טוב שלך יכול מאד להיות שהיית מקבלת
מספיק מילה טובה או יעוץ או מספיק שהיה לך אוזן קשבת היית הרבה פחות עצבנית ומדוכדכת .
כמה חשוב לדבר , לשתף ולפרוק את האנרגיות השליליות שאנו הרבה פעמים מביאים הביתה.
אני מעריכה מאד שלא אכלת את הגלידה כי היא באמת לא היתה פותרת שום בעיה רק היתה מחמירה את מצב הרוח.
אבל יפה כתבת יום חדש תובנות חדשות ובסוף הכל מסתדר.
שיהיה לך סופש נפלא
רייצל
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
06/09/2012 14:16
נחושה
Posts: 6982
|
מיכלי,
קראתי ומסכימה עם כל הנאמר. כל הכבוד שלא התפתית לגלידה, זה רק היה מחמיר את התסכול...
שמחה ששיתפת ושהמשכת הלאה ונהנית עם גיתי והבוקר קמת חדשה לשיגרה מבורכת.
גאה בך מאוד יקירתי 
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
06/09/2012 12:11
אייריס
Posts: 3744
|
מיכל היקרה והמדהימה. אז לעצם העניין אחרי שקראתי הכל בשקיקה אני שמחה שהכל חזר לקדמותו והחיוך לפנייך. מקווה שיסתדר לך בעבודה שאפו לכל מה שרשמת ולגיתי המקסים והמפרגן חמסה חמסה חמסה. יום נפלא מפוייס ומחוייך
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
06/09/2012 06:58
מיכל שרון
Posts: 1318
|
איזה מקסימים כולכם!!!
רק כדי להרגיע.. עצם כתיבת הפוסט אתמול תוך כדי הסערה והעצבים ניטרלה כבר 90% מהם ותהיו סמוכים ובטוחים שתוך עשרים דקות מרגע שלחצתי על שלח הודעה כבר התפייסנו והתנצלתי והערב ניצל ברובו.
הבוקר קמנו עם חיוך ואהבה ליום חדש, אנחנו כבר אירי ההליכה היומית.. אני חתכתי סלט, גיתי ארז קופסאות ופיץ שלנו עדיין ישן לו שנת ישרים.
אני יודעת שלפעמים אני יוצאת מפרופורציות, אני יודעת שלפעמים גיתי נכנס לטווח האש שלא באשמתו.. ככה זה בזוגיות, ככה זה בחיים..
העיקר שהכל כבר מאחורינו ומתחיל לנו יום חדש ונפלא.
רק דיברתי ותומר התעורר (;
שיהיה יום מעולה והתכוננות חכמה ונבונה לסופש
edited by מיכל שרון on 9/6/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
06/09/2012 06:54
דרך המלך
Posts: 5707
|
מיכלי קודם כל שאפו על השיתוף הכל כך אישי
שאפו שלא נגעת בגלידה.. זה אומר שאת תלמידה מחוננת של מירי.. כי אני הייתי כבר מחסלת
אף אחד לא יפה נפש וכולנו בוחרים להוציאהתסכול וכעס בדרך כלל על האדם הקרוב ביותר ובמקרה הזה בעלך... שאנחנו בקריז הורומונים... עבודה.. מחזור... מאד קל לנו לפרוק על הבעל.... התנצלות חיבוק ונשיקה זה מה שצריך עכשיו...
למדתי עם השנים לפרוק כעסים ובאמת בניקיון שאני כועסת ממש כמו שהרגשת גוש חונק בגרון אני ממש בורחת לנקיון זה מרגיע אותי ...
לגבי העבודה לפעמים הבוס חושב שהוא האלוהים ומותר לו להתבטא איך שבא לו....
מקווה שהיום את כבר מחויכת ושוב שאפו ענקי שלא נגעת בגלידה יום טוב
סיגל
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
06/09/2012 04:54
dany
Posts: 19819
|
אכן גברים ונשים חושבים לגמרי אחרת..............סוף פסוק
מטפס הרים כתב:
אהלן מיכל
אז בתור הבן היחיד בחבורת הפורום המעולה הזה ( איפה הבנים, אני לא מבין אותם, עצם הכתיבה בפורום כבר מורידה את הכרס במילימטר... יאללה בנים, תגיבו, תכתבו, תספרו, !!) אני מרשה לעצמי לומר שלעיתים אנחנו לא ממש מבינים אתכן......אנילא זוכר איך קראו לזה אבל יש ספר כזה משהו גברים ממאדים נשים מנגה או ההיפך, אבל , כן, אנחנו לפעמים חושבים שאנחנו עושים לא רק את הדבר הכי טוב עבורכן בנקודת זמן כלשהי אלא את הדבר שאתן הכי רוצות ומתברר ש...
אז גיתי הוא אחלה גבר. תמסרי לו ממטפס ההרים. ואנחנו לא מתיישם, כי בסופו של דבר... מה תעשו בלעדינו?? חחח ...ולהיפך, בסדר, בסדר , אני כבר שומע את הפורום שואג עלי, בסדר- גם להיפך..
להתראות
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
06/09/2012 04:53
dany
Posts: 19819
|
מיכלי מתוקה מתוקה
תובנות:
מקום עבודה לא תמיד ממלא אחר הציפיות שלנו............. שהרי ציפיות הן לכריות נכון?
להתעצבן? להתאכזב? לכעוס? אפילו לבכות מאד מאד לגיטימי......... בפרט למי שנותן את נשמתו באותו המקום(ספרי לי על זה)
אך הצוק שלך, הסלע שלך הוא גיתי..... זה אני לומדת מתוך הפוסטים שלך בשלוש השנים האחרונות......... אכן בנובמבר אני כבר חוגגת כאן שלוש שנים...
ואני במקום לכעוס אל הכתובת הלא נכונה שם הייתי פורקת מטענים..(אל בסגול)
הוא גדול האיש שלך, פמיניסטי במלוא מובן המילה..... נצלי את זה עד הסוף.
אין שום סיבה לאגו גדול לידו. הוא הרי מכיר אותך ככף ידו ואוהב אותך מאד מאד.
בקיצור.
התנצלות לדעתי תתקבל באהבה ובשמחה.
וליתר התובנות
שאפו לך יקירתי שדחית סיפוקים, שהבנת שהגלידה ממש לא תנחם ואולי אפילו תחמיר את המצב.
לנשום עמוק, ללכת לעבודה בכדי לעבוד ולא יותר.......... לא יודעת מה קרה שם ואולי גם לבוס היה יום שחור ואת היית במסלול היריות.........
יש לך זוגיות נפלאה וילד קסום קסום(ראיתי בפייס)תהני ממנה שיש!!!!!!!!!!!!!!!!!
יום חמישי נפלא אוהבת
דני
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
06/09/2012 01:27
מטפס הרים
Posts: 1533
|
אהלן מיכל
אז בתור הבן היחיד בחבורת הפורום המעולה הזה ( איפה הבנים, אני לא מבין אותם, עצם הכתיבה בפורום כבר מורידה את הכרס במילימטר... יאללה בנים, תגיבו, תכתבו, תספרו, !!) אני מרשה לעצמי לומר שלעיתים אנחנו לא ממש מבינים אתכן......אנילא זוכר איך קראו לזה אבל יש ספר כזה משהו גברים ממאדים נשים מנגה או ההיפך, אבל , כן, אנחנו לפעמים חושבים שאנחנו עושים לא רק את הדבר הכי טוב עבורכן בנקודת זמן כלשהי אלא את הדבר שאתן הכי רוצות ומתברר ש...
אז גיתי הוא אחלה גבר. תמסרי לו ממטפס ההרים. ואנחנו לא מתיישם, כי בסופו של דבר... מה תעשו בלעדינו?? חחח ...ולהיפך, בסדר, בסדר , אני כבר שומע את הפורום שואג עלי, בסדר- גם להיפך..
להתראות
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
06/09/2012 00:39
שח
Posts: 169
|
מזדהההההההההה! 
יואווו כאילו ונתת הצצה קטנה לחיי, הבן זוג המדהים, התגובות, רק..... שנראה לי שהאגו שלי אפילו יותר גדול....
הבריחה לאוכל בכל הזדמנות...אני כוכבת של אכילה ריגשית טוב לי, רע לי, חם לי, קר לי וואט אבר....
(אני בטוח הייתי אוכלת את הגלידהו אחר כך זועמת על עצמי, כל הכבוד לך על החוזקה!!! יישר כוח!!! ) 
בטוחני שתצליחי ליישר את ההדורים עם בעלך המקסים והמפנק...
לילה טוב 
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
06/09/2012 00:00
miribelkin
Administrator
Posts: 3755
|
מיכלי יקרה התכונה שהכי חשובה לי זה יושר, קודם כל אישי ואחכ כלפי הסביבה
אני חושבת שהפוסט שלך מדהים...אני חושבת שטוב עשית שלא רצית גלידה....אך להסביר לגיתי יפה ולא בכעס....הוא נשמה הבחור, אל תיפגעי בו....אף מקום עבודה לא אידאלי תיכנסי לפרופורציה....ובטח לא לכעוס ברמה כזו, לא שווה. תסיקי מסקנות ותפעלי בהתאם.אני גאה בך ואוהבת אותך מאד חיבוק ענק לגיתי,לילה טוב מחר יום חדש...אוהבת מירי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
05/09/2012 21:16
נינוש
Posts: 1442
|
מיכל יקרה
את מזכירה לי חברה שהיתה לי פעם כשהייתי בערך בגילך ( שנות ה20)
בעלה היה מגיע הביתה ופוגש אישה זועפת וכועסת ולא יודע על מה
בדרך כלל זה היה משיחה שהיתה לה עם אמא שלו או אחת מאחיותיו
ובאופן עקיף בלי ידיעתו ואשמתו כל הכעס היה נופל על המסכן הזה
אני כבר לא בקשר איתה אך מקווה שהיא הבינה שהוא לא אשם
מקווה שהבנת את כוונתי והמשך ערב מוצלח.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
05/09/2012 20:25
מיכל שרון
Posts: 1318
|
יש דברים שחייבים להיאמר...
היום היה לי קטע מגעיל בעבודה.. כל כך מגעיל שגוש של בכי עמד לי בגרון, החשק יצא לי, שמחת החיים נגנזה באחת וכולי נהייתי עצבות קיומית.
חזרתי הביתה.. לא הצלחתי להסביר לגיתי מה קרה ורק צעקתי עליו בתסכול עצבים שלא היו מגיעים לו בכלל, הייתי ממש לא נחמדה ואפילו תומריקו האהוב שלי לא הצליח להכניס לי קצת שמחה בלב.
רק ישבתי לי מכונסת בעצבות שלי ובתסכולים, לא מוכנה לשתף, לא מצליחה לבכות את זה החוצה..
ואז הודעתי שאני לא רוצה לצאת הערב.. (קבענו יציאה להרצאה).. שגיתי ילך לבד! אני כבר לא מעוניינת ואין לי חשק ולא כלום.
גיתי שלי החמוד עשה את עצמו סתום ונסע להביא את הבייביסיטר (מה שרק עצבן אותי יותר) מתוך מחשבה שאולי היציאה תצליח להפיג קצת מהאיכסה שהתלבש עלי..
טוב כבר התארגנתי בעצבים ויצאתי בפנים חמוצות.. ופתאום אני קולטת שגיתי בכלל לא נוסע בכיוון.. ואני שואלת אותו לאן הוא נוסע ומה הוא עונה לי?
רציתי לעודד אותך אז אני נוסע להביא לך גלידה..
עכשיו כולכן מוזמנות להתמוגג איזה בעל מתוק ומקסים יש לי.. כמה אכפת לו שרק יהיה לי חיוך על הפנים.. ובגדול: אתן צודקות ובענק..
אבל אתן יודעות מה קרה איך שהוא אמר את זה.. אני התחלתי לשאוג..
״מה אתה ****?! לא מספיק שחרא לי אתה רוצה שאני עוד אשמין?! שיהיה לי עוד משהו להיות מתוסכלת עליו הלילה?! עד שאני כל כך משתדלת ושומרת ויורדת אתה בכוח דוחף אותי לאכילה רגשית?! נראה לך שאוכל תמיד פותר הכל?!״
מזעזעת נכון? אני יודעת..
אני עוד אתנצל על זה אחר כך בטוח..
אבל אז זה היכה בי..
איך זה מתחיל.. בדיוק איפה ועל מה..
כמה המוח השמן והמעוות שלנו מוכן להחליק הכל עם אוכל.. להאביס את הרגשות ולסתום את הבורות הנפשיים.. איזה מכניזם שמן ומטופש!
ואז היכתה בי הכרה עוד יותר מדהימה: אני לא במקום הזה! לפחות לא כרגע..
ממש לא בא לי לאכול.. מקסימום מים קרים.. ואולי איזה מסטיק..
אני באמת רק מבואסת ברמות.. ואוכל לא ישפר לי את ההרגשה.. למה מתישהו בחיים האלה חשבתי שכשרע לי אוכל יכול לשפר את זה?! מה ההגיון?!
שום דבר לא ייקח ממני את התחושות הקשות שהקטע בעבודה העלה..
אף מתוק/מלוח/חמוץ/חריף (בחר את המועדף עליך) לא יכול לשנות את הטעם המר שהבוס שלי השאיר לי היום..
בקיצור - כמה תובנות כאן מהחנייה בתיאטרון, עשר דקות לפני ההצגה:
1. אני במקום הרבה יותר טוב בדיאטה ועם עצמי.
2. האכילה הרגשית כבר פועלת אצלנו כמו טייס אוטומטי ברגע שקטע רגשי מסתמן כבעייתי/מלחיץ/מפחיד ועוד מלא שמות תואר (קצרה היריעה מה שנקרא..) - יש דברים שבהם עדיף להישאר עם הילוכים (;
3. אני צריכה להבין שכמו שאוכל לא ישפר לי את ההרגשה גם להיות מגעילה ומכשפה לבעלי לא יעשה את העבודה.
4. הגיע הזמן להתנצל ולהציל את הערב הזה.
5. אני צריכה לשים הכל בפרופורציות, בסהכ הבנתי היום מה מעמדי בחברה, איך תפקידי נתפס בעיניי ההנהלה ומה מקומי.. טוב לדעת איך הדברים עומדים לאשורם ולא לחיות בסרט.
6. יש לימונים.. יאללה: לימונדה!
שיהיה לכולנו המשך ערב מוצלח (:
נ.ב. - גיתי שלי.. עכשיו 20:21 וכבר בשעה זו יש לי הבנה מלאה לגבי כמות הג׳יפה ששפכתי עליך היום בלי אזהרה.. כמה זמן יעבור עד שאני אתקשר את זה אליך תלוי בעיקר באגו שלי.. מתנצלת מראש.. הוא ממש גדול ועקשן.
אוהבת אותך!!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|