20/07/2015 09:57
חיוך מהלב
Posts: 1125
|
כידוע, יש שמנות נאות מאד שיודעות מה מחמיא לגופן ומתלבשות בהתאם. אני מצדיעה להן תמיד !!! יש אחרות ש"אין להן מראה בבית" ומתלבשות כאילו הן בנות 30 ומספר בגדיהן הוא 38. זה בעיני פטטי. אתמול פגשתי ידידה שלי לשתות קפה ביחד. שמנה אמיתית, לבושה ברישול, מכנסיים צמודים, חולצה צמודה וכפכפים. (אולי היא חושבת שהיא "קולית" במראה כזה. לדעתי אין לה מראה בבית. אני הזמנתי סלט ולא נגעתי ברוטב. היא לעומתי הזמינה קודם כל מיץ גזר. בראש עבר לי המשפט : "זה כמו להזריק סוכר לדם" משפט חביב על מורתנו מירי שאימצתי כבר לפני שנים. מטבע הדברים השיחה הגיעה גם לדיאטה. "אני לא רוצה להיות משועבדת למסגרת וכו" אמרה הידידה. הבדיקות שלי בסדר. חשבתי לעצמי. גם הבדיקות שלי היו טובות כשהייתי שמנה הרבה יותר. אבל היה לי מאד קשה על הברכיים, (כאבי תופת) היה לי קשה ללכת בטיולים, היה לי קשה אפילו לקום מהכסא. זהו שעבוד לדעתי. שעבוד לאוכל. ואם הברירה היא ל"היות משועבדת למסגרת" אזי זו הבחירה שלי לחיים בריאים יותר, בלי כאבים מיותרים בלי עומס על כל האיברים הפנימיים להרגיש יותר טוב בבגדים כל אלה אינם נחשבים? אזי "שעבוד" הוא רק מושג בראש שלנו. אני תודה לאל מרגישה משוחררת. לא משועבדת. אני במודעות תמיד לגבי מה שאני אוכלת גם אם איני "מושלמת". והשבוע למדתי משהו נוסף. אני מכירה אישה צעירה מאד בת 29 עם גוף של דוגמנית שגם היא שומרת על מה וכמה היא אוכלת. היא מורה לפילטיס. סיפרה לי שגם אצלה יש עליות של 2 קג לכל צד כל הזמן. כלומר גם "הרזים המסריחים" עולים ויורדים ומשקלם לעולם אינו נשאר יציב כל הזמן אותו דבר. מה שאומר שזה אנושי ואנו כל הזמן על מעין נדנדה. ובנימה אופטימית מאחלת לכולנו יום שפוי שפשוט מרגישים בו שאנו בשליטה ואוכל אינו הבוס שלנו.
--
hs
|