איריס יקרה
חזרת לעצמך ועשית צעדה עם בתך מה יותר טוב מזה גם הליכה לבריאות וגם זמן איכות עם הילדה הרווחת פעמיים
יום נפלא יקירתי

היי אייריס,
שתינו באותה הסירה וגם אני ביויו לפעמים עולה 1 אח"כ יורדת 2 או עולה 1.5 ויורדת רק 1 ....מה שחשוב זה שאנחנו כאן וגם בהתמדה כל שבוע. צריך לזכור שבדיאטה כמו בחיים יש תקופות...
יש תקופות טובות יותר וקשות יותר, לפעמים אנו אוכלות בעיקר ריגשי...לפעמים סתם משעמום..לפעמים מתח או פחד וזה יכול להיוךת או בבולמוסים או בגניבות הקטנות שלא מרגישים...אני שייכת לקבוצת הגניבות הקטנות עוד פרוסת גבנצ קלה, עוד קצת חלב, יותר קפה כדי להיות עירנית, דברים כאלו, כבר כמה ימים למשל לא כתבתי מה אני אוכלת כי קצת עייפתי לכתוב כל דבר במחברת זה גורם למתח סביב האוכל והאכילה והופך את האכילה למשהו לא טבעי כמו שזה אמור להיות....יכול להיות שאראה מחר עלייה כי היה לי שבוע לחוץ ואולי לא אני לא ממש יודעת ....אבל אני כן יודעת שדווקא בגלל שקשה כדאי להמשיך להתמיד ולהגיע כי לי למש ברור שאם לא הייתי פה אצל מירי לא הייתי עולה 5-8 קילו מהקצה לקצה בשנתיים אלא הייתי עולה לפחות 15 קילו ולא הייתי יכולה ללכת לקנות בגדים בכל חנות כמו גאמפ או סקסס או קרייזי ליין או קסטרו והרשימה ארוכה...או סתם בביאליק אחרי החוג של מירי...אני לא תמיד קונה מותגים בהכרח , לפעמים כן, לפעמים וינט'ג לפי החשק והיכולת שלי...אבל אני יודעת בבירור כמה חשוב לי להרגיש ולהראות יפה כל הזמן גם אם אני עולה לפעמים, וכמה אני אוהבת להתלבש יפה מעודכן ונכון בשביל הגוף שלי ובכלל...שאני לא מתלבשת יפה אני מרגישה לא נוח עם עצמי וזה כבר בלי קשר למשקל...כמובן, שבגדים במידות יותר קטנות תמיד נראים טוב יותר ושווה להתאמץ בשביל זה אבל לא להילחץ ברמות היסטריות ברמות של לא לאכול, או ימי קיזוז ואח"כ בולמוסים...עניין של משקל זה גם רוגע עם עצמי , קבלה ואהבה עצמית תוך כדי שינוי הרגלים מתמיד מתוך סבלנות לעצמי, מתוך הבנה של מה שקורה לי מסביב לדיאטה , בחיים..
לי למשל היו שנתיים לא קלות ועניינים אישיים לוחצים שעכת נראה שהעניינים מאחוריי. עכשיו אני מתרגלת גם לשינוי הזה כי גם שינויים לטובה יש בהם מהלחץ, כי לומדים לאט לאט לבטוח...וזה לוקח זמן...בשינויים יש גם הרבה שמחה ויש כאלו שדווקא פונים לאוכל גם מהשמחה, אצלי זה דווקא קורה יותר בלחצים קשים ...באכילה משותפת בחגים וכאלו...אבל כיוון שאני במסגרת..אני בסוג של שליטה גם אם לא תמיד מוחלטת...עכשיו אני רוצה שוב לחזור לשליטה ויש לי סבלנות, אני יודעת שזה יקרה כי עניינים חיצוניים מסתדרים ואני מניחה לדברים מסביבי, להיות, לקרות ולא בלחצים....אז כולי תקווה ואמונה שגם בדיאטה הדברים ייקרו כבר מעצמם כמובן תוך כדי עשייה, גם אם לא השבוע, אז שבוע הבא ואחריו ואחריו, אחרי הכל אני שנים כבר פה והלחץ רק מעלה אותי במשקל, זה ורגשות אשמה....גם שאננות מצד שני מעלה במשקל, אז פשוט צריך לשים לב למה אוכלים וכל הזמן לנסות ולנתק את הרגשי מהאוכל...ללמוד לפתור בעיות במשפחה/ חברים/ תקשורת וכו' על ידי תקשורת ועל ידי שיחות מעשים טובים, נתינה וכמובן דמיון ותקווה גם עוזרים תמיד (נשמע רוחני משהו אבל שמדמיינים סיטואציה רצויה כמו ב"סוד" שוב ושוב בסוף מתישהו אנחנו עושים במקרה את המעשים הנכונים שמובילים אותנו לתוצאות המיוחלות, אני מתכוונת למשפטים חיוביים שאנו אומרים לעצמנו בכל הקשר: כלכלי, רגשי, דיאטה, קשרים במשפחה...המון לא מאמינים בזה אבל לדיבור הפנימי שלנו עם עצמנו יש הרבה כוח לשפר ולשנות לנו את המציאות. כמובן, שמסגרת תומכת וחוג ושקילות והרצאות של מירי נותנים הרבה כוח להמשיך, במיוחד כי זה משהו קבוע של כל שבוע ויש תמיכה ועידוד.....מה שנחמד אצל מירי זה שהיא לא כועסת עלינו...ממש...אולי רק אם ממש הגזמנו והכל אצלה באהבה.....אז, אישית, אני מכורה לחוג שלה ואם אני מפספסת חוג או מגיעה לחוג אחר למשל, ביום רביעי, כי בשבת...התגנבו לפי 2 פרוסות עם שוקולד השחר שמצאתי אצל חמתי בארון.........תראו איזה שמנמודה אמיתי, לי אין בבית, אז אני מחטטת לחמותי בארון, וזה היה רק 2 פרוסות וזה חרג מהפחמימות של השבוע אז נלחצתי וחזרתי לאכילה רגילה בימי ראשון שני והיום בשלישי ורק בגלל שאני פוחדת להתרופף לגמרי אם לא אגיע אני מגיעה מחר לחוג, וכמובן, אני עם כרטיס זהב והמינימום שאני עושה זה להגיע להרצאה ושקילה, יש כמובן עייפות החומר אצלי ושחיקה אחרי שנים, אבל כיף לי להגיע לחוגים ואני לא מוותרת על החלום של הגזרה היפה אם לא לפסח הזה אז לקייץ ולשנה הבאה ולהגיע להריון רזה יותר...אלו המטרות שלי....כבר קניתי חולצה מכנסיים לפסח והמכנס היה 44 של סקסס למרות ש42 דווקא כן עולה עליי (מידה 3) אבל טיפ טיפה יוצא צמיגון קטן ומרגיז ולא נוח לי אסתטית עם זה, אני חושבת שלא יפה ללבוש מכנס עם חולצה שאני מרגישה שאני חייבת להכניס את הבטן כל הזמן ולא לנשום כדי להיראות יפה,,את זה עשיתי בגיל 20 אבל נמאס לי מזה...ואגב, אז הכנסתי את הבטן במידה 44 אז כבר מצבי נסבל....אהי לא מתנחמת בזה כי עליי לרזות אבל אני לא רוצה בלחץ כי את הירידות הכי יפות שלי עשיתי בכיף בחוג בלי לחץ של חגים או קייץ או חורף, אלא פשוט מתוך מטרה של אני רוצה להיות רזה יותר אפילו לא הגדרתי משקל יעד...כך זה היה וכך אני רוצה להמשיך בלי לחצים אבל עם עשייה...מה שאני מנסה לומר בכל המלל הזה זה כמה דברים:
1. לא להתייאש כי גם יויו מסתיים בסופו של דבר, תבדקי מה יש מתחת לפני השטח של האכילה, מה המתח, מה המקור למתח ונסי לטפל בבעייה עצמה ....(אצלי זה היה הקשר עם אחי ודאגה להוריי)
2. לפתור בעיות- לא לברוח לאוכל- לדבר, לעשות דברים לשנות מה שצריך לא לחיות בלחץ/ פחד...למשל...המון זמן אני רוצה לעבור דירה כי אני גרה בבית גדול מאוד אבל ישן ואני שוכרת דירה, כמו כל / רוב הצעירים אז חיפשתי ומצאתי משהו קצת יותר טוב טיפה יותר קטן אבל עם מעלית, מזגנים וארונות...נכון ...הדירה החדשה (ישנה) לא מושלמת, אבל נראה שהיא יותר טובה מזאת...זה גם היה מקור למתח כי הבניין שאני גרה בו סובל מהזנחה ואני משלמת כסף ומגיע לי לקבל יותר תמורת הכסף שלי...בקיצור לא לפחד...לבדוק, לצאת מהקופסה ...וגם אם יש קשיים בדרך אפשר לפתור אותם..ואצלי הבית חשוב כי אני גם עובדת מהביית...ובאים אליי..
3. לא להפסיק לטפח את עצמנו. - גם אם אני עולה נניח, קילו ואני חייבת בגדים לחג אני לא אעניש את עצמי, אני אקנה בגדים לחג (מכנס וחולצה) אני אשמור על עצמי בחג ואני אאמין שאני אשתדל יותר ואני ארזה, אני אמשיך להסתפר, לצבוע, מניקור פדיקור, מהדיכאון שלח העלייה לא צריך להזניח את עצמנו...יותר קל לצאת ממצבים שאני נראים ומרגישים טוב וזה קשור אחד בשני, שמרגישים טוב / נראים טוב אז יש מוטיבציה להמשיך בתהליך, אבל אם ממילא אני אומר לעצמי- אני לא 42 עכשיו אז אני אלבש מה שיש ואני לא אקנה בגדים, אני פשוט אשנא את עצמי יהיה לי קשה מידי, אני ארגיש רע יותר עם עצמי, וסביר להניח גם שבסוף- אני אוכל בגלל זה....נקודה למחשבה, אז- אוקיי אני לא אקנה מלתחה שלמה אבל כמה פריטים בשביל ההרגשה והמראה בהחלט עושים אתהעבודה יהיום יש בגדים בסיילים כל הזמן גם לפני החגים, גם בסוף עונה וגם חנויות ווינט'ג ואין לי בעייה עם זה...
3. הכי חשוב- להמשיך להגיע לחוגים ולא לתלות את כל האושר שלנו רק במשקל, יש עוד דברים בחיים, לא לרכז את כל החיים רק בזה אלא גם במשפחה, בחברים, בעצמנו בנתינה ותמיד לקוות לטוב, בסוף, הרי גם מיים באבן עושים חור וכולן מרזות..
4. בלי לחץ- מה שלא יורד היום- יירד מחר לתת לגוף שלנו לעשות את שלו, ולנו רק נותר לבשל אוכל טעים ובריא....
אייריס,
שיהיה בהצלחה והעיקר אל תוותרי לעצמך, אני גם איתך במאבק לשחרור הקילוגרמים ויהיה בסיידר.
יולי

אין מילים כל הכבוד על ההתאפקות!!!!!!!!!!!!! מדליה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!


שאפתנית כתב:

אני כבר שלושה ימים כל לילה מפנטזת על צלחת של פתיתים או פסטה אני יודעת שזה בגלל שאני ממש צריכה לקבל (ביום שישי) וזה משגע לי את המערכת. אני גם יודעת שבלי התמיכה וההשתייכות אליכן בטוח הייתי כבר אוכלת את הצלחת הזאת אבל אני נאבקת בחשק/בולמוס הזה. אני לא אתן לעצמי ליפול לתוך צלחת פחמימות ובטח שלא בלילה אני כבר סגרתי אתמול לילה שלילי של סרוב מוחלט להכין לעצמי צלחת פסטה. זה לא פשוט ולא קל להאבק בחשק הנוראי הזה שנופל עלינו כבולמוס ובמיוחד לפני מחזור. ההורמונים החודש הזה ממש משתוללים ואני עושה ככל שביכולתי לשתק אותם ולא לתת להם להשתלט. למדתי לסיים את המשימות, להתקלח ולעלות למיטה רחוק רחוק מהמטבח. בנתיים זה עוזר ונשארו לי עוד יומיים עד שהסופה הזו תרגע. הפעם אני מנצחת.

יולי יקרה
בחיי שעייפת אותי בפוסט הארוך שלך והארוך מאד אבל כל הכבוד לך על הכנות והפתיחות ומקווה שגם אצלך יפסק היויו...
בהצלחה