שלום לכולן-כולם....
כבר ציינתי שאני " מגיחה "לעיתים רחוקות, למה? כי איך מירי אומרת שיש שליטה באוכל, יש שליטה בחיים. כמה קסום כמה נכון.
אז לעדכון כללי : אחרי שלא אוכלת פחממות מחמש אך מעמיסה קלוריות ופחממות רבות, רבות מאד לפני חמש...הבשורה מצבי טוב. מה זה טוב קודם עליתי על חברי הטוב - המשקל... שאיתו פתחתי יחסים. העזתי להתמודד עם ענין המשקל כי הרגשתי שנפיחות מסוימת ירדה. אצל כל אחת זה שונה. אני מרגישה את החזה. ולי יש קושי גדול מאד עם ציצי תפוחים. את אף אחד מארבעת ילדי לא הנקתי עם השריטה הזו... ולעת בגרותי מצליחה להתמודד עם הקושי הזה ולדבר עליו בכלל. עם השנים פיתחתי לי מנגנונים חולניים אחד מהם לא לאכול יומים בשבוע בשם השליטה... אך זה הזוי לא נכון ומזיק. אחרי שנתים בפוקלטה של מירי, רק עכשיו מפנימה מפרורי הפקולטה למדעי החיים, נשמע הזוי? אז לא. כי אחרי חודש שאני אוכלת שפוי יש ירידה. גם עם סופגניות לפני חנוכה, ולביבות בתוך חנוכה (לפני חמש כמובן) ואוסיף שוב שהשיטה הזו כל כך נכונה. אם רק מצליחים לישם אותה...ורחוקה דרכי משלמות... כשאני מול המראות הגדולות במקלחת לא בדיוק אוהבת את מה שנשקף... ארוכה הדרך...אך יש מגמת שליטה.
רוצה לשתף אתכן -ביתנו הצעירה עברה לארץ תל אביב, אומרת שהיא ממשיכה את חו"ל בת"א. עדין מסונוורת ממה שהעיר הזו מציעה. ובין היתר גם את המפגשים השבועיים עם מירי. אחרי שחזרה מהמפגש הראשון עם מירי היא לא הפסיקה לבכות. בכי שלא היה לה שליטה עליו. בכי טוב של התרגשות ומשהו מאד חזק שהציף והשתלט במובן החיובי כמובן. אז מירי תודה לך שאת כאן ושם בשבילנו בשביל כולנו ובטח בשביל ביתי המהממת שאוהבת אותך מאד. אחרי כל מפגש שבועי אני מקבלת עדכון... ושאין דברים כאלה.... יודעת שזר לא יבין זאת. החיבוק הרגשי שמירי מחבקת ומכילה הוא מתנה גדולה. וזכינו בו כולנו כל שותפיה למסלול השפיות היומי ....
עוד דוגמה-היו לי המון המון המון חברות. שמי ששמר על קשר זו הייתי אני. תמיד אני .נהנתי מזה. ליזום מפגשים עם קבוצות חברויות שונות. ואחרי הרצאה מסוימת של מירי חלחל בי המשהו הזה שזה לא נכון. לקח זמן הפסקתי להתקשר ו.. דממת מוות. כמה היתה לי קשה ההתמודדות עם תובנה שכזו, לגבי חברות בכלל... עבר זמן וכמות החברות הצטמצם מאד מאד .אבל יש לקשרים האלה איכויות משובחות.
באהבה גדולה מיכל.