אנחנו כאן כולנו בני אצולה אמיתית אצולת הרגשות והנתינה שהיא פי אלף שווה יותר מאצולה אחרת של דם כחול ............... עלק.

קרנושה כתב:

dany כתב:


את נסיכה אמיתית..

את רואה שאני בוחרת ואני יודעת שיש לי כאן משפחה נפלאה וחמה.תודה

קרנושה כתב:

דנושקה,
באמת נחושה רשמה הכל בשביל כולנו הכי יפה שאפשר..
אבל אנחנו כאן ביחד להתמודד עם הכל, אז תבחרי לשתף ולספר מה עובר עלייך כי את לא לבד!
נשיבוקים חמים לעידוד♥

דנילה נחושה כתבה כל כך יפה שאין לי מה להוסיף למעט החיזוק, אני מקווה שתעברי את הימים האלה בקלות ותצליחי להחזיק מעמד ולעשות למען גופך ובריאותך את הטוב ביותר.

דני יקרה קראתי את הפוסט שלך והוא כל כך נגע לליבי...
כמי שעברה אי אלו משברים בחיים וכל פעם את חושבת נו...מתי תגיע הבומבה הבאה ואיך יהיה לי כוח לאסוף את עצמי מחדש?
אז הכי קל זה לרופף משמעת באוכל: " מה כבר יש לי כרגע? " , "מה כבר ביקשתי גביע גלידה? בורקס קטן?.... וכמובן "כעת זה לא הזמן להתעסק בעצמי"... "אחרי החופשה...מיום ראשון....עליתי רק שניים...וכל אותם תירוצים וכמובן תחושות סוביקטיביות: "די נמאס, אין לי אנרגיות,אין לי כוח, הייתי בבי"ח, היינו בחוץ, היינו באירוע...ומה לא?
מירי נתנה היום ה-ר-צ-א-ה מדהימה על משברים ותפיסתינו אותם ביחס לעצמינו וביחס לאחרים ועל פרופורציות ועל פירגון...משהווווווווווווווו
אני הייתי במקומות הללו ואני מחזיקה אצבעות לבעלך שבחר במסלול הבריאותי ודואג לעצמו ונמצא בתהליך של שינוי מתוך הבנה הפנמה ומודעות וכך את איתו...אך יקירתי מנסיוני אני יודעת שכשאנו יורדים את הקילו יש לנו אנרגיות אחרות מאשר כשאנחנו מסוממות ממתוקים או מפחממות שנותנים לנו 10 שניות של שכרון חושים ו 10 שעות של הלקאה וייסורים...
אני יודעת שאנו מבטיחות כל בוקר מחדש ובין 14:00-16:00 מחרבות כל פעם מחדש כי עדיין לא חמש ואפשר לאכול פחמימות...
אני יודעת שמחפפים קצת בשישי וקצת בשבת וקצת ביום ראשון וקצת באירוע ואז פתאום זה נהיה הרבה מדי...
אני יודעת שגם כשאין כלום בבית אז שותים קפה אצל שכנה או קונים משהו בדרך...
יקירתי האהובה, מחר באמת מתחיל יום חדש, אל תעני את עצמך פשוט תביני שאת צריכה גמילה כמו כולנו מנשנושי הביניים, מה-עוד פרי או עוד קפה, מפרוסת לחם מיותרת, או מחטיף מיותר...
פשוט תכבדי את גופך ותזיני אותו בדברים שמשמחים אותך (אני חזרתי לשחיה והגוף מודה לי...), לא משנה מה זה יהיה העיקר שתכבדי אותו שוב ואל תכעסי עליו, טפלי בו...בסבלנות ובאהבה.
שתפי אותנו באמת בכל מה שעובר עלייך לא כדי שנעשה נו נו נו אלא כדי שנעזור לך בטיפים, בפרספקטיבה ובאהבה.
מצטערת על החפירה, פשוט מאוד נגע לליבי והייתי חייבת!!!
♥♥♥
נחושה

תודה תודה
זה לכרגע ומחר תשובה ארוכה יותר.............. אגב בעלי לא לוקח שום אחריות זה הכל על הכתפיים שלי.