יום הגיוס בבקו"ם הוא יום לא קל לכל הורה וכל ילד, ובמיוחד בנים.
הלא נודע מצפה במקום חדש, אנשים חדשים, כללי התנהגות אחרים, ציות לפקודות, ובעיקר המרחק מהבית, מהמוכר המחבק והחם.
חוויה לא קלה אבל שכר בצידה. זכור לי היום הזה כיום מרגש, מפחיד וכואב כאחד, אולם היום בדיעבד אני מברכת על כל מה שבני וגם בתי רכשו בצבא.
אין מסגרת בעולם שתורמת לאישיותם של ילדינו כמו צה"ל. הבגרות, הלמידה, הביטחון העצמי, כישורי מנהיגות, התמודדות עם מצבים, בקיצור הלך ילד חזר גבר.
מטפס יקר, אני מאחלת לבנך שירות מעניין וחוויתי שיהיה רחוק מכל סכנה, ולך ולאשתך שתהיו גאים בו ושיביא לכם רק נחת!!!

בהצלחה רבה רבה בחודש הקרוב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

מטפס יקר ברוך שובך,
ראשית התייחסותי להלקאה העצמית ו"שבירת המשקל"....
היה ונגמר ! כעת יש לך חודש "מעשים טובים", זוכר שהתחייבת לנו? לעצמך?
אומרים שאל לך לשפוט מישהו עד אשר תגיע למקומו...לא קל בכלל כל הנסיעות, האירוחים, ההתחייבויות והלחצים ויכול להיות שאצל כל אחד מאיתנו היתה נפילה חופשית ו7אתה הרי דיווחת לנו עלן כמה אירועי גבורה שבהם היית מחונן על....
צחצח שיניים לך לזמן איכות עם משפחתך ושיחת גברים עם בנך ומחר אתה נכנס לטירונות ועל כך עלה והצלח
שנית, הברכות והאיחולים בפוסט נפרד וחגיגי

ביום שבני הבכור הלך לצבא הבנתי הרבה דברים. זהו הוא ברשות עצמו. זהו, הוא כבר איש, נכון שבעיני עדיין ילד בן 18 אבל לא כך הם פני הדברים. צריך לשחרר ... את זאת הבנתי ממש כשנפרדתי ממנו בבקום. מאז עבור כבר שנים רבות. עדיין אני מתבוננת וחושבת על הילד הזה שגידלתי. הבכור הוא כבר בעל משפחה 3 זאטוטים וכל האחריות והוא איש מסוג אחר, כל כך השתנה. אבל נשאר פתוח ואפשר לדבר איתו על כל דבר ואפילו לריב ולהתוכח אבל בסוף נגמר בנשיקה ופיוס ... יש לו אישה ו-3 ילדים איזו אחריות כבדה, והוא עושה הכל באהבה ובסבלנות אין קץ למרות העומס הרב, לילות בלי שינה כי תמיד מישהו מה-3 מעיר אותם, בשעה לא סבירה ואז אחרים מתעוררים יותר נכון מתעוררות (התאומות)... ובכלל, לאורך השנים שיחררתי ... הרבה מאד ולמדתי המון דברים על עצמי, על הצורך שלי לשלוט בילדי זה לא עובד, וממש עשיתי עבודה פנימית עמוקה עם עצמי.
למה אני מספרת את כל זה? כי כולנו דומים באיזה שהוא מקום, ואנו לא חפים מהדאגה היהודית ההומה בנו, מההרגשה שהנה ילדינו כבר בוגרים, (גם אם נדמה לנו שלא) ויש להם דעות ורעיונות משל עצמם ודרך חיים משל עצמם ואנו צריכים לתת להם גם לטעות וללמוד מטעויותיהם. גם אם אנו "יודעים יותר טוב" ויכולים לעוץ להם עצות.
מאחלת לך ולרעייתך שתהיו חזקים, שתשחררו ותנו לבן לבחור את דרכו, להצליח בה ולדעת גם לסמוך עליו כי הוא כבר בוגר. הכי חשוב שיהיה בריא, שיעבור את הצבא בקלות ועוד יותר חשוב שלא תהיינה מלחמות בשנות השרות שלו. ושכל הברכות תתקיינה בע"ה ושהקב"ה ישמור עליו תמיד בבריאות מעולה ושמחה.

ביום שבני הבכור הלך לצבא הבנתי הרבה דברים. זהו הוא ברשות עצמו. זהו, הוא כבר איש, נכון שבעיני עדיין ילד בן 18 אבל לא כך הם פני הדברים. צריך לשחרר ... את זאת הבנתי ממש כשנפרדתי ממנו בבקום. מאז עבור כבר שנים רבות. עדיין אני מתבוננת וחושבת על הילד הזה שגידלתי. הבכור הוא כבר בעל משפחה 3 זאטוטים וכל האחריות והוא איש מסוג אחר, כל כך השתנה. אבל נשאר פתוח ואפשר לדבר איתו על כל דבר ואפילו לריב ולהתוכח אבל בסוף נגמר בנשיקה ופיוס ... יש לו אישה ו-3 ילדים איזו אחריות כבדה, והוא עושה הכל באהבה ובסבלנות אין קץ למרות העומס הרב, לילות בלי שינה כי תמיד מישהו מה-3 מעיר אותם, בשעה לא סבירה ואז אחרים מתעוררים יותר נכון מתעוררות (התאומות)... ובכלל, לאורך השנים שיחררתי ... הרבה מאד ולמדתי המון דברים על עצמי, על הצורך שלי לשלוט בילדי זה לא עובד, וממש עשיתי עבודה פנימית עמוקה עם עצמי.
למה אני מספרת את כל זה? כי כולנו דומים באיזה שהוא מקום, ואנו לא חפים מהדאגה היהודית ההומה בנו, מההרגשה שהנה ילדינו כבר בוגרים, (גם אם נדמה לנו שלא) ויש להם דעות ורעיונות משל עצמם ודרך חיים משל עצמם ואנו צריכים לתת להם גם לטעות וללמוד מטעויותיהם. גם אם אנו "יודעים יותר טוב" ויכולים לעוץ להם עצות.
מאחלת לך ולרעייתך שתהיו חזקים, שתשחררו ותנו לבן לבחור את דרכו, להצליח בה ולדעת גם לסמוך עליו כי הוא כבר בוגר. הכי חשוב שיהיה בריא, שיעבור את הצבא בקלות ועוד יותר חשוב שלא תהיינה מלחמות בשנות השרות שלו. ושכל הברכות תתקיינה בע"ה ושהקב"ה ישמור עליו תמיד בבריאות מעולה ושמחה.

מטפס יקר
גיוס קל ונעים לבנך היקר
שתמיג יחזור הביתה בשלום אמן
קרולין

גיוס קל. מקווה שיעבור תקופת שינוי זו , בהבנה והרוגע.

מטפס יקר ברכות לגיוס הבן

וואו איזה רגע מרגש
ברכות לגיוסו של הבן של מטפס נאחל לו גם לטפס בסולם הדרגות
לך בשלום בן יקר , חזור בשלום אך זכור ואל תשכח
שמור על עצמך