פורוום יקר,
כבר כמה זמן שאני רוצה לשבת ולכתוב לכם על השינויים הטובים שקורים לי וגם מחכים לי בעתיד..
רובכם יודעים שאני גרה בלונדון, עובדת בתחום הבנקאות, מתרוצצת בעולם ובסף הכל לא מתלוננת.....אבל ....בחצי שנה האחרונה לא טוב לי בעבודה, התחלף לי צוות המנהלים והצוות החדש לא מתאים לי...מאד אגרסיבי ודורסני (נכון תחום הפיננסים הוא אגרסיבי מטבעו אבל בכל זאת), הגבול מבחינתי היה שהוא ביקש ממני לנהל את הצוותים שאני עובדת איתם בצורה דומה ואני פשוט לא הייתי מסוגלת, זה נוגד את כל הערכים שלי ואת מה שאני מאמינה בו.
מעבר לזה כבר תקופה שהרגשתי שאני בעצם רוצה לחזור הביתה, מתגעגעת למעגל החברים הקרובים שלי ולמשפחה, נכון אמנם אני מתה על לונדון, עושה חיים, מטיילת בכל העולם, יש לי היום חברים על כל הגלובוס ואני אוהבת את העבודה שלי או יותר נכון את התפקיד...אבל אם נהיה אמיתיים - בנקאות ופיננסים לא היו משאת חיי ובעצם לא נעים לי להגיד ....הגעתי לתחום ממש בטעות!!!! אפילו לא למדתי כלכלה.....
אחרי שהתגבשה אצלי ההחלטה שאני צריכה להתקדם הלאה התחלתי לחשוב מה ואיך לעשות את זה. בעצם רציתי שייפטרו אותי כי אצלנו בחברה חבילת הפיצויים היא עצומה (אפשר לא לעבוד כמעט שנה שלמה....בלי לחץ לחפש עבודה), אבל אני לא בן אדם שזורק בעבודה ולכן המשכתי לעבוד קשה אבל ידעתי שיש סבב פטורים ורמזתי לבוס שלי שאם הצוות שלנו צריך להצטמצם אני מתנדבת!!
ואכן....המישאלה שלי התגשמה!! פוטרתי מהעבודה לפני חודש בערך...כן אני לא עובדת כבר חודש ונהנת מכל רגע, קפצתי לרומא ולניו יורק, אני מבלה ונהנת מלונדון (סוף סוף לא צריכה לקום בחמש בבוקר), בקיצור כיף חיים.
חוץ מזה התחלתי להתכונן לחזרה ארצה - אני חוזרת....בדצמבר אנחת לי בארץ, שהייה קלה ואז אני נוסעת לחופש של שבועיים לדרום אפריקה. פינוק אחרון לפני שאני חוזרת לשוק העבודה בינואר (אני מקווה).
לא התחלתי לחפש משהו אחר, בנתיים אני מתמקדת בלהנות, לנוח - כי מתי בעצם עוד פעם בחיים תהיה לי הזדמנות לא לדאוג כלכלית, לעשות רק מה שאני רוצה, ולבלות? אני קמה כל יום בשמונה, רצה בפארק , פוגשת חברים בערב - ביקצור מטעינה מצברים!

אז...אם אתם שומעים על איזה תפקיד מענין, וגם דירה בתל אביב...אתם מוזמנים להודיע לי
ולחוג החמוד שלי בשני אחרי הצהריים בתל אביב, שמרו לי את הכיסא שלי ולהתראות בקרוב

אבי