סטרס ידוע שאינו עוזר בכלום בחיים. גם עלי עברו כמה שעות של תסכול נקרא לזה כך. קודם כל לקחתי אנטיביוטיקה ואמנם לא הרבה אבל זה עושה לי בעיות כאבי בטן דוקא אחרי שהפסקתי. אז הנה סיבה לאכול כדי להרגיע. אך איני יכולה להרשות לעצמי. חוץ מזה הייתי אצל הרופאה שלי בבית החולים. היא מאד מאד מרוצה מתוצאות כל הבדיקות והירידה המסיבית במשקל אבל היא מאד מאד מחמירה ולכן המחאמאות שלה ובכלל הדברים שהיא אומרת תמיד הולכת ל"הכי גרוע" מה יכול להיות. בדרך כלל כל מה שהיא "חוששת " ממנות תודה לאל יוצא בסדר מאה אחוז. היא מגזימה וקצת קיצונית אבל למדתי לסנן דברים שלה, ולקבל את הטוב שבה, הרצון לבדוק כל דבר מכל פינה ומכל כיוון, כי אז אני רגועה באמת כי ההכל נבדק ותודה לאל בסדר.
אבל גם היה עוד משהו שהרגיז ותסכל אותי ולא יכולתי להכיל אותו וגם לדבר עם חברה לא כל כך עזר. מיכה בעלי לוקח דברים קצת אחרת והרגשתי שאני רוצה לבכות. במקום זה הלכתי לברית שהוזמנו אליה כפי שסיפרתי. אכלתי במתינות, אמנם טעמתי מעט מאד כפית מקינוח זה ואחר, אבל עמדתי ביעדים שהצבתי לעצמי. עכשיו אני אוספת את כל כוחותי לצאת לצעדה בלחות המטורפת שיש בחוץ למה? כי לי אין ברירה. לא אלאה אתכם איזה מחמאות קיבלתי כי אני משננת לעצמי צ נ י ע ו ת וענווה כי כל מה שעושה אני זה למען עצמי בלבד ובריאותי... אוהבת את כולכם ותמיד תמיד שואבת כוח מכל מה שאני קוראת כאן.כל הכבוד לך דני. מסירה את כל הכובעים הרי בעוד כשבוע אעמוד על המשקל ואני רוצה להמשיך לחייך....

טולינקה, לא אפרט לך כאן מה אותי מרגיע ומשביע ח ח ח ח
אך החחברתי מאוד לחשיבה החיובית שהצגת כאן
אני כבר אחרי צעידה ובה נסיתי לשנן את המנטרות
השאלה רק מה קורה בעוד כמה שעות כשהחשיבה היא ממנה והלאה
טולינקה שיהיה לנו חג שמח והשתדלות אין סופית ♥♥♥