שבת בבוקר.. השכמה מוקדמת כאן בבית.. 4:38 פיץ אחד התעורר.. אמא אחת אחריו והשינה הלכה ממני for good.
שכבתי במיטה עד עכשיו מנסה להירדם ולא הצלחתי.. רוצים לדעת למה?

בשעה טובה ובמזל טוב אני שוב בהריון.. כבר נכנסת לחודש חמישי אוטוטו.. לא יודעת למה לא סיפרתי קודם.. באמת שלא..
ההתרגשות גדולה.. אוטוטו נהיה משפחה ממש.. לא רק זוג עם ילד.. המחשבה על עוד סלקל מאחורה באוטו מטריפה אותנו (בצורה חיובית כמובן).. בקיצור: וואו!
עכשיו אתם בוודאי מסתכלים על הפוסטים האחרונים שלי בעין אחרת, מבינים עוד יותר את השמחה שלי על גודל ההישגים שלי בשבועות האחרונים...
אכן לא קל ולא פשוט.. במיוחד שהפעם החשקים שהעוברית שלי מעוניינת בהם מתרכזים בגזרת הפחמימות והצורה המועדפת עליה היא לחם!
מבטיחה לכם בפעם אחרת פוסט הריון שני יותר חגיגי אבל עכשיו אני רוצה לכתוב על נדודי השינה..

אז אתמול הגיעו לבקר זוג חברים שלא ראינו כמה חודשים.. לפחות חודשיים.. אולי יותר.
לא סיפרנו להם עדיין על ההריון.. מיותר לציין שכבר יצאה לי בטן.. והם נכנסו וראו אותי, התחבקנו והתנשקנו והם לא אמרו מילה..
אחרי שעה או משהו כבר לא יכולתי יותר ושאלתי אם הם לא שמו לב למשהו.. והחברה ממש בטבעיות גמורה אמרה לי שהיא פשוט חשבה שהשמנתי...
לא ידעתי אם לצחוק או לבכות..
זוכרים את הפוסט שלי על מה שקרה איתי מאז ההריון עם תומר? איך חזרתי לנקודת ההתחלה בה הגעתי למירי לפני כמעט 5 שנים?
אז נכון שמתחילת ההריון עליתי רק ק"ג 1 בודד וזהו הישג מדהים!!! אני מחוננת ברמות על..
אבל האמירה הזאת רק הראתה לי באיזו הזנחת משקל הייתי לפני ההריון הזה, לפני שנבהלתי מעצמי ונשבעתי שאני לא עושה את זה שוב לעצמי..
פתאום בבת אחת כאילו יצא לי כל האוויר מהדיאטה.. כבר לא הרגשתי מנצחת וגיבורה, פתאום הבטן כבר לא נראתה לי קטנה והריונית וחמודה..
פתאום יכולתי לראות במראה רק שומן שמנסה להסתתר בחוסר הצלחה מאחורי עוברית קטנה ששוקלת עכשיו בקושי רבע ק"ג.

תראו מה זה.. איך שתי מילים של מישהי שלא נמנית על מעגל החברים הקרובים קרובים שלי (ואולי בגלל זה האמת שקיבלתי ממנה היתה כמו שהיא, לא מרוככת ולא מעודנת) הצליחו לבאס אותי ככה..
מזל שאתמול בצהריים כבר חתכתי מראש סלט גדול לערב עם בולגרית 5% אז לא היה לי תירוץ לנפילה או אפילו סיבה לחפש את המקרר ולפתוח..
אז זו הסיבה לנדודי השינה שלי..
אני מרגישה שוב שמנה.. אחרי שבועות רבים שהרגשתי מלכת העולם..
אני יודעת שזה דבילי לייחס כל כך הרבה חשיבות לדבר.. אבל ככה זה אצלי עכשיו.. ההורמונים משתוללים, רגישות יתר לכל דבר.. והבכי נהיה דבר שגרתי פה בבית על כל שטות..
מפלצת הריון אמרתי?!

בכל אופן יקיריי.. קרני שמש ראשונות כבר הפציעו בחוץ.. ואמנם שבת והכל אבל המשמעת ערה ובתוקף.. אני יוצאת לצעוד..
מקווה שעד שאחזור האנרגיות הטובות של ההליכה יצליחו להבריח את הבאסה.
שתהיה לכולנו שבת של שליטה ומשמעת עצמית גבוהה..
מחר ערב חג.. אבל זה קורה רק מחר.. אין סיבה להקדים את המאוחר כן?