אינדקס פורומים | דיאטה עם מירי בלקין - פורום דיאטה - עולם כמנהגו נוהג - Messages https://www.bdiet.co.il/Forum/topic9389-עולם-כמנהגו-נוהג.aspx אינדקס פורומים | דיאטה עם מירי בלקין - פורום דיאטה - עולם כמנהגו נוהג - Messages en-us http://blogs.law.harvard.edu/tech/rss Jitbit AspNetForum Wed, 20 Jun 2012 07:33:19 GMT Wed, 20 Jun 2012 07:33:19 GMT https://www.bdiet.co.il/Forum/topic9389-.aspx Message from אייריס EFF כתב:
על כך מצאתי אימרה מתאימה....


ישנן שתי ירושות יציבות


שאנו מעניקים לצאצאינו -
האחת היא שורשים

השנייה היא כנפיים...





אפי מדהים.
ומזל טוב לבן שלך ליום ההולדת שיצליח בכל. יום נפלא אהובה]]> Wed, 20 Jun 2012 07:33:19 GMT https://www.bdiet.co.il/Forum/topic9389-.aspx Message from dany אמנם אני קצת יותר צעירה ממך אבל בכל זאת תני לי לתת לכך עצה כבת בתולה אחת לשניה שדאגה וסרטים זה השם השני שלנו............ אני עובדת על עצמי יום יום ורגע רגע לשנות את התסריטים בראש, כי בסופו של יום הדברים קורים והם לא בשליטתנו וחבל עלינו...............
מאחלת לך רוב אושר לקראת נישואי הבן מתי שזה לא יקרה ותהני מכל יום כי זה בעצם מה שיש לנו.
נשיבוקים


EFF כתב:
אוי נילי...כל כך ריגשת...כל מה שכתוב במדוייק עבר ועובר עלי...אני בכלל טיפוס של "כתיבת" תסריטים לא מעודדים במיוחד - בבית קוראים לי תסריטאית...והדאגה היא בראש מעייני גם היום..


אולי קצת קשה לשפוט כי אני מתמודדת עם פרידה מאוד ארוכה מבני האהוב שגר כבר 12 שנים בסינגפור - כל כך רחוק מהעין - וכל הזמן צריך לדאוג שלא יהיה גם רחוק מהלב (שלו כמובן...)


למזלי השניים שכאן הם פיצוי נפלא וחם - ובני הצעיר (שחוגג היום יום הולדת...) מתכנן נישואין עם בת זוג נהדרת (הם גרים יחד - תאריך עוד אין...) ויש למה לצפות..
]]> Wed, 20 Jun 2012 06:50:55 GMT https://www.bdiet.co.il/Forum/topic9389-.aspx Message from dany אכן הדאגה לעולם לא נגמרת,
גם אצלי קיים המצב של ילדה שלא נמצאת איתי בארץ כבר 21 שנים, ומתרגלים......... כאילו איזו ברירה יש??????
היום היא עוברת תהליך מאד לא קל שני בניה התקבלו לאוניברסיטאות בארה"ב,(היא מתגוררת היום באי בקריביים) והם האחד יהיה בן 20 והשני היה בן 17 גוזלים פורחים מהקן, ואני עוברת את תחושותיה הקשות להיפרד בבת אחת משני הבנים ולהישאר עם בעלה לבד ורחוקה גם מאמא וגם מהילדים, מצב ממש לא קל.
מאחלת לך להנות המון המון מאלו שנמצאים כאן, כך אני בכל אופן עושה.]]> Wed, 20 Jun 2012 06:48:55 GMT https://www.bdiet.co.il/Forum/topic9389-.aspx Message from אקורדיאון EFF כתב:
אוי נילי...כל כך ריגשת...כל מה שכתוב במדוייק עבר ועובר עלי...אני בכלל טיפוס של "כתיבת" תסריטים לא מעודדים במיוחד - בבית קוראים לי תסריטאית...והדאגה היא בראש מעייני גם היום..


אולי קצת קשה לשפוט כי אני מתמודדת עם פרידה מאוד ארוכה מבני האהוב שגר כבר 12 שנים בסינגפור - כל כך רחוק מהעין - וכל הזמן צריך לדאוג שלא יהיה גם רחוק מהלב (שלו כמובן...)

למזלי השניים שכאן הם פיצוי נפלא וחם - ובני הצעיר (שחוגג היום יום הולדת...) מתכנן נישואין עם בת זוג נהדרת (הם גרים יחד - תאריך עוד אין...) ויש למה לצפות..


אפילה שיהיה לו ולך במזל טוב.]]> Wed, 20 Jun 2012 05:27:32 GMT https://www.bdiet.co.il/Forum/topic9389-.aspx Message from 1103 EFF כתב:
על כך מצאתי אימרה מתאימה....


ישנן שתי ירושות יציבות
שאנו מעניקים לצאצאינו -
האחת היא שורשים
השנייה היא כנפיים...
אפי"לה
כל כך נכון.
נילי


]]> Tue, 19 Jun 2012 23:18:58 GMT https://www.bdiet.co.il/Forum/topic9389-.aspx Message from 1103 EFF כתב:
אוי נילי...כל כך ריגשת...כל מה שכתוב במדוייק עבר ועובר עלי...אני בכלל טיפוס של "כתיבת" תסריטים לא מעודדים במיוחד - בבית קוראים לי תסריטאית...והדאגה היא בראש מעייני גם היום..


אולי קצת קשה לשפוט כי אני מתמודדת עם פרידה מאוד ארוכה מבני האהוב שגר כבר 12 שנים בסינגפור - כל כך רחוק מהעין - וכל הזמן צריך לדאוג שלא יהיה גם רחוק מהלב (שלו כמובן...)


למזלי השניים שכאן הם פיצוי נפלא וחם - ובני הצעיר (שחוגג היום יום הולדת...) מתכנן נישואין עם בת זוג נהדרת (הם גרים יחד - תאריך עוד אין...) ויש למה לצפות..

אפי יקירתי
אני נמצאת באותו מצב שאת נמצאת.אחד מילדי גר אומנם רק 6 שנים בקנדה עם אישתו ושלושת ילדיו כפי שהיטבת לתאר "כל-כך רחוק מהעין" אך למרות שיש קשר טלפוני וסקאייפ
יום יומי ולפעמים יותר מפעם ביום זה עדיין קשה מאוד.גם לנו יש שני נכדים בישראל ובתינו זה עתה נישאה.אני מאחלת לך ולבעלך לחתן במהרה את בינכם ובת-זוגו שיהיה במזל ובשעה טובה.
אכן יש למה לצפות.
נילי]]> Tue, 19 Jun 2012 23:16:16 GMT https://www.bdiet.co.il/Forum/topic9389-.aspx Message from EFF על כך מצאתי אימרה מתאימה....


ישנן שתי ירושות יציבות
שאנו מעניקים לצאצאינו -
האחת היא שורשים
השנייה היא כנפיים...


]]> Tue, 19 Jun 2012 21:23:44 GMT https://www.bdiet.co.il/Forum/topic9389-.aspx Message from EFF אוי נילי...כל כך ריגשת...כל מה שכתוב במדוייק עבר ועובר עלי...אני בכלל טיפוס של "כתיבת" תסריטים לא מעודדים במיוחד - בבית קוראים לי תסריטאית...והדאגה היא בראש מעייני גם היום..


אולי קצת קשה לשפוט כי אני מתמודדת עם פרידה מאוד ארוכה מבני האהוב שגר כבר 12 שנים בסינגפור - כל כך רחוק מהעין - וכל הזמן צריך לדאוג שלא יהיה גם רחוק מהלב (שלו כמובן...)


למזלי השניים שכאן הם פיצוי נפלא וחם - ובני הצעיר (שחוגג היום יום הולדת...) מתכנן נישואין עם בת זוג נהדרת (הם גרים יחד - תאריך עוד אין...) ויש למה לצפות..]]> Tue, 19 Jun 2012 21:10:14 GMT https://www.bdiet.co.il/Forum/topic9389-.aspx Message from לייסי כל כך נכון ומרגש... Good Posting]]> Tue, 19 Jun 2012 21:01:57 GMT https://www.bdiet.co.il/Forum/topic9389-.aspx Message from קרולין נשיקות
קרולין]]> Tue, 19 Jun 2012 20:54:24 GMT https://www.bdiet.co.il/Forum/topic9389-.aspx Message from דרך המלך תודה על השתוף אכן נכון ואמיתי וכל כך מרגש]]> Tue, 19 Jun 2012 19:44:52 GMT https://www.bdiet.co.il/Forum/topic9389-.aspx Message from 1103 נילי]]> Tue, 19 Jun 2012 19:42:35 GMT https://www.bdiet.co.il/Forum/topic9389-.aspx Message from הסמויה ממש נכון ומקסים]]> Tue, 19 Jun 2012 19:12:59 GMT https://www.bdiet.co.il/Forum/topic9389-.aspx Message from אקורדיאון Tue, 19 Jun 2012 18:32:56 GMT https://www.bdiet.co.il/Forum/topic9389-.aspx Message from אייריס היום לצערי היא לא איתי ואני מבינה את כוונתה. לעולם נהיה דואגות לילדינו. מקסים אכן הלפיד עבר עובר ויעבור בכל דור ודור. יום נפלא :-) נשיקות]]> Tue, 19 Jun 2012 18:00:12 GMT https://www.bdiet.co.il/Forum/topic9389-.aspx Message from 1103 נא לגלגל למטה
נילי























































העברת הלפיד

האם קיימת נקודת זמן קסומה
בה הילדים הופכים
להיות אחראים על מעשיהם...?
זהו שלא.


לעומת זאת, יש נקודת
זמן מופלאה שבה
אנו ההורים הופכים רק לצופים בחיים של ילדיהם.
רק מושכים בכתפיים ואומרים: "אלה
החיים שלהם".
בלי להרגיש כלום...?

כאשר הייתי בשנות העשרים שלי, המתנתי בפרוזדור
בבית-חולים שהרופאים יתפרו פצע בראשו של בני
ושאלתי: "מתי אפסיק לדאוג?", האחות
אמרה: "כאשר ייצאו משלב התאונות".
אמי חייכה קלות ולא אמרה דבר.


כאשר הייתי בשנות ה-30 שלי
ישבתי על כיסא קטן
בכיתה ושמעתי כיצד אחד מילדיי דיבר ללא הפסקה
תוך כדי הפרעה לשיעור ובתזוזה
מתמדת. כמעט כאילו קראה את מחשבותיי אמרה לי
המורה: "אל תדאגי, כולם עוברים את
השלב הזה. אחריו תוכלי להירגע וליהנות מהם".
אמי חייכה קלות ולא אמרה כלום.


כאשר הייתי בשנות ה-40, העברתי
את ימיי בהמתנה
שהטלפון יצלצל, שכלי-הרכב יחזרו הביתה, שהדלת
תיפתח. חברתי אמרה לי: "אל תדאגי,
בעוד מספר שנים תוכלי להפסיק לדאוג, הם כבר
יהיו מבוגרים". אמי חייכה קלות ולא
אמרה דבר.

כאשר הייתי בשנות ה-50 שלי,
הייתי עייפה והמשכתי
להיות פגיעה. עדיין דאגתי לילדים שלי, אבל כבר
נראה קמט חדש על מצחי, כמובן
שאי-אפשר היה לעשות כלום לגביו...אמי חייכה
קלות ולא אמרה דבר.

המשכתי להתעצב
בכישלונותיהם, להצטער על דברים
שהעציבו אותם ולהזדהות איתם באכזבותיהם.
חבריי אמרו לי שכאשר ילדיי יתחתנו,
אוכל להפסיק לדאוג להם ולחיות את חיי. אני
רציתי להאמין להם, אבל נזכרתי בחיוך
הקל של אמי ושל הנסיבות בהם הוא צץ.

"את חיוורת בתי, את בסדר? משהו
מדכא אותך?"

האם בהיותנו הורים נידונו לחיים של דאגה?

האם הדאגה לילדים נמסרת כמו לפיד מאחד
לשני כדי שתאיר את דרך החולשות האנושיות
והפחד מהלא מוכר?

האם הדאגה היא קללה
או תכונה עילאית שמעלה אותנו לנקודה הגבוהה
היותר בחיי בן-אנוש?

יום אחד, אחד מילדיי התרגז
מאוד עליי. אמר לי:
"איפה היית, מאתמול אני מתקשר ואף אחד לא ענה
לי !!! דאגתי מאוד."
ואני רק חייכתי קלות ולא אמרתי דבר.


הלפיד נמסר...]]> Tue, 19 Jun 2012 17:26:47 GMT