מעניין לעניין -באותו עניין

לגמרי במקרה זפזפתי לתוכנית של אופרה ווינפרי שזה עתה הסתיימה.
היא אירחה שם גברת בשם ג'נין רות' שכתבה ספר -או כמו שהם אומרים 'עבודה'
בשם ''נשים ,אוכל ,אלוהים'' -בעניין ההשמנה החוזרת.או כמו שאני קוראת לזה -השמנה מחזורית.
מרזים -שמחים ,ושוב משמינים ,ושוב מדייאטים וחוזר חלילה.
העבודה שצריכה להיעשות היא באהבתנו העצמית מעבר ל'פגמי השומן'.להרגיש שאנחנו מספיקים
ואהובים כפי שהננו ,ושאיננו צריכים להקהות את רגשותנו באמצעות האוכל(שיכול היה להיות גם
כל דבר אחר מקהה חושים...)
או כמו שמירי מכנה זאת-אכילה רגשית.
יש לתת לאוכל את מקומו הטבעי והמכובד בחיינו
כל' -לאכול מתוך רעב ועל מנת לשבוע .
לא להתנחם
ולא להתבדר
ולא להקהות חושים.
לקלף מעצמנו את כל הקליפות ולחזור לילדות שאז -גם סתם יום יפה
ונעים הספיק לנו כדי להרגיש טוב עם עצמנו.
נכון - את כל זה מירי אומרת לנו
והיא באמת עוזרת לנו לאהוב את עצמנו.

ובאשר לשדונים
יש קבוצה שלמה מהם.
אני התכוונתי בפוסט שלי לשדון הספקנות .לזה, שבגלל שזו לא פעם ראשונה
שאני מורידה את אותם הקילוגרמים
מקשה עלי לשמוח בירידה .
זה שגורם לי לזלזל בהישג שלי
כי כבר הייתי שם - ולכן אולי זה לא הישג בכלל?

תודה לחברות-דובונית ,ניק ניים ,דני,רעותה, נחושה ,קרולין ודפי.
אתן ממש מקלות עלי לנפנף את השדונים המציקנים האלה לכל הרוחות
ומוסיפות צבע לעניין...............