פפריקה יקרה
כנראה שההרגשה של הוטי לא שייכת כלל לגיל אלא .....
ובכלל נדמה לי שאנחנו שם בפנים עדיין בגיל ההתבגרות...
בנוגע להדבקה של תמונות אני פותחת עוד כרטיסיה ועובדת במקביל על שתי כרטיסיות כך שאני לא יכולה לאבד את מה שכבר עשיתי ...
כרטיסיה אחת אם הפורום ובכרטיסיה השניה אני מחפשת בגוגל או בכל מקום אחר. מוצאת עושה העתק וחוזרת לכרטיסיה של מירי ועושה הדבק....
כך אני לא מאבדת כלום.... בהצלחה
תודה דניאלה
בדיוק הגבתי לך בנושא אחר.......
דני
פפריקה כתב:

הוטצ'יק יקרה,

על פי הכינוי שבחרת לעצמך
חשבתי שאת באמת פרגית צעירה ועסיסית.
מאוד מעודד לחשוב שגם בגיל המכובד של 60
את חושבת על עצמך כהוט צ'יק.
אני טיפה מאחורייך
והכי הרבה שאני יכולה לחשוב על עצמי זה צ'יקצ'אק

ובאשר לכיבוש היצר
אין לי אלא להסיר את כובעי הוירטואלי בפנייך.
חיפשתי ומצאתי כובע יפה בגוגל אך לא הצלחתי להדביקו
וגם כל הטקסט נעלם לי-
כך שמה שכתוב פה -זו כבר הוצאה שנייה.
אז שיהיה בוקר טוב
ומוצלח.

מחוננת מהממת!!! שאפו. כשאני אצל אמא שלי אני עולה כל פעם. גאה בך איך לא נגעת בכלום.
עוד יותר אני נהנית לקרוא איך כל החברות הדקיקות השמינו עם השנים, ואילו את משתבחת עם השנים. מאחלת לעצמי...
אגב, קליפות הדרים מיובשות, גם אם הן ללא סוכר - זה לא פחמימה?

לפני כשבוע נסעתי אחר הצהריים לבית חברה בכפר, להשתתף בסרט על חיי חברה אחרת שלנו מהתיכון, המגיעה ארצה לחגוג את יום הולדתה ה-60. בדרך קפצתי לבית הורי המתגוררים במושב הסמוך. קפה ועוגיה? שאלה אימי. לא תודה, אמרתי. פחמימות. השעה כבר היתה חמש. (היה יום שלישי וביום רביעי נשקלים). אולי איזה פרי? לא יכולה, פחמימות. אולי עוף, נשאר מהצהריים. לא, כבר אכלתי צהריים בבית. אבל כבר ערב, אולי חביתה? בטח יהיה כיבוד אצל תלמה. כשבאה תלמה לאסוף אותי אליה סוף-סוף התלוננה אימי: היא ישבה פה שעתיים ושתתה רק מים קרים!
אגב, שמתי לב ששלוש החברות מהתיכון שבאו לספר אנקדוטות מילדותנו (שהיתה יפה) על אותה חברה מחו"ל - שהיו דקיקות בתיכון כשאני הייתיי שמנה -כולן היום יותר עבות בשר ממני.

ועוד קוריוז: לפני יומיים ראיתי מתכון מעניין לסלט מרענן: עלי סלרי צעירים, קליפות הדרים מיובשות, שבבי שקדים ורוטב וינגרט (או משהו דומה). אצתי רצתי לטבע עדן מרקט בגן העיר, ומה מאוד התאכזבתי לגלות שאין קליפות הדרים מיובשות בלי סוכר (מה חשבתי לעצמי, קליפות הדרים בלי סוכר?). פעם הייתי קונה אותן - הרי כבר הגעתי עד הלום, אקנה ואוכל רק מעט, חום אימים בחוץ (לא שייך, אז מה?) ועוד מיני תירוצים. הפעם אמרתי: אז לא יהיה סלט עלי סלרי. וזהו.

לפני כשבוע נסעתי אחר הצהריים לבית חברה בכפר, להשתתף בסרט על חיי חברה אחרת שלנו מהתיכון, המגיעה ארצה לחגוג את יום הולדתה ה-60. בדרך קפצתי לבית הורי המתגוררים במושב הסמוך. קפה ועוגיה? שאלה אימי. לא תודה, אמרתי. פחמימות. השעה כבר היתה חמש. (היה יום שלישי וביום רביעי נשקלים). אולי איזה פרי? לא יכולה, פחמימות. אולי עוף, נשאר מהצהריים. לא, כבר אכלתי צהריים בבית. אבל כבר ערב, אולי חביתה? בטח יהיה כיבוד אצל תלמה. כשבאה תלמה לאסוף אותי אליה סוף-סוף התלוננה אימי: היא ישבה פה שעתיים ושתתה רק מים קרים!
אגב, שמתי לב ששלוש החברות מהתיכון שבאו לספר אנקדוטות מילדותנו (שהיתה יפה) על אותה חברה מחו"ל - שהיו דקיקות בתיכון כשאני הייתיי שמנה -כולן היום יותר עבות בשר ממני.
הוטצ"יק יקרה
שפו על הנחישות והאסרטיביות כל הכבוד.זאת הדרך להצלחה בטוחה
אל לנו לתת לאיש לשכנע אותנו למה שפוגע בנו בפרט בנושא האוכל.
אני בטוחה שלמרות תלונות אמך שלא טעת דבר ושתית רק מים,בתוכה
היא גאה בך.המשיכי כך ואל תרפי.
באהבה נילי
ועוד קוריוז: לפני יומיים ראיתי מתכון מעניין לסלט מרענן: עלי סלרי צעירים, קליפות הדרים מיובשות, שבבי שקדים ורוטב וינגרט (או משהו דומה). אצתי רצתי לטבע עדן מרקט בגן העיר, ומה מאוד התאכזבתי לגלות שאין קליפות הדרים מיובשות בלי סוכר (מה חשבתי לעצמי, קליפות הדרים בלי סוכר?). פעם הייתי קונה אותן - הרי כבר הגעתי עד הלום, אקנה ואוכל רק מעט, חום אימים בחוץ (לא שייך, אז מה?) ועוד מיני תירוצים. הפעם אמרתי: אז לא יהיה סלט עלי סלרי. וזהו.