<?xml version="1.0"?>
<rss version="2.0">
<channel>
<title>אינדקס פורומים | דיאטה עם מירי בלקין - פורום דיאטה - הרהורים  -  מה קורה לנו? - Messages</title>
<link>https://www.bdiet.co.il/Forum/topic316-הרהורים----מה-קורה-לנו.aspx</link>
<description>אינדקס פורומים | דיאטה עם מירי בלקין - פורום דיאטה - הרהורים  -  מה קורה לנו? - Messages</description>
<language>en-us</language>
<docs>http://blogs.law.harvard.edu/tech/rss</docs>
<generator>Jitbit AspNetForum</generator>
<pubDate>Wed, 14 Jul 2010 23:31:35 GMT</pubDate>
<lastBuildDate>Wed, 14 Jul 2010 23:31:35 GMT</lastBuildDate>
<item>
<link>https://www.bdiet.co.il/Forum/topic316-.aspx</link>
<title>Message from דובונית אכפת לי </title>
<description><![CDATA[דמיון מודרך מופעל היטב והאוכל הרחק מאיתנו אנו יכולים <img src="images/smilies/smile.gif" border=0 alt="smile" />]]></description>
<pubDate>Wed, 14 Jul 2010 23:31:35 GMT</pubDate>
</item>
<item>
<link>https://www.bdiet.co.il/Forum/topic316-.aspx</link>
<title>Message from אשירה</title>
<description><![CDATA[התכוונתי דמיון מודרך, כמובן.]]></description>
<pubDate>Wed, 14 Jul 2010 11:33:43 GMT</pubDate>
</item>
<item>
<link>https://www.bdiet.co.il/Forum/topic316-.aspx</link>
<title>Message from אשירה</title>
<description><![CDATA[דובונית חמודה<br/>אכן רק עם מירי ננצח ועם הפורום המקסים הזה !!!   <img src="images/smilies/6804382843.gif" border="0" alt="En Garde!" />   תארו לעצמכם בתור דמניו מודרך קרב חרבות נגד האוכל  <img src="images/smilies/smile.gif" border=0 alt="smile" />.]]></description>
<pubDate>Wed, 14 Jul 2010 11:32:14 GMT</pubDate>
</item>
<item>
<link>https://www.bdiet.co.il/Forum/topic316-.aspx</link>
<title>Message from דובונית אכפת לי </title>
<description><![CDATA[וואהו קראתי מרתק מתחברת לקצת מכל מה שכתבתן כאן <br/>והכי חושבת שהאוכל בא כמעין כקיר הגנה שמגן עלינו מכל מה שהולך שם בחוץ...<br/>אז לא קל ויש אלפי התמודדויות אך כשם שכתבה קרולין יש לזה פתרון וזה מירי המלכה וזה מה שמרגיע <br/>שלא עוד לכעוס על עצמנו או להיות לבד<br/>כי יחד רק ננצח את האוכל <br/>בהצלחה<br/><img src="http://blog.tapuz.co.il/m0l/images/1963739_1.JPG" border="0">]]></description>
<pubDate>Wed, 14 Jul 2010 00:29:52 GMT</pubDate>
</item>
<item>
<link>https://www.bdiet.co.il/Forum/topic316-.aspx</link>
<title>Message from dany</title>
<description><![CDATA[<a href="http://www.yo-yoo.co.il/coolpics/bg.php?id=903" target="_blank" rel="nofollow"><img src="http://www.area.co.il/pin/75179images/animachiot78.gif" border="0"></a>]]></description>
<pubDate>Tue, 13 Jul 2010 15:19:18 GMT</pubDate>
</item>
<item>
<link>https://www.bdiet.co.il/Forum/topic316-.aspx</link>
<title>Message from אשירה</title>
<description><![CDATA[תודה לכולכם על דבריכם הנהדרים,<br/><br/>עופר על דברי החוכמה המאלפים שלך.<br/>שאפתנית חמודה, כן, האוכל מעניק לנו רוגע, תענוג ושלווה שאותם אנו צריכים לדחות כדי להיות מאושרים לטווח ארוך...<br/>דניאלה יקרה, הסיפור שסיפרת על אותה הרצאה מלא בתובנות מאוד הגיוניות. אנו, בני האדם, ניחנו בחוכמה ותבונה אבל האם אנו מאושרים יותר מהחיות בזכות זה, לפעמים אני בספק, סתם בצחוק......<br/><br/>1818 חביבה, הגישה הרציונלית שלך היא כל התורה על רגל אחת והיא האופציה היחידה. אין דרך אחרת וכדאי לאמץ את הדרך הזאת באהבה!<br/><br/>מיכל מקסימה, כל מילה שלך חצובה בסלע!!! הילדים הם משוש עינינו ומי שחווה כילד קשיים יכול ללמד את כולנו.<br/><br/>ואחרונה חביבה קרולין היפיפיה שופעת עידוד ותקווה  ובקיצור מודל לחיקוי לכולן!<br/><br/><br/>ולסיום, יאללה, לגמור עם הרצינות הזאת שנפלה עלי. חיוך גדול, שמחה בלב ובמיוחד הרגשה נהדרת להיות בקשר עם אנשים כל כך נפלאים  שלמרות שאיננו מכירים אחד את השני  אנו מוצאים כזאת שפה משותפת ועוזרים אחד לשני בעצם הידיעה שיש אל מי לפנות בשעת צרה וגם שמחה.<br/><br/>המשך יום נעים והצלחה לכולם.]]></description>
<pubDate>Tue, 13 Jul 2010 14:53:16 GMT</pubDate>
</item>
<item>
<link>https://www.bdiet.co.il/Forum/topic316-.aspx</link>
<title>Message from קרולין</title>
<description><![CDATA[ברכה יקרה,<br/>דברייך חכמים ומביעים היטב את שעובר עלינו.<br/>את צודקת בכל מילה. אנחנו נהדרים ברוב התחומים וכשזה מגיע לגוף שלנו....האוכל משתלט עלינו. אכן כן, יש לנו בעיה אבל, היא ניתנת לפתרון<br/>וזה הדבר המשמח והמרגש ביותר. כי אין אפס, עם הזמן, והתירגול ביחד עם מירי דברים זזים ומשתנים ואנו לומדים לכבד את עצמנו ואת גופנו. נקודה.<br/>שיהיה לכולנו בהצלחה ורק טוב.<br/>יום מקסים לכולם.<br/>קרולין.]]></description>
<pubDate>Tue, 13 Jul 2010 10:46:59 GMT</pubDate>
</item>
<item>
<link>https://www.bdiet.co.il/Forum/topic316-.aspx</link>
<title>Message from מיכל שרון</title>
<description><![CDATA[ואוו.. חבר'ה... איזה דיון מרתק... תודה ברכה שהעלית את הנושא.. <br/><br/>בקשר למה שכתבת דני, אני חושבת שהיום יש נורמות חברתיות שמשמשות מעין תמרור אזהרה לאנשים שמנים שאכילה היא בלתי נשלטת אצלם.<br/>והתמרור הזה נקרא לחץ חברתי וביקורת וההדגמה הכי טובה לכך הם ילדים!<br/>אני לא מכירה ילד שמן אחד שלא היה מוכן לדלג ישר לבגרות ולסיום התיכון.. גם לי בתור נערה זו היתה אחת התקופות הכי פחות נעימות.<br/>וזה מחזיר אותנו ל"אידיאלים" שמשרישים היום בחברה ובילדים כבר מגיל קטן - רזה ויפה וסקסי ואין קיום לטייפקאסט אחר על <br/>המרקע ובפרסומות ובסרטים....<br/><br/>חוץ מזה אני חושבת שבעולם שאנחנו חיים בו היום של אוכל מהיר ועצבני זה לא פלא שאנחנו חסרי אונים מולו.. הוא שם כל הזמן, הוא מקושר לכל חוויה או אירוע... היום מאוד קשה להגיע למקום ולא לראות שם אוכל מול הפרצוף שלך, מדיף ניחוחות למרחקים.. אולי רק במוזיאונים או ספריות.. <br/><br/>והכל ידוע והתורה כבר כתובה ואין מה לעשות חוץ מלתרגל שליטה ואיפוק ולהמשיך להגיע כל שבוע כמו שעון שוויצרי למירי.]]></description>
<pubDate>Tue, 13 Jul 2010 09:37:47 GMT</pubDate>
</item>
<item>
<link>https://www.bdiet.co.il/Forum/topic316-.aspx</link>
<title>Message from 1818</title>
<description><![CDATA[זה לא מה קורה לנו, כאלו אנחנו, ולכל אחד יש את המלחמות שלו, את ההתמודדויות שלו....<br/><br/>נגיד ש....אני ארד 30 קילו ואהיה רזה אז תגמר המלחמה?  ברור שלא, זה מאבק תמידי לרדת במשקל  לשמור על המשקל,<br/>ולמען הרקורד, ירדתי כבר 25 קילו, רזה לא הייתי, וכבר עליתי יותר מחצי הסכום, אז שוב במלחמה... <br/>ואנחנו יודעים שאנו נלחמים כל החיים, מילדות.<br/><br/>אז כמו שכתוב בהגדה של פסח " כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה"<br/>ואין דוגמא יותר טובה ממירי. חכמה, נבונה, יודעת את התורה (אין ספק), יפיפית הכוכבים על הר הכרמל - <br/>וממשיכה במלחמה.<br/><br/>אז בואו לא נלקה את עצמנו כי אנחנו באמת חכמים, אינטליגנטים אחרת לא היינו עם מירי או במסגרת - ונתמודד עם המלחמה שלנו.<br/><br/>וסיפור על חברה שלי כל כך רזה...שאני כבר מרחמת עליה, היא הולכת כל הזמן עם סוודרים, סוגרת מזגנים,<br/>אבל אף אחד לא מסכים, אז הצעתי לה ללכת עם מעיל...אבל היא מתפדחת כי זה נראה מגוחך בקיץ<br/>נו, צרות של רזים...<br/><br/><img src="images/smilies/fruit.gif" border="0" alt="Froot" />]]></description>
<pubDate>Tue, 13 Jul 2010 09:37:34 GMT</pubDate>
</item>
<item>
<link>https://www.bdiet.co.il/Forum/topic316-.aspx</link>
<title>Message from dany</title>
<description><![CDATA[היי חברים יקרים<img src="images/smilies/28208052075.gif" border="0" alt="Toast" /><br/>כן אלו השאלות הקשות ביותר שיש לנו... ובעצם אולי הטענות הקשות ביותר!!!<br/>איך יתכן, כפי שברכה כותבת, אנשים חכמים, אינטילגנטים, מצליחים ומצליחנים ועוד כהנה וכהנה תארים יפים ומעולים.... לא צליחים לסגור את הפה ולשלוט על הדחף.....<br/>ברור שכאן יכול להיכנס ספר של הרצאות ובירורים......<br/>פעם שמעתי הרצאה שממש הנושא שלה נכנס לראשי.... אנחנו בני האדם בעצם ביסודנו חיות..... וחיה לא יודעת ולא יכולה לדחות סיפוק מיידי.... זה לא בטבע היצרי שלה....בבסיס שלנו אנחנו לא יודעים /יכולים/ ורוצים לדחות סיפוק מידי. ונכון שאם האבולוציה והפיכתנו לחיה על... שחושבת... <br/> הרי למדנו להשתלט על היצר ועל הרצון לכאן ועכשיו.... אבל זה לא משהו בנמצא בצורה טבעית בנו אלא ע"י לימוד... שינון... הטמעת חוקים...<br/>אז בן אדם נורמלי מקיים חוקים וסדר כי החברה דורשת את זה ממנו וכך הוא יכול להתקיים לא באנרכיה אלא בצורה מסודרת ונוחה.....<br/>בן אדם נורמלי לא גונב כי ככה הוא רוצה... לא רוצח כי ככה הוא רוצה... אני מדברת על אנשים נורמלים לא על מי שירד מדרך המלך בהתנהגות היוםיומית שלו.... אני בטוחה שאתם מבינים למה אני מתכוונת....<br/>ראיתי בחור מקסים בדרך אז.... מה אני חתול או כלב שאני אקפוץ עליו ברור שלא... כי זה לא נורמטיבי.... זה לא אומר שבמקום פנימי במוח זה לא מתחשק<br/>זו היתה רק דוגמא לדחית סיפוק מיידי....<br/>ואז בא נושא האוכל... כאן אין בעצם אין איזה נורמה חברתית שכופה עלי להתנהג בהתאם ואם לא  אקבל איזה עונש מהחברה החיצונית.... משטרה... ממשלה... חרם או נידוי...וכד'....<br/>אז כמה קל בעצם לא לדחות סיפוק ולהיות החיה שאני בלי לקבל עונש!!!!<br/>את העונש אנחנו מקבלים מעצמנו כי החברה המודרנית בנתה מודל של אדם.... ואני לא נכנסת כרגע להיבטים בריאותיים וכו'.... הרצון להיות רזה נובע מתכתיבים שכבר מושרשים בנו.... אך לא עמוק כמו היצר הקדום !!!<br/>תארו לעצמם שהמודל היה אדם שמן.......<br/>ויש חברות למשל של פראים באפריקה שהאשה צריכה להיות מאד שמנה על מנת שאבא שלה יוכל לקבל עליה מוהר גבוה.... מושיבים אותה בכלוב ומפטמים אותה עד ליום חתונתה.... וככל שהיא שמנה יותר סימן שאבא שלה עשיר יותר ויש לו במה להאכיל אותה והיא שידוך מעולה.....<br/>אוקי אנחנו לא שם ואנחנו רוצים להיות רזים וכרגע לא משנה אם זה תכתיב אסטטי או ממקום של דאגה לבריאות. אז צריך להבין את המקום הקדום הקמאי שמבקש מאיתנו את האוכל ..<br/><u><span style="color:#cc0033">אנחנו כאן ננצח את היצר...נלמד לדחות סיפוק מיידי בכדי לקבל תוצאה עתידית נהדרת ומעולה!!!!</span></u> <br/>ברכה אנחנו ממש בסדר!!! ואין צורך להתענות בשאלות הללו .... יש לנו מטרה וצריך להתמקד בה ולשם להפנות את המשאבים הפיזיים והרוחניים שלנו!!<br/>מאחלת לכם יקירי המשך יום נפלא המון הצלחה וגם אם נופלים קמים וממשיכים....<br/>איזו ברירה יש לנו?????<br/>שלכם בהמון אהבה דני]]></description>
<pubDate>Tue, 13 Jul 2010 08:26:08 GMT</pubDate>
</item>
<item>
<link>https://www.bdiet.co.il/Forum/topic316-.aspx</link>
<title>Message from שאפתנית</title>
<description><![CDATA[אני קוראת את הדברים שכתבת ברכה ואת הדברים שלך עופר ואני מרגישה הזדהות מלאה עם שניכם. ככל שהנושא גדול יותר, מורכב מהרבה גורמים ושולט בחיינו הריגשיים והשכלתניים זה נוגע יותר ויותר ביום יום שלנו. בכל שעה שאנו מעבירים גם אם לא אוכלים זה נמצא שם. ברכה את צודקת למה כל כך קל לנו לשמור, לטפל ולטפח דברים חשובים אחרים בחיים שלנו אבל כשזה מגיע לגוף שלנו, לעמידה מול האוכל הרבה פעמים זה קורס ואנחנו מאבדים את הרסן. קשה לעמוד מול האוכל. גם אם היום אנחנו עושים את זה הרבה יותר טוב בזכות מירי וההרצאות ששומרים על מודעות עדיין יש נפילות ולפעמים הנפילות מאוד כואבות. איך זה שבשאר התחומים אנחנו לא מרשים לעצמנו ליפול ובתחום הזה כן? ופה אני מתחברת לדבריו של עופר. ההיבטים הפסיכולוגיים והתת הכרתיים שלנו. כנראה שאנחנו משחררים במקום שעושה לנו טוב ואנחנו מרגישים בטוחים בו וזה האוכל. האוכל מעניק לנו רוגע, תענוג   ושלווה ולכן אנחנו נופלים שוב ושוב למקום שמשרה קצת שלווה ונועם. רגעי אושר קסומים שאחר כך מתפרשים כהרס עצמי.<br/><a href="http://www.smileycentral.com/?partner=ZSzeb001_ZCxdm481YYIL" target="_blank" rel="nofollow"><img src="http://smileys.smileycentral.com/cat/36/36_3_12.gif" border="0"></a><br/>  יום טוב ועמידה איתנה לכולנו אל מול האוכל ושהחיים יצבעו בצבעים יפים יותר. <a href="http://www.smileycentral.com/?partner=ZSzeb001_ZCxdm481YYIL" target="_blank" rel="nofollow"><img src="http://smileys.smileycentral.com/cat/36/36_13_6.gif" border="0"></a><br/>שאפתנית.<br/><br/><br/><br/><br/><br/><br/><br/><br/><br/><a href="http://www.smileycentral.com/dl/index.jhtml?partner=ZSzeb112_ZCxdm481YYIL&utm_id=7920" target="_blank" rel="nofollow"><img src="http://www.smileycentral.com/sig.jsp?pc=ZSzeb112&pp=ZCxdm481YYIL" border="0"></a>]]></description>
<pubDate>Tue, 13 Jul 2010 07:28:32 GMT</pubDate>
</item>
<item>
<link>https://www.bdiet.co.il/Forum/topic316-.aspx</link>
<title>Message from אשירה</title>
<description><![CDATA[היי עופר,<br/>אני מסכימה עם כל מילה שכתבת אך במיוחד אני מתחברת לנושא ה"אנשים שואבי הכוח". אם רק הם היו שואבים מאיתנו קצת שומן ביחד עם הכוח שהם שואבים מאיתנו... אבל זה שוב מחזיר אותי לאותה נקודה, כמו שאנחנו נותנים לאוכל כוח עלינו כך אנחנו גם נותנים לאנשים שסובבים אותנו. הם לא אשמים, אנחנו מאפשרים להם זאת.]]></description>
<pubDate>Tue, 13 Jul 2010 02:31:45 GMT</pubDate>
</item>
<item>
<link>https://www.bdiet.co.il/Forum/topic316-.aspx</link>
<title>Message from אשירה</title>
<description><![CDATA[אני עוברת וקוראת את כל ההודעות בפורום, חלק מאיתנו חולקות את שמחת הירידה במשקל, חלק מרוצות שעומדות על המקום וחלק מבכות את האכילה המופרזת וחוסר היכולת לשלוט ואז אני חושבת לעצמי איך זה קורה לנו?  הרי אנחנו כולנו אנשים טובים ומפרגנים, אנשים אינטליגנטים, בעלי מודעות, רגישים, מצליחים בכל מיני תחומים בחיים, וכמה אנחנו קטנים וחלשים מול הדבר ה"גדול" הזה שנקרא אוכל. למה אנחנו נותנים לו כל כך הרבה כוח עלינו? למה אנחנו עסוקים איתו כל הזמן? למה מולו אנו לעתים שוכחים את עצמנו, שוכחים את הדאגה לבריאותנו הפיסית והנפשית, מתיחסים אל עצמנו כמו אל פח זבל.  הרי לכל דבר אחר בסביבתינו אנחנו נותנים את מיטב הטיפול: לבית, למכונית, לבני משפחתנו, לחברינו, לעבודה, ורק לגוף הזה היחיד שיש לנו אנו לא נותנים את הכבוד והטיפול הראויים. אנחנו לעיתים קרובות מתעללים בגופינו, מכניסים אליו כל מיני חומרים מזיקים, ובזמן שזה קורה אנחנו כאילו שוכחים את עצמנו, כשזה קורה אנחנו לא במודעות, אנחנו באיזה טריפ רע של הרס עצמי. <br/><br/>די, בואו נצא מזה!!!<br/><br/>נ.ב. כמובן שכל מה שכתבתי, למרות שכתבתי בלשון רבים, התכוונתי רק אל עצמי ולא התכוונתי לפגוע באף אחד. פשוט נתקפתי במצב רוח פילוסופי והרשיתי לעצמי לחלוק אותו עם חברי הפורום.  כי אם לא אתכם, אז עם מי אדבר על כך???<br/><br/>תודה על ההקשבה!]]></description>
<pubDate>Tue, 13 Jul 2010 01:21:41 GMT</pubDate>
</item>
</channel>
</rss>
